"הפילוסופים כפסיכופתים"

יהוסף

לקחת על עצמך משימה לא קלה והיא: להביע בלשון פילוסופית הערות והשגות שמקורן מעולם הרגשות והתחושות, אני מסכים איתך שלהערות מהסוג הזה מגיע מקום של כבוד כשיקולים לגיטמיים בתוך עולם הפילוספיה, אבל לפניכן צריך לתרגם אותן מתחושות להגדרות, ואת זה התחלת כאן...

הלוואי שתצליח

חג שמח

מנקודת המבט שהפילוסופים מהווים פרטים מתוך וביחס למכלול הם לא התחייבו להגיע לתשובות מוחלטות. והם אמנם טענו.. "ויש ליישב בדוחק וזה האמת" כפי שיהוסף טען. אך אם מתחשבים בעובדה שהפילוסופים עסקו בהכרת האמת "סתם", ולא בהכרת האמת המוחלטת "אפשר להמשיך לחיות עם כמה "צריך עיון" ברקע." כפי שספרן הציע, ודבריהם צריכים להילקח בפרופורציה ביחס לאמת האחדותית המוחלטת, בבחינת "תוכו אכל וקליפתו זרק"







תוקן על ידי - riv - 29/04/2005 0:24:25

בכל מקום שעליו נופל מבטו של אדם, יש שאלות. רוב האנשים מתעלמים מהן ומקבלים את התופעות כמובנות מאליהן, אבל יש כאלה שנועצים בשאלה את שיניהם ואינם מרפים, לעיתים כל חייהם.
איך בוחר מאן דהו את השאלה שלו - את זאת קשה לברר. נסיבות, נטיה מולדת, גורל, גלגול - האפשרויות רבות וכל אחד הוא ניסוי חד פעמי בלי קבוצת ביקורת.
יש מי שמביט במים זורמים ותמה למה נוצרות בהם מערבולות. שני לא מסתפק באמירת הוריו שהפרש הזמנים בין רעם לברק הוא "דרך הטבע". שלישית תוהה מדוע ילדים לומדים שפה מהר יותר ממבוגרים. ורביעי מקשיב לאנשים סביבו ומנסה להבין למה הם לפעמים "יודעים", לפעמים "חושבים" ופעמים אחרות "מאמינים". הוא, כנראה, יהיה פילוסוף, לפחות במשרה חלקית, אבל אין הבדל בינו לבין האחרים; בכל מקום שבו אנשים אומרים "ככה זה", יהיו כמה שישאלו "למה זה?". מרגע ששאלו, הם שבויים בידי השאלה, לפעמים למאסר עולם.

(הדברים לקוחים מתוך ראיון שנתן אייל ברקוביץ' לערוץ 5+)

קעלעמר ויבוסי,

דברי שניכם, הגם שלכאורה באים משני כיוונים שונים (ואולי חולקים), מפעימים ומרגשים במידה דומה. כמו דבריה של דיבשה, גם דבריכם כאן מעוררים בי את הרצון ללמוד פילוסופיה. או אולי ספרות.
(האם אני מהווה כשלון למטרתו הראשונית של האשכול? ליהוסף פיתרונים).


[גילוי נאות: איל ברקוביץ' למד איתי בתיכון ]

בס"ד
לפי חובות הלבבות לימוד הפילוסופיה היא הכרת האדם את עצמו.


תוקן על ידי - shay98 - 29/04/2005 8:07:05

קלעמר ויבוסי

לב היקר נעשה ניסיון באשכולות על תורת ההגיון וטעותו של דקארט, וכן אודות המושגים והסיבתיות של קנט, להוכיח טענותיי הנ"ל.

אמשלום
החכמתי מקריאת דברי הפילוסופים, אך יותר מטעויותיהם. א"כ מה הרעש הגדול? כי העובדה היא שכשאת קוראת את האנשים שפירשו והמשיכו בדרך קודמיהם אתה לא יכול לסלוח על חוסר הניסיון לתקן את שעיוותו ראשונים.
אם נתייחס לפילוסופיה כניסיון לפתור חידה אזי מה טוב, אך להסיק בגלל החידה שיש חוש שמיני, או שהדמיון נלחם בנו בהצלחה, ובפרט אם קוראים ולא מתנגדים זה מרגיל את השקר, אולי זה לא מפריע להנות... אבל אם לאמת טענו, זה עלול מאד להרחיק.



תוקן על ידי - יהוסף - 29/04/2005 10:30:02

דיבשה

את טוענת "השקפה פילוסופית לחוד, וחיים לחוד..." נדמה שאת מזלזלת א"כ בפילוסופים הרבה יותר ממני [איפה הצניעות ].
דקארט ראה את משנתו כרלוונטית בחיים, יום ביקש שיתחשבו בדבריו בעסקי המדע, קנט מנסה על פי דרכו להנחות את חיי המוסר, שפינוזה התכוון ברצינות מלאה למה שהסיק בספריו, אפלטון גילה את האלים וחייב את העבודה על פי דרכו. היידיגר ביקש מתלמידיו להתייחס לפעולות חיי היום יום בצורה שונה, הוא הסיק גם מסקנות פביכולוגיות ומעשיות כחלק ממשנתו.
את רואה את הפילוסופיה בכלל כמו איזה סרט בדיוני, וכועסת על מי שטוען שהסרט מלא שקרים?!
עם כל זאת על העמדה עצמה.

דברים נכוחים מפילוסופיה שנכתבה במאה הנוכחית.

"אפלטון טען שמושגים אינם מתייחסים לעולם הזה אלא למימד על-טבעי של מהויות. בעיני המחזיקים בתפישת הפילוסוף קאנט, המושגים (כולם או חלקם) אינם מתייחסים לדבר, כלומר: הם תוצרים סובייקטיביים של השכל האנושי והם בלתי-תלויים בעובדות החיצוניות. שתי הגישות, וכל הגרסאות שלהן בתולדות הפילוסופיה, מובילות לאותה תוצאה יסודית: ניתוק בין אמצעי רכישת-הידע של האדם לבין המציאות, ולכן הן גם מובילות להריסת יסודו של השכל האנושי (האפיסטמולוגיה של אריסטו טובה הרבה יותר, אבל בתורת המושגים שלו מעורבים שיירים של אפלטוניזם והיא איננה תקפה). הפילוסופים בני-זמננו ויתרו על העיסוק בבעיה זו, וכתוצאה מכך ויתרו על הפילוסופיה"

"שום תהליך שכלי אינו יכול לשנות את חוקי הטבע או למחוק עובדות"

"האדם, אומרים התומכים בתורת הפילוסוף קאנט, אינו יכול לדעת את "הדברים כפי שהם" בגלל שהוא רכש את הידע שלו באמצעות חושים אנושיים, מושגים אנושיים, לוגיקה אנושית, כלומר באמצעות אמצעי-הידע האנושיים. קאנט מתנגד לעובדה שלשכל האנושי יש טבע. תורתו משמעה: זהות - מהות הקיום - מבטלת את התודעה. או: האמצעים לרכישת ידע הופכים ידיעה לבלתי אפשרית. מתורה זו משתמע ש"האדם עוור, בגלל שיש לו עיניים - חרש, בגלל שיש לו אזניים - טועה, בגלל שיש לו שכל - והדברים שהוא תופש אינם קיימים, בגלל שהוא תופש אותם".

[זה לא אני, האדם כבר הסתלק לעולמו]

כמדומני,מבית מדרשה של איין ראנד.

ספרן היקר

מי יעמוד לפניך בדין??

יהוסף יקר,
אכן חולם חלומות אתה, לפחות בתחום הפילוסופיה.
הרשה לי הפעם להתייחס לדבריך לפי סדרם ולא באופן כללי.

כתבת דיקארט רואה את משנתו כרלוונטית לחיים. עד היכן הגעת בעיונך במשנתו של דיקארט? אם התקדמת מעבר לשני הפרקים הראשונים ב"הגיונות" שבהם הוא אכן מטיל ספק כללי כמעט על הכל, ודאי שמת לב שבהמשך הוא מתחיל "לשקם" את העולם כפי שהוא נדמה לנו ואפילו מגיע (בע"ה ממש) לוודאות. אכן הוא ראה את משנתו רלוונטית, ואפילו הטלת הספק הטוטאלית לוותה אצלו בתחושות אמיתיות שהוא מתארן בפרקים הראשונים. או- קיי, הייתה לו פריווילגיה לשקוע בטלטולי נפש פילוסופיים (להיות לבד, באמצע המלחמה, בבקתה בודדת בשדה מושלג, באמצע הלילה – ולהרגיש סוליפסיזם: הפתעה!!). לנו – עם עיסוקינו ועם ילדינו אין אפשרות לחוות את החוויות הללו ברצינות, אז הבה נקשיב למישהו שזכה לכך, במיוחד שבסוף הוא מגיע להפי אנד.

את יום אני גם לא ממש אוהבת...

המשכת "קנט מנסה על פי דרכו להנחות את חיי המוסר" – המוסר (החילוני!, על אף שהוא עצמו היה אדם דתי) של קאנט זהו מפעל מאד רציני ומשכנע, בגבולות מסוימים, והוא לא תלוי במישרין באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) שלו – עד כמה שנדמה לי.

"שפינוזה התכוון ברצינות מלאה למה שהסיק בספריו" – מה מצאת כל כך אבסורדי אצל שפינוזה (חוץ מכפירה של זיהוי אלהים עם הטבע)?

"אפלטון גילה את האלים וחייב את העבודה על פי דרכו" – ממש שטויות! עבודת אלילים בכלל לא הייתה חלק מהותי משיטתו. אולי הוא המליץ לאנשים לדבוק במנהגי עמם ומדינתם ולהיות מוסריים (מה שהתפרש אצלם כעובד אלים טוב), אבל זה ממש לא עניין מהותי. דרך אגב, אריסטו שבהחלט הגיע למונותיאיזם פילוסופי גם כן לא מסר את חייו על קידוש ה', אלא המשיך להיות אזרח טוב.

"היידיגר ביקש מתלמידיו להתייחס לפעולות חיי היום יום בצורה שונה, הוא הסיק גם מסקנות פביכולוגיות ומעשיות כחלק ממשנתו" – היידגר נחשב פילוסוף מעניין (לא צודק, לא נכון, אלא מקורי וחזק). הוא היה נאצי ואפילו לא ממש חזר בו. לכן אנו בהחלט דוחים את מסקנותיו, אבל מוכנים להתעמת איתן.

"את רואה את הפילוסופיה בכלל כמו איזה סרט בדיוני, וכועסת על מי שטוען שהסרט מלא שקרים?!" – כן! יש הבדל בין שקר לבין ניסוי מחשבתי, אקרובטיקה של הדימיון, ניסיון לראות מעניין בבלתי שגרתי.



תוקן על ידי - divsha - 29/04/2005 12:58:12

עוד לא סיימתי את הניתוח. בהודעה הבאה אתה כותב: "דברים נכוחים מפילוסופיה שנכתבה במאה הנוכחית." – ממש חשוד..., אתה מוכן לגלות את השם של הכותב?

"אפלטון טען שמושגים אינם מתייחסים לעולם הזה אלא למימד על-טבעי של מהויות" – אכן לא ממש הגיוני, ועל כך ביקר אותו אריסטו ביקורת ניצחת. קיבלנו מאפלטון מה שנכון, ושללנו את מה שלא נראה לנו.

"בעיני המחזיקים בתפישת הפילוסוף קאנט, המושגים (כולם או חלקם) אינם מתייחסים לדבר, כלומר: הם תוצרים סובייקטיביים של השכל האנושי והם בלתי-תלויים בעובדות החיצוניות. שתי הגישות, וכל הגרסאות שלהן בתולדות הפילוסופיה, מובילות לאותה תוצאה יסודית: ניתוק בין אמצעי רכישת-הידע של האדם לבין המציאות, ולכן הן גם מובילות להריסת יסודו של השכל האנושי
הפילוסופים בני-זמננו ויתרו על העיסוק בבעיה זו, וכתוצאה מכך ויתרו על הפילוסופיה"

ובכן, קאנט. יש מאמר של פילוסוף מודרני שנקרא "איך זה להיות עטלף?". לא חייבים לקרוא את המאמר, אבל אפשר לנסות לחשוב על האיך – איך זה לתפוס עולם כשאין לך ראייה, אלא שמיעה סונארית; כשאין לך שפה, כשהאוכל שלך – פירות רקובים וג'וקים מסריחים היטב - שונה מאד מהאוכל שבנ"א אוכלים, כשהתנוחה החביבה עליך להיות תלוי עם הראש כלפי מטה כשציפורניך נעוצות בתקרה של איזושהי מערה. הטענה היא שאיננו יכולים לדמיין קיום כזה. הוא כל כך שונה ורחוק מאיתנו שאיננו יכולים להעלות על דעתנו איך העטלף מרגיש, או רואה את העולם או מה הוא חושב (כנראה שזה די נכון לגבי שאר היצורים גם כן). עכשיו יש כאן שאלה מעניינת – באיזה עולם העטלף חי? בעולם המוכר לנו. איך העולם הזה נראה לו? האם הוא יגיע לאותם גילויים מדעיים במקרה שיהיה לו שכל והוא יתחיל לחקור דברים? סביר להניח שאילו עטלף היה יכול לתאר עולם שלו בשפה שלנו, הוא היה מתאר משהו כל כך שונה – חוקים שונים, חוויות שונות, תיאורים שונים - שאפילו לרגע לא היינו חושדים שמדובר בעולמנו. תיאור של אותו עולם אצל שני ייצורים שונים לגמרי לא דומה ולא חופף. וכאן בא הסוויץ' הגדול – אולי התיאור שלנו לא יותר "נכון" מאשר תיאורו של העטלף?.. אולי בשני המקרים מדובר לא בעולם "באמת", אלא באיך שאנו (או העטלף) תופסים אותו?
ואז בא קאנט ואומר: יש דברים כפי שהם נראים לנו, ויש דברים כשלעצמם – כפי שהקב"ה תופס אותם (ולא אנחנו, ולא עטלפים). את הדברים כשלעצמם אין לנו שום אפשרות לדעת, לחקור או להבין. את הדברים כפי שהם לנו – בבקשה! כמה שתרצו! הוא גם מדבר על "המשקפיים" ההכרחיים שדרכם אנו תופסים את הדברים. למשל, זמן וחלל. האם לעטלף יש תחושת זמניות? לא בטוח. אבל לנו יש! זה המשקפיים שלנו.
אני לא רואה כאן שום פגיעה ביכולת לחקור או לדעת, שום הריסה של השכל האנושי – אנו לא מנסים לחקור את העולם ממבטו של עטלף ולא ממבטם של, להבדיל, מלאכים. כל מה שקאנט אומר – תדעו שאתם משקפופרים (שוב, פעם משהו מעודד צניעות, לא כן?).

"האדם, אומרים התומכים בתורת הפילוסוף קאנט, אינו יכול לדעת את "הדברים כפי שהם" בגלל שהוא רכש את הידע שלו באמצעות חושים אנושיים, מושגים אנושיים, לוגיקה אנושית, כלומר באמצעות אמצעי-הידע האנושיים. קאנט מתנגד לעובדה שלשכל האנושי יש טבע. תורתו משמעה: זהות - מהות הקיום - מבטלת את התודעה. או: האמצעים לרכישת ידע הופכים ידיעה לבלתי אפשרית. מתורה זו משתמע ש"האדם עוור, בגלל שיש לו עיניים - חרש, בגלל שיש לו אזניים - טועה, בגלל שיש לו שכל - והדברים שהוא תופש אינם קיימים, בגלל שהוא תופש אותם".

אדם עיוור לדברים כשהם לעצמם, הדברים שהוא תופס קיימים לגביו, אך ספק אם הם קיימים לגבי עטלף.

קאנט יקר, ניסיתי באופן פופולארי להגן עליך, סלח לי על הפישוט המחוייב של מחשבותיך העמוקות.

דיבשה,

שמה של כותבת הקטע כבר נודע: איין ראנד.

כדאי גם לציין את כותב המאמר על העטלף: תומאס נייגל.

אגב,מבוא קצר ופופולארי שלו לפילוסופיה בכלל:

"מה המשמעות של כל זה?" פפירוס,1994. מומלץ.

דיבשה,

האם קביעתו של קאנט שמוסרית אסור לאדם לשקר בשום מקרה נובעת מהראיה הממושקפת? האם הוא היה מסגיר לידי השלטון הנאצי מישהו שמתחבא בביתו?

לי נראה שקביעתו זו יותר מתאימה לדברייך "פילוסופיה לחוד, חיים לחוד."