הרמב"ם בנושא קברות צדיקים

אני נוטה לקבל את משל הסוס והעגלה, השכל צריך לשמור עלינו שלא נעשה שטויות ולא נסטה לעבודת אלילים כזו או אחרת.
אבל לדעתי לאחר שהשכל (=המוסר) משרטט את קווי המתאר, הקונטור המגבילים אותנו, אנחנו בתוכם חופשיים לעשות הן מעשים דתיים שכליים והן עשים דתיים א-שכליים, דהיינו מעשים שבו לרציו ולהיגיון אין ממשלה.

כאן מתחיל הדיון מהו דבר א-שכלי שאינו אנטי-שכלי, וכאן אנחנו חולקים כנראה, בהבנתנו את העניין של פולחן הקברים בישראל.

מיימוני,
לדעתי כל רגש אמונה או תחושת הכרת האל (דיברנו על אברהם), מאיזה כיוון שלא תבוא, נובעת מהתבוננות במציאות.
החוויה הדתית, כפי שאני מבינה אותה, אינה צהובה למציאות, ההפך, היא נותנת לה פירוש ומשמעות.
גם המיסטיקנים רואים עצמם כמתבוננים במציאות, כבר אמרנו במקום אחר שהשורש היווני של התיבה 'מיסטיקה' הוא משהו כמו 'עצום עיניים', כלומר רואה את המציאות האמיתית ועוצם עיניים לשקרית או רואה מה שמנוע ממי שאינו שייך לחוג.
אני מניחה שגם אלה שחיברו את ספר 'שיעור קומה', ראו עצמם מתבוננים במציאות כהוויתה.

המציאות כהוויתה אינה יכולה לתאר את האלוקים בשמות תואר, ולכן הרמב"ם חשב שיש משום עבודה זרה ואמונה אלילית בספר שיעור קומה, ולכן הטיעון שאלה שחיברו את הספר ראו את המציאות כהוויתה,נתון במחלוקת קשה והוא לא חד משמעי


איקה

ומעניין באמת, מהי "המציאות כהוויתה"?

המילה מציאות מעצם מהותה מתארת את "מה שנמצא". ומה שנמצא תלוי, לכאורה, באופן סובייקטיבי במתבונן, ובפשר ובפירוש שהוא נותן למציאות. אם ניקח את שיטתו של סארטר (בספר Les Mots) הרי אנחנו רואים את המציאות כפירוש מנוסח בתארים לשוניים.

וממילא, מי יחייבני לאמץ את המיתווה הערבי-יווני של הרמב"ם לפירוש המציאות, ולהגדרות שהוא נותן ל"שכל" החווה אותה?
האם שפת החידות של המקובלים והשכל שמאחוריה אינה נאראטיב לגיטימי להכלת פשר המציאות שהיא מעצם טבעה בלתי ניתנת לתיאור באופן אובייקטיבי?

<(_)
"ולסיום שאלה אישית לכולכם:
חברים שלי. מה הסיפור? למה המונח 'חוויה דתית' מעורר בכם כזו התנגדות?"
(שחרית, פורום "עצור כאן חושבים", 7/7/02 5:17)

בר לבב, שלומות לבביות,

טעונך לגבי הנמצא סותר את עצמו. הטענה שהכל סוביקטיבי ותלוי במתבונן היא אצלך קביעה מוחלטת. ובכך נהפכה קביעה זו להצבעה מציאותית על כלל אובייקטיבי, ומתקבלת סתירה.

לא השתתפתי בדיון זה. אך מקריאת ה"שיחה" נראה לי שבודאי שאין כאן מישהו המפחד מחוויה דתית, אלא ישנו פה נסיון לעמוד על מהותה ועל היחס בין שכל לרגש. אעיד על עצמי שרבות מחוויותי ה"דתיות" (שעוררו בי רגשות נעימים ביותר) היו בפתרון "שכלי" דהיינו הגיוני של סוגיה זו או אחרת. ומצד שני היו לי חוויות רגשיות הקשורות בקריאת שמע למשל שעוררני למחשבה מעמיקה על מהותה.

נראה כי המסקנה הבלתי נמנעת היא שהאדם הוא ישות אחדותית שהשכל והרגש שני הבטים בה הקשורים הדוקות האחד בשני. משל העגלון מצוין היה להבהיר נקודה זו. הרגש הוא לא כלי ראשוני לנתוח ידע אלא רק תגובה לידע קיים בין אם ברור או מעורפל.

בר לבב

האם שפת החידות של המקובלים היא שפה סמלית שניתנת לתירגום לשפה יותר שכלית, כך שבעצם ניתן לוותר על הסמל ולומר ישר למה הכוונה, אם גם באריכות מלים?
מה יש לנו עוד דרך, פרט לנראטיבים, כדי לקיים דיון? אתה נקלע כאן למילכוד של אריסטו. אם אתה רוצה להתפלסף, אז אתה מתפלסף. ואם לא, אז אתה צריך להסביר מדוע לא, ולהשתתף בשיח הפילוסופי.
יש הבדל משמעותי בין הגישה שאני מציע, שקוראת לאמץ חוויות, אך גם לבחון אותן, לבין הענקת אישור גורף לשפה סמלית שמוגדרת מראש כפתוחה לאוכלוסיה מצומצמת, בעודה מעוררת קושיות מצדדים אחרים - וזה נושא לאשכול אחר שאשמח לפתוח אם תשתתף.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קימצתי במילים, תוך כדי הקלדה של רגע. הפלפול של אורבערפל ראוי לתגובה, ואעשה זאת בהזדמנות.

מימוני, השאלה היא האם כל הדיון של האנשים היקרים פה אינו סובל מעודף שינון ואימוץ של שיטת הרמב"ם, ומחוסר הכרה יסודי של שיטת המקובלים. כאשר מדברים על שכל, וחסר לת"ח כמוכם ידע על החלוקה של ל"ב נתיבות חכמה (שלושים ושניים סוגי שכל וחשיבה, מוגדרים ומוסברים) של רב האי גאון שהובא בפרדס של הרמ"ק, לדוגמה, ממילא אפשרותכם לבחון את האמת על פי ה"מלאך שכליאל", מצומצמת לנאראטיב שנוצר על ידכם ומסביבכם של החייאה מחודשת של הגיונות הרמב"ם בקריאה ביקורתית המושפעת מאסכולות מסויסמות (די ארכאיות, לטעמי האישי) של הפילוסופיה המערבית. זהו הרושם שנוצר אצלי. ואשמח אם תתקנו אותי.

באלצובה,

אמנם הפניה שלך היא למיימוני אך הרשה לי לברר בדיוק מה כוונתך באומרך "אנשים יקרים פה אינו סובל מעודף שינון ואימוץ של שיטת הרמב"ם" .אדם הבוחר בשיטתו של הרמב"ם אינו נצרך לשיטת המקובלים, כשאדם בוחר בשיטתו של הרמב"ם הוא מודע להתנגדות החד משמעית של הרמב"ם ללימודי קבלה להמון, ואם כבר ללמוד אז ההזהרות בדרך הלימוד מובאות בצורה הכי ברורה, בהלכות יסודי תורה פ"ד הלכה יא - "ומה בין מעשה מרכבה למעשה בראשית? שעיניין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשים בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים. ועניין מעשה בראשית מלמדים אותו ליחד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעים אותו כל מה שיכול לידע מדברים אלו. ולמה אין מלמדים אותו לרבים?- לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש ובאור כל הדברים על ברים,,,

כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס" ואף על פי שגדולי ישראל היו וכמים גדולים – לא כולם היה בהם כח לידע ולהשיג כל הדברים על ברים ואני אומר : שאין ראוי לטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר"

האם כוונתך היא לבחון את האמת כשמעמידים את שיטת הרמב"ם אל מול שיטת המקובלים? שהרי מי שאימץ לעצמו את שיטת הרמב"ם צריך להגיע לאיזה חכמה עמוקה כדי להבין את שיטת המקובלים שאת הקבלה אדם לומד כמעט בעצמו כשהוא נעזר ברמיזות ובסודות שהוא יודע לפענחם מתוך הבנת השתלשלות ידיעותיו, מה גם שבדברייך נשמע צליל של זלזול שלדעתי הוא לא במקום.
זה פורום שבו אנשים מבררים ולומדים האחד מן השני וגם אם רובם מאמצים את שיטת הרמב"ם לדעתי, נראה לי שבחירה הזאת נחשבת למכובדת ואקסלוסיבית, וזאת מחמאה.



איקה

א) ברור וגלוי שדבריו של הרמב"ם על מעשה מרכבה וכו' אינם מכוונים על תורת הקבלה, כיון שלא הכיר אותה. וכך גם כתב פה מיימוני בשם הרב סולובייצ'יק, כמדומני, באשכול אחר (שמה שהרמב"ם מכנה מעשה בראשית ומעשה מרכבה, הם ידיעות בפיזיקה שהיום כל תלמיד תיכון בקי בהן).

ב) אינני מזלזל באף אחד. ועיין בסעיף הבא.

ג) אם מטרת הפורום לברר את האמת, למה להצטמצם באסכולה אחת של היהדות כאילו אין בלתה?
אני מנסה לטעון שמי שרוצה לסקור ולהבין את התפתחות החשיבה היהודית אינו יכול להתעלם מן הקבלה וחכמיה בכל הדורות (כמו רב האי גאון, דרך הרמב"ן, המהר"ל, האר"י, הגאון מוילנא וכו').

אולם אם המטרה היא רק לברר את האמת על פי הרמב"ם ונושאי כליו החדשים, באמת אין מקום לדברי הנ"ל.

באלצובה, אם תעקוב אחרי כתיבתי תבחין כי אני מכירה עוד כמה וכמה מגדולי חכמינו שאותם אני נוהגת להביא כתימוכין לדברי

הרמב"ם כן הכיר את תורת הקבלה - ראה ערך "זעיר אנפין" בשני הפרקים הראשונים בהלכות יסודי תורה, מדבר הרמב"ם וכותב, בראשי פרקים וברמזים, סודות הקבלה.(מומלץ לקרוא כדי להיווכח)

(זה מזכיר את הקרע והמחלוקת הגדולה ביהדות תימן שמאוד הושפעה מהרמב"ם. מחלוקת בין העיקשים לדרדעים כאשר הופיעו אותם ספרי פולמוס נגד ספר "הזוהר" ושהם מחרימים ומקללים את כל אותם מאמינים באליל הנקרא 'זעיר אנפין' ואת אותו הנקרא 'אריך אנפין' ואת כל המאמינים "בעישור" עשר בספרות)

עקרון השלילה שהרמב"ם רואה כעיקר באמונה, נוגד את תורת הקבלה שהיא אודות הקדוש ברוך הוא ומנסה להסביר את עולמו. ולכן בהלכות יסודי תורה הוא מקדיש שני פרקים ראשונים למעשה מרכבה, שעד אז הקבלה אמנם היתה , אבל לא הרבה הכירוה. ואם הקבלה עוסקת בעולמו ותיאורו של הקדוש ברוך הוא, אז מה שהרמב"ם מכנה "פרדס" הם לא גלויים בפיזיקה, וגילויים בפיסיקה לא גורמים לאדם "שלא יצא מזה" כפי שקרא לשלושה שלא עמד להם כוחם השיכלי בדברים העמוקים
הרמב"ם גם היה מודע להתפתחות המדע , ובכל מקום שהוא מניח התפתחות המדע והוספת פרטים או שינויים הוא משתמש מציין זאת לדוגמא: בשמונה פרקים הוא מונה את חמשת החושים ומשתמש בבטוי ה"מפורסמות" בהנחה שיתגלו עוד חושים, כמו שאכן קרה באמת וגילוי עוד שני חושים (אם אנני טועה אז:חוש שיווי המשקל. וחוש לקור וחום) אז אני חולקת על זה שהרמב"ם לא הכיר את הקבלה והוא בעצמו ידע קבלה חשב שאסור ללמד אותה אלא בתנאים ראויים והתעקש לכתוב את מורה הנבוכים שבתחילה חשב לקרוא אותו " ספר הנבואה" והתעקש לכתוב אותו בשפת חידות וראשי פרקים ולא במפורש, כפי שאומר הרמב"ם על התורה שבכתב שהיא כתובה : בראשי פרקים ובחידות וזה הבסיס שהוא "מעשה בראשית" שעליהם אפשר להגיד שיש בהם הרבה גילויים בפיזיקה והם מוסברים בפרקים: השלישי והרביעי בהלכות יסודי תורה, ספר המדע.

" מהו שביקש משה רבנו להשיג, כשאמר: הראני נא את כבודך - בקש לדעת אמיתת המצאו של הקדוש ברוך הוא,,,,(הלכה י)

שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא , ולפיכך נקראים: חיות הקודש - והם למעלה מן הכל,,,,,ואופנים ואראלים וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ,,,(הלכהז) וכל הצורות האלו מכירים את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה מאוד כל צורה לפי מעלתה,,,,(הלכה ח)

דברים אלו שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בעניין זה ובאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו, הוא הנקרא מעשה מרכבה כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס-:פשט רמז, דרוש , סוד(חגיגה יד)נכנסו לטייל בו ולחזות בנועם ה' "(הלכה יג)





תוקן על ידי - איקה - 7/11/2002 10:26:42 AM

איקה,

את יכולה להסביר איך הרמב"ם מדבר על הקבלה ברמזים במשנה תורה?

בוא נגדיר מה זאת תורת הקבלה.
כדי להיות בטוחים שאנחנו מדברים על הקבלה כפי שאני מבינה אותה:.
תורת הקבלה עוסקת במהות אלוהים. נקודה

ספר הזוהר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי שהיה בן המאה השנייה. הספר נתגלה לאחר כ- 1100 שנים (להמון) רק במאה השלוש עשרה, ובמשך כל אותה תקופה היה הוא מעין מגילת סתרים שסודותיה נמסרו בדרך הקבלה מדור לדור ורק על ידי יודעי-ח"נ. במקור חשב הרמב"ם לכתוב את ספר הנבואה (מורה נבוכים) אבל מאחר שהחליט להקדישו לתלמידו, קרא אותו מורה נבוכים.(והנבואה היא הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול להגיע בן אנוש.והנביא שהוכתר בתואר רבן כל הנביאים הוא משה רבנו, שאפילו משיח לא יגיע לדרגה גבוהה משלו)אין קרוב יותר מהנביא לקרבת האלוהים הנביא חי את הקבלה ולא רק מכיר אותה. ורק הגיוני שהרמב"ם שכותב את ספר הנבואה ידע קבלה. הרמב"ם היה בקי בנצרות באיסלם והיה מדען ופילוסוף שהיה ידוע בכל העולם. ודבר ידוע הוא כי 'תורת הספירות' כולה נוצרה על ידי משה בן ליאון, וזאת אחת מיני צורות להסביר את תורת הקבלה

בהתנגדותו של הרמב"ם ל"ספר הזוהר" מתנגד בעיקר הרמב"ם לשמות התואר המשמשים בין מושגי היסוד בספרות הקבלה. 'זעיר אנפין' פירושו בארמית 'קטן הפנים' והוא כינוי לספירת 'תפארת' העומדת במרכז 'עשר הספירות' לעומת 'אריך אנפיו' 'ארך אפים' ממנו משתלשלות ספירות 'חוכמה, בינה ודעת' המשפיעות על זעיר אנפין' וכו', ומאמינים בהם כל אותם המקבלים את תורת הקבלה.

במשנה תורה הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובדיה,( פרק א) מסביר הרמב"ם כיצד נתפתחה עבודה זרה, ושהקדמונים למעשה לא התכוונו לעבוד את השמש הירח והכוכבים וכו', אלא הם סברו שלא יאה לבני אדם בשר ודם, לפנות ישירות אל האל, ומן הנכון לפנות אליו באמצעות שמשיו ומשרתיו, אלא שברבות הימים הפכו אמצעים אלה לעיקר, וכך נוצרה עבודת אלילים! הרמב"ם התייחס אל הקבלה כאל אמונה אלילית וראה בה סכנה גדולה שתוביל לעבודה זרה ושם השם ישתכח(אע"פ והרמב"ם היה מודע לזה שיש לקבלה חלק עצום בתודעה היהודית במשך מאות שנות היסטוריה. אפשר למצוא בהרבה מקומות שהרמב"ם יוצא נגד תורת הקבלה ואפשר למצוא את זה בתשובות שלו באיגרות שנכתבו בימי חיו ונמצאות בידינו בכתב ידו ממש:
כגון: על הספר "שיעור קומה" עליו אומרים הגאונים וביניהם הרב האי גאון שהוא ספר קדוש, ואילו הרמב"ם אומר עליהם שהם 'ספרי עבודה זרה'.
במשנה תורה בפרקים א, ב, ג, ד, בהלכות יסודי תורה הוא מסביר את עולמו של הקדוש ברוך הוא , וסודות נבואה ומתאר ברמזים את מהות האלוהות.
הרמב"ם חשב שאת תורת הקבלה אדם יכול ללמוד ולהבין רק מתוך הבנתו וגודל אמונתו ושכלו.
וכל נסיון להסביר אותה במפורש יהיה טעות, ובסופו של דבר תוביל לעבודה זרה

מקווה שתשובתי תספק אותך, אם לא אנסה שוב.


איקה

תוקן על ידי - איקה - 7/28/2002 1:31:21 AM