תשובות ועד ההלכה

מיימוני,

א. אני מקבלת מאוד את טענתך לגבי הדיון ההלכתי "הפנימי", בו ראוי שישתתף מי שמחוייב להלכה. התנועה הקונסרבטיבית בכלל, והרב ד"ר גולינקין בפרט, אכן מחוייבים להלכה, באופן "מחשבתי" ומעשי כאחד. לולא היה הרב ד"ר גולינקין חושב וחי כך, לא היה טורח לכתוב תשובה/פסק כלל. ייתכן שאינך מקבל דבריו, אולם אז, דומני, שעליך לחלוק עליו באופן ענייני, כפי שהיית חולק על כל פוסק שעמדותיו ומסקנותיו אינן כעמדותיך.
בפועל, דבריך מעידים, שהלגיטימיות לעיסוק הלכתי, מבחינתך, אינה טמונה בהגדרה שנתת, אלא בהגדרות סוציולוגיות גרידא.
[אני מבקשת להדגיש, כפי שעשיתי כאן בעבר, שאין לי שום בעיה עם התייחסות רבת משמעות להגדרות סוציולוגיות בהקשר דתי או אחר. משום מה, אתה הוא זה, שמבקש כאן למצוא בסיס הלכתי או ערכי למשהו, שאין בו כל ממש זולת סוציולוגיה.]

ב. כפי שהסברתי לעיל, אין כאן שאלה של "זרות" הלכתית, ובודאי קשה להשוות את פסק ההלכה של הרב ד"ר גולינקין לדברי "כנעני" כלשהו.
אתה מסביר כי שבח ל"זר" עלול להזיק "לילד שבתוכנו", אבל אינך נוהג כך בעניינים אחרים (למשל בתחום הפילוסופיה, כפי שהעירו אחרים כאן).
טענת "הילד שבתוכנו" אינה ראויה בעיני לפורום כגון זה, ובכלל - לטעמי החינוכי, הילד שבתוכנו ראוי לו שיתבגר.

ג. בחרת להגדיר את ה"קולקטיב האורתודוכסי ו/או ההלכתי" ע"פ דרשתו של ראב"ע בחגיגה. דא עקא, ע"פ דרשתו של בן עזריה, בכדי להשתתף בדיון ההלכתי ובלימוד התורה, נדרשת אמונה יסודית בלבד בקיום האל, והבנה רחבה (ובהחלט אפשר שהיא מטאפורית ודרשנית) של התורה כדבר א-להים. לכן, הרב ד"ר גולינקין (וכך גם התנועה הקונסרבטיבית כולה, ולטעמי האישי, גם התנועה הרפורמית), בהחלט שייכים לדיון. למעשה, ההגדרה הזו כ"כ רחבה ובלתי מחייבת מבחינת ההגות והפרקטיקה הדתית שהיא דורשת, שעל פיה גם 95 אחוזים מן החילונים במדינת ישראל, הם בעצם אולטרא-הלכתים, ולשיטתך, שם "חרדים" נקרא עליהם (ואין כאן כל ניסיון להצביע על דמיון בין התנועות הקוסרבטיבית והרפורמית ו/או בינן לבין החילונות, אלא רק להבהיר את חוסר ההגדרתיות של ההגדרה שבחרת אתה).
לעומת זאת, קשה שלא לראות, שיסודה של הדרשה שם הוא באמירה החינוכית-ערכית, שכדי להיות חלק מן השיח ההלכתי-תורני יש צורך ברכישת לב שומע ומבין, בניגוד לפיתוח של אטמי אוזניים משוכללים עם מסנני קרינה אנטי-קונסרבטיביים. כלומר, לפי דברי ראב"ע, על מנת שאדם יוכל ללמוד תורה ולהכריע לגבי אורח חייו, עליו לרכוש כלים חשיבתיים ולימודיים, שיעזרו לו להקשיב לכל הדעות המושמעות.
אם אותו אדם מעוניין לעצום עיניו ולסתום אזניו בפני אמיתות (שאלות או תשובות) הבאות ממי שאינו מאנ"ש, שיבושם לו, אך דומני כי אל לו לתלות עמדתו בזו של ראב"ע, שכן הוא דוחה את יסודה מכל וכל.





וצדק,

אני מייצגת רק את עצמי, וגם זאת לא באופן עקבי.

נישטאיך:

אמת הוא שהליקוט והגיבוב והקישוש הוא מה שהולך היום ועל זה אנו מצטערין.

פסקי וועד ההלכה גם גוי היה יכול לכתוב כיון שאינו אלא ליקוט ממקורות.

הכרעת הדעת שבאה מכח העמקה בלימוד התורה וזוהי הפסק שאליו נדרשים אנו לחכמי ישראל האמיתיים, בזה שוה כוח הגוי, ואיש הדת המסורתי והמלקט החרדי שעל כולם אסור לסמוך.

[נמחקה התיחסות לתגובה של משתתף אחר שנמחקה]

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 28/04/2005 14:40:46

אני מקפיץ את השאלה שלי-

האם יש הבדל בין הדתיים הלברליים ובין שאר הדתיים בארץ?

והאם צריך להיות הבדל?

ושמע האמת ממי שאמרה.

אמשלום

א. תנאי המינימום של הדרשה בחגיגה בהחלט מאפשרים את השתתפותו של ד"ר גולינקין, אם הוא מכיר בנותן התורה ובנתינת התורה על ידי משה רבנו.

ב. למרבה הצער, למרות שכולנו היינו רוצים להתבגר ולאפשר לילד שבתוכנו להתבגר, התורה מלמדת אותנו שזו, במקרים רבים מדי, תקוות שוא. האדם הוא לא רק יצור רציונלי, אלא יצור שיכול לנהוג לפעמים באופן רציונלי (זה אחד השיעורים החשובים ביותר שזכיתי ללמוד ממו"ר ר' גדליה זצ"ל).
לפיכך, הלכות רבות מתייחסות לאדם באשר יש בו גם את הילד, ואולי מרכיבי אישיות נוספים.
יתכן כמובן שיש כאלו שהתנקו והתעלו מעבר לדרגה זו. אך התורה מדברת אל כללות בני האדם.

ג. ודאי שאדם צריך אוזן שומעת, ויותר מכך: לב שומע, כדי ללמוד. וכפי שצוין כאן או באשכול סמוך, לפי פירושו של הרב ד"ר ברנדס זה היה החידוש שבדרשה. לא באתי לערער על דבר זה, והרי זה כה פשוט שאין צריך לאמרו.

עם זאת, יש בדרשה זו דברים נוספים, והנאמנות לשתי הנחות יסוד אלו, של נותן התורה ונתינת התורה על ידי משה, נראות לי עיקר. ולכן הבאתין.

ד. האמונה בנותן התורה ובנתינת התורה עשויה להתפרש באופן רחב מאד. אם אשתמש בקריטריונים של פרופסור לוינגר, שבוודאי הם מעבר לאלו שבעל הדרשה חשב עליהם, ניתן יהיה לכלול במסגרת הדיון הרבה יותר בני אדם...

פרט לנקודות אלו, לא ברור לי במה אין אנו מסכימים...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אם זו דעתך, איני מבינה את הודעתך הראשונה באשכול, בה פסלת את האפשרות ללמוד מן התשובה של הרב ד"ר גולינקין, או להתייחס אליה כאל תשובה הלכתית.

לגבי טענת הילד שבתוכנו -
לטעמי, אין כאן שאלה של רציונליות. אתה ביקשת להקל על אותו ילד/ה פנימי/ת באי-חשיפה שלו/ה למורכבות העולם ולעובדה (שאני מתרשמת כי אתה מודע לה היטב) שיש אמת גם במקומות שאינם בתחומך הסוציולוגי/דתי. לטעמי, סוג כזה של "ילדותיות" ראוי לה להתבגר, ולכך כיוונתי בדברי לעיל.
ועוד -
יש בטענה הזו לא מעט התחמקות מהתמודדות, ולא הרבה יושר אינטלקטואלי (לפחות באופן בו אני תופסת אותו).



תוקן על ידי - אמשלום - 28/04/2005 20:58:19

צ'אוט


<"אמת הוא שהליקוט והגיבוב והקישוש הוא מה שהולך היום ועל זה אנו מצטערין">

ע"ז נאמר: "התקוששו וקושו - קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". (בבא בתרא דף ס עמוד ב).

******

<"פסקי וועד ההלכה גם גוי היה יכול לכתוב, כיון שאינו אלא ליקוט ממקורות">

פסקיו של הרגצ'ובי, שללא ספק היה עמקן הרבה יותר משטחיות גדוילי זמננו, לא נתקבלו, מפני שאין לפסיקה ועמקות דבר.

פסיקה תלויה בהבנת הבעיה, ניתוח מקורות מקבילות, והתאמתן לשאלה הנדונה.


התוכל להסביר מהי "העמקה בלימוד התורה"?


אם תאמר שאין לסמוך על פסקי גולינקין, מעצם העובדה שהוא קונסרבטיבי, יהיו דבריך כדברי מי שאומר, שאסור לאכול משחיטתו של שוחט חב"די, כי הרב שך פסק שהם עובדי עבודה זרה, או משחיטתו של שוחט מזרחי'סט, כי הסאטמער ראב אמר שהם כויפרים.

מפני שכל הדעות הללו אינן הבנת הנקרא, אלא קביעת עובדה על "דתיותו" של האדם.

לא פחות אך גם לא יותר.

******

<"פסקי וועד ההלכה גם גוי היה יכול לכתוב">

השאלה אינה אם גוי יכול לכתוב, או אם גוי יכול להבין, אלא אם גוי יכול לפסוק.

גוי מבין אינו יכול לפסוק. אך פוסק "גדול הגדוילים" שאינו מבין, פוסק בצרורות.

פסק הפאות הנוכריות יוכיח, ולא ללמד רק על עצמו יצא.


זו דרכה של דעת תורה.

******

<"הכרעת הדעת שבאה מכח העמקה בלימוד התורה וזוהי הפסק שאליו נדרשים אנו לחכמי ישראל האמיתיים, בזה שוה כוח הגוי, ואיש הדת המסורתי והמלקט החרדי שעל כולם אסור לסמוך">

עד שתמצא חכם ישראל אמיתי, עליך לסמוך על חכמי ישראל לא "כ"כ" אמיתיים.


אין ברירה. זה מה שיש.

חכמי ישראל האמתיים הם ז"לים, ולא עונים לשאלות מהציבור הרחב.

אתה תמים (אם אתה חושב שיאמינו לך), או מיתמם, (אם הנך באמת מאמין), שכש"פוסק" (מכל גוון שהוא), פותר בעיה, הוא ניגש אליה, ללא "דעות קדומות", של השקפה או של השפעת הסביבה בה הוא חי.

כל פוסק מביא איתו מטען, ואותו המטען הוא החלק הבעייתי בפסיקה הקונסרבטיבית והריפורמית.

איני חושב שהנך כה תמים כדי לחשוב, שכל מי שפוסק, בוחן כל דבר לעמקותו, לפני שהוא פוסק.

חזור מספר חודשים אחורה, לפסק הפאות הנוכריות של מי שהוכתר בכתר "פוסק הדור", ולא תראה שם, הרבה מחשבה או עמקות, מקסימום תמצא שם טעות, ומינימום תמצא שם X (מחק את המיותר).

אם תיקח את שאלת הקטניות, ותיקח את תשובותיהם של גולינקין הקונסרבטיבי, והרב וייס הסופר אורתודוקסי, תמצא את ההבדלים שביניהם.

מה רע תמצא ב"תשובת" הקטניות של גולינקין?

מה טוב תמצא בתשובת הרב וייס?

כשהרב וייס נשאל, (שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן קלח): "ע"ד שמן הנעשה מזרע צמר - גפן (קאטאנסיד - אויל) /שמן כותנה/ לפסח, האם יש בזה משום שמן קטניות, כי לא מצא מזה כלום בפוסקים, והאם יש לי איזה ידיעה מהנסיון מגמרא או סברא".

הוא כתב בפתיחתו:

"הנה אין לי ידיעה מוקדמת בזה".

ובסיומו הוא כותב:

"ואם כנים דברינו הנ"ל, הרי אין לחלק בין זרע קנבוס, לזרע צמר גפן, דערכם שוים להדדי, ... וגם ראיתי בתשו' זכרון יהודא (או"ח סי' קל"ט), שכתב ששמע דמנהג ישראל לאסור כל השמנים מזרעונים, והטעם דעכ"פ צריכים בירור מתערובות מיני תבואה וכנ"ל, ומי יכול להשגיח על זה עיי"ש, כתבתי כל זה רק להעיר, ושוב כתב לי הרה"ג הנ"ל להצדיק דבריי, שאין חילוק בין שמן מזרע קנבוס ובין שמן מזרע צמר גפן".

הוא הגיע למסקנתו, ששמן כותנה אסור בפסח, לא ע"י ידיעה, לא ע"י עיון בנושא איסור הקניות, אלא ע"י פטפוטים ארוכים מיני ארץ, ועמוקים מיני ים, בהגדרת זרע הקנבוס, שאינם מן הענין, ומדברי הזכרון יהודא (או"ח סי' קל"ט), שכתב ששמע.

האם כך פותרים בעיה?

לפני מספר שנים, כשאלתי שאלה זו אצל רב ישראלי, שבבעלותו ארגון השגחה, המקובל על החרדים כהשגחה סוג א, הוא השיב לי קצרה:

"רבני ארץ ישראל פסקו שמותר, אז הוא פוסק שאסור".

שים לב!

הוא הגיע למסקנתו, ששמן כותנה אסור בפסח, לא מפני שהתורה אסרה, אלא מפני שרבני ישראל הציונים התירו.

האם גם גלונקין פסק כן?

האם גם הוא אמר, אם חכמי ישראל אסרו, אז יש להתיר?

כשתשיב לי, אם תשיב לי, אנא אל תפזר ססמאות, אלא הסבר את דבריך.

קשה לי להבין נוסחאות ללא תוכן.










תוקן על ידי - נישטאיך - 29/04/2005 5:15:03

פסקיו של הרוגוצ'ובר לא נתקבלו מפני שלא הלך בדרכי הפסק המקובלות דהיינו לפסוק על פי דברי הראשונים ולאחריהם השו"ע והפוסקים האחרונים. אף אחד לא האשים את הרוגוצ'ובר בשטחיות.

לפסק הלכה נכון יש כמה מרכיבים. והם, הבנת הבעיה לעומקה, השוואה למקרים דומים, הכרעת הדעת ופסיקה לפי כללי הפסק המקובלים מדור לדור.

נבחון הדברים האלו אצל גולינקין.

האם גולינקין מבין את הבעיה לעומקה? נראה לי שהוכחתי כבר שלגולינקין חסר הרבה בידיעת התורה. ולא הבאתיו שאר הטעיות שמצאתי בספרו של לוי גינצבורג מפני שנלאיתי לכותבם.

בהשוואתו למקרים אחרים אי אפשר לסמוך עליו. וזה משום שבהשוואה בין דבר לדבר תלוי במערכת ערכים מסויימת, ולפיהם דברים נראים דומים יותר ודומים פחות. הערכים של גולינקין אינם זאת של חכם התורה. גולינקין אינו מאמין שפסיקתם של אלו שקדמו לו מחייבים אותו כמו שכתב הוא בעצמו. וממילא שהערכים של אלו שקדמו לו אינם מחייבים אותו.

ה"ה לגבי הכרעת דעתו אינה הכרעת חכם מחכמי התורה כיון שערכיו הם לא ערכים של חכמי התורה. גולינקין הרי אינו מאמין בתורה מסיני. (איני יודע זאת בבירור, אלא אני מניח זאת כיון שהוא עומד בראש תנועה שאינה מאמינה בתורה מסיני.) והרי למי שאינו מאמין בתורה מסיני קל לו יותר להקל במקום שראוי להחמיר וכדומה.

דרכי פסיקתו אינה כפי המקובלת לנו מדור דור כמו שכותב הוא עצמו.

ברור שאפשר למצוא פסקים אצל פוסקים חרדים שא"א לסמוך עליהם. אבל זה לא אומר שכל הפוסקים הם קלי דעת. אני מרגיש שאת הרב שאני שואל אפשר לסמוך על פסקיו.

לענ''ד, סיווגו המגזרי, דמונוציונלי, דתי, לאומי, זואולוגי של כותב פלוני אינם רלוונטים לעצם הדיון כאן.

בניגוד לטיעונו של הרב המימוני, יש להבהיר כי פורום עצכ''ח מהווה במה לדיון רציונלי בלבד וע''כ אין מקום להיבטי פסיקה סוציולוגים. לשיקולים אלו יש מקום נכבד בעולם המעשה למטה מעשרה טפחים (והרי אני הוא החוזר כמעשה קאטו על הקביעה כי אלעס איז סוציולוגייע) הן מההיבט המשפטי הפרוצדוריאלי והן מההיבט הסוציולוגי). אך בספירת האצילות של פורומינו מה שרלוונטי הוא טיעוניו של ...( הרב, מר, גב', אלוף, הוד קדושתו, הוד מעלותו, ראביי, רבה - מלא את החסר) X ולא זהות משמיעו.

דין אחד לסברה המופיעה במיין קאמפף, חידושי הגר''ח, הגיהנום של דנטה, הטפותיו של אמנון יצחק, ומעשיותיו של ר' יצחק זילברשטיין.

נושא הדיון דנן הוא לא הלגיטימיות של ההסתמכות על סמכותו ההלכתית של X אלא בתקפותיו טענותיו ותו לא.

ע''כ אבקש מהחברים להתמקד בנימוקיו של הרב דוד גולינקין.

בברכת חג שמח מהערסל המתוח בין שני דקלים על חופו של הים הקריבי

רג''ס

כבוד הרג"ס,

אם איני טועה, מהות הדיון שהתפתח כאן (או לפחות חלקו) נסוב בדיוק על השאלה שאתה קבעת כי עמדתך בה היא הנחת היסוד של הפורום.
השאלה, שהעלה מיימוני, אינה "האם מותר לדון בפסקיו של הרב ד"ר גולינקין", אלא - "מדוע אסור לדון בפסקיו".
אתה מוזמן לנסות ולמצוא את ההבדלים בין השאלות, מיד לאחר שתפקח עיניך ותראה, שעמדתך שלך, המוצגת כאן כאיזו אמת ברורה, ידועה ומקובלת על כוווווולם, נופצה לרסיסים כבר בתגובה השניה או השלישית באשכול.


[בדברי כאן לא הבעתי עמדתי לגבי דעתך, שמקובלת עלי באופן מוגבל]

ועל הא קא בכינא

בזמנו כאשר אלמנטים מסורתניים בפורום תקפו את כל בדל טיעון של הרב המיימוני בכל נושא בטיעון המוחץ על אי-לגיטימיותו בשל עמדתו בעניין הזוהר, הצעתי להתייחס אליו כאל מכונה בעלת אינטלגנציה מלאכותית הדרה במערת קרח קדמונית.

שורש כל צרות פורום זה נעוץ באי היכולת הבסיסית של חברינו להכיר בגבול שבין עלמא הדין לבין העולם הוירטואלי ועל כן הפרסונופיקציה והסטיה התכופה מדיון אקדמי קר ומנותק לדיון שטיבל יהודי טיפוסי.

ועל תטעו! אני חובב תגרות שטיבל אותנטיות המתחילות בלגימת ויסקי משובח מלווה באשטיקל הרינג מיט צוויבל ומוכן לתלוש את זקן יריבי בשאלה התיאולוגית של המאה על הלגיטימיות ההלכתית של העירוב בשכונתי ועל הזהות המדוייקת ומקצוע אמם של המתנגדים אליו.

אלא שכאן לא השטיבל, לא היברו יוניון קולג', לא ישיבת פונביז, אלא קהילה וירטואלית.

עצכ''ח אינה מהווה תחליף לקדושית וימשיך להתקיים גם לאחר כינונה של השניה ואף לאחר חורבנה (לאחר הריב הגדול של שנת 2095 בשאלה הרת הגורל באם לבטל את היהי רצון שחובר על ידי מיימוני זצוקלל''ה ואשר יש לאמרו בתחילת שנת הלימודים במהופך).