חרדיות ומידת הביטחון.

כחלק מהחיפוש המתמיד של הרב מיכי (ראו למשל את האשכול מהו חרדיות) להגדרת חרדיות נמצא לרב מיכי שתי הגדרות שונות-
האחת- חרדיות זו דרך בעבודת ה' אשר מתרכזת בקודש ולא בעולם.
השניה- חרדיות זו סגנון חיים שמשמר מסורת ולא חדשנות.

ברצוני לאפיין מאפיין נוסף של החרדיות וזה לפי הסגנון של מידת הביטחון אצל החרדיות.

באחד הסיפורים שמביא בעל חובת הלבבות(שער הבטחון חלק א) מסופר על חסיד אחד שהיה הולך למרחקים להביא טרפו לבני משפחתו ופגע בו עכו"ם ולגלג עליו אותו חסיד

אמר לו האמגושי ומה אתה עובד?

ענה לו החסיד אני עובד הבורא היכול המכלכל האחד והמטריף אשר אין כמוהו.

אמר לו האמגושי פעלך סותר את מעשיך.

אמר לו החסיד כיצד?

אמר לו אילו מה שאמרת היה אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת.

ונפסקה טענת הפרוש ושב לעירו וקבל הפרישות מן אותה העת.

ושמעתי שכך סבר גם החזון אי"ש אך לא מצאתי לכך ראיה.

נראה לי שמידת הבטחון של החרדים שורשה בתפיסה זו. אמנם צריך לעשות השתדלות אבל זה כתוצאה של ציווי ולא בגלל שכך משיגים את המטרות.

בעולם החרדי הכל בא משמים ואין מקום לפעילות אנושית אמיתית.

ושמע האמת ממי שאמרה.

ספרן,

אכן, היא נידונה שם רק מן ההיבט של הגדרת החרדיות.

[ביחס להגדרה שהובאה למעלה בשם הרב מיכי:

האחת- חרדיות זו דרך בעבודת ה' אשר מתרכזת בקודש ולא בעולם.
השניה- חרדיות זו סגנון חיים שמשמר מסורת ולא חדשנות]

שאוטינג

השליחה לרופאים היא ההשתדלות, הכשרת רופאים חרדיים זו כבר פגיעה במידת הביטחון.

הרמב"ן סבר שהליכה לרופאים היא בדיעבד אך עבד כרופא.

מיימוני

תודה על הסיפורים

אני לרוב בוחר ברמה הסוציולוגית אבל מנסה להתרומם ממנה לעקרונות ולחלומות המדריכים את החברה ואת הפרטים בתוכה.

(נסיתי. מקווה שהתשובה תספק את דעתך)

ספרן

זו הנקודה. בסיפורים יש לדעתך סכנה בדרך הרציונלית בה אתה מסתכל על העולם (הבדלה בין המדרגה של החזון איש לשאר אדם) אך כמכשיר חברתי להעברת מסרים הם יעילים ביותר.

לצערי אין את הספר של הגרי"ס תחת ידי (אני לא שוכן בספריות וגם לא בגנזכים ) ואשמח אם תפרט את המחלוקת (לפחות באופן שטחי).

ושמע האמת ממי שאמרה.

אני מציע להבחין בין ה'בטחון' לבין ה'סמוך' החרדי.

שניהם נשמעים אותו הדבר: "ה' יעזור..." אולם בעוד הראשון יש בו ממד מסוים של נטילת אחריות, השני נעדר אחריות לחלוטין.

הדברים משתנים בין אחריות לטווח הארוך לבין הטווח הקצר. כאשר נשקפת סכנה מיידית, נעלם לפתע ה'בטחון', (ראה עניני רפואות). הבעיה היא בדברים לטווח הארוך, כמו לידת עשרה ילדים כאשר המצב בבית מתחת לקו העוני, ואין שום עתיד כלכלי סביר נראה לעין.

הלוואות מגמ"חים ללא גבול, קשור בודאי ל'סמוך', והוא המשכו הישיר של ה'סמוך' של הטיולים והטרמפים מתקופת הבחרות.

ועוד הדוגמאות רבות, כל אחד מוזמן להוסיף כמיטב הבנתו.

ספרן

אני מסכים איתך. כלומר, עם הסכנה שבהפיכת סיפור שעד כמה שידוע לי אין לו קבלות - למדריך.

ואכן, עד כמה שהבנתי, זה מה שציין וצדק, וכן שלוימעלע. ואף אני מסכים עמהם.

כלומר, שתי מימרות קצרות אלו מסמלות את הגישה החרדית הקיימת (ולא הראויה!).

ואם כן, יש לתמוה, אם כדבריך, מדוע הרשו לעצמם הרבנים האלו להוציא את הדברים לרשות הרבים, שמא ישתו מי שאינם ראויים וייזוקו.

אולי המימרה הבאה תאזן את התמונה (ומסתבר לי שהיא כבר נזכרה בפורום):

שאל הגרי"ז: כיון שיוסף ביקש - פעמיים - משר המשקים, שלא ישכחנו, נענש בשנתיים נוספות במאסר (על פי המדרש).

כמה, אם כן, היה מקבל כתוספת מעצר אילו ביקש ממנו רק פעם אחת?

והתשובה המפתיעה: כלום! מפני שפעם אחת היה חייב לבקש, כדי לצאת ידי השתדלות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שלויימלע,

הנה הבחנתו של הרמב"ם בהלכות דעות בין ה'בטחון' לבין ה'סמוך' החרדי. וכדברי ספרן למעלה ש"הנהגות שכאלה, מתאימות למצוי בשלבי הסולם העליונים של מידת הבטחון,וכך כנראה אמדו את עצמם. אין הדבר אמור לכלל הציבור."

כג [יא] דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה--שנאמר "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו . . . אשר בנה בית חדש . . . אשר אירש אישה" (ראה דברים כ,ה-ז).

כד אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה; וכן הוא אומר בקללות, "אישה תארש . . . בית תבנה . . . כרם תיטע" (דברים כח,ל)--כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך. ובברכה מה הוא אומר, "ויהי דויד לכל דרכיו, משכיל; וה', עימו" (שמואל א יח,יד).




תוקן על ידי - riv - 28/04/2005 0:15:55

ההגדרה שלי לחרדי היא מי שאוכל הכשר מהודר ולא רבנות

בס"ד
ההגדרה האמיתית של חרדיות הוא חרד לדבר ה',אבל מעטים הם
האנשים העונים להגדרה זו.

ריב

זה בדיוק הנקודה. הציבור החרדי אינו הולך בדרכו של הרמב"ם ולכן הוא איננו מנסה להשיג מקצוע ולרכוש דירה לפני שהוא מתחתן.

שיטתו של הרמב"ם היא בדיוק הפוכה. לדעתו הדרך להסתדר בעולם היא בדיוק לעבוד דרך הטבע וללכת בדרכו.
השגחה פרטית קיימת רק לחסידים (ולא לכלל החכמים), שלהם הוא נותן הגדרה משל עצמו (הדבקות השכלית).

(הרמב"ם כאן הולך בדרך התלמוד שאפילו חכמים אין סומכין על הנס ורק החסידים נמצאים בדרך אחרת)

מי שכן הלך בדרכו של הרמב"ם, אלו המזרחי שהתחברו לתנועה הציונית כדי להציל את העם היהודי מהרס, כפי שהסביר הרב ריינס בהחלטת אוגנדה.

ועדיין אפשר להבדיל בין המזרחי למרכזניקים.

ושמע האמת ממי שאמרה.