|
|
| נשלח ב-28/4/2005 21:59 |
 |
| |
בס"ד
הגיע הזמן לשלב תורה ומלאכה כדעת חז"ל ש"כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון שיגיעת שניהם משכחת עון".
ולא לסמוך על הנס או שירד מן מהשמים.
בנוסף לאמור לעיל כתב כתב הרמב"ן בספר "האמונה והבטחון"
(פ"א) כי האמונה אינה אות על הבטחון והבטחון הוא אות על האמונה".
בברכת מועדים לשמחה הצ' שי בוארון
תוקן על ידי - shay98 - 28/04/2005 22:08:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2005 00:52 |
|
| |
אחד הרביים דיבר עם תלמידיו על כך שמכל אדם ניתן ללמוד משהו.
שאלוהו הם: ומה ניתן ללמוד מאפיקורס, רח"ל?
ענה להם: מאפיקורס יש ללמוד מידת ההטבה עם הזולת.
תמהו החסידים.
הסביר הרבי: המאמין עשוי לעתים לפטור עצמו מעזרה לחברו ולהסתפק בעידודו לאמר "ה' יעזור". אפיקורס, שאינו מאמין בהשגחת הא-ל, מוכרח לעזור בעצמו.
- - -
קראתי בשימת לב את דברי שלויימלע, ואני אומר שהדבר נבחן אצלי תקופה ארוכה והגעתי למסקנה דלהלן:
נכון הוא שאצל חרדים אפשר למצוא פעמים רבות סוג של ביטחון שאינו אלא 'סמוך', אלא שגם רעה זו שורשה באותה אמונה דטרמיניסטית חיובית בהיות כל התוצאות מעשי האלוקים.
מרבית החרדים מעדיפים להביא לך דוגמאות על 'חכם גדול שמת ברעב' ו'טיפש גדול שעשה ים כסף' מאשר להביט בסטטיסטיקה המוכיחה את הקשר הישיר בין רמת ההשכלה לרמת ההרווחה. לאמונה האמורה ולפתגמים השגורים בעניינה יש השפעה מכרעת על הלך-החשיבה הזה.
אני עצמי נתקל בקושי גדול להשתחרר מצורת-החשיבה הזו, המביאה במקרים רבים להסרת-אחריות גרידא הרבה יותר מאשר ל'ביטחון' במשמעותו המקורית.
אפשר שזו דוגמא קיצונית, ובוודאי ניתן למצוא גם אנשי-מלאכה חרדים המכלכלים מעשיהם בתבונה כאחיהם הכופרים, ובכל זאת קל כמדומה לקבוע בהכללה כי החרדים לוקים בסימפטומים של ביטחון שאין לו בסיס.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2005 02:29 |
|
| |
נכון הוא שאצל חרדים אפשר למצוא פעמים רבות סוג של ביטחון שאינו אלא 'סמוך', אלא שגם רעה זו שורשה באותה אמונה דטרמיניסטית חיובית בהיות כל התוצאות מעשי האלוקים.
אתה מתנחם בעובדה שזאת האמונה הדטרמיניסטית החיובית שהצמיחה אמונה ששורשה רע? החיובית = לאמיתית ונכונה?
אם היא חיובית (אמיתית ונכונה) לא יתכן שתצמיח אמונה שתוצאותיה יהיו רע - עד כדי כך שהמציאות החברתית אליה הגיעו מאמיניה בהסרת האחריות מעצמם על חייהם- הביאה אותם אל התעשיה היחידה שמופעלת ופורחת בקהילה זו, תעשיית הקבצנות והשנור - עד שנוצר מצב שגם העני המרוד שעומד בפני נפילה נרתם לעשיית צדקה וגורם לעצמו ולמשפחתו רעה - וזה מפני שהוא יודע ובטוח שאם הוא יגיע למצב של חוסר כל, יהיה זה הוא שיתרימו עבורו.
אולי כדאי לחדד את ההבדלים בין תפיסת הרמב"ם את ההשגחה והביטחון -לבין התפיסה הרווחת ב'אמונה הדטרמיניסטית החיובית' (שהחזיקו חלק מחז"ל בעיקר אלה שהושפעו מתפיסת ההשגחה בפילוספיה האיסלמית) אחריה נוהים המאמינים בעיניים עצומות.
תוקן על ידי - riv - 29/04/2005 2:53:01
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2005 08:00 |
|
| |
בס"ד:
התפיסה האמיתית ע"פ התורה היא אמונה בטחון והשתדלות
וחז"ל אמרו במפורש ש"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים שנא' "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך".
ועוד אמרו רז"ל "פשוט נבלה בשוק ואל תתצטרך לבריות".
מן השמים רוצים שיעסקו בתורה לשמה ולא לשם קבלת קצבאות ומילגות למיניהם.ולכן הגיע הזמן לשרש ולתקן את המעוות החמור הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2005 22:39 |
|
| |
מדוע בעניני פרנסה סוברים כרשב"י ואלו בעניני רפואה סוברים דלא כרמב"ן הסובר "מה לרופאים בבית יראי ה'"?
ניתן להראות שגם שרשב"י סובר שגם ברפואה לא ניתנה רשות ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2005 02:01 |
|
| |
כיון שלא הפסקתי לרמוז אכתוב כאן כי עניינם של המרכזניקים הוא בגאולה בדרך הטבע.
דרך זו הם שואבים מבית מדרשו של הגר"א אשר בסס על הכוזרי את הרעיון כי התערותא דלתתא קודמת להתערותה דלעילה ויש להרחיב.
ובכל זאת כיון שהיה למזרחי על מי לסמוך (הרמב"ם) אף לפועלם יש מקום בעולם.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2005 15:01 |
|
| |
ריב,
שלום לך.
אינני מתנחם, כמובן, בשורשה של האמונה. המציאות הקשה היא שהאמונה הזו נלמדת בשטחיות רבה ומובילה למקומות שלאלוקים אין חפץ בם.
זה קורה בכל מיני תחומים, וזה קרה גם כאן. מה שרציתי לטעון הוא שדברי שלויימלע על כך שהאמונה הרווחת היא אמונת ה'סמוך' אינם מבהירים לגמרי את הנקודה; אדרבה - האמונה המקורית היא אשר הובילה לאמונת ה'סמוך' האמורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2005 22:08 |
|
| |
ןצדק, ראשית אינני זוכר בעצמי את שתי ההגדרות שהבאת בשמי (אני כמובן מאמין שמצאת אותן אצלי, אך הן נראות לי כלליות מדי). באשר לתיזה שלך אודות הבטחון, יש בה משהו אולם יש לי הערה לגביה.
חלק מן הבטחון הזה נובע מכך שיש אחרים שעושים את העבודה. קל (וגם מוצדק) להשמיץ את הרבנות, וגם אני עושה זאת לא מעט. אולם אין להתעלם מכך שהרבנות עושה עבורם עבודה שהם מאמינים שיש לעשות אותה. הוא הדין לצבא, והוא הדין להכשרת רופאים חרדים.
דומני שאתה טענת למעלה שיש הבדל בין הליכה ללרופא מומחה ובדיקה שלו, לבין הכשרת רופא מראש. ההבדל הוא בישירות הבעיה (שור שחוט לפניך). אולם אם לא היו רופאים/שוטרים/חיילים חילוניים או מזרוחניקים (שזה כידוע לכל היותר אותו דבר), דומני שהחרדים היו מכשירים רופאים, שוטרים וחיילים (אם היו יכולים).
ועדיין אני בהחלט חושב שיש משהו בדבריך, ולו רק מבחינת הסיסמאות הרווחות בעולם החרדי. דבריי הם רק בבחינת הערה אחת קטנה.
אוסיף כי המאפין הזה קשור לאידיאולוגיית הניתוק מן העולם (=ראיית העולם כניסיון שיש לברוח ממנו). רק מי שמנותק מהעולם ודרכיו הטבעיות יכול לאמץ גישה כה תמוהה ומנותקת.
אגב, כתבתי על זה באחד מדפי 'מידה טובה' (לפ' ויחי?), וכתוצאה מה'כפירה' שבדבריי אני כבר לא רשאי להיכנס לישיבת גרודנא באר-יעקב המעתירה, בכדי ללמוד עם בני שלומד שם (כך נהגתי לעשות בכל שבוע. היום אני מוציא אותו אחת לשבוע ללמוד עמי בבני ברק). אם כך, כנראה שהם באמת מאמינים באידיאה המנותקת הזו.
אוסיף עוד זווית ביחס לנושא העקרוני. גם ראיית שתי התפייסות הללו כאלטרנטיבות שמוציאות אחת מהשנייה היא ראיה מיושנת, שרווחה בכנסיה בתקופת הרנסנס. אז האמינו שהסבר טבעי סותר את העובדה שהקב"ה פועל בעולם: הטבע אין פירושו האלוקים, אלא מתחרה שלו. אולם כיום דומני שאנו כבר די מתוחכמים כדי להבין שאין כל סתירה: הקב"ה פועל בעולם דרך הטבע. על כן אמירה שהסיבות הטבעיות פועלות את המסובבים, אינה סותרת בהכרח את האמירה שהקב"ה פועל אותם. זה מה שכתבתי במאמר ההוא, וזה כנראה עדיין הריח בעיניהם ככפירה.
אני מתחיל פתאום לחשוב על הערה באשכול על תפילה על נוצרים בבית הכנסת. 
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 00:16 |
|
| |
חצ'קל,
מהי אותה האמונה המקורית? תפיסת ההשגחה הפרטית במובנם של מאמרים כגון "אין אדם נוקף אצבעו..", או "ארבעים יום קודם יצירתו הוולד.."? אם זהו שורש האמונה אזי שבהכרח היא תוביל לאמונת 'הסמוך', ומידת עומק הלימוד לא תשנה לתוצאה.
דברים אינם קורים מאליהם, ראה מה עשו חכמים לנוסח הרמב"ם ליסוד העשירי בדבר ההשגחה, ומצא את ההבדלים.
בסידור התפילה:
עיקר י) - אמב"ש שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם, שנאמר: "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם"
הרמב"ם במקור בהקדמה לפרק חלק:
יסוד י ) - "כי הוא יתעלה יודע מעשיהם של בני האדם ואינו מעלים אינו מהם. לא כדעת מי שאמר: ה' עזב את הארץ, אלא כמו שנאמר: גדול עיצה ורב העליליה אשר עינייך פקוחות על כל דרכי בני האדם ואמר: וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ: ונאמר : זעקת סדום ועמורה כי רבה"-
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 03:58 |
|
| |
טעות
תוקן על ידי - jid_613 - 03/05/2005 3:58:59
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 04:58 |
|
| |
בס"ד
החרדיות היא הסתגרות בד' אמות של הלכה והגיע הזמן לרדת אל העם כמ"ש "וירד משה אל העם".
דווקא האנשים הפשוטים איתם אפשר לללמד את דעת ה'.
וההלכה צריכה להיות לפי רוח הזמן דור דור ודורשיו
והגדולה היא לדעת להשתמש בחוקי הטבע שהקב"ה הטביע ולנצלם לתועלת לעבודת ה',החרדיות האמיתית היא צריכה להיות לדבר ה' ולא לבושים חיצוניים וכובעים שלקחו מתרבות הגוים.
שלא שערום אבותינו ורבותינו.
התורה היא לא משתנית חס ושלום היא נצחית .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 12:35 |
|
| |
ממאמר שקשור לנושא-
חסידים מפרשים את הבדל הנוסחאות בתפילת א-ל ארך אפיים שבפתיחת הארון.
נוסח פולין: ,,אל תסתר פניך ממני".
נוסח אשכנז: ,,אל באפך תוכיחני",
כדרכם של חסידים במשל: יהודי אשכנז שמצבם הכלכלי התנהל על מי מנוחות על פי חוקי כלכלה מסודרים ניגשים לבדוק את האפשרויות לפתוח עסק תוך ייעוץ עם מנהל הבנק שעמו הם עובדים, עם מנהל החשבונות ועם יועץ כלכלי. עדת המומחים בודקים את תנאי המימון ואת כדאיות ההצעה ומחליטים. מה נותר ליהודי האשכנזי ההולך על בטוח בעניני העולם לצפות מבורא עולם: ,,אל באפך תוכיחני" לאמור, מאמין בן מאמין אני ויודע שלמרות מאמצי ההשתדלות השלמה שלי, בכוחך לשבש לי את תוכניותי, ויהיו זהירים ובדוקים ככל שיהיו. לכן אני שוטח תפילתי לפניך, רבונו של עולם, שלא תתחוב את אפך בענייני. אל באפך תוכיחני.
יהודי פולין, רדופים וסחופים בפרנסתם על ידי גויים אנטישמים שהצרו את צעדיהם על כל צעד ושעל, התפרנסו מעסקי אויר כשהם תולים עיניהם ליושב במרומים שלא יסתיר פניו מהם, שהרי מן הארץ אין להם שמץ של תקוה. לפיכך יאה להם ,,אל תסתר פניך ממני".
כאן מקשה הבן: מי משניהם מצטיין יותר במדת הבטחון. זה שיש לו ומאמין בכל זאת שלקב"ה היכולת לשבש את מהלכיו המתוכננים מראש, או זה שאין לו וכל בטחונו בהקב"ה בלבד. מקופיא נראה שזה שאין לו זקוק לבטחון מן היסוד, שהרי מה נותר לו מלבד הבטחון בה'. ואם הצליח במצבו לנהל אורח חיים תקין מתוך שלוה ובטחון בה' אין לך בעל בטחון גדול ממנו.
מאידך גיסא יש לראות במי שיש לו, שאינו זקוק להישען כלל על מדת הבטחון, שהרי יכול לבטוח בכוחו ובעוצם ידו, ואם אינו שוכח שיש בידי הכל יכול יכולת לשבש את מה שיש לו, הרי שבטחונו נשען על בחירה חופשית לישמה והוא עדיף על מי שאין לו.
נראה שמדת הבטחון של שניהם לוקה בחסר ואינה נקיה מנגיעות קיומיות.
זה שאין לו, בוטח מחוסר ברירה.
וזה שיש לו, אין בטחונו נשען על הקב"ה בלבד.
הבוטח השלם, אם יש לו, חש כמי שאין לו, ומי שאין לו, בוטח בה' כמי שיש לו.
ללא ספק יש בתביעה לבטחון שלם מעין זה דרישה לאחוז בשתי הקצוות של ניגודים מוחלטים. יש בתביעה זו ענין המנוגד לטבע האדם, הנוטה מטבעו להישען על דרך חשיבה הגיונית ולא להכיר במצב אבסורדי גדוש ניגודים...
מתוך-
http://hebrew.sadnatenosh.org/articles/p_vyera.htm
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 17:08 |
|
| |
ריב,
אני מסכים שלפי ההיגיון, בטווח הקצר אין מקום ל'ביטחון'. אם לא תנקוף אצבעך מלמטה - איש לא ינקפנה עבורך מלמעלה.
אבל, וזה אבל גדול, אפשר להבין את שיטת האומרים שאמונה בהשגחת האל כוללת גם את יכולת התמרון שלו - בטווח הארוך - בברואים ובמעשיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 21:52 |
|
| |
חצ'קל,
החלוקה שלך אינה מובנת.
או שאדם מחזיק בהשקפת אמונה אמיתית שבהכרח תוצאותיה, יהיו 'טובות' מבחינתו,ויביאו אותו ל'ביטחון'. או שאדם מחזיק בהשקפת אמונה נפסדת שבהכרח תוצאותיה יהיו רעות, ויביאו אותו ל'סמוך'-
|
|
|
|
|
