|
|
| נשלח ב-26/6/2005 14:08 |
 |
| |
למיכי
לא ראיתי בעיני, אך שמעתי יותר מפעם אחת מפי מבקרים בסלונו של הרב וולבא זצ"ל, שחלקים מכתבי הרב קוק היו בספרייתו. על מוסר אביך אני זוכר כמעט בוודאות שהעידו שהיה לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 22:19 |
|
| |
אריק,
בודאי שהרב וולבה עשה אידיאליזציה לישיבות וליהדות ליטא בכלל, בכך אין כל חידוש. נראה לי שכמו שהציבור החרדי בימינו זקוק לבעלי התשובה שיעשו לו אידיאליזציה ויתנו צידוק לקיומו, כך תנועת המוסר במאה העשרים היתה זקוקה לאדם כמו הרב וולבה.
שתי הערות היסטוריות למאמרו של אלחנן ניר:
1. ההסתמכות היתרה על זכרונותיו של ראדוס מחטיאה את עיקר דרך חינוכה של סלובדקה. מדובר בילד בן 12 שראה את הסבא מסלבודקה בתקופתו המוקדמת (תרמ"ו). כידוע הוא שינה את דרכו לאחר פיצול הישיבה בתרנ"ז, ובעיקר לאחר המהפכה בתרס"ד, והחל בשיטה הפילוסופית של 'גדלות האדם'. זה מה שנשאר לנו מסלבודקה. אינני יודע מנין לקח את התיאור הבא: כך למשל היו התלמידים משננים משפטים קצרים - מעין מנטרות - עד כדי בכי, מתוך רצון להחדירם ולהספיגם עד כלות לתוך אישיותם. זה מתאים לנובהרדוק ולא לסלבודקה.
2. ההסתמכות על ראדוס הביאה את ניר לטעותו השניה: בניגוד ליראה ולפחד, הבלתי ניתנים לתיאור, ששלטו בכור מחצבתו הרוחני – ישיבת סלובודקה. הרי לפנינו דמות של אדם קשוב ומתבונן. קודם כל, לא ידוע על שום קשר בין הרב וולבה לסלבודקה (אולי בעקיפין דרך ר' ירוחם, שלמד שם תקופה קצרה) ואינה 'כור מחצבתו הרוחני'. ואם כבר, סלבודקה שעשויים היו ר' ירוחם ור' וולבה להכיר, לא היתה כבר משכן של יראה ופחד, להיפך, היא היתה המייצגת בה' הידיעה של דרך ההקשבה וההתבוננות, אפילו יותר ממיר בתקופת הרב וולבה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2005 21:23 |
|
| |
לאחרונה יצאה חוברת "אגרות וכתבים" של הרב וולבה. הרוב מהתקופה האחרונה, הפחות מעניינת, אבל בכל זאת יש כמה טקסטים מעניינים (ההדפסה, אגב, לא משהו ויש לא מעט טעויות הקלדה בולטות).
למשל: ביקורתו על הפסיכולוגיה המודרנית, בין השאר בטענה שכמה מגדולי הפסיכולוגים היו אנשים לא מוסריים.
שנית, התמודדותו עם הטענה שהעלה כאן פעם "אקדמאי", בדבר חוסר הכרת הטוב של החרדים כלפי המדינה.
ועוד.
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 13/10/2005 21:31:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2005 23:29 |
|
| |
איד"ג,
האם הטענה כנגד כמה מגדולי הפסיכולוגים שלא היו מוסריים אינה טענה די נדושה בשיח החרדי? (גם אם לא ביחס לפסיכולוגים דוקא, אז ככלל ביחס למדענים כופרים שלא האמת מניעה אותם אלא היצר - תפיסת עולם שלענ"ד בהחלט נכונה בחלק מהמקרים, בדיוק כמו שההיפוך שלה שמייחס חזרה בתשובה לחולשות שונות או פתיות - נכונה בחלק מהמקרים).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 06:50 |
|
| |
ממללא,
כן, אתה צודק. אם כי כאן הוא לא מסתפק בהכללות, אלא נותן דוגמאות (מזכיר קצת את "האינטלקטואלים" של פול ג'ונסון). ומתוך דבריו ברור שהטענה הזאת רלוונטית שלגבי פסיכולוגים באופן מיוחד, משום שהללו באים לסייע לנו ב"תיקון הנפש" דווקא.
אגב, השאלה הזאת ראויה לדעתי לדיון, למרות שאנחנו נוטים לבטל אותה בהינף יד.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 09:44 |
|
| |
אני חושב שחלק ממתנגדי פרויד, לאו דוקא מתוך כותלי ביהמ"ד, רמזו לזיקה בין משמעות המיניות בחייו למשנתו הפסיכולוגית.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 10:24 |
|
| |
היה לרב וולבא מאמר על פסיכאטריה ויהדות. מישהו יודע איפה זה פורסם?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2005 12:24 |
|
| |
לא זוכר כרגע, אבל בקונטרס הנ"ל הוא מתייחס לזה וגם נותן מראה מקום ורקע.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 02:47 |
|
| |
אגב, יש למישהו מושג יותר ברור על צעירותו של הרב וולבה, הוא מציין באיזה מקום [אני לא זוכר כעת את המיקום המדוייק] שהוא נחשף לתנועת המוסר רק בגיל עשרים.
כמו"כ אופייה של משפחתו והרקע ממנו הוא בא הינו לוט בערפל, [חוץ מהעובדה שהוא מציין בהקדמה לספרו שאמו מסרה את נפשה על לימוד התורה שלו]
אוסיף אנקדוטה מעניינת, אחר פטירתו של הרב וולבה, הלכתי לביתו לקנות כמה מספריו, [הייתי אז יותר צעיר מאשר אני היום שזה אומר ממש קטן] וכשהגעתי, ראיתי כי אשתו שואלת אברך שהזדהה כאחד מתלמידיו, מה לעשות עם כל הספרים שהשאיר כאן בעלה, הכוונה היתה ל25 כרכים מתוך האנציקלופדיה העברית, היא אמרה שנודע לה כי יש בספרים הללו כפירה, והיא חייבת לבער אותם מן הבית, כמובן, שאותו אברך אמר שהוא מסכים איתה, ואילו הוא צריך את הספרים בשביל עבודתו, והוא מוכן לקחתם, והיא הסכימה בתנאי שייזהר כי ילדיו לא יציצו בספרים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 06:56 |
|
| |
יש לציין, שניכרת ישרות מיוחדת בדברי הרב וולבה בפומוס שהוזכר:
"...ואם אתה, ידידי פרופ' לב, מודע בקשיים אלה, באיזה זכות אתה בא למתוח ביקורת על הישיבות? מה אתה יודע על המאמצים הנוראים שנעשים בפנים הישיבות 'לשמור על הגחלת שלא תכבה', לשקם ולשכלל! על מאמצים אלה לא מדווחים בעיתונים, ואם תבדוק גם אברכים ותלמידים לא תוכל לדעת את כל היקף הבעיות שהם עצמם נתנסו בהן בצעירותם ושהפריעו להם לקבל השפעת הישיבה. קל הוא, לעמוד בחוץ ולמתוח ביקורת..."
- נדירים מנהיגי ציבור שבויכוח ציבורי אינם מחפים על חסרונות הציבור אותו הם מייצגים
|
|
|
|
|
