הרמב"ם בנושא קברות צדיקים

קלף

איני יודע במה התקשית.

היקום אצל הרמב"ם לא היה מאוכלס במלאכים. אבל היו בו שכלים נבדלים וגלגלים. הרמב"ם האמין כנראה שבשעה שהתורה וחז"ל דיברו על מלאכים, הם התכוונו ליצירים האלו.
השכלים והגלגלים היו ישויות לפי הפילוסופיה האריסטוטלית וגרורותיה. אדם בר דעת, שלמד והשכיל, קיבל את קיומם כפי שהיום אנו מקבלים את קיומן של חלקיקי האטומים, למרות שאי אפשר לראותם בעינים. מסיקים עליהם בשיקולים שכליים מתוך הנתונים האמפיריים, וזה מה שעשו הפילוסופים שמהם למד הרמב"ם.

בכך טעה הרמב"ם, אבל שום אדם אינו יכול להתנשא אל מעבר לידיעות של ימיו. לא הרמב"ם ולא חז"ל ולא שום אדם אחר.

בדומה לכך, ר' יהודה החסיד כתב עצות רבות בספרו איך להתמודד עם שדים, מפני שהיה ברור, בסביבת מגוריו, כי יש כאלו יצורים ומסוכן להתגרות בהם. (מלבד זאת, הם נזכרו בגמרא). זו היתה מציאות אמפירית, כיון שתמיד יכולת להכיר מישהו שהכיר מישהו שנתקל בשד באופן אישי. אז מדוע שר' יהודה החסיד לא יתייחס אליהם כעובדה קיימת?

אינני טורח לבאר מה טיבם של השכלים הנבדלים והגלגלים, מפני שהדבר אינו ברור לי די הצורך. ולמה להשקיע בבירור הנחה שנשללה מזה מאות שנים?
מעניין שהאמונה בשכלים ובגלגלים לא עברה מן העולם. בשל סמכותו של הרמב"ם, ובשל סמכותם של מחברים נוספים, האמונה בהם נקלטה לתוך הקבלה שהיתה בראשית התפתחותה, ועד היום ניתן למצוא בספרי קבלה התייחסות לגלגלים.
אמנם, כיון שכל אדם יודע שאין גלגלים שהכוכבים נוסעים עליהם, כפי שהתברר באסטרונומיה סופית מאז המצאת הטלסקופ, מדברים היום על גלגלים "רוחניים" במציאויות שונות משלנו. תולדות עם ישראל מוכיחות למרבה הצער כי ניתן לדבר על כל דבר בתנאי שדוחפים אותו לקומה העליונה של "המציאות הרוחנית", במיוחד אם שמו של אדם גדול חתום על הדברים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הנה העתק בנושא מאשכול "השפעת תרבויות על היהדות", http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=170043
ותוספת.

בוגי:
זכור לי מקריאה, כי מנהג העלייה לקברים ותספורת הילדים בפעם ראשונה על גבי קברים הוא מנהג מוסלמי!


רציו:
בוגי

לפי מיטב ידיעתי (מ'האיסלם'-חוה לצרוס עמ' 81) יש מנהגים כאלו, אבל לא ברור מאיפה זה התחיל. מייחסים את הגעתם לאיסלם לתופעת לוואי שהגיעה מתנועת ה'תצווף' ("הצופים"). היא התפתחה מהמאה התשיעית עד לשתים עשרה. זו הייתה תנועה מיסטית שבהתחלה עמדה בניגוד לאיסלם אבל לבסוף קמו 'מגשרים' להתאימה לאיסלם. המפורסם שבהם, אל-גזאלי, השפיע הרבה על הספרות היהודית וכן על הנוצרית. הוא נפטר בשנת 1111, הרבה לפני שקמה תנועת המקובלים ביהדות. כך שיש יותר להניח שמנהגי הקברים הגיעו מהאיסלם ליהדות ולא להפך.

הם האמינו בקדושים 'אווליא' (ידידי האל) המסוגלים לחולל ניסים כמו להוריד גשם, לרפא חולים, לגמוא מרחקים, להיות רואה ואינו נראה וכו'. התופעה התפשטה במיוחד לפולחן קברי הקדושים שייחסו להם ניסים במותם אולי יותר מבחייהם.

'עמך' נהג לעלות לרגל לקברים ולבקש מליצות יושר בשמים לכל החסר לו. ב'מוולד' (יאהרצייט) מקיפים את הקבר, מתפללים לידו, נוטלים מעפרו לבריאות ומרפא, מדליקים לידו נרות, שמים בו פתקאות בקשה וקושרים לידו פיסות בד כקמיע.
כך שרדו נוהגים פגאניים קדומים של עצים קדושים, אבנים קדושות, מים קדושים - לידם קבור הצדיק ושם עולים לרגל.
מוסלמים רבים גם נוהגים לספר לראשונה את שערות הילדים הקטנים על קברו של קדוש. בערבית זה נקרא 'חלאקה' (וביידיש 'חלאקען'!) ואילו עצם הביקור בקברי קדושים נקרא בערבית 'זיארה' (וביידיש 'זיארען'!).

ייתכן שגם היהדות וגם האיסלם ירשו את המנהגים האלה מהנצרות המזרחית הקדומה. פולחן זה כמו פולחן הקדושים בחייהם. הוא זר לרוח המונותאיזם של שלושת הדתות. הוא נובע כנראה מכך שחכמי הדתות ואיסורי הדתות לא יכלו לעמוד בפני הלחץ העצום של 'עמך' המבקש מתווך קרוב בינו לבין האל הגדול והנורא ('דבר את עמנו', 'עשה לנו אלוהים').

ע"כ מהאשכול הנ"ל.


הוספה קטנה:
יש לציין שהמכבד את זכר הוריו, קרוביו או מכריו על ידי ביקור בקבר או הדלקת נר המסמל זיכרון [על כך אולי דיון נפרד], אינו מיסטיקן חסר תקווה אם הוא מודע למכוון ממעשיו.

וטו

אתה בטח מתכוין בתור חילוני המתייחד עם זכר קרוביו ומכבדם ולא בתור דתי המאמין במיסטיקה.


בפורום אחר הזכירו שהגאון מוילנא דווקא התנגד לביקור קברים, אבל כנראה שזה גם היה מטעמים מיסטיים של הדבקת טומאה וכדומה.

תוקן על ידי - בוגיעלון - 1/14/2003 4:23:59 PM

בבית בריסק (ואף האגף הירושלמי) לא נהגו ללכת לבתי קברות אפילו ביום השנה.

לוויתו של הניפטר, היא ההזדמנות הראשונה והאחרונה לבקר בקברו.

בדידות הקבר

"ואמר, שהיה רוצה לנסוע לארץ ישראל, היינו לנסוע עוד הפעם לארץ ישראל ולהסתלק שם, אך הוא מתיירא שמא לא יוכל להגיע לשם. גם אם יסתלק שם לא יבואו אנשים על קברו, (מעניין למה הוא חשב כך?) ולא יהיה להם עסק ועובדא עם קברו. (עובדא?) אבל כשישכב במדינתינו בוודאי נבוא על קברו ללמוד ולהתפלל שם, ויהיו לו שעשועים ותענוג גדול מזה.
ומאותו יום והלאה דיבר הרבה מעניין הסתלקותו, ודיבר הרבה מעניין קברו, וגילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות שיבואו על קברו תמיד, לומר תהלים על קברו וללמוד שם ולהרבות שם תפילה ותחנונים.
ואמר, שכשאחד יבוא על קברו ויאמר פרק תהלים בהתעוררות הלב, יהיה לו תענוג גדול מזה. ועשה אז תנועות בגופו ובעצמותיו, ורמז שיהיה לו חילוץ עצמות בקברו כשיאמרו תהלים על קברו. ועוד דיבר בזה העניין כמה פעמים. ואחר כך גילה עשרת פרקי התהלים,, ואמר, שמי שיבוא על קברו וייתן פרוטה לצדקה ויאמר אלו עשרת פרקי תהלים, הוא יניח עצמו לאורך ולרוחב לעזור לזה האיש, אפילו אם עבר זה מה שעבר. וייחד שני עדים לעדות על זה.

(רבי נחמן מברסלב, מתוך תיקון הלב)

למה התכוון רבי נחמן בדבריו אלו?

מה שבטוח הוא שאפשר להבינם בכמה מישורים, ולפחות בשתי רמות.