תשובות ועד ההלכה

יש לענ"ד להבחין בין שתי בעיות ביחס לפוסק קונסרבטיבי:

א. אלמנט המחוייבות/אמונה - אליו התייחס צ'אוטנג, ביחסו לתנועה הקונסרבטיבית היעדר אמונה ביסוד של 'תורה מן השמים'. איני מכיר די צרכה את התנועה וחבריה. מהתרשמותי מכמה מאנשיה שנתקלתי בהם, לא הייתי ממהר לחרוץ את דינם כנעדרי אמונה ביסוד זה (אם כי אולי במובן פחות עממי מהמקובל - מה שאפשר למצוא גם בפורומנו בקרב אורתודכסים מובהקים)

אין ספק שלא ניתן להתייחס ברצינות לשיקול דעת הלכתי של פוסק שאינו מחוייב להלכה.

ב. אלמנט הידע - מהתרשמותי, חלק ניכר מהפוסקים ו/או חוקרי תלמוד שלא צמחו בעולם הישיבות האורתודוכסי החלו להתעמק בטקסטים תלמודיים והלכתיים בגילאי ה - 20 שלהם. מקבילם החרדי בגיל נמצא לאחר כ 15 שנה של לימוד רחב ומעמיק וכמעט טוטלי. הדוגמא שצ'וטנג הביא מפירוש רש"י על החומש שנעלם מעיני גולינקין היא דוגמא מצויינת. עבור בוגר המערכת החרדית מדובר במשהו שמקביל ללימוד א' ב', בעוד שאדם שהחל למוד בגיל מאוחר כבר לא יקנה לעצמו בקיאות כזו ברש"י עה"ת.

לנגד עיני עומדת דמותו של חוקר תלמוד מבריק שאני מכיר, בעל בקיאות ויכולת ניתוח מרשימים בלימוד תלמוד במתודות מדעיות, ובד בבד, היעדר ידע (לעתים מביך) בלמדנות ישיבתית (שהוא אף מכיר בו ומודה בו).

לכן, לענ"ד יקשה על הממסד הקונסרבטיבי להעמיד דמויות בעלות שיעור קומה הלכתי שירשים יוצאי ישיבות. מה שעדיין צריך עיון הוא האם יהיה סיפק בידם להצמיח גדולים כמו שאול ליברמן, מבלי שהללו יצמחו בסלבודקה אלא במוסדות קונסרבטיביים יסודיים.

(אגב, באותה מידה אפשר להשוות בין יוצאי החינוך הד"ל לחרדי ובינם לבין הקונסרבטיבים, אך זאת אולי באשכול אחר).

לא צריך להסתמך על רבנים קונסרבטיבים
http://www.tora.us.fm/tokxot/xmc/qtnyot.html

קרבן פסח ותורת הגאולה או
על הגאולה ועל הקטניות....
.....
האומר ש"לספרדים מותר לאכול קטניות בפסח, אך לאשכנזים אסור"; או "עליך להתפלל בנוסח זה כי מורוקאי אתה, ואילו אתה חייב להתפלל בנוסח אחר כי אתה יהודי פולני" — הרי הוא מעיד על עצמו שתורת הגלות בפיו, ושאין ביכולתו להחלץ ממנה (שהרי לשיטתו, מתי וכיצד ישתנה מצב זה?) האומר כן נוקט : מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט) — ולדבריו בגלות אנו יושבים .
נמצא, לפי השקפה זו, שאיננו ציבור ואיננו עם השב למולדתו; הננו רק אוסף של קהילות קודש שהזדמנו למקום אחד, ואין בידינו אלא להנציח את העבר. האם לֹא-עָם שכזה יוכל אי-פעם להעלות על דעתו לבנות את בית הבחירה? ואכן כך הוא — הציבור אינו מעלה בדעתו מחשבות ממין זה, כי מבין הוא בלבו פנימה, באופן אינטואטיבי, שאין הדברים עולים בקנה אחד עם התורה שהוא מכיר מפי רבותיו. אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי (בבלי מגילה ג, א) . אך אין אשמה בציבור. אם הצאן תועים, אין זה אלא שהרועה התרשל במלאכתו. על כגון זה נאמר: וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי (ירמיה ב, ח) .
ישנה דרך טובה מזו — התורה הגואלת
כתוב בתורה: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ … . ודרשו חכמינו ז"ל: לא תֵעשו אגודות אגודות, אלא הֶיו כולכם אגודה אחת . וכן הוא אומר (עמוס ט, ו) : הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל-אֶרֶץ יְסָדָהּ (ספרי דברים פיסקה צו) . וכן פסק רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל : ובכלל אזהרה זו, שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג, וזה נוהג במנהג אחר – שדבר זה גורם למחלוקת גדולה, וכתוב לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים יד, א), לא תֵיעשו אגודות אגודות (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יב, יז; הל' יד בדפוס וילנא) . מי שמחייב מצב מפורר ומפורד שכזה — ועל ידי כך מנציח מציאות של אגודות אגודות — מְקַבֵּעַ את עם ישראל ודן אותו לחיי גלות לנצח.
על פי הדרכה זו של רבותינו ז"ל, חובה וכורח להביא לידי ביטולה של מציאות אגודתית-גלותית זו. הדרך לכך קיימת וידועה בתורה שבעל פה: אדם העוקר ממקומו ומשתקע במקום חדש — יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם. אם דעתו להשתקע למקום שבא שם יעשה כמנהגם, בין לחומרא בין לקולא (טור או"ח סי' תסח על פי בבלי חולין יח, ב) . ומאחר שהמנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח מעולם לא היה מנהג המקום בארץ ישראל — ואף היום אין זה מנהג המקום, שהרי רק חלק מהציבור נוהג כן, ואילו היה כאן מנהג-מקום מחייב אף הספרדים היו מחוייבים לנהוג כן — ממילא אין תוקף הלכתי למנהג זה כלל. ועל פי דרך זו, למשל, הלכה למעשה:
מותר לכל בית ישראל היושב בציון לאכול קטניות בפסח.


עַ ל – הַ גְּ אֻ לָּ ה וְ עַ ל – הַ תְּ מ וּ רָ ה (רות ד, ז)
החפץ במנהג אי-אכילת קטניות בפסח — אינו חפץ במצות קרבן פסח באמת.
יש תורה המנציחה את הגלות ומביאה לקיפאון והתנוונות — היא תורת הגלות .
וישנה תורה המפלסת את הדרך לגאולה — היא תורת ארץ ישראל .
וביד כל אדם לבחור בגאולה....... או בתמורתה .
וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֵנוּ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט (על פי קהלת יא, ט)
נאום דוד חנוך יצחק ב"ר חיים רפאל בר-חיים , אב"ד — ירושלים
נאום יהושע ב" ר משה בוך , סגן — ירושלים
נאום משה שלמה ב"ר אהרון לייב אנטלמן — רחובות
נאום אליצור ב"ר אפרים יצחק הלוי סג" ל — עפרה
נאום אליהו אלכסנדר ב"ר יעקב משה ש"ץ — חשמונאים

מואדיב -

אני רואה הבדל מהותי בין מי שאומר את הדברים בגלוי, לבין מי שמנסה לתרץ אותם באופנים מתפתלים. השני, משדר מסר של בושה בדרכו, של רגשי אשם על בחירתו, ובכך מגלה דעתו, שאינו רואה בה שיטה לגיטימית.




ממללא,

למיטב ידיעתי, התנועה הקונסרבטיבית אכן רואה עצמה מחוייבת לתורה מן השמים (ומרחב הפרשנות לאמירה זו בתוכה, דומה מאוד למרחב הפרשנות הקיים בתוך האורתודוכסיה). בנוסף, התנועה הקונסרבטיבית מחוייבת להלכה, ומבין התנועות הליברליות היא היחידה שיש בה עיסוק בפסיקה הלכתית, בדומה לאורתודוכסיה המודרנית (בתנועות הליברליות האחרות, יש עיסוק הלכתי מתרחב, אבל במבט שונה מהותית מבחינה קונספטואלית, ולא זה המקום להרחיב בכך).

לגבי מידת הידע - ברור שיש הבדל במידת הבקיאות בין מי שלומד רק תלמוד והלכה לבין מי שלומד גם מקצועות אחרים, ובין מי שמתחיל את לימודי התלמוד/הלכה שלו בגיל 25 לבין מי, שעד גיל זה כבר שקוע 15 שנה ויותר בלימודים אלה.
השאלה היא - אז מה?
בקיאות תלמודית וידע הלכתי אינם חזות הכל. הם אמנם בסיס חשוב מאין כמוהו, שאסור לוותר עליו, אבל מאידך, גם ספרות עברית, פסיכולוגיה, מתמטיקה ופיזיקה, לשון ותנ"ך, וכן הכשרה מקצועית בהוראה והנחית קבוצות, כישורי יסוד בייעוץ וכו', הם יסודות חשובים להעצמת מנהיגים רוחניים ודתיים. מי שרואה בפוסקי ההלכה שלו מנהיגים רוחניים ודתיים, יבקש להעניק להם גם כלים אלה. ולכל בחירה יש מחיר, שחשוב להכיר בו.

אמשלום

<"התנועה הקונסרבטיבית בכלל, והרב ד"ר גולינקין בפרט, אכן מחוייבים להלכה- התנועה הקונסרבטיבית אכן רואה עצמה מחוייבת לתורה מן השמים">

הרב חיים ג'קטר, במאמרו "קידושין קונסרבטיביים", (תחומין יח), מונה את הסוגים שונים בין חברי התנועה הקונסרבטיבית, ולדבריו:

"לרוב רובם של אנשי התנועה אין מחוייבות למערכת ההלכתית, אפילו לפי הסטנדרדים של הקונסרבטיבים. למשל: הם נוסעים ברכב בשבת, גם לא כדי להגיע לבית-כנסת. התייחסותם להלכה היא כאל פולקלור (עי' מחקרו של סקלאר עמ' 324):.

"תרי רובי".
________

צ'אוט

<"פסקיו של הרוגוצ'ובר לא נתקבלו מפני שלא הלך בדרכי הפסק המקובלות, דהיינו לפסוק על פי דברי הראשונים ולאחריהם השו"ע והפוסקים האחרונים">

כמה חלקים מהנהגה זו מצאת אצל הרב משה פיינשטיין, שכן נתקבל כפוסק אצל רוב הציבור?

<"האם גולינקין מבין את הבעיה לעומקה?">

איני יודע מהי "הבנת הבעיה לעומקה", בבעיות שבהן דן גולינקין בפסקי הוועד.

איני מכיר את גולינקין ואיני יודעו, ולכן גם איני יודע אם הוא מסוגל לרדת לעומקה של בעיה, אך אני גם יודע, שרמת מאמריו עולה באין ערוך, על אלו של ספרים רבים אחרים, שהפכו מקור לפסיקותיהם של רבנים רבים.

עומקה של בעיה אינה בעיה, כאשר הבעיה בעיקרה אינה בעיה.

אם אקח לדוגמה את שאלת אכילת הקטניות בפסח, בצלילה לעומק בעיית הקנבוס כפי שעשה הרב וייס, לא יעלה גולינקין אפילו חרס, מאחר שלדעתו אין כאן בעיה כלל.

וכאן טמון ההבדל בין גולינקין להרב וייס.

לאחר שגולינקין בחן את את הבעיה, שאסרה את אכילת הקטניות בפסח, הוא טוען שהבעיה שוב אינה, ולכן מסתלק טעם האיסור.

ואילו להרב וייס כל זה אינו משנה דבר, שהרי סיפרו לו שלא כך נהגו בהונגריה.

ואין לי אלא להסכים לדבריך: ההבדל העיקרי שביניהם הוא בנקודת המוצא ההשקפתית.

____________

מואדיב

מה על "להוציא מלבן של צדוקין"?

מה על מנהגים והלכות שונות, שהיו תקנות "דוקא", נגד הקראים ?

________

לאשר כתבתי בהודעתי הקודמת: "רבני ארץ ישראל פסקו שמותר, אז הוא פוסק שאסור".

לפניכם מתוך הערת הרב יוסף כהן, בספר מקראי קדש (ליקוטים מעזבונו של הרב צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, פסח חלק ב עמוד רז סוף הערה 6):

"וביום כ"ו אד"ש תרפ"ז פרסם ביה"ד הגדול לכל מקהלות האשכנזים בירושלים שמושהו היה בחורבת רבי יהודה החסיד, כתב הכשר על שמן צמר גפן המובא ממצרים במשגחת הרב אברהם אבוכזיר זצ"ל . בכתב ההכשר נאמר כי זה בחזקת כשר לחג הפסח, ויאכלו ענוים וישבעו. ומרן /הרב צבי פסח פראנק/ זצ"ל הוא בראש החותמים".







תוקן על ידי - נישטאיך - 02/05/2005 9:54:08

נישט,

איני מכירה את הרב חיים ג'קטר, אבל אני מכירה די טוב את התנועה הקונסרבטיבית (לפחות את זו הישראלית, שהרב ד"ר גולינקין נמנה עליה ונחשב ממנהיגיה) - רבני ואנשי התנועה הקונסרבטיבית מחוייבים להלכה, בין כשיטה (כלומר: אם יחליטו שמותר לנסוע בשבת לביכ"נ זה יהיה אחרי דיון הלכתי), ובין כאוסף חוקים והנהגות (למשל: אנשים ונשים המגדירים עצמם קונסרבטיבים בישראל, על פי מיטב הכרותי, אינם נוסעים בשבת כלל, אפילו לא לביכ"נ, למרות שבארה"ב יצא פסק הלכתי קונס' לפני שנים המתיר לעשות זאת).

אפשר כמובן לבקר ולבחון מה כוונת ה"מחוייבות להלכה" עליה מצהירים התנועה הקונסרבטיבית ורבניה, אבל אין זה מענייני (ואם להודות על האמת - המחלוקת העיקרית שיש לי עם ערכי התנועה הקונסרבטיבית, היא בדיוק בעניין זה).