טומאת משקים

תמיהה בעקבות הדף היומי.

גזירת חכמים היא שמשקים חולין נטמאים משני לטומאה (אע"פ שאין שלישי בחולין), ונהיים ראשון לטומאה. כלומר, הם יכולים לטמא אוכל חולין ולעשותו שני לטומאה. עוד גזרו, שאע"פ שאין אוכלים ומשקים מטמאים כלים, משקים שנטמאו כן מטמאים כלים. הגזרות הללו הן בעלות משמעות יומיומית רבה (כשנזכה...), כנראה בחוש לכל מי שלומד קצת הלכות טהרות.
וכל כך למה? גזירה משום משקים של זב, דהיינו, זובו, רוקו, מימי רגליו.
הגזירה הזאת בעייתית משתי סיבות:

א. מה הסבירות שמישהו יתבלבל בין רוק, זוב ושתן לבין משקים אחרים שאנו נתקלים בהם ביומיום (פירות רטובים למשל)?

ב. גם אם הבלבול הגיוני, עדיין זה מצב רחוק. לא בכל יום נתקלים במשקים של זב, וזה מוזר לגזור על משהו כל כך יומיומי כמו משקים אטו דבר כל כך נדיר כמו משקים של זב.

האם זה מוביל למסקנה שיש טעמים נסתרים לגזרות חז"ל?


ובמחשבה שנייה:
אולי זה מוביל למסקנה שגזרה מורה על קשר עצמי ולא רק חשש. כלומר, שבכל משקה יש משהו מהבעייתיות של משקים של זב, ולא רק חשש בלבול.

כל טוב, וחג שמח.

יהוסף

הניתוח שלך לגבי החומרה של משקים לעניין טומאה, ובפרט של רוק, יפה מאד, ובהחלט מתקבל על הדעת.

סברות ה"התמזגות" וה"הטפלות" של המשקים עדיין לא מסבירות איך משקה שנוגע בשני לטומאה (ידיים למשל) הופך לראשון לטומאה.

ולשאלה העקרונית ששאלתי, אתה בעצם עונה כמו הכיוון השני שהצעתי, שהגזרות של חכמים על המשקים בעצם מראות על משהו מהותי במשקה שלא בא לידי ביטוי ברובד הדאורייתא. רק לחדד את החידוש (והקושי) שבדבר, חכמים הרי ניסחו את גזרתם כ"חשש שמא", וזה נראה כחשש חיצוני.

כל טוב.

לגבי היחס ל"דרבנן" זה, אכן זו כוונתי.

המשמעות שהמשקין שבים להיות ראשון, היינו שהם מעבירים את השני, זה במקרה שנטמאו משני, ולגבי האחרים יש ב' אפשרויות, או שלא חילקו, או שמשקין נתפסים כגוף טומאה גבוה יותר מחמת התכונות הנ"ל, וזכר לדבר שכל דבר שיש בו תכונת העברת תוכן כללי, ולהבדיל חיידק, אנו מתייחסים אליו ברמתו הגבוהה, כוונתי בדוגמת החיידק, שאנו חוששים ממנו שיפעל כמקוריותו ולאו דווקא כפי שהתבטא בחולה המסויים, כי הוא נתפס כבל כוח, כך המשקין נתפסים כקלילי טומאה בכלל, ומכאן שהעברתם גם כללית, וצ"ת.

אור הליל

רש"י פסחים יד ע"ב:
"משום דמשקין עלולים לקבל טומאה - ומה היא עלילותן, שמקבלין טומאה שלא בהכשר - גזרו עליהן חומר הרבה, שיהו כוהנים נזהרין לשמרן."


רציתי להעיר עוד כמה הערות:

א. מה שכתבת שכל הגזירה על טומאת משקים היא משום משקין של זב, זה לא נכון. הגמרא בשבת יד ע"ב מסבירה שזו רק הגזירה שמשקין יטמאו כלים, אבל עצם זה שמשקין שנגעו בידים טמאות נהיים ראשונים לטומאה, הוא גזירה משום משקין שנגעו בשרץ.

לגבי הקביעה ש"כל הפוסל את התרומה, מטמא משקין להיות תחילה" - יש ראשונים המבינים שזו משום הגזירה הנ"ל משום משקין שנגעו בשרץ, ויש מבינים שזה מדין אחר בכלל.


ב. לא מדובר על בלבול בין משקין של זב לבין סתם משקין. מדובר בבלבול בין משקין של זב למשקין אחרים שגם הם טמאים.

ג. נראה בגמרא שבת יד ע"ב שהגזרה הזאת מבטאת את שיטת בית שמאי, וזאת באמת יכולה להיות הסיבה שהיא נראית קצת משונה.

ד. קשה להניח שחז"ל ראו את המשקים כעלולים יותר לטומאה במהותם. זאת משום שבגמרא פסחים טו: יש דעות שמשקים אינם יכולים להטמא כלל מדאורייתא, ודעות שאינם יכולים לטמא אחרים. כאפשרות אחרונה זו אני חושב שגם נפסק להלכה.

- דו"ד

תוקן על ידי - דין_ודיין - 08/05/2005 1:00:46

לגבי נקודה ד'

התורה עצמה ראתה כך את המשקין, שהרי רק על ידם מוכשר פרי לקבל טומאה וראה שם בראשונים.

יהוסף,

נראה לי שהדרך מהכשרה לטומאה עד לטומאה עצמית היא די רחוקה. ניתן להבין את דין הכשר לטומאה בדרכים אחרות שלא מלמדות על עלילות המשקין עצמן לטומאה.

אני הבאתי ראיות מטומאה עצמית ומגרימת טומאה לאחרים שהרבה יותר קשורים לעניין.

- דו"ד