תשובות ועד ההלכה

נישט,

מהיכרותי עם התנועה הקונסרבטיבית בארץ, הרוב המוחלט של חבריה ורבניה נמנים על קבוצות ב, ג וד'.

קבוצה ב' - אנשים ונשים אלה אכן מחוייבים להלכה, כפי שהיא מנוסחת (בתשובות ופסקים) ע"י הרבנים הקונסרבטיבים. הם לא יעשו מעשה שלא נוסח מבחינה הלכתית ע"י רבניהם. במובן זה, הם אכן אנשים הלכתיים, גם אם חלק ממעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם "ההלכה האורתודוכסית" (אם ניתן בכלל להגדיר מושג כזה).

קבוצה ג' - רבנים וחברי קהילה קונסרבטיבים הנמנים על קבוצה זו, חולקים אולי על פסקיהם של רבנים אחרים בתוך התנועה, ולכן בוחרים לנהל חייהם ע"פ פסקים אחרים. ייחוס "צרכי פרנסה" כבסיס לאורח חייהם ולאידיאולוגיה שלהם, נשמע יותר מאפולוגטי, וחוסך למשתמשים בו התמודדות עם הביקורת של אותם אנשים ונשים על האורתודוכסיה (רובה, אגב, בתחום מעמד האישה). העובדה היא, שאותם אנשים ונשים, חלקם רבנים, בוחרים להגדיר עצמם כקונסרבטיבים ולשייך עצמם לתנועה זו, עניין שמרחיב מאוד את טווח הדעות והאורחות של התנועה.

קבוצה ד' - קבוצה זו פרשה מן התנועה הקונסרבטיבית ללא קשר למותו של הר"מ פיינשטיין. מדובר בקבוצת רבנים ופרופ' שברובם המכריע שימשו בתפקידים ב- JTS, ופרשו משם, בעקבות ההחלטה ההיסטורית לקבל נשים ללימודי רבנות (בשנת 84, אם איני טועה). הקבוצה הונהגה ע"י וייס-הלבני, והאיום בפרישתו/ם היה אחד הגורמים לעיכוב בהחלטת ה- JTS להסמיך נשים. בסופו של דבר, זו היתה קבוצה קטנה מאוד, שפרישתה לא עוררה (לצערם של החברים בה) אפילו הד קלוש בתוך התנועה (למרות האיומים והחששות שלפני). באורתודוכסיה בארה"ב, לעומת זאת, סיפור הפרישה הודגש מאוד.


ושוב הערה:
איני נמנית על התנועה הקונסרבטיבית, ואני חשה מעט לא נוח לדבר כאן בשמם (האמת היא, שחלק נכבד מאנשי ורבני תנועה זו, לוּ היה רואה מי "מגן" עליהם, היה נחרד). אני פונה אל רעי ורעותי הקונסרבטיבים (אם יש כאן כאלה ) - דברו כאן בשם עצמכם.

עדיין לא זכיתי להבין,למה לדעת "מימוני" אסור ללמוד בפסקי הקונסרבטיבים,ומותר ללמוד בשאר ספרי מינות וכפירה...?

(אם כי הרווחתי עד כה, מנה גדושה של דברי תורה לסעודה שלישית)

נראה לי שאין מנוס מלהזמין את דוד גולינקין ולבקש את דעתו על התנועה הקונסרביטיבית בארץ, בעולם וכן ביקום.

וכך נוכל לשמוע את עמדתו בענייני-

תורה מסיני.
נסיעה בשבת.
התבוללות

וכו' וכו'.

ושמע האמת ממי שאמרה.

chouteng,
לענין תורה מן השמים: אם אדם אינו מאמין בתורה מן השמים במשמעות הקלאסית, ובכל זאת הוא מאמין שמקורה של התורה הוא בהתגלות של הקב"ה ושההלכה מבטאת את דרך החיים הרצויה ע"י הקב"ה, מדוע זה עושה אותו פחות נאמן?
(רציתי להביא כאן את דברי הרב קוק על כפירה שהיא כאמונה ואמונה שהיא ככפירה, ואיני מוצא את הטקסט כרגע. שמא יימצא מי שיביאנו.)

לגבי החרדיות, תרצה או לא, המבחן הוא סוציולוגי. גם כאשר מתגלה שמישהו מתוך הצבור החרדי ביצע פשע פלילי, איש לא יסגיר אותו למשטרה כמעט לעולם. מדוע? כי הוא "משלנו". ולהבדיל - כמה מהכותבים כאן הם בעלי חשיבה ליברלית יותר ממני, אבל הם חרדים ואני לא. למה? כי הם לובשים את הבגדים השחורים, חובשים את הכובעים, שולחים את ילדיהם למוסדות חנוך חרדיים וכן הלאה - ואני לא. אין לזה דבר וחצי דבר עם השקפת עולם.

כאשר אתה פונה לפוסק, אתה סומך על שקול הדעת שלו. כאשר אתה קורא פסק שלא אתה בקשת ואינך מחויב לו, אתה יכול לבחון את שקול הדעת הזה מהצד ולהחליט האם הוא נראה לך מכוון לאמיתה של תורה והאם יש בו מדה מספקת של יראת הוראה, או שמא נראה לך שהוא מנסה להשיג מטרות צדדיות או ממהר להקל. לכן, השאלה האם לעיין בשו"ת של הרב גולינקין היא שאלה אחרת לגמרי מהשאלה האם לפנות אליו כאשר יש לך שאלה הנזקקת להכרעה. לדעתי, לא צריכה להיות כל מניעה לעיין בכל מאמר או פסק; לעומת זאת, כאשר אתה נדרש להכריע בשאלה מעשית, זהו ענין אחר לגמרי.

מכאן תשובתי גם לממללא: יראת ההוראה והידים הרועדות אינן לב השאלה כאן, להבנתי. השאלה היא מהו המרחב בו אתה מוכן להתבונן כדי לגבש את דעתך - ולצורך הענין, לא משנה כלל מה פסק בפועל רב זה או אחר (ומכאן - גם לא יראת ההוראה שלו), אלא מה טיב המקורות, הניתוח והשיקולים.

גו"ג,

על עצם 'מרחב ההתבוננות' אין בינינו מחלוקת, וכבר כתבתי למיימוני בתחילה שרובנו מעיינים בטקסטים כפרניים יותר שנכתבו ע"י אנשים הרחוקים מעולמה של תורה.

אני מדבר על יחס חשדני.

האם למשל מי מהבקיאים בפסקי התנועה נתקל בהלכות שבהם התנועה מחמירה ביחס להלכה המקובלת?

.


" אני אינני מקל בדיני שבת, אני מחמיר בדיני פיקוח נפש"

(כך, פחות-או-יותר, ענה הרב פיינשטיין למבקריו בעקבות היתרים מסויימים)





האם יתכן, ממללא, כי אלו שכנגדם אתה יוצא על כך שהם מקלים תמיד, מחמירים בדינים שבין אדם לחברו? האם אתה מכיר את עולמם עד כדי כך שתוכל לקבוע אודות אורחם ורבעם, פסיקתם ומנהגם?



חושני שהשאלה האמתית נותרת זו שהיתה בהתחלה: יש או אין מחוייבות להלכה.

ממללא,

הרב ד"ר גולינקין כתב בעבר תשובה (שאיני מוצאת אותה כרגע, אבל לדעתי היא התפרסמה גם בעיתונות) הקובעת כי בשר "עגל רך" וכבד אווז אינם כשרים, בגלל שייצורם מחייב התעללות בבעלי חיים. מי שמבקש למצוא החמרה קונסרבטיבית לעומת האורתודוכסיה יוכל למצאה בתשובה זו.
גם התשובות לגבי חיוב נשים במצוות, כגון תפילין, יכולה/צריכה להיחשב כהחמרה (רצינית ביותר!) לעומת הפוסקים האורתודוכסים, אבל משום מה איני חושבת שכך הדבר נתפס (מדוע בעצם?).
תשובתו של הרב ד"ר גולינקין לגבי הזרעה מלאכותית לאישה פנויה, מייצגת גם היא תפיסה הלכתית מחמירה, שאינה מוסכמת על כלל הפוסקים האורתודוכסים
(http://www.responsafortoday.com/vol3/7.pdf).


[כתבתי תגובתי לפני שקראתי דברי מואדיב, ואני שמחה להוסיף לו - ]



תוקן על ידי - אמשלום - 03/05/2005 9:48:05

מואדיב,

בהחלט יתכן ש'אלה שאני יוצא נגדם תמיד' מחוייבים יותר ל'בין אדם לחבירו'. כאמור, ביקשתי מהבקיאים בפסקיהם שילמדוני על כך.

באותה מידה יתכן שאלו שאני לא יוצא נגדם תמיד מחוייבים יותר גם למקום וגם לחבריהם.

מה שחשוב בעיני אינה מחוייבות ערטילאית אלא מעשים. לא נפנוף בערכים בומבסטיים אלא הושטת יד לנזקק.

לא ברור לי היכן בדברי קבעתי עובדות על אורחותם ורבעם של אלו שאני תמיד יוצא נגדם. להיפך, הדגשתי מספר פעמים שהם כחידה סתומה בעיני. ובכלל, כניסתי לאשכול הייתה בעימות כנגד רתיעתו של מיימוני מעיון בפסקיהם.

האם יתכן שרק כנגד אלו שאני לא יוצא נגדם מותר לשאול שאלות קשות ואילו לכל תנועה ליברלית צריך להתייחס מלכתחילה בכפפות של משי?

האם יתכן שמותר לכותבים בפורום להזדעזע (בכנות) מחוקי הצניעות של החברה החרדית, אבל אסור לאחרים להסביר למה ציבור מסויימם חש חשדנות לפסיקה קונסרבטיבית?

האם יתכן שאדם שמצטייר כיוצא נגד מישהו תמיד יפורשו דבריו תמיד כהקנטה גם כשהוא בעצם מגונן על מי שהוא יוצא נגדו תמיד?

האם יתכן שאסור לי לבטא את רחשי ליבי כי אני פוגע בקונסנזוס הפורומי הקדוש ובשיח הנקי?