|
|
| נשלח ב-28/10/2008 12:41 |
 |
| |
אצל אברהם נאמר שהסיבה לחששו הוא לא מפני שלדעתם מותר להרוג, אלא "רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". כלומר מדובר היה באנשים בלתי מוסריים, ורק פחד מעונש מאלהים היה יכול להרתיע אותם אילו היו מאמינים באלוהים.
ולגבי משכב-זכר, הסיבה שעד לפני שנים לא רבות הדבר היה נחשב כבלתי מוסרי, לא נבעה מחשיבה מוסרית בהכרח אלא מראיה דתית, או עכ"פ מושפעת מהדת.
תוקן על ידי micklary ב- 28/10/2008 12:59:49
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 13:03 |
|
| |
אפיק
מערכת עקרונות וערכים שנועדו לעזור לאדם למלא את מטרת קיומו-
. נכון מאד בתוספת שהעקרונות הללו מחוברים ומשתנים מדי פעם לפעם על ידי האדם
היתר- כדבריך עקרונות של אדם דתי- בין הדת והמוסר הקשר מקרי מאד, ולא מחייב, .
אמת- זה לא דבר סוביקטיבי של מבט האדם על המציאות, אמת זו המציאות, אין דבר כזה אמת רגילה ואמת אבסולוטית, אמת היא תמיד אבסולוטית,
למרות שבטעות אנשים אומרים- האמת שלי -והאמת שלך, זו טעות, יש מבט שלי על צדק ומבט שלך על צדק,אמת יש רק אחת.
בעברית המילה אמת נכתבת בצורה מעניינת, האמת צריכה להיות מא---עד ת. גם האמצעה(האות מ ) צריך להיות באמת.
באם האמת חסרה את ההתחלה= מת. באם היא חסרה את הסוף= אם= אין לה אחיזהועמידה- ואם חסרה את האמצעה= את =
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 13:14 |
|
| |
וואו! הקפצתי את האשכול עקב כתבה שקראתי ושהניעה אותי לחפש את האשכול, והנה הוא גדל ביותר מפי 4! אבל עיקר גידולו בא מויכוחים פרטיזניים ופברוקים סטטיסטיים. מה שרציתי הוא רק להדגיש שמודעות דתית מעירה את האדם למודעות שהחיים הם 'לא הפקר'. זה לא סותר לכך שלעומת זאת ממה שהדת מאפשרת לדבר בשם האלוהים היא מפרנסת כל מיני יצרים שליליים ומסוכנים. את זה לא מוצאים רק בהשוואת דתי וחילוני אלא גם בהשוואת שמרני וליברלי בין לגבי המודעות ל'לא הפקר' ובין לגבי מציאת הפורקן ל'אכזריות קדושה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 13:19 |
|
| |
ירוחם,
זה שהקשר בין מוסר לדת הוא מיקרי ביותר- זו בעיה של אותם אנשים שאצלם זה ככה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 13:30 |
|
| |
מיקלארי
למה אם כן אברהם חשש שיהרגו אותו בגלל אשתו, אנשים לא מוסריים לוקחים את האשה ומשאירים את הבעל בחיים.
ןראינו ושמענו וקראנו על מלכים ובעלי שררה שנהגו כך.
מה שאברהם אומר- אין יראת אלוקים במקום הזה- - הרי במקום הזה הנורמות המוסריות אינם נובעות מציווי אלוקים, אלו לא נורמות דתיות, מוחלטות
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2009 15:56 |
|
| |
אם תשאלי את החרדי. הרי אין בעולם ולא קיים בעולם אנשים יותר מוסריים מהחרדים, עובדה!!
את העיקר יש לזכור- זה לא התורה והמוסר- זו תורת החרדים- והמוסר. כי תורתם רחוקה מהתורה. שניתנה בהר סיני!
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 28/01/2009 16:02:53
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 11:36 |
|
| |
מה שמפריע לי -כי דברים ברורים ומובנים , שהם נורמות התנהגות אלמנטרית, זוכים לשבחים,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2009 08:56 |
|
| |
משפטים שמאפשרים לנוכלים להפיל בפח אנשים יראי ה'
התיאורים הבאים מבוססים על מקרים אמיתיים. הפרטים שונו למניעת זיהויים.
* אישה עבדה כמה חודשים בעמותה חרדית. בכל פעם שביקשה לקבל משכורת, הרבנית העומדת בראש העמותה נתנה לה סכום קטן והבטיחה לה שאת שאר הסכום תקבל בהמשך. לאחר כמה חודשי עבודה בשכר זעום היא ביקשה לקבל את כל השכר שהובטח לה, אך הרבנית אמרה שהשכר שלה הוא "תרומה לעמותה".
* אישה לקחה הלוואה בגמ"ח. כשהגיע הזמן להחזיר, היא לא החזירה, ואמרה למנהל הגמ"ח ש"הכל משמיים". כשלווה אחרת נשאלה מתי היא מתכוונת להחזיר, היא אמרה ש"ה' יעזור".
* אישה כבת 20 שהיתה בת-בית אצל דודתה גנבה מהדודה זהב ותכשיטים. כשהדודה דרשה ממנה להחזיר, היא לא הכחישה אבל גם לא החזירה. הדודה פנתה לאחותה, אמה של הגנבת, אך האמא אמרה ש"היא רק ילדה קטנה, צריך למחול לה". הדודה פנתה לגיסה, אביה של הגנבת, אדם דתי המשתתף בשיעורי תורה, אך הוא אמר ש"הקב"ה מעמיד אותך בניסיון, את צריכה לוותר".
* באחת ההפגנות נגד ההתנתקות, אמר לי אחד השוטרים, בניסיון לשכנע אותי לעזוב את המקום, "אם זה קרה - סימן שזה מה שהקב"ה רצה שיקרה".
* בעל מסעדה הסתכסך עם שכנו, ותוך כדי המריבה אמר לו "אם לא תעוף מכאן, הקב"ה יעניש אותך. הוא יכול לעשות הכל, אפילו לשרוף לך את המסעדה". כמה ימים מאוחר יותר, המסעדה נשרפה, המשטרה גילתה שמדובר בהצתה מכוונת.
* אדם עשיר אחד, שעשה הון עתק מקיבוץ נדבות (עד כדי כך שהיו בבעלותו כמה בתים שהשכיר), ראה קבצן אחר, חדש, שמקבץ נדבות בשטח שלו. הוא אמר לו "אתה יורד לאומנות חברך, זה השטח שלי! תן לי את כל מה שאספת!". כשהקבצן השני סירב, הראשון סילק אותו מהשטח במכות.
ללא ספק מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה - אנשים משתמשים במשפטים "דתיים" כדי להצדיק את הפשעים שלהם. לא ברור לי מה בדיוק אפשר להסיק מהתופעה:
- ייתכן שכל אותם אנשים אינם באמת יראי ה', אלא רק מתחזים. אם כך, המסקנה היא שאנשים יראי ה' הם אכן מוסריים יותר, ודווקא משום כך הם נופלים בפח בקלות רבה יותר כשמשמיעים באזניהם משפטים "דתיים".
- ייתכן שכל אותם אנשים הם באמת יראי ה', אלא שיש להם יצר רע שמרמה אותם וגורם להם לחשוב שעבירה היא מצוה. אם כך, המסקנה היא כדברי חז"ל "זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם המוות" - יש אנשים שהתורה שהם לומדים גורמת להם להיות מוסריים יותר, ויש אנשים שהתורה שהם לומדים גורמת להם להיות רשעים יותר. ואם כך יש לדון, איך יודעים מי בדיוק "זכה", ובמה הדבר תלוי? ואיך אפשר לוודא, שאנשים שלא "זכו" לא ילמדו תורה? (אולי זו הסיבה שרבן גמליאל קבע שרק מי ש"תוכו כברו" רשאי להיכנס לבית המדרש?)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2009 11:18 |
|
| |
איך משה רבנו אומר בסוף בפרשת וילך- ממרים היתם עם ה'- הכל בשם ה',
זה מתחיל במצווה לרמות את החילונים, במצווה לרמות את אוצר המדינה- לרמות את העיריה, והכל לשם ה',
מסופר אצל דרויאנוב אחד מספר לחברו:-
אתמול סעדתי במסעדה מפוארת, בסוף הסעודה, המלצר מגיש לי חשבון -חשכו עיני,
אבל מה עשה הקב"ה- גנבתי משם סכו"ם מכסף.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2009 22:46 |
|
| |
קטע מצחיק מהתלמוד (עבודה זרה יד:); הפרק עוסק בשאלה מתי מותר ומתי אסור לסחור עם עובדי אלילים, והקטע עוסק באדם שאומר בפירוש שהוא רוצה חפץ לעבודת אלילים, והיינו יכולים לחשוב שלמרות זאת מותר למכור לו את החפץ, כי -
"סד"א האי גברא, לאו לעבודת כוכבים קא בעי, אלא מיבק הוא דאביק בעבודת כוכבים,
וסבר 'כי היכי דההוא גברא אביק ביה, כולי עלמא נמי אביקו, אימא הכי, כי היכי דליתבו
לי' קמ"ל".
רש"י: "אלא מיבק אביק ביה - קשור. ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת
כוכבים, היה נותנה בזול מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים, וסבור 'כי היכי
דאביקנא בה ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים - כולי עלמא נמי
אדוקין, בה סבר 'אימא לעבודת כוכבים קבעינא ויהבו לי בזול', ומיהו, אין לבו
לעבודת כוכבים, ולישתרי; קמ"ל".
כלומר: אותו אדם הוא דתי אדוק, ומרוב אדיקותו ואהבתו לאליל שלו, הוא מוכן לשקר ולשאת את שם האליל לשווא, כדי שיעשו לו הנחה...
ברוך ה' שהבדילנו מן התועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2009 13:34 |
|
| |
לדעתי בגדול התשובה היא שדתי יותר מוסרי מחילו ני היות ועיסוקו הוא סביבי מוסר בניואנסים הכי דקים דוגמא פרק "אלו מציאות "- כל כולו עוסק בדיני השבת אבידה בכל מיני מצבים דבר שאין לו אח ורע בשום תרבות \ דת דוגמא נוספת -הלכות "שמירת הלשון "וברור שדבר זה כשלעצמו אמור להפנים .להשריש מוסריות אולם לא אחת נתקלים בתופעות מעוררות השתאות מחד חרדים אקסטרא שמתנהגים רחוק מאוד ממה שנרא מוסרי . וכן להיפך אנשים רחוקים מתנהגים בצורה מוסרית לדעתי שורש הבעיה היא חינוך לא נכון בתפיסת הדת כמסגרת התנהגותית בלבד ולא ככר פורה לפיתוח האישיות הר וולבה בספרו זריעה ובנין בחינוך מסביר מדוע בחר בשם הנ"ל לספרו -היות וחינוך מורכב מבניין קרי מסגרת וזוהי התפיסה השיטחית והרווחת וחוץ מזה בחינוך טמון כח הזריעה קרי איתור כשרונות ומאפיינים אשר בפיתוחם יממש האדם את עצמו לענינינו כאשר תפיסת הדת היא כמסגרת בלבד כאשר מוצאים את ה"היתר" לצאת מהמסגרת (לפעמים היתר אמיתי ולפעמים מזויף -כשאדם רוצה להצדיק את עצמו תמיד ימצא את הדרך ) יוצאים מהמסגרת ואפילו בצורה הרבה יותר חמורה מהפשוט שבפשוטים אשר לא זכה כלל לטעום את טעם היהדות וכן להיפך אדם חילוני יכול להתנהג מעצם טבעו במוסריות "והאלוקים עשה את האדם ישר" כמובן שלמסגרת בלבד גם יתרונות לעומת ה"חוסר מסגרת"
אבל אין ספק ששילוב שני הדברים יחד הוא הדבר הנכון
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2009 15:26 |
|
| |
הלכות השבת אבידה הם הלכות, ולא מוסר
יש הלכות מוסריות בעליל- ויש הלכות בלתי מוסריות בעליל- בכל מקרה מדובר בהלכה ולא במוסר.
הבעיה היא כשלא מקיימים את ההלכה, והבעיה כשלא מוסריים,---- והכל לשם שמיים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2009 21:20 |
|
| |
הלכות השבת אבידה הם מאוד מוסריים אם נצא מנקודת הנחה שמצוות השבת אבידה היא מצווה מוסרית - להזהר ברכוש השני ההלכות הם הגדרות מאוד דקות מתי החפץ שנמצא הוא שלי ומתי לא .וכל העיסוק סביב השאלה מגדיר ומפנים את הערך של ממון הזולת ובאשר להלכות הבלתי מוסריות אכן ביהדות מעבר למוסריות של באל"ח ו"בין אדם לעצמו" ישנה מחלקה נוספת של "בין אדם למקום" שם המוסר לא כפי שהוא מובן בתפיסת עולמינו ,ע"ז נאמר "נעשה ונשמע" גם ללא ההגיון המוסרי
|
|
|
|
|
