|
|
| נשלח ב-4/5/2005 15:24 |
 |
| |
לרב מיכי
ראיית הקב"ה כפועל בדרך הטבע זו כבר ציונות דתית.
סיפור ששמעתי מיהודה בן מאיר ששמע מחיים נבון (מזכירו האישי של בן גוריון) על פגישת בן גוריון והחזון אי"ש מבהיר זאת.
בפגישה שאל החזון איש לבן גוריון- וכי כבודו לא רואה את כל הניסים שנעשו לישראל במלחמת השחרור?
אמר לו בן גוריון- לא. נצחנו כי הינו טובים יותר, מאורגנים יותר וחזקים יותר.
אמר לו בן גוריון- ולשיטתך, אם הקב"ה סייע בידנו מדוע אינך רואה במדינה את רצון ה'?
אמר לו החזון איש- השארתם לו ברירה?
עד כאן הסיפור.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 22:31 |
|
| |
ריב, אינני סבור כך.
האם לא ניתן להסכים כי ישנה אמונה שהיא חיובית ביסודה אך בהינתנה לאנשים סכלים ו/או חסרי-מורכבות ו/או קיצונים רגשית היא הופכת לכלי משחית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 23:29 |
|
| |
שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד,
[רמב"ן פר' בא]
כי הגזרה אמת והחריצות שקר
[הוא, בראשית ל"ז ט"ו]
וא"כ כתב במקום אחר [איני זוכר כרגע] שההתשדלות שאנו מצווים בה היא רק מפני קללת אדה"ר, בזעת אפיך וכו'.
ומדוע לא יראתם לדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:23 |
|
| |
אני חושב שלפעמים הביטוי "ראיית אלוקים כפועל דרך הטבע" נהיה למכבסת מילים - שהופכת אוקסימרון לסיסמה.
זה יכול לשמש כתירוץ לבריחה מהתמודדות עם השאלה האמיתית: עד כמה מתערב האלוקים בטבע?
האם באמת "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה" - או ש"צינים ופחים אינם בידי שמים".
לי יש שתי שאלות בנושא, שהייתי שמח אם יהיה מי שיבהיר לי אותם -
א. האם יש דרך להבין את הרמב"ן באופן שונה ממה שמשמע מפשט דבריו? האם יש מקור אחר בדבריו שלו שמשמע בו אחרת? הרי דבריו נראים מאוד תמוהים בהשקפה ראשונה, וכל שכן שלא מובן כיצד ניתן להפוך אותם לאחד מיסודי התורה. זאת בפרט כיון שאינני מכיר בכלל שיטה דומה בראשונים, שכולם כותבים את ההפך הגמור.
ב. מהי עמדת הרב קוק בנושא? האם מה שהוא רגיל להדגיש שיש תפקיד לכל דבר שקורה בעולם, מראה שהוא מבין שהכל בהשגחה, ואינו נתון בכלל לדרך הטבע?
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:26 |
|
| |
חצ'קל,
אני מסכימה בלב שלם עם דבריך - כל עוד מדובר באמונה הנתפסת בשתי רמות. לשמה, ושאינה לשמה.
אך כשמדובר בשתי תפיסות/אמונות שונות - היינו: תפיסתו של הרמב"ם כפי שהבאתי אותה במקור, שהמאמין בה' "באמת" מזהה את השגחת ה' עליו עם מידת קירבתו לאלוהיו. או בניסוח המדוייק של הרמב"ם : הוא מכיר ש"ה' עמו" לפי ש"הוא עם ה'"
לבין תפיסה הדטרמינסטית כפי שהבאתי מסידור התפילה ברוח "אין אדם נוקף אצבעו"- שעל פי הדין אינם נפסלים מלהיות מקהל עובדי ה',וכל זמן שמדובר בסברת אמונה כל אדם רשאי להחזיק בסברא המתקבלת על דעתו- אלא, שבמקרה הטוב לכלל שלמות לא יגיעו לעולם, ובמקרה הגרוע תוצאות האמונה הזו בהכרח יביאו את המאמין לקטסטרופה, מפני שגבולות פרשנויותיה הן בלתי מוגבלות ויכולות להגיע עד לנתינת לגיטימציה מוחלטת להסרת כל אחריות מהאדם . ל"המון המאמינים" ההשגחה האלוהית עליהם היא מעין השגחת המשגיח הממונה על סיפוק צורכי המושגח.לרב אלה רואים בתפילת התחנונים לבקשת מזור לצוריכם את מהות התפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:28 |
|
| |
עוד לא פתרנו את שאלת הידיעה והבחירה וכבר אנו נדרשים לזאת.
יש פתאים שמאמינים שאלוקים ישנה בשבילם סדרי בראשית כאן ועכשיו, ויש חכמים גדולים שמאמינים שהתנהלות העולם אינה אלא אשליה.
לא נקרא שמו עולם אלא משום ההעלם שבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:32 |
|
| |
ריב,
הודעתי הקודמת נכתבה בטרם ראיתי את דברייך.
ובכן, הגישה הדטרמינסטית כשלעצמה עדיין עשויה להיות תקינה ואף להביא את מאמיניה לכלל שלמות.
הגיעי בעצמך, בגישה הזו כלולה גם הידיעה לפיה האחריות על כל מעשי האדם ברוחניות מוטלת אך ורק עליו עצמו. אם הדטרמיניסט מסתדר עם הסתירה הבלתי-תאומן הזו, למה שלא יסתדר גם עם המורכבות של השאלה עד כמה נתון בידיו ומהיכן נוטל הא-ל את המושכות?
תוקן על ידי - hazkel - 05/05/2005 0:32:44
|
|
|
|
|
