קביעת רגע המיתה

צענע, את באמת מתישה אותי כל פעם מחדש. מי הסתמך עליו? מי הביא הוכחה ממנו? וכי העובדה שאגוסטינוס אמר משהו היא הוכחה למשהו? אינני מכיר אותו. האם הוא מומחה לתעבורה, או לערכים? וגם אם כן, כבר כתבתי שמומחה לא יועיל כאן מאומה.
ציינתי אליו כיון שהוא כבר הביא את הדברים שלי למעלה, וזה הכל [ונזיפה לאמשלום, אם היא המקור להערה האווילית הזו].
ולגבי תשובתך, לא הבנתי אותה. איזה ניסיון יש למומחים הללו שיסייע להם לקבוע האם הסיכון אותו יש לאסור הוא של 0.5% או של 1.763%? מה עניין הניסיון לכאן? וכי יש כאן קביעה עובדתית כלשהי שדורשת ניסיון? אני מבין שמכונאי יכול לקבוע מניסיונו על ידי הסתכלות על גלגל של האוטו מה הסיכוי שהוא יתפנצר, והוא יעשה זאת טוב ממני. אבל האם המכונאי לאור ניסיונו יכול גם לקבוע איזו רמת בלאי של הגלגל יש לאסור, או איזה גלגל כדאי לי לקנות? הרי כל רמת בלאי קובעת אחוז סיכון כלשהו, והשאלה איזה סיכון לקחת היא שאלה ערכית שאינה קשורה למומחיותו.

ירוחם,
בא נאמר שמדובר בניחוש באויר, בסדר (אני לא חושב שסברא היא ניחוש, אבל אם אתה רוצה אז שיהיה לך לבריאות). אבל הרופאים עושים אותו דבר בדיוק. גם הם קובעים שמי שאין לו דופק או גלי מוח הוא מת מסברא בעלמא. אז כעת השאלה היא רק סמכותו של מי לעשות זאת, ולא מי יודע לעשות זאת. מי יקבע האם יש קלון בעבירה של צחי הנגבי? בית המשפט. על סמך מה? על סמך סברא. כעת תאמר שמי שיקבע זאת הוא רק מומחה לאתיקה ומוסר (אם בכלל יש כזה), ואל לביהמ"ש להתערב?

אני מתפלא שעדיין אף אחד לא התייחס בהבנה וברצינות לטיעוני מאמש. שגם בתקופת חז"ל לא קבעו את מושג ה"מוות" בעקבות דיון ערכי האם "מוות מוחי" נקרא מוות, או שמא "מוות לבבי" נקרא מוות.

הקביעה נעשתה עפ"י חוסר החשיבות של המוח, (והעדפת הלב על המוח בעקבות המושג התנכ"י על "הלב" כמרכז האישיות). ועפ"י הבדיקה החיצונית של הנשימה שהיא היתה האידקציה היחידה שהבדילה בין חי למת.
 
כיום שהמידע לגמרי אחר והלב הפך משאבה-מכנית ואילו המוח הפך איבר האישיות. נראה שההחלטה חייבת לבוא לדיון מחודש. רבני, אתי, וכדו'.

בנוסף, גם היום מתבצעים ניתוחי-לב ולמרות שהם גורמים לאדם להיות טריפה( בזמן ניתוק הלב מהעורקים). הם מתבצעים בהתאם לרפואה המודרנית. א"כ מדוע לא נתחשב ברפואה גם לאידך גיסא (כדי להציל חיי נפש).