| נשלח ב-25/4/2005 16:12 |
 |
| |
וביותר יקשה שהרי לא היתה דרכם לצאת לשחוט התרנגולין בשוק
ומה יהני לתרצו בשגרא דלשנא,
כמו שמבואר אצל המחבר בספרו הכנסת כלה בפרק העשירי הנותן לשכוי בינה לגבר אשר דרכו נסתרה,שהיו שוחטין אותו בשדה של בית המטבחיים,
וא"ת שיגרא דשחיטת בהמה נקטיה ז"א דהא מבואר במעשה העז מאותו זקן שהיה גונח מליבו[בתוך ספר אלו ואלו]כי"לא נחה דעתו עד שקרא לשוחט לשחטה"חזי' דדרך השוחטים היה לבוא אצלם.
ואולי מענין המועד היה זה תרנגול הודי כאותו תרנגול הודי ששגרה מטרוניתא אחת שנשברה לה יראתה ותקנה אומן ישראל ושגרה לו תרנגול הודי לפסח שיאכלוהו בני אדם נאים ביו"ט נאה כמבואר במעשה הנגר והתרנגול[בתוך אלו ואלו] והיו שוחטים אותו אצל השוחט רק שלא נתבאר אם בשוק או בשדה,
ואפשר על דא סמך,ושמח.
עכ"פ דעתי שאין שגגה יוצאת מלפני השליט ולא נכתב אלא לדרשא וודאי היא היא כוונתו באריכות אין שיר בלא דברים בטלים וכו' וכו' וכך דרכו מעולם לעתעולל,ולעתעולל כתב בעין ולא לפי שכולו מלא עיניים אלא לומר לך דע מה למעלה ממך עין רואה וכל מעשיך בספר נכתבים,דייקא.ודרוש וקבל שכר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2005 17:41 |
|
| |
חצקל
(איקון שהיה רוצה לחייך, לו היה בקיא במקצת בספרי עגנון)
התהליך שאיבחנת נראה לי נכון. אך יותר ממה שהוא מלמד על עגנון, אפשר שהוא מלמד על שימושנו בשפה.
כל משפט ומשפט מכיל ומסתמך על הנחות יסוד. במקרה זה, המילה "יצאה". וכי ב"יצאה" הכוונה היא ל"יצאה מן הבית"? ודאי לא. אמנם, יתכן שהמילה "יצאה" באה בחסרון מקום ההליכה, המטרה של היציאה, אך אפשר שהיא באה לציין יציאה בכלל, יציאת האם ויציאת לאה לגזרה שווה.
יתכן גם לפלפל על כוונתו האמיתית של עגנון במילה זו, ועל ניסוח השיר (אני מבין שגם השיר המצוטט בקטע הסרוק שלך הינו מעשה ידיו), ואולי יש כאן מקום לדוקטורט בספרות? על השורש "יצא" אצל ש"י עגנון?
מסתבר שלא ללמד על עצמו יצא אלא בכלל יצא.
(איקון מחליט לחייך למרות הכל).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 10:24 |
|
| |
עורבא, 
מיימוני, 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה' וכו'. אתה בטח מכיר את הווארט של הדובנער מגיד על הפסוק הזה.
לעניין עגנון, בוודאי ייתכן לומר יציאה שאינה יציאה לשוק, וכפי שכבר הביא עורבא.
לגבי השיר נסתפקתי אם מעשה ידי עגנון הוא או שמדובר בזמר עממי נפוץ שעגנון הלביש עליו את סיפורו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2005 10:56 |
|
| |
חצקל
בעניותי, שוב איני זוכר אם שמעתי ושכחתי או שלא ידעתי.
על כל פנים, מעתה יש לנו ספק בדעת עגנון.
האם לומדים גזרה שוה יצאה=ויצא (יעקב) או יצאה=ותצא (לראות בבנות הארץ).
ויש לומר שמקומו מוכיח עליו, שכיון שמדובר באמו של צדיק (עד כמה שיכולתי לשפוט מהציטוט, ודאי יש לדמותה מיעקב, ותלמד צדיקה מצדיק ואל תלמד אשה מאשה).
סמיילי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2005 04:21 |
|
| |
Hazkel
<"מה זה אומר על כושר האמצאה של עגנון? על תערובת האמת והדימיון בסיפוריו?">
זכור לי (אם כי איני זוכר באיזה סיפור), שש"י עגנון אף "המציא" ספר (שו"ת?), וציטט ממנו קטע מתאים בסיפורו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 22:52 |
|
| |
עגנון בדה להנאתו את הספר המדומה "קול דודי" וציטט ממנו להנאתו כמה פעמים בספרו "ימים נוראים", שכשמו הינו ספר עיון לימי התשובה. למותר לציין כי מלבד "קול דודי" הנ"ל (עליו מעיד עגנון בציניות, אך מבלי להסגיר מפורשות את הבדיה, בביבליוגרפיה שבסוף "ימים נוראים" כי הוא נמצא "בכ"י המחבר"), כל שאר עשרות מקורות הספר הינם ספרי קודש לעילא ולעילא.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 23:12 |
|
| |
אסקובר ,
כדי להשלים את התמונה כדאי לציין שבראש הביבליוגרפיה הנ"ל מציין שרצה להביא גם מקורות ליום הקדוש מספרי השומרונים ועוד אלא שהיריעה קצרה . כך יצא אותו גליצאי ידי חובת ידידיו המשכילים העלולים לתמוה בפניו: ר' שמואל יוסף , הגם אתה מצמצם עצמך ב"ספרי קודש לעילא ולעילא" בלבד? ויוכל לשלחם לעיין במקום בו תינה צערו על כך ואילו לשלומי אמוני ישראל יגיש מנחה כשרה למהדרין .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 11:26 |
|
| |
חצקל
א. ההקבלה שעושה עגנון מסיפור לסיפור הינה תופעה נפוצה בסיפוריו יעוין בסיפור הנפלא "בלבב ימים" שבו דמיון ומציאות משמשים בעירבוביא שם כתב ש"י "ר' שמואל יוסף הדרשן אחיו של גרשם שיצאה נשמתו במשכני אחריך נרוצה כמו שמפורש בספר הנידח" (ציטוט מתוך הזיכרון)
אותו דבר גם לגבי המעשיה המולטי דמיונית על ר' גדיאל התינוק זכור לטוב אשר נזכר עוד פעם בסיפוריו בכמה גוונים, א"כ יתכן כי ש"י לא דקדק באופן הסיפור להתאימו לשיר מסוים או לאירוע קודם אלא מיד נתחבר לאסיטואציה הטבעית של האירוע והושפע על ידי כך מסיפורים קודמים וכפי שהיטיבו לצצט קודמי.
ב. מתוך הכירות אישית עם אחד מידידיו הקרובים של ש"י, לו היה היום ש"י בחיים והיית שולח לו את ההערה היה שולח לך משהו בסיגנון הבא.
שלום לידידי הרחוק והקרוב כלומר שהיה רחוק ונתקרב על ידי חיבור הכתבים, השלום לך וכל הנלווים ועד בכלל.
אחר שקראתי מכתבך הנקי, לא מצאתי מרגוע לנפשי מחשש שמא פגמתי בלשון הכתיבה ועלי לשוב ולבקש את סליחתה, יצאתי ודרשתי אצל החכמים ולא ענו לי, שבתי אצל המשכילים ולא ענו לי, נזכרתי אצל חמדת ולא ענה לי דבר אלא נשתמט ממני כאדם שנטפלו אליו אנשים שאינם מהוגנים, שוב עמדתי לשנות את הספר ולחדש את יופי טוהר לשוננו היפה, אותה שעה ערב שבת היה וראש חודש היה וחנוכה היה והחמה עמדה בשיפולי הרקיע יצאתי לשוק ובאת כנגדי אשה כשרה אחת עם סלה ומטפחתה ובידה עוף זכר ועמדתי לשאלה האם לשחיטה או לרדיא וסבור הייתי שתאמר לרדיא שאין דרך נשים חשובות לילך בשוק ועוד שהדמים מודיעים, עד שלא שאלתי אותה אמרה לי היכן ביתו של מנשה השוחט אמרתי לה תנוח דעתך שהנחת את דעתי והראתי לה ביתו של מנשה השוחט עד שלא הגיעה לשם פרש העוף את כנפיו והלך לו לאן שהלך, ואותה אשה נפנתה עם סלה ומטפחתה והלכה לה לאן שהלכה, ואני נותרתי לבדי עם ספרי אשר כתבתי, לקיים מה שנאמר אשרי הגבר אשר לא פנה אל רהבים ושטי כזב, שוב השארתי את השורה כמו שהיא.
ידידך המסתופף בארץ החיים והמתים
ש"י
_________________
צבי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 11:50 |
|
| |
צבי ,
[ עגנון שהיה בן בית אצל סבי ז"ל סיפר לו שאת הסיפור "רבי כתריאל שליח צבור" כתב כאשר דמות דיוקנו של סבא-רבא הגאון המקובל עומדת לנגד עיניו ]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 00:21 |
|
| |
בעת שהקרבתי ש"י למורא וכתבתי לפניכם עוז מכתב ש"י, לא היתה שעתי פנויה וכתבתי כאדם הממהר וטרוד בעסקיו,
עתה שנפניתי ממלאכתי ושעתי עימי חדשתי את הדברים לתועלת השואלים והיה שכרי:
שלום לידידי הרחוק והקרוב כלומר שהיה רחוק ונתקרב על ידי חיבור הכתבים, ה"ה הרואה מראות אלוקים בארץ עייפה ואת החשמל חזה מתוך האש השלום לך וכל הנלווים ועד בכלל.
אחר ראותי מכתבך הנקי, לא מצאתי מנוחה לנפשי ושיני דא לדא נקשן מחשש שמא פגמתי ביופי הלשון ועלי לשוב ולבקש את סליחתה, יצאתי ודרשתי אצל החכמים המגידים לי תדיר ולא ענו לי דבר, שבתי אצל ידידי המשכילים ויודעי ח"ן ולגלגו עלי כאחד שמפליג בדברים, נזכרתי אצל חמדת ולא ענה לי דבר אלא נשתמט ממני כאדם שנטפלו אליו אנשים שאינם מהוגנים, שוב עמדתי לקלקל את השורה ולשנות מה שכתוב כאן ולחדש את יופי טוהר לשוננו היפה.
אותה שעה ערב שבת היה וראש חודש היה וחנוכה היה והחמה עמדה בשיפולי הרקיע ופני מערב החלו מאדימין, יפה עלי אותה שעה יותר משאר שעות, וכי לא לחינם כתב אדוננו הרמב"ם מצות נר חנוכה חביבה עד מאוד, שכל מצוה ומצוה זמנה כהרף עין וזו משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק, עד שאני יוצא לשוק לראות ולהיראות לכבוד שבת והנה אשה לקראתי ובידה עוף זכר טהור מקרקר בשיר, עלובה אותה כלה שמטפחת ראשה היתה עשויה טלאים טלאים ואינה חייבת בציצית מן התורה, ולא עוד אלא שאף סלה היה נקוב ככברה של אומנין בערב הפסח, עד שאני מביט בה עמדתי לשאלה אם עוף שבידה לשחיטה או לרדיא, סבור הייתי שתאמר לרדיא שאין דרך נשים חשובות לילך בשוק ועוד שהדמים מודיעים, עד שלא שאלתי אותה אמרה לי אולי יודע מר היכן ביתו של ר' מנשה השוחט אמרתי לה, בִּיתִּי, תנוח דעתך שהנחת את דעתי את ותרנגולך זכורים לטוב, והראתי לה ביתו של ר' מנשה השוחט (ה"ה ר' מנשה שוחט דמתא אשר סמכו עליו ידיהם האב"ד דפה ואביו הגאון ז"ל זכותו יגן עלינו עוד בזמן שהיה העולם מתוקן כדורו של אחיה השילוני ויואב בן צרויה וקודם שפגעה בנו יד המחלוקת רח"ל), בא וראה עד שלא הגיעה האשה לחצי הדרך פרש העוף את כנפיו ופרח לו, עד שלא הגיע צילו של עוף לחצי הכותל נפנתה אותה אשה עם סלה ומטפחתה והלכה לה, ואני שמואל יוסף בן אסתר מקום הניחו לי מן השמים להעמיד את משנתי כהלכה ולקיים בעצמי ובעל כנפיים יגיד דבר והשארתי את השורה כמו שהיא.
ידידך המסתופף בארץ החיים והמתים הנאנק תחת עול הגלות ומצפה לביאת הגואל בכל יום שיבוא
ש"י
_________________
צבי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 15:13 |
|
| |
כן, הנשים אכן יצאו לשחוט בשוק.
אם אינך סבור שאני שקרן (והלוא לכל אדם - חזקת כשרות באם לא יוכח אחרת) הבה שים לב:
אמי סיפרה לי שהיא עצמה, כשהייתה בברית המועצות (חרקוב), הייתה הולכת אל השוק לקנות עופות, והולכת אל השוחט לשחוטו. שים לב, שברוסיה הסובייטית היה אסור לשחוט, ודאי בפרהסיה.
אולם מן הסתם, היה זה חיזיון נפוץ לראות שוחטים בשוק, בעת שלפני זה.
כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש,
האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!
|
|
|
|
|
