האם אנשים דתיים מוסריים יותר מחילונים ?

האשכול דן בנושא האם דתיים מוסריים יותר מחילונים,? והתשובה על כך, שלא,! האשכול לא דן  אם ההלכות הן מוסריות או לא,

טענתי ואני טוען כי כשחרדי מקיים מצוות השבת אבידה-  הוא אינו מקיימה מסיבות מוסריות אלא הלכתיות.

אנחנו מדברים כאן על מוסר- כפי שזה מקובל בחברה היום, ולפי זה- גם הרמב"ם לא מוסרי בעליל.

_________________

מודה ועוזב

[quote]האשכול דן בנושא האם דתיים מוסריים יותר מחילונים,? והתשובה על כך, שלא,! האשכול לא דן  אם ההלכות הן מוסריות או לא,<טענתי ואני טוען כי כשחרדי מקיים מצוות השבת אבידה-  הוא אינו מקיימה מסיבות מוסריות אלא הלכתיות.<>אנחנו מדברים כאן על מוסר- כפי שזה מקובל בחברה היום, ולפי זה- גם הרמב"ם לא מוסרי בעליל. ברגע שיוחלט שיש לשים גבול לרמת הסללום הלוגי המותר בפורום אני אתמוך . אגב הרעיון המרתק שיש איזה מוסר "מקובל", ועוד בדבר שנקרא "חברה" ב "ה" הידיענות הוא רעיון שמעביר בי צמרמורת של רגוש קל . ואני עוד חששתי שימי החברה האוטופית על ערכי מוסריה האוניברסליים חלפו לבלי שוב (גם בעזרתה האדיבה של הפוסטמודרניזם בביצוע פוסטמורטום לאחד מהרבנים דכאן-אדון קנט). ועוד דוברה של "החברה" נמצא כאן עמנו היום לברר את מוסרה המקובל .

ברגע שיוחלט שיש לשים גבול לרמת הסללום הלוגי המותר בפורום אני אתמוך . אגב הרעיון המרתק שיש איזה מוסר "מקובל", ועוד בדבר שנקרא "חברה" ב "ה" הידיענות הוא רעיון שמעביר בי צמרמורת של רגוש קל . ואני עוד חששתי שימי החברה האוטופית על ערכי מוסריה האוניברסליים חלפו לבלי שוב (גם בעזרתה האדיבה של הפוסטמודרניזם בביצוע פוסטמורטום לאחד מהרבנים דכאן-אדון קנט).

סיכום קטן לשאלות.
1. האם דתיים מוסריים יותר ?
2. האם חרדים מוסריים יותר ?
3.האם הדת היא המוסר ?

להלן דעתי, והתייחסות לדעות דלעיל.

ראשונה, יש להגדיר מהו מוסר, יש שכתבו לעיל שזה "מוסכמה חברתית", אינני חושב כך כלל.

לדעתי מוסר הוא תחושת צדק אינטלקטואלית הנעוצה עמוק בלבו של כל אדם באשר הוא, מכל צבע דת גזע ומין.

דתיים אינם בהכרח מוסריים יותר, לפעמים ההיפך הוא הנכון והם נוטים למילטנטיות וחוסר סובלנות.
למרות שחינוך דתי מסגרתי, יכול לפתור הרבה בעיות חינוכיות ולמנוע אלימות סמים וכד'.

החברה המערבית, מוכנה ומשלמת מחיר עבור החירות והחופש, מחיר סביר ביותר בהשוואה לשימוש בחומרים מזהמים, רכבות מטוסים מכוניות וכו'.

החרבה החרדית, היא דתית יותר, סגורה יותר ואלימה פחות... אך ממש לא מוסרית יותר, גם כתות כדוגמת האמיש, ושאר כתות דומות, המבוססות על פטריארכיות סגירות חברתית וקולקטיביות, חסינות מפני אלימות מפני העידר היוזמה וחופש הפרט...

ונכון העירו לעיל, שהציבר הלא דתי, מורכב מפסיפס גדול מכדי להכלילו בחדא מחתא.

ביחס לאלימות, אני מאמין שיהודים חילונים אשכנזים נמצאים באותה יחס כמו הציבור החרדי..
כך שלא נכון להכליל את הציבור החילוני בכפיפה אחת.

ההתנגשות בין הדת והמוסר, או האי-מוסר. הוא בהומוסקסואליות וכד'.
האם זה ציווי דתי ? או מוסרי...

האשכול דן בנושא האם דתיים מוסריים יותר מחילונים,? והתשובה על כך, שלא,! האשכול לא דן  אם ההלכות הן מוסריות או לא,

טענתי ואני טוען כי כשחרדי מקיים מצוות השבת אבידה-  הוא אינו מקיימה מסיבות מוסריות אלא הלכתיות.

אנחנו מדברים כאן על מוסר- כפי שזה מקובל בחברה היום, ולפי זה- גם הרמב"ם לא מוסרי בעליל.

_________________

מודה ועוזב

מרכא טפחא
לדעתי מוסר הוא תחושת צדק אינטלקטואלית הנעוצה עמוק בלבו של כל אדם באשר הוא, מכל צבע דת גזע ומין,

זה לא נכון- לפני מאה שנה, היה מוסרי מאד, להעסיק ולרדות בעבדים בעיקר שחורים, אפילו ובעיקר בארצות נאורות ,כמו אמריקה- אנגליה -צרפת וכ'
ההומוסקסואליו היתה עבירה פלילית ופגיעה חמורה במוסר רק לפני שישים שנה, ניהול מלחמות ויחס אל אוכלוסיאת האויב, ואל  השבוי- השתנו  והאסיר השתנו בלי הכר
המוסר הוא דבר המשתנה מדי שנה ושנה, לעומת ההלכה שהיא יחסית נצחית, ואולי מכאן כוחה וחולשתה. 

להיות דתי זה מוסרי יותר - תחשבו על זה

האדם הוא אנוכי מטבעו. זו עובדה שלא ניתן להתכחש לה, ורואים את זה החל מילדים. ההיסטוריה מוכיחה למה מסוגל האדם, ועל כמה יצריו יכולים להיות מכוערים.
יש לבני-האדם יצרים רבים כמו קנאה, תחרותיות, כעס, גאווה, תאוות בשרים מעוורת, נקמנות, רכילות, אכזריות, משיכה לחיצוניות, שנאת זרים, תאוות בצע, אלימות, לשפוט אחרים לכף חובה, וכיוצא באלה. וזו רק הרשימה המקוצרת.
כמעט לכל אדם יש את התאוות הללו במידה זו או אחרת, ורק מעטים מנסים להלחם בהם במטרה להיות אנשים טובים יותר (ולא רק להראות טובים יותר מבחינה חיצונית בחברה).

קשה מאוד לעבוד על הפנימיות, וגם אם אדם מתנהג יפה מבחינה חיצונית, לרוב הוא לא מנסה לשלוט במחשבותיו, שלא נדבר על מעשיו. וזאת האמת - האדם מסוגל לרמוס את השני כדי לעלות בסולם העושר והחברה. האדם מטבעו מתעלם מהזולת וצרכיו, ועושה כמעט הכל לטובת עצמו (בדרך כלל, גם כאשר הוא "עוזר לזולת"). האדם מטבעו רודף כסף וחומריות ויופי חיצוני. מהסיבה הזו יש כל כך הרבה מקרי גירושים בימינו, והחברה המערבית מדווחת מידי יום על מעשי גניבה, רצח, מרמה, אלימות, זלזול, רכילות ומה לא.

עכשיו נצא לרגע מהתמונה העגומה הזאת, ונשאל את עצמנו, מה היהדות מלמדת?

היהדות כידוע דורשת מהאדם שלא להיות אנוכי. היהדות דורשת מהאדם להתגבר על הרצון האישי שלו, היא מבקשת ממנו להתגבר על התאווה לכל אשה שהיא לא אשתו. היהדות  דורשת מהאדם להתגבר על הכעס והאכזריות, וגם על קנאה ורכילות. היא דורשת מהאדם להרבות בצדקה וחסד עם הנזקקים. והיהדות גם טוענת שבורא העולם רואה כל אדם, והוא שופט את כולם בסוף. כל אחד יקבל שכר ועונש בעולם הבא.
למעשה היהדות דורשת מכל אדם להיות צדיק או לפחות לשאוף לצדיקות, להרבות בחסד ולעזור לזולת, לאהוב את האחר, שלא לפגוע באיש, וכן הלאה. היהדות מעודדת מידות חיוביות, ודוחה מידות שליליות.

לעומת זאת, האם "חוסר דת" דורש מהאדם להתגבר על הרצון האישי שלו? האם "חוסר דת" דורש מהאדם שלא לקנא, להתגבר על הכעס והאכזריות, ושלא להיות אנוכי? האם "חוסר דת" דורש מהאדם לעשות חסד ולעזור לנזקקים? האם "חוסר דת" טוענת שהבורא שופט את כל בני-האדם, וכל אדם יענש על מעשיו הרעים?
כמובן שלא. הדת דורשת מהאדם להיות מוסרי יותר, אך "חוסר דת" אינו דורש מהאדם דבר. מה ניתן ללמוד מזה? הבה נבדוק.

* * *

המבחן הראשון: מי יותר טוב?
שאלה:
נתאר לעצמנו שני אנשים שהם טובים מטבעם, או לפחות לא רעים. אחד מהם הוא אדם דתי והשני הוא אדם לא דתי. שניהם מאמינים בהשקפות שלהם. עכשיו, מי משני האנשים האלו יתנהגו יותר יפה, ירבו בחסד ויעזרו יותר לחולים ולעניים?
תשובה:
האדם הדתי מאמין שא-לוהים רוצה בטוב לבו, הוא שואף לצדיקות ונתינה, ולכן הוא יתאמץ לעזור ולתת כמה שיותר. אדם שהוא לא דתי לעומת זאת לא חייב לעשות דבר, ולכן על פי רוב הוא לא יתאמץ יותר מידי לעזור לאחרים (אם בכלל).

המבחן השני: מי יותר רע?
שאלה:
עכשיו נתאר לעצמנו שני אנשים שהם רעים מטבעם - האחד הוא אדם דתי, והשני הוא אדם לא דתי, ושניהם מאמינים בהשקפות שלהם. מי מהאנשים הללו ינסה להתגבר יותר על מידותיו הרעות, ומי מהאנשים האלה יהיה רע יותר לזולת?
תשובה:
הדת דורשת מהאדם שלא להיות אנוכי, לעזור לאחרים, להיות ענו, שלא לשנוא, שלא לחמוד, שלא לקנא או לרכל, שלא לנקום או לשנוא, ושלא לפגוע באיש. לכן גם אדם דתי שהוא רע מטבעו, ינסה להתאפק ולהתגבר על המידות הרעות שלו יותר מהאדם הלא דתי. הוא ינסה לשלוט על הכעס שלו, על הקנאה והשנאה - וכנראה שהוא יעשה בחייו הרבה פחות מעשים רעים מהאדם הממוצע, גם אם הוא רע מטבעו. לאדם הלא דתי לעומת זאת, אין שום סיבה מיוחדת להתגבר על יצריו, להתאפק שלא לקנא או לרחל, שלא להתאכזר או לכעוס או לנקום. לכן באופן טבעי, אדם לא דתי שהוא רע מטבעו, עשוי לפגוע בזולת, לזלזל ולהתאכזר לאחרים יותר מהאדם הדתי.

והמסקנה:
מהמבחן הפשוט הזה אנו למדים שהדת למעשה עוזרת לאנשים להיות יותר טובים ופחות רעים (או לפחות פחות רעים ממה שהם רוצים להיות). אדם שהוא רע מהטבע שלו, יהיה הרבה פחות רע בתור אדם דתי. ומנגד גם אדם שהוא טוב בטבע שלו, יהיה הרבה יותר טוב בתור אדם דתי.
אז אם אתם רואים אדם דתי שלא מתנהג יפה, או עשה מעשה מכוער - חישבו לעצמכם איך הוא היה מתנהג אם הוא בכלל לא היה דתי. כי הדת מטבעה שומרת על האדם, ומלמדת אותו להתגבר על היצרים שבו.

"חוסר הדת" כמובן לא דורש מהאדם דבר, ואולי מסיבה זו, המדינות האתאיסטיות (אלו שלא היו דתיות, אלא הציבו את האדם כמי שקובע את החוקים) רצחו בפועל הכי הרבה אנשים בעולם (- גרמניה הנאצית, סין של מאו, רוסיה הקומוניסטית).
זאת אומרת שאם אנשים בעולם לא היו דתיים - כנראה שהם היו רוצחים ופוגעים בזולת הרבה יותר. הדת מטבעה מחנכת לאהבה ומוסר, היא מבקשת מכל אדם להתגבר על הרצון האישי שלו, על השנאה, על הקנאה והנקמנות, ומנגד היא דורשת מהאדם להיות רחמן וצדיק, היא מלמדת אותו להתאפק ולהתגבר על יצריו הרעים והאנוכיים. כך שאם כל בני-האדם היו דתיים, מסתבר שהיו רוצחים וגונבים הרבה פחות בעולם.
וכך באמת מסופר בתורה, על אברהם שהגיע לארץ זרה, והוא פחד שיהרגו אותו כדי לקחת את אשתו. כששאל אותו המלך למה הוא פחד, ענה לו אברהם: "רק אין יראת א-לוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (- כלומר ראיתי שאין במקום הזה אמונה בא-לוהים, ולכן ידעתי שיכולים להרוג אותי בשביל אשתי). מובן מאליו שאדם דתי שמאמין בא-לוהים יפחד הרבה יותר לעשות רע, מאדם שלא מאמין בא-לוהים. ובכח האמונה תלוי המוסר הבסיסי ביותר של האדם.

* * *

והמסקנה של המאמר:

כפי שאמרנו, היהדות מלמדת לענווה, לחסד, לצניעות, לחוסר אלימות, להתגברות על היצר, לדרך ארץ ונימוס. ולכן היהודי החרדי משתדל להיות אדם טוב יותר, ולהתגבר על יצריו יותר מהאדם הממוצע. החרדי ההמוצע עוסק בלימוד ומוסר מידי יום, שומע דרשות על שיפור המידות, לומד תורה ועוזר לנזקקים.
בגלל שהיהדות מחנכת למידות טובות, יהיה זה מאוד נדיר להתקל בחרדי שמתנהג בצורה מכוערת או אלימות. אך גם אם שמעתם על אדם שכזה, חישבו לכם כמה יצריו גדולים, וכיצד הוא היה מתנהג אם הוא לא היה דתי.

ועשו מזה כלל, כדי לדון תמיד לכף זכות. אם ראיתם אדם דתי שעשה מעשה מכוער כלשהו, חישבו לעצמכם איך הוא היה מתנהג בתור אדם לא דתי?

1) שמעתם על דתי שפגע בחבירו מתוך כעס או שנאה? זאת אומרת שיצריו גדולים מאוד, והוא אדם אלים מטבעו. כך שאם הוא לא היה דתי, הוא היה פוגע בהרבה יותר אנשים, ועשוי אף להרוג מתוך יצריו האלימים!
2) שמעתם על דתי שהתנהג בצורה לא יפה לאשתו? זאת אומרת שהוא אדם רע ומזלזל מטבעו בנשים. כך שאם הוא לא היה דתי, הוא היה פוגע באשתו הרבה יותר, ועשוי אף להכות את אשתו!
3) שמעתם על דתי שכעס ודיבר בצורה לא יפה? זאת אומרת שהוא אדם עצבני וחצוף מטבעו. כך שאם הוא לא היה דתי, הוא היה מדבר בצורה גסה וחצופה הרבה יותר.
4) שמעתם על דתי שרימה או לקח דבר שאינו שלו? זאת אומרת שהוא אדם בעל תאווה לגזל וגניבה מטבעו. כך שאם הוא לא היה דתי, הוא היה גונב וגוזל הרבה יותר, ועשוי אף להיות שודד או מאפיונר!

אם אדם דתי קילל או פגע במישהו חלילה, זה רק מכיוון שהיצר שלו התגבר עליו. אך מובן שבתור אדם דתי הוא שולט ביצריו הרבה יותר מאשר - אם הוא לא היה דתי. החינוך היהודי יכול רק לשפר את מידותיו של האדם ולעזור לו להתגבר על יצריו האנוכיים.

אז אם שמעתם על אדם דתי שעשה מעשה מכוער, תודו לקב"ה - "ברוך השם שהוא דתי ולומד יהדות, כי אם הוא לא היה דתי, אז איך אז הוא היה מתנהג?"
חשוב להבין שלכולם יש יצרים, גם לדתיים, ולא תמיד האדם מתגבר על יצריו. אך אין ספק שהאדם הדתי יתגבר על טבעו הרע יותר ממי שאינו דתי, וישתדל לעזור לאחרים יותר מהאדם הממוצע.

בברכה,
דניאל בלס.

_________________

 

 
אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il

 

דור שלום וברכה דבריך יפים ונעימים, גמר חתימה טובה תוקן על ידי - COGITO22 - 27/09/2009 14:18:10

ירוחםשמ

אכן  זה לא היה מוסרי בקנה מידה שלנו, קשה לי להכנס של ראשם של הרודים בשחורים, ושל אלה שנהנו מקרבות גלידיאטורים שנטבחו לקול צהלת המונים...

ומי שגרם למהפך.. אלה אנשים בעלי מצפון זך, שנלחמו למענם.

לא אמרתי שמוסר הוא מוסכמה חברתית ! אם לפני שנים היתה "מוסכמה חברתית" שאפשר לנגוש בכושי, אני לא אשם. ואם פילוסופים ראו בזה מעשה נאצל, הרי שגם הם בבעיה בעיני.

הומוסקסואליות מעולם לא היוותה בעיה מוסרית, הדת היא אשמה העיקרית בהומופוביה.
חוקרים מארה"ב רצו להניח תיזה שזה קשור לחברות פטריארכיות... אך לא הוכחה סברתם. 
אם תרצה אציין מקור.

לגבי ניהול מלחמות,  שוב אלו היו מוסכמות חברתיות. מי שלא ראה בעיה בטביחת שבויים וכפרים על תושביהם שיבושם לו.

מרכא טפחא,
חשוב לרגע  על הנושא מבחינה הלכתית,
 האם על פי ההלכה יש לכוון בעשיית המצוה לשם שמים או לשם הגשמה עצמית?