הרמב"ם בנושא קברות צדיקים

יהודה שטרן
אולי תוכל באותה הזדמנות, גם למצא אתר שיכון את הרוצה, לכל האתרים, שאפשר לעבוד בהם ע"ז.

לאחרונה יצא ספרו של הרב ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין מאונ' בר אילן בעניין קברות הצדיקים בהלכה. לא קראתי את הספר, אך לפני כמה שנים פורסם מאמר של הנ"ל בתחומין בעניין והכיוון שלו היה רמב"מי מובהק (מעלעול בספר נראה שהוא דש במקורות רבים בעניין).

להעיר: קבר הרמב"ם 1/6/2003

הבוקר עליתי לקברו של מורנו הרמב"ם או לשיטת מיימוני הלכתי לדרוש אל המתים.

בעומדי סמוך לציון תוך כדי אמירת תהילים חשבתי לעצמי. כמה אירוני מבחינתך (מיימוני) שהרמב"ם הכל כך רציונאלי. לא מאמין בסגולות. לא קשור לקבלה וכו וכו' דוקא אליו עולים לרגל המוני יהודים פשוטים. מתפללים על קברו. מדליקים נרות. מושחים מים מהצלוחית על ראשיהם וכו' וכו'
בטח הרמב"ם מתהפך בקברו אומר מיימוני.... או שסבור הוא שבכלל הרמב"ם לא קבור שם. מי בכלל מאמין לסיפור שגופתו הגיע על גמל ממצרים ונעצרה שם על אתר. ובכלל איך הגיע לשם אביו מיימון (שעל שמו אתה קרוי) ושאר קברי האמוראים זה בכלל ע"פ האר"י ותלמידו החביב.
מיימוני מסכם. בית תיפלה - ע"ז שאין כדוגמתו.

אסור!!! להכנס לשם. מי שנכנס כויפר ואפיקורס.

****
מיימוני:

להעיר

אתה צודק

כפי שכתב זה שבקברו אתה סבור שהיית: אין משגיחים בקברות כלל.

יש עוד דרכים לעבודת ה' ולהתעוררות פרט להילולות. גם לאותן הילולות סגפניות של דורשי חוויות "רוחניות".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ה_חבצלת - אשמח מאוד מאוד אם תביא מקור מדויק לכך שיש לנקד בשורוק (שאמנם כן הוא הגיוני, אך מקור ארצה).

הפרעתוני,

האם ההגיו כדבריך והגניזה, אינם  חזקים  די? לפחות כמו מקור? הרי לאיזה מקור אתה יכול לצפות?- לא מקור שמימי, מקור של בני תמותה.   אולי גם המקור משובש, וכטעות נכתבה?

השאלה זו תקפה גם לגבי חיפושי מקור נגד ההגיו !

_________________

מודה ועוזב

מיימוני

כתבת בראש האשכול על כלב שהלך לקברי אבות שזה לצורך התעוררות תשובה וכדומה,

כנראה נעלמו ממך דברי הגמ' בהמשך שאמר "אבותי בקשו עלי רחמים".

וכיו"ב דברי הגמ' על קבר רחל,  וכן דברי המדרש על ירמיה שהלך לאבות ולמשה,

ומקרא מלא על חשיבות קברי צדיקים: "כי שם חלקת מחוקק ספון".

_________________

טוביה
המשמעות של מקומות נקבעת לפי אירועים הסטוריים שאירעו בהם, כך לדוגמא הר המוריה נבחר למקום המקדש בעקבות מזבח של אדם הראשון אברהם וכו'.
גם הפס' שהבאת מציין את זה.

המשמעות של כל זה
שאפשר שפותרת גם את בעית ההליכה לקברים
היא היותינו בני אדם שאי אפשר לקבוע שהם עשויים משכל בלבד <אולי להוציא את מיימוני> לכל אחד יש את המשמעויות הנוסטלגיות שהוא מייחס לדברים.
חלק מהמשמעויות האלו ראויים להיות מסמלי האומה, כי לכל עם יש גם פעולות סמליות ולא רק החלטיות.
כשכלב משתטח על קברי אבות ומרגיש צורך ללכת בדרכם, יש כאן סמליות מצידו.

כך גם ההולך לקברים, אם הוא יוצק התעוררות נפשית ראוי' שקשורה אצלו למקום מסוים או לאדם מסוים יש לזה מקום.

<הקבלה מזהה ככלל עובדות כישויות פרסונליות, כך בספירות ובמלאכים וכו', שלא כגישת רמב"ם, וטבעי שהיא תזהה גם את המשמעות הסמלית הזו כקשורה לאדם הקבור במקום.
האם יש בזה משום ע"ז?
לא נראה לי שיותר מאשר בכל תפיסת העולם הקבלית>

ביחס לאיסור דרישה אל המתים, הרי תפילה אל המת שיועיל לו כמוה כתפילה אל החי, והיא צריכה להיות ע"ז גמורה.
ולכאו' הייחודיות באיסור דרישה אל המתים היא התחברות למת, שאסורה כפעולה רוחנית אסורה, וא"כ באמת אסור ללכת לקברים בכוונת השתטחות קבליסטית.

אבל יתכן להתיר בכ"ז אם נניח שהדרישה אל המתים היא בתקשור שאמורה להיות עליו תשובה, כחובר חבר וידעוני שבתחילת הפסוק.

{אני מודע לדעת רמב"ם שהכישוף אינו פועל, אבל נר' שאפי' לדעתו לפחות על התודעה הוא פועל, אחרת איך יסביר רמב"ם את אמונת ר"ע שאמר דבר אחד ונתמלאה כל השדה קישואים, סנהדרין סז., וא"כ אפשר שע"ז אסרה תורה.}

עד שאתה שואל משדה הקישואים שאל מן החרטומים שעשו דם וכינים ותנין,
ומבעלת האוב של שאול,
אלא שאמונתו של הרמב"ם בצדקת כל דברי אריסטו ["קרוב לנביא"]
לא נתנה לעובדות ל"בלבל" אותו........

מה הקשר?
אין שום הוכחה שלא תהיה טעות או אחיזת עינים.
הסוגיא של שדה קישואים מחלקת בין האוחז את העיניים לבין העושה מעשה, וזה עובדה שא"א לבלבל.
לכן כתבתי שלרמב"ם הענין תודעתי.

שכחתי להוסיף, אבל הוא לטובה שתהיה לזה הודעה בפ"ע.
שהסגנון המזלזל הזה ברמב"ם אינו מתאים ואינו ראוי.

אל תצטדק ע"פ ר' נחמן מברסלב.

טוביה,

עד שאתה מאשים את הרמב"ם בכך שהוא לא נתן לעובדות לבלבל אותו, צא ולמד את העובדות כהוויתן  בהקדמתו למשנה, שם הוא אינו מתעלם מהקוסמים מתקשרים ושאר מרעין באשין -  והוא כותב במפורש  שה' הקים לישראל נביאים חלף הוברי השמיים והקוסמים -

וראה עוד במו"נ חלק ב פל"ח - ונמצאת מבין שמה שהביא אותך לסגנון המזלזל הוא חוסר המצאותך בעובדות !   

חוזרני בי מהסגנון [ ולא מהתוכן].

מורה
התורה מעידה ויעשו כן חרטומי מצרים ואתה אומר טעות, אתמהה!!!
הנביא מספר על דיבורו של שאול עם שמואל ע"י אוב ואתה אומר אחיזת עינים, אתמהה!!

נאחז
אם רצונך לומר שהרמב"ם האמין שיש ממשות בדברים אלו אינך מכיר את שיטתו כלל ועיקר,
[ או שאתה פשוט נאחז בקש....].

לגוף דברי על הרמב"ם
אני סבור שאילו היה אדם מספר לו על רבבות בע"ח המסתובבים בגוף האדם ונלחמים אלו באלו בכל מיני תכסיסי מלחמה וכדו', היה הרמב"ם זורקו מביתו כי לא האמין במה שלא הורה לו שכלו,                                                
אין להאשימו בזה כי זה קפאון מחשבתי שהוכנס ע"י אריסטו שהאמין ששכלו תופס הכל ואין מעבר לו ולא כלום,
{ מה שהביא כידוע לקפאון מדעי אלפיים שנה עד ניוטון }
בניגוד למדע היום היודע יפה את מגבלות האדם ובנוי בבסיסו על ניסוי ולא על סברא,
אף איש מדע רציני כיום לא יאמר בהחלטיות שאין שדים וכשפים אלא לכל היותר שאין סיבה להניח קיומם,
 [ מה שאינו תקף למי שמאמין באמיתת כתבי הקודש ].