| נשלח ב-28/4/2005 18:21 |
 |
| |
"הפילוסופים כפסיכופתים"
[חומר למחשבה]
אתה קורא את פרמנידס, ואתה שואל את עצמך -
מה רצה הבן אדם בעצם לטעון שאין תנועה? וכי אין מקום נוח יותר לאכסון טענות אלו מאשר במדף ספרים של אנשים שמותר להם להסתובב ברחוב?
אתה קורא את דיקרט ואת שואל את עצמך -
מה הוא טוען שאולי אני חולם? זו טענת מציאות או חלום?
הוא טוען שלא ייתכן שאדע שלימות, הנה עובדה שהוא מדבר על כך.
אתה קורא את הקנט הטוען למבנים חשיבתיים מונחלים ואתה שואל את עצמך -
למה לא אמרת "אזוי איז דאס" [ככה זה וזהו]?
אתה קורא את יום ואתה שואל -
אם כללי הפסיכולוגיה של האנושות בנויים מסיבות, הרי גם למדע יש את הפסיכולוגיה. זוהי אותה פסיכולוגיה.
את קורא את היידיגר ואתה שואל -
מה עזר לך שהאדם חלק מהמציאות - אובייקט, בכך סתרת את המודעות? אתה טוען שאדם הינו יצור של סיטואציה חברתית, מה קורה בבני אדם הנולדים באי?
אתה טוען שאין תת מודע? אין זכרון? אז מה אתה בעצם טוען?
אתה קורא את ויטגנשטיין השולל את הפילוסופיה ואתה שואל -
אינך פילוסוף?
אדם קורא פילוסופיה ומגיע למסקנה תחושתית, החברה האלו נתלשו מארץ החיים. הם רוצים להוכיח את ההכרה?? הם רוצים להגדיר את הקיום? לאן כל זה מוביל אם לא למוסד...
ואחר כך אתה פותח אשכול ו.....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 18:29 |
|
| |
יהוסף, השם עליכם.
למרות העדרותי הכפויה (אורחים, מצות וכו) לא יכולתי להתאפק ולשלוח לך סידרה של איקונים ירוקים. ומחמת חסרון במיקום ,רק נציג אחד (ושלוחו של איקון כמותו,כידוע) יגיע.
ולגוף הדברים בעייזר השם לכשירווח הזמן.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 18:53 |
|
| |
..."כמו בכל תחום אחר במטאפיזיקה,שומה עלינו להסתפק
בחשיפת הקשיים ובראייית מה שמתיישב ומה שאינו מתיישב
עם העיקרים שבהם אנו דבקים.עלינו לנסות להפיק את מלוא
הסיפוק האפשרי מן ההכרה שאין זה משנה מאין נתחיל-
העולם הוא מופלא ובני אדם החותרים להבינו הם מופלאים
עוד יותר.הכרה זו עשויה,במידת מה של צדק,להביא לנו
תחושת חכמה,אפילו מתוך הכרה מלאה בבורותנו"
[מתוך: "מטאפיזיקה" מאת ריצ'ארד טיילור,עמ'84]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 19:36 |
|
| |
ספרן - יפה אמרת!
יהוסף,
ניכר שאכן למדת בפילוסופיה, אך אולי דווקא את העיקר הפסדת. אכן יש עוד אנשים שסבורים כמוך, וכבודם במקומם מונח. למשל, אישי היקר הוא אחד מאלה. אם כי יש לו מספיק צניעות, טאקט וטוב טעם לנסח את תהייתו באופן רך ומנומס בלי האשמות פסיכופתולוגיות.
ניסיתי להתחקות מניין זה בא (אצל אישי), ומצאתי כיוון התפתחותי שלם ששונה, למשל, מהתפתחותי שלי. בנוסף ללעג מסוים שרוחש אישי לפילוסופים, הוא גם מתאפיין באדישות גמורה לסיפורי פיות, אגדות ומעשיות קסומות למיניהן. אין לו מושג, למשל, מה ההבדל בין סינדרלה, כיפה אדומה ושלגיה, שלא לדבר על אגדות של הדור הבא. בילדותו הוא מיד ניגש לטכניקה (מטוסים, מכוניות), ספורט, סיפורי הרפתקאות (גיאוגרפיות, מרגלים, מלחמות) ומדע בדיוני. לכן, בעיניי, גם טוב עשה שלא הלך ללמוד מדעי רוח, אלא דברים יותר פרקטיים. הפילוסופיה שהוא כן אוהב ומעריך - מחשבת ישראל, כמובן.
אולי גם אתה, בדומה לו, פנית בכיוון התפתחותי אחר - ללא אגדות, עולמות קסומים וייצורים אל טבעיים. אני מאד השקעתי בשלב הזה, לכן גם בהמשך שאלה "ואולי הכל בעצם לא כפי שזה נדמה, אלא איקס?.." עניינה אותי. וכך אני רואה את השיטות הפילוסופיות השונות. לא הרבה פילוסופים היו משוגעים (לא יותר מאשר אנשי מדע, בכל אופן). גם הסקפטיציסטים המושבעים קמו כל בוקר, אכלו ושילמו מסי המדינה (או שדאגו להישמט מהם). השקפה פילוסופית לחוד, וחיים לחוד (להוציא את תחום האתיקה, אולי).
גישות אלה בונות עולמות חדשים, טוענות משהו לגבי האדם, נפשו. אותי הן מרגשות, מכעיסות, מתמיהות... בעיניי יש להם מה לומר. ברור שיש בהן סתירות, גם פנימיות, גם חמורות - אבל, כמו שאומרים, ככה זה בחיים.
דרך אגב, תחושתך מזכירה לי הרגשה של נשים אשר במקרה נכחו בשיעור גמרא של אישיהן: "זהמה שהם לומדים פה?!"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 19:44 |
|
| |
יהוסף,
אתה יוצא מנקודת הנחה שאי אפשר להגיע למסקנות בפילוסופיא
ואתה מתלונן לדידהו קרו ותנו?
או שסתם לא הבנתי את דבריך?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 19:59 |
|
| |
מקובלנו שעצם השאלה אם פילוסופים הם פסיכופתים, היא עצמה שאלה פילוסופית (שם, שם) .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 20:04 |
|
| |
יהוסף,
אני תוהה על המצוקה המובעת בדבריך:
אם הצלחת לשאול עצמך שאלות כה עמוקות ומשמעותיות מתוך עיון בספרי הפילוסופים, האין זה אומר כי הצליחו בשליחותם עלי אדמות?
דיבשה,
כשאת מתארת כך את הפילוסופיה, אפילו לי מתחשק ללמוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 20:12 |
|
| |
יש שאכן רואים בעודף תודעה עצמית,שהיא כנראה המקור
להרהורי[עבירה?] פסיכולוגיים/פילוסופיים - מחלה.
ביטוי ספרותי מצויין לתופעה,בספרו של הסופר היהודי-
איטלקי מטרייסטה,איטאלו סבבו "תודעתו של זנו" כרמל,תשמ"ח
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 20:17 |
|
| |
אמשלום,
מועדים לשמחה.
כמדומני שהם נכשלו בטפטוף טיפונת של ספקנות בעולמו
הרעיוני של יוסף שלנו.
האם יש לקנא בו בשל כך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 20:25 |
|
| |
ספרן,
לא הבנתי מדברי יהוסף, שהבעיה שלו היא עם הספקנות, אלא עם העובדה שדברי הפילוסופים מעוררים שאלות על עצמם, במקום לתת תשובות.
בעיני, ספקנות (כפי שהבנת אתה) ושאילת שאלות (כפי שהבנתי אני), הם צעדים הכרחיים בדרך אל החכמה (במובנה העמוק). ואם זכה לכך יהוסף, בודאי שיש להתקנא בו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 20:43 |
|
| |
לכל העונים
אמת כי יש בשאלות החכמה, אך דא עקא הבעיה אינה בשאלות כ"כ כמו בתשובות שהרחיקו את ההגיון מהחיים, במקום לראות את הדברים כפי שהם ולנסות להסבירם או לעורר שאלות ולהישאר בצ"ע טענו והציגו תיאוריות שקשה להניח שמי שייקח אותם ברצינות יישאר שפוי.
נסו את היידיגר
נסו את יום
נסו את זנון
וכו'
אלא מאי?
מי אמר לקחת ברצינות?
א"כ טוב להם שלא דיברו כלל
ואם יירצה הדבר ניתן לפרט אחד אחד.
פרמנידס העלה את ההגיון שיסודו בעיקר השלכה מיסודות ההכרה שנקבעו אל הבלתי נודע עדיין בבירור, ועקר את ההגיון עצמו מתוך עצמו.
פרמנידס וזנון למשל פשוט התכלמו מקיום "יש" של חלל. הם ניסחו נוסחה ואז הוכיחו שהם חיים בהטעיה ובפועל הסכימו שכנראה כדאי לחיותל בהטעיה.
יום הוכיח שאין לוגיקה המוכיחה קיום סיבה, אך את חייו וכך ייעץ לכל אחד לפעול על פי סיבות. וזאת למה? כי העובדה שזה עובד! וזה עובד כי זו נטיית האדם. אך כשהוא הגיע למדע שכח מהחלק האחרון של דבריו, הן גם שם זה עובד.
ויתירה מזו, רוב הפילוסופים הניחו בשאלותיהם טעויות סמויות ואך חוסר רצינות ממשיכיהם הניח להם ללכת שולל אחריהם ולהנות משאלותיהם.
נקח כדוגמא את דקארט. דקארט מעורר מאד לחשיבה, כך מקובל לחשוב. הוא מטיל ספק שמא המציאות היא חלום, יש כאן דבר מעבר למילים?? הן חיים אנו בחלום זה והערכים נכונים לחלום ומה כאן ההבדל בין מציאות לחלום מעבר למלל שוא?? אין כאן אלא השאלה של משמעות המילה חלום מהקשר המציאות וניסיון לייחס לה את אותה משמעות במקום שלא מיניה ולא מקצתיה.
ויסוד דברים אלו מונח בדברי ויטגנשטיין, אך לא טרח הנ"ל להראות את הביטוי לטענתו המרכזית הנ"ל.
היידיגר רצה לפתור את הבעיה שעמדה לפתחם של דקרט וקנט ומה עשה, יצר מונחים שקשה מאד למצוא להם ביטוי הולם בחלק מהשפות. חיבר את החלק הפילוסופי של הקיום לתובנות פסיכולוגיות תוך התעלמות מרגשות ומקיומו האינדבידואלי של האדם לאו דוקא כיצור חברתי.
תוקן על ידי - יהוסף - 28/04/2005 20:49:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 21:16 |
|
| |
אמשלום,
או שלא הבנתי את דברייך,או את את דבריי.
יהוסף שלנו כבר בשלב ההכרעה של עולמו הרעיוני.
הוא הצליח למגר את היסוד הספקני,גם מן הצד התאורטי.
הפילוסופים לא התחייבו להגיע לתשובות מוחלטות.
אפשר להמשיך לחיות עם כמה "צריך עיון" ברקע.
המשפט האחרון חל,כמובן,גם על דברי...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 21:29 |
|
| |
ספרן היקר
אוי, כמה היה טוב אילו הפילוסופים היו נשארים בצ"ע, הבעיה היא שהם נקטו בדרך זו -
"ויש ליישב בדוחק..... וזה האמת".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 21:42 |
|
| |
טוב,אז כנראה כן הבנתי.
אני מבין כי אין לך בעיה עם הדיון,
רק עם המסקנות,
אתה סבור כי מסקנותיהם אינם נכונות[אפי' כאפשרות] או בלתי מציאותיות?[כמו שנראה מהודעתך הראשונה]
את זה עוד לא הבנתי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 22:22 |
|
| |
עורבא היקר
טענתי הכללית, שבדרך כלל מטרת שאלה לקרב ההגיון אל המענה, וטענתי שרוב דברי הפילוסופים שהזכרתי, הרחיקו בתשובותיהם עוד יותר מההגיון.
וגם בכלל, במקום לבחון את השאלה מתוך עצמה ניסו לחפש משהוא מחוץ לתבונתם המציאותית ולסדר בזאת את המציאות - פרדוקס כמובן.
ופעמים לא מועטות אין כלל יסוד לשאלה, השאלות בגדר מילוליות גרידא, כפי שתיאר זאת ויטגנשטיין בכללות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2005 22:28 |
|
| |
יהוסף
לקחת על עצמך משימה לא קלה והיא: להביע בלשון פילוסופית הערות והשגות שמקורן מעולם הרגשות והתחושות, אני מסכים איתך שלהערות מהסוג הזה מגיע מקום של כבוד כשיקולים לגיטמיים בתוך עולם הפילוספיה, אבל לפניכן צריך לתרגם אותן מתחושות להגדרות, ואת זה התחלת כאן...
הלוואי שתצליח
חג שמח
|
|
|
|
|
