|
|
| נשלח ב-28/4/2009 10:57 |
 |
| |
אני כשלעצמי סובר שזהויות אינן צריכות להבנות ע"י טיעון שאחרים גורסים אותם, אלא בטיעונים מסוג אחר. אולם למי שסובר שיש ערך בשמירת זהויות, גם זו זהות, ויתכן שמחיר גריסתה יהיה כבד מדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 10:03 |
|
| |
מואדיב ניכבד אנסה לענות על בקשתך :
ואני שב ושואל אותך: בר כוכבא, היה עדיף על מפקדי הצבא של היום? פעל דוקא לפי דעת תורה?
מתי היה צבא שפעל וניצח לפי דעת תלמידי חכמים? תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, לא טכסיסי מלחמה.
לגבי בר כוכבא מכיוון שלצערי אין לי את הידע הכולל לגבי המהלכים הטקטיים שלו במרד לא יכולה לענות לך ספציפית .גם לא בדקתי מחקרית מי קיבל דעת תורה ומי לא במהלכי מלחמה בהסטוריה היהודית שלנו פה ובכלל במלחמתם של יהודים בכל מקום על כל נושא .מכיוון שכל מלחמה אפילו רוחנית היא מלחמה הרי שכפי שצעדים נעשים בהחלטות חיים שלנו גם על פי דעת תורה אני סבורה שדעת תורה ותכף נדון בה מחוייבת בקבלת החלטות הרוןת אסון .לטעמי כפי שנכון להתייעץ לגבי נושאים הרי גורל חשוב בודאי ובודאי להתייעץ לדון ולהקים חבורת מחשבה מיוחדת לא רק לעניני כשרות אלא בטח ובטח לענייני מלחמות כניסות לסכנות ואסטרטגיות לוחמה גם אם הם משתנות במהלך הדרך בשל שינויים בשטח .לא משנה לי מי פעל או לא על פי דעת תורה בצבא אם כן או לא אני מניחה שיש אנשים שכן מתייעצים עם גדולי תורה על מנת לשבח את מקח המלחמה שלהם או להפך להימנע ממנו.לא בטוחה לגבי מה שציינת על תפקידם של תלמידי חכמים שתפקידם הוא להרבות רק שלום בעולם .
תפקידם האמיתי היום הוא לשתף אותנו בחיות התורנית שלהם ולתת לנו את דעתם המלומדת במידה והם באמת חכמים לגבי נכונות העשייה שלנו. ומי שחש עצמו חכם דיו יבורך .עכשיו תשאל מה הקריטריון לתלמיד חכם .שיהיה מוכר בחמתו נסיונו עושרו הרוחני ויכולתו לתפקד ולספק תשובות או להתלבט נכון עם חבריו .זה נישמע כאילו אני מחפשת תשובות אצל החכמים .מסירה מעצמי אחריות .אז לא.אני מנסה לנכס לעצמי גם חכמה של תורה שלא יכולתי להתמחות בה על מנת להשתמש בה במקומות שבהם לא רק רוח המציאות על פני השטח וההנהגה הקלוקלקת יכולה לתת לי מענה .כשחיי נשמות החיילים נתונים רק בידי שר הביטחון ןמהלכיו אני לא רק דואגת אני היסטרית .אינ בהחלט חושבת שגבי הוא מפקד ראוי .אחראי חושב ומאוד מסור אבל בקצה של ההחלטות שלו הייתי רוצה לראות את רוח התורה מתחברת למהלך.שיתיעץ גם הוא דוקא כי הוא עושה רושם רציני ומנסה לתקן .דוקא כי הוא בא ממקום ראוי ישר ונכון לכרגע לא תאב יחצנות .משם צריך להמשיך להשתמש ברוח היהודית הנכונה שתתחבר למעשה הצבאי ותיפגש איתה בהבנות נוספות .לא מספיק לתכנן מהלך צבאי מסוכן שאין בו הבנות נוספות הנישאבות ממעמקי הבאר עמוסת התוכן שם אפשר להשוות מהלכים לקבל רעיונות נוספים ולשכלל את הדרך.לא בוטחת בראיה של הקבינט הביטחוני .תזכיר לי מי יושב שם?
לא נעים לי להלאות אותך אבל אם תבדוק בויקיפדיה מה קורה בוועדות ששולחות את הבן שלי לפחות לפעולות שונות שהיא מקבלת על עתמה לא תישן מרב אימה .ואני לא ישנה מרב אימה
לא יכולת ילהתאפק אני מביאה לך רק את ה"טעות "האחרונה של מלחמת לבנון השניה משוה שאי אפשר שלא להביא אותו
הפורום המדיני האינטימי הזה לא שימש בפועל בתפקיד שהוא יכול היה למלא: פורום מצומצם ודיסקרטי, שכלל את בכירי הדרג המדיני-ביטחוני ואנשים בעלי נסיון רב בתחומים אלה, שייצגו מרכיבים רבים של הקואליציה- שבו יכלו להתקיים דיונים של ממש, במטרה להעריך את המצב ולגבש מחשבות לגבי מתווה המשך הפעילות, על סמך חומר מלא יותר ותוך דיון דינמי עם בכירי מערכת הביטחון. התוצאה הייתה כי במהלך התקופה הקריטית ביותר של היציאה למערכה, איננו מוצאים בדרג המדיני ולו פורום אחד שבו נהנו ראש הממשלה ושריו הבכירים מן החרות לבחון יחד, בשיחה גלויה ומפוכחת, את הנתונים והחלופות, ולהחליט על הדרך הטובה ביותר לפעולה. פורום כזה היה חיוני לניהול נכון של המערכה מבחינת הדרג המדיני. טוב נעשה שגוף בעל פוטנציאל כזה הוקם בהחלטת הממשלה ב-12 ביולי. למעשה הפוטנציאל הזה לא מומש, ופורום השבעה לא התפתח לכלל גוף משמעותי. רע מאוד שלא נעשה בו שימוש שיטתי ונכון יותר. במצב שנוצר- לא ניתן להעריך את דרך פעולתו."
אז מה נישאר לנו .מי עוד .לא ועדה מיקצועית אנשים חסרי דעת ואולי מעט ניסיון צבאי גם לא כולם רק חלקם.השר אטיאס?נו מה היה לנו שם.הוא יודע לאן לשלוח את הבן שלי ?הסגן לו .מי ?אלי ישי ?מי?
מי יתן את הפקודה שתשלח את הבן שלי לסכנה?האם אני כאמא יכולה להרשות לעצמי להשלים עם זה .כאדם אמוני אבקש לגייס לשורות מקבלי ההחלטות את מפקדי התורה החכמים באמת שלהם רוח ועוז אמיתי .מי הם ?בטח יש כאלה בעם ישראל גיבורי רוח ושאר רוח ודעת תורה מכוננת אותם .
אני בסך הכל מבקשת לגייס לצבא את גם את התורה .
ולגבי העמידה להצפירה וכ'.משהו נוסף.לא יודעת אם שמת לב אבל לאט לאט יום השיכרון לחללי צהל הי"ד הפך להיות כולל פעולות האיבה .זה אומר שגם פיליפינים קנדיים שוודים אזרחים תמימים מן השורה שלא עלינו נרצחו בפעולות העוולה הפכו להיות באותו מקום ערכי עם חיילי צהל.עכשיו תצווח וכי את מבחינה בין דם לדם .לא אני מבחינה בין גבורה וערך שבהם ניחנו החיילים לבין עוולת עולם שניגרמה לאזרחים תמימים.אין דרגת האבל הופכת לקלה יותר באם ניקטף אזרח או חייל .אבל ההרואיות של מעשה החיילים מתגמד מעט אם תשאל אותי אם פעולות האיבה מאפילות על מעשי הגבורה .משום מה מחברים את זה לאחרונה .משהו בחווית האבל הלאומי הופך להיות חסר דמות ומקבל תפיסה מאוד פוסט מורדרנית .מאוד כוללני.חווית האבל הופכת להיות טכסית ממלכתית ולא זכור לי מורשות קרב הופכות להיות חלק מהמסר האמוני שאנחנו מעבירים הלאה .הצורה הופכת להיות גם התוכן וכאן הסכנה .כי אם הצפירה היא המרכז הרי שהעיסוק בה ובמה שהיא מייצגת מוזילה ומרדדת את המסר .כולם עסוקים במי עמד ואיזה טכס עושים .
לא רואה אנדרטאות אנושיות שבהן מעבירים מסרים לעם היהודי ומורשתו.אצל ילדי בבתי הספר התורניים שלהם לא מלמדים מורשות קרב אצל הממלכתיים עסוקים בערכות זיקוקים וריקודים הרבה יותר מאשר בהנצחת החיילים ומעבר למעגל הפרחים שהעיריה שמה ההנצחה עומדת מיותמת בדמות עוד גדם מתכת תלוש .משהו במינהגי האבל הקצר בן הפחות מיממה (בכל זאת צריך להתכונן ליום העצמאות לפחות חצי יום לפני )מותיר את העניין כעוד אקט טכני שראוי להפוך אותו לכמה שיותר נוצץ ופחות מעיק.
|
|
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 11:18 |
|
| |
מתנצלת על כמה טעויות כתיב
יום השיכרון במקום יום הזיכרון וכ' עימכם הסליחה .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 17:39 |
|
| |
התבהרות
רוב תושבי המדינה, עמדו לזכר הנופלים, להוציא את הערבים- וכמה יהודים, אף אחד לא הרגיש ןלא שם לב שלא עמדת,
רוב עם ישראל שמח את שמחת החג. רבים רבים התרגשו ומחו דמע, מהטקסים השונים, בעיקר של צהל.
רבים רבים קיימו את מצוות החג במנגלים במפגשיים חברתיים וביציאה לחיק הטבע, השמחה לא הושבתה אפילו לשניה,
פשוט לא שמו לב שאת לא שמחה, כשם שרק את שמת לב שלא עמדת בצפירה, עד השנה הבא הבעל"ט, נדע שאת לא עומדת מחר.
להבהרה- הרבה ערבים כן עמדו בצפירה, ראיתי במו עיני במפעלי- הרבה חרדים עמדו בצפירה כפי שלחשו לי לאזני בטלפון,
ארחתי בליל התקדש החג, הרבה חרדים, שטרחו כמו בכל שנה ושנה, לבא מרחוק ולקיים את מצוות המנגל,
בשירה ובזימרה ובדברי תורה, כשם שנהוג לחוג חגי ישראל, נכנסו בברכת חג שמח, ונפרדנו בברכת חג שמח, שנזכה בשנה הבא, והכל תחת הדגל כחול ולבן,
עדיין חג ואפשר עוד לאחל- חג שמח- לך התבהרות, לך ולאחרים- הרי את רק דמות וירטואלית ,כמו כל משל.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 18:24 |
|
| |
לא תאמינו - לא המצאתי את הסיפור הזה. הנה מה ששמעתי מנכדתי, תלמידת כיתה א-2. לקראת יום השואה שאלה המורה את תלמידי הכיתה: "מחר, בשעה עשר בבוקר, תהיה צפירה - האם כולכם יודעים, מה עלינו לעשות כאשר נשמע את הצפירה?". "כן, אני יודעת" ענתה אחת התלמידות. "אנו צריכים לרוץ מהר-מהר למקלט!" ולאחר שחשבה עוד כמה שניות, הוסיפה: "ואם לא יהיה מספיק זמן, חייבים להיכנס מתחת לשולחן ולשים ידיים על הראש"... זה קרה לפני כמה ימים: לא בשדרות, לא באשקלון ולא בעוטף עזה. במרכז הארץ – חמש דקות מתל-אביב...
מתוך: http://www.scoop.co.il/article.html?id=21783
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 19:14 |
|
| |
זה מה שקורה כאשר מורה בכיתה א שואלת שאלה בניסוח כושל.
ילדה בגיל הזה , שרואה על המרקע מה קורה יום יום בשדרות ובעוטף עזה -המילה צפירה מעוררת אצלה ,וזה ברור מאליו,את האסוציאציה של מלחמה.
היא לא זוכרת את יום השואה שהיה לפני שנה-משך זמן גדול מאד לגיל הזה כדי להזכר בטקסים המסמלים את יום השואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 20:02 |
|
| |
אני אמנם הייתי מנוע לאחרונה מלכתוב, ותסלחו לי אם אקפיץ כמה אשכולות מלמטה.
ניתן לזהות בהודעת הפתיחה ארבעה טענות עיקריות, הרמוזות בארבעת השורות הראשונות*:
1. הצפירה היא טקס בעל אופי חיצוני,
2. העלול להשאיר את הפנימיות ריקה,
3. המדינה מבטאת, לדעתה, את חיצוניות תחיית ישראל,
4. ו(המדינה) איננה ממלאת את הפנימיות.
למעשה השאלה היא כזאת: כאשר עם ישראל קם לתחייה - וקובע ימי שלושה ימים לאומיים - יום זיכרון לשואה, יום זיכרון לחללי צה"ל, ויום העצמאות. מדוע הוא איננו קובע, לפחות יום בודד נוסף - זיכרון לתרבות ישראל הקדומה. או, אם תרצו - יום דת. ההסבר, לדעתי הוא, שהעם פשוט רוצה לשכוח, כי קשה לו לזכור דברים שהוא איננו רואה את תועלתם, ושהם מזכירים לו את חזון העצמות היבשות, לפני שקמו לתחייה. אבל זה לא מסביר, למה לא לזכור את מה שקדם להתייבשות העצמות. למה לא לזכור את מה שהיה עוד בתפארתם של ימי ישראל בארצם.
ניתן כמובן לומר, שהמדינה סמכה על ימי הדת הקבועים לזיכרון. אבל להם הרי היא לא נתנה מקום חוקי של ממש. כלומר יש כמה חוקים פסיביים, כמו חוק החמץ (ולא ניכנס לבעיית פריצתם של חוקים אלו). אינני יודע את טעמי החוקים האלו, אבל בודאי חלק לא מבוטל זה אך חשש לפגיעה ברגשות הציבור. על כל פנים, אין למשל, חוק מצה (נניח, לאכול כזית מצה בליל ראשון של פסח.). אין טקס לתשעה באב, ולא שום דבר מסוג זה.
ייתכן גם, שמשום קדושת חוקי הדת, אנשי הדת, או גם אנשי המדינה - לא רצו לערב דת במדינה. זה ייתכן, אבל זה בעצמו אומר, שהמדינה איננה מכירה בעצמה כבעלת ערך דתי כלשהוא, ואפילו לא טעם דתי (על משקל 'ריח הגט'). כלומר - היא רואה בעצמה את מדינת היהודים, ואולי גם את מדינת היהדות - במובן תרבותם של היהודים, אבל היא לא רואה בעצמה מדינת יהדות במובן של המורשת הישראלית על כל דורותיה, אלא אך ורק מבטאת את תרבות היהודים של הזמן הזה.
ייתכן כמובן, שיש סיבות נוספות, כמו: אם יחוקקו חוץ אכילת כזית מצה, מה יהא על שיעור אכילת פרס? ואין להאריך, כי הדבר פשוט שזה ייצור בעיות. אבל הרי היה עכ"פ אפשר לחוקק חוק סתמי. וגם חוק סתמי עלול להיות לא לרצון כולם, בגלל שעצם הסתמיות עלולה להיתפס כבעיה. אבל בסופו של דבר נקבעה התעלמות מהמורשת, והסיבה היא רק סיבה, התוצאה היא התעלמות מהמורשת, גם אם היתה לזה סיבה טובה או טובה לכאורה.
לכן, הכותבת טוענת, שהיא איננה רוצה להזדהות - עם הצפירה המבטאת חיצוניות, שנקבעה ע"י מדינה שהתעלמה מהמורשת הפנימית של ישראל לדורותיו.
נכון, שכאשר נעשה טקס, אז הצפירה מקבלת ערך יותר פנימי. גם זה לא לגמרי פנימי, במשמעות שאותה התבהרות רוצה, אבל משהו כן. אבל כאשר צלמים הולכים לבני ברק מצלמים אנשים בדרך לכולל או למכולת, ועושים כתבה לאמר: הא, לא עמדתם בצפירה. אז דבריה של התבהרות הרי הם נכונים ונכוחים, כי בעצם הטענה הנשמעת היא: לא עמדתם בצפירה.
זה כמו ללכת לנער חילוני הרוכב על אופניו ביו"כ עד אחרי קידוש לבנה ולומר לו: לא שמעת תקיעה בסוף נעילה. הלא למשמע אוזן תגחך נפשנו. זה טוב ויפה לפנות אליו סמוך לתפילת נעילה ולהזמינו להיכנס לבית הכנסת. אבל אחרי התפילה, אין טעם לדבר איתו על התקיעה. אלא על היהדות. והתעקשות להיצמד לעניין התקיעה, הינה חסרת פשר. כמובן שישנו הבדל משמעותי, בין החלפת רכיבה על אופניים לחוויה רוחנית של תפילת נעילה, לבין החלפת מעשים יומיומיים (מעשי מצווה או מעשי רשות) בטקסי זיכרון או עמידה בצפירה, במיוחד כאשר ישנה התנגדות אידיאולוגית, באופן מעשי נוגעת בעיקר לביצוע הטכני של הזיכרון ולא לזיכרון עצמו. אבל המשל כמשל, במקומו עומד. כמובן שגם אינה דומה אי הקשבה לתקיעה שבאולם בית הכנסת, לאי הקשבה לצפירה שמנסרת בחלל אויר העיר. אם כי ההבדל הזה קטן יותר לענייננו. ושוב - המשל כמשל במקומו עומד.
התבהרות הצהירה, שהיא ובניה ממלאים את חובתם למדינה. גם החרדים למעשה, לא באו מנקודה של התנגדות למדינת *היהודים*. הרי הדבר ידוע, שהנושא התחיל עוד לפני זמן רב, ולמעשה המדינה קיבלה על עצמה את היותם יושבי כוללים, ולא זכור לי שאיזה ח"כ ביקש לאכוף על החרדים באופן מיוחד את העמידה בצפירה. ההתנגדות של החרדים היא יותר לאופן הקמת המדינה ואופן ומידת ההשתתפות בה. אבל אחרי הכל, בפן הלא רשמי נשמעת שוב ושוב הטענה הזו, על הצפירה וכדומה (ובפרט שהצפירה נשמעת בבני ברק כמו במקומות אחרים). לכן התבהרות באה להבהיר מה עמדתה בעניין. וזהו. הטענות רציניות. אפשר להתווכח, ואפשר לא להסכים, אבל הטענות טענות הם.
-----------------------------------
*למי שעדיין תוהה לגבי שיטת 'הכל כלול', אני רוצה לציין, שלפני כתיבת הודעה זאת עשיתי דבר פשוט מאוד, שאמנם תלוי בכך שאני אמון על שיטת מחשבה מסויימת (ולא שאני מבקש ממכם לאמץ אותה ואכמ"ל), אבל כשלעצמו הוא דבר פשוט בתכלית:
א. קראתי את החצי השני של הודעת הפתיחה, כלומר כל מה מעבר ל4 השורות הראשונות.
ב. זיהיתי ארבעה טענות, ע"י שיטת המחשבה עליה אני אמון.
ג. עברתי לראות מה ניתן ללמוד מדברי הכותבת ב4 השורות הראשונות.
ד. חיש קל גיליתי שנמצאות שם בדיוק ארבעת הטענות.
ה. שלב נוסף - צמצמתי את 4 הטענות ל2 עניינים שבהם שניים שניים - פרטי וציבורי, שבהם חיצוני ופנימי.
ו. וזה הכל. נשאר רק לנסח. ו'הכל כלול' בארבע מילים: פרטי, ציבורי, פנימי, חיצוני.
אם תרצו, אני יכול לנסות לפרט כיצד עשיתי זאת, וכיצד זה אכן נמצא בדבריה של הכותבת. (אם כי עוד לא התאמנתי בפירוש שיטתי עצמה) וכיצד אני מנתח את הדברים. אבל ככלל, זו השיטה. וכמובן שניתן להחיל אותה על כל טקסט, חפץ, אדם וכל דבר בעולם. אבל אני מאמין שהתורה השתמשה בה באופן היותר טוב, יותר כולל, ויותר יעיל. כמובן גם בזה יש סוגים שונים של 'הכל כלול', ואין דומה זה לזה, ובודאי שבעולם המודרני יש כלים מעולים לעשות 'הכל כלולים' בכל מיני צורות (אם כי לא כ"כ טורחים לעשות זאת. לפחות לא באופן בעל ערך מוסף פרקטי.)
אני מבקש לא לדון בדברים אלו פה, כדי לא להסיט את נושא האשכול. אבל אם תרצו, אאריך באשכול נפרד.
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 29/04/2009 20:35:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 07:56 |
|
| |
ירוחם,
אם אני נישפטת בעיניך כלא ממנגלת ולכן אין בי שמחה על הקמת המדינה צר לי על עמדתך הצרה .
כשאתה מינגלת (לא נעים לי לספר לך אבל גם אני עשיתי זאת ,למרות הקושי שבהבערת האש..סורי אין לי מיומנויות הבהוב ).
לא זכור לי שכתבתי שאני לא שמחה.לא זכור לי שאמרתי שאני מזלזלת במקום הזה או ביושביו .לא נכונה לי התאוריה שהלבשת עלי שאני לא אוהבת את המדינה ולכן אני לא עומדת בצפירה.
נידמה לי שרק אהבת המקום הזה מצליחה לגדל שני בנים ברוח המקום ולחנכם לחובת ההגנה ולשמחת המקום כולל להתהלך בארץ בתרמיל ובמקל .משום מה לא הזכרת את זה. .נידמה לי עוד יותר ובעצם לא נידמה ברור לי לחלוטין שרק הזדהות עם הערכים השייכים רק לפינה הזו מצליחה לברר באופן כל כך עמוק את הצורך בתיקון אמיתי ולא להזדהות חיצונית .ציינת מוטיבים טכסיים פולקלוריסטיים שהם עבורך שייכות אתנית .בניגוד אליך אין אני מתעסקת בפולחנים חיצוניים שהם רחוקים ליהדות וגם לא באקטים תאטרליים של מועצות מקומיות .חידון התנך עבורי מייצג הרבה יותר טוב הזדהות ערכית אמונית עם עם ואנשים מאשר צפירה לפחות יש שם קצת תוכן משמעותי ארוך יותר משתי דקות .
אין בי פרובוקציה דבר שאתה מאוד מנסה לשייך אלי .ביושבי בביתי במיקרה לחלוטין בזמן הצפירה אני לא נוהגת ללהג בטלפון עם חברות כפי שאולי אתה חושב נהפוך הוא העצב שלי כל כך עמוק עד כי באותו הזמן אני מצרה מאוד מאוד על אופן הצהרת האבל הלאומי שלנו שמיסתכם בדקותיים .כפי שכתב קודמי מה עם יום מורשת היהדות בכלל .
מוזר לי שאתה מסכם אותי ב:לא עומדת בצפירה .לא עושה מנגל.זהו לא שייכת.
יש החיים את הארץ ברגל בנשמה ובגוף ,ויש המדברים על איך חיים אותה במילים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 12:16 |
|
| |
התבהרות
ראי נא, אין לי כל דבר כנגדך אישי,- אחת שבוחרת צבעונים לזיהוי, לא יכולה להיות בעלת נפש שחורה כפי שכתבתי את כמשל.
אבל במשך השנה החולפת, לא זכיתי להנות מהצבעונים היפים, ולא ראיתי השתתפותך בויכוחים ובהחלפת דעות שהיו כאן.
כמו ציון בלוח, ערב יום הזכרון אני רואה אותך, שוב מביע את הסתיגותך כנגד העמידה בצפירה לזכר חללי צה"ל.
הנימוקים- נגד- שאת מעלה, למרות שיש להם איצטלא רוחנית ערכית ודתית, הם לא נכונים ונימוקיך אינן מן הענין.
מדובר כאן על מדינה, ולא על קהילה או עדה של מאות או אלפי אנשים, תושבי המדינה מונים היום מעל 7 מיליון אנשים,
לא כולם ולא רובם מתקשרים עם השקפתך או שלי -על צורת ביטויי אבל והזכרון. מדינה מציינת את אבלה, בהתאם לרמת אזרחיה.
הדיבורים -על למה אני לא עומדת - למה אני לא מתגיס- למה אני לא משלם מיסים, ולמה אני לא דואג לנקיון הסביבה, ולא תורם לחברה. כולם כולם טעמם ונימוקם איתם- אבל נדמה לי כי קודם, אומרים את- הלא. ורק לאחר מכן בונים את הנימוקים נגד.
אפשר לעמוד בצפירה-זו אינה חוקת הגויים- נדמה שאין עוד ימי זכרון בעולם שמציינים אותם בצפירה- ואם כן אז מה?
הרי זו לא עבודה זרה, אנחנו לא נוסעים במכונית או משתמשים במחשב ובטלפון?,
חוקת הגויים זה צורת בתי הכנסת האשכנזים, הדומים בדיוק - והועתקו מהכנסיות.
אפשר לעמוד את 2 דקות, ולאחר מכן, אם רוצים, להגיד תהילים ללמוד משניות וכו' כל אחד שיכניס תוכן , אבל כאמור יש גם מנהגי מדינה.
אל תדאגי למורשת היהודית, יש לנו ב"ה מספיק מזה- ספירת העומר- יז בתמוז שלשת השבועות ט באב י בטבת- צום גדליה.
ועוד כהנה וכהנה ימים טובים, יארצעיטים ימי גאולה ושחרור של רבי זה או אחר, אבל משום מה לשואה אין זכר, בערכים היהודיים.
המנגל כסימבול בדומה לקרבן הפסח, שבני ישראל הקריבו את אלוהי המצריים, לא מבושל- רק על האש, שהריח יצא למרחוק,
והמצרים שיתפוצצו, אנחנו כבר לא עבדים אנחנו עושים מה שבא לנו, ושהם יחנקו מהעשן ששורפים להם את האלים.
כך- עם ישראל- לאחר שבאלפי שנות גלותו, היה מנוע לצאת לפארקים וליערות, מאיסור ומפחד הגויים, -את אולי לא מודעת לזה אבל כך זה היה!
בא- העצמאות. ואנחנו עושים עשן ואש איפה שבא לנו, מסתובבים כעם חופשי כרצוננו בכל מקום, מאז יום העצמאות- גם בגלות זה אפשרי.
לעם ולמדינה יש טכסים תיאטרלים ויש חידון תנ"ך ויש טכס פרסי ישראל ויש מנגלים ויש מופעים של אומנים, זה צורת החיים של כל עם בריא,
אבל כאמור כיחידה או כקבוצה את יכולה לציין ולחוג כרצונך, לאחר המנגל, גם אצלי כפרטי דברו בדברי תורה, והיה תוכן רוחני.
שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן קיט ד"ה ב) והנה
היות כי לגור בארץ באנו עלינו לקיים אזלת לקרתא הלך בנמוסיא , וכתיב בתורתינו הקדושה דבעניני המלכות ובדיני המדינה כל שהוא מילי דמלכותא הרי נצטווינו לשמוע לכל דיניהם ונפסק זה בגמ' ההלכה כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא (גיטין י' ע"ב ב"ק קי"ג ב"ב נ"ד נדרים כ"ח ועיין ח"מ סי' ס"ח ס"ב ברמ"א וסי' שס"ט ס"ו) ובש"ע ח"מ שם שהמבריח מכס ממה שגזר המלך עובר על לא תגזול מפני שהוא גזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהי' מלך עכו"ם וכן בכל מילי דמלכותא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה ששייך למלכות כגון תיקון דרכים וגשרים ומלחמות וכיוצא בו, ולא זאת אלא שנצטווינו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלמה של מלכות. וכן דעתינו בזה וכן אנו מורין לכל שואלינו.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 30/04/2009 12:33:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 15:13 |
|
| |
התבהרות
למה אינך שואלת לשם מה לעמוד דקה או מעט יותר בעת אמירת קדושה, הנראה לך שהן ממלאות את מטרתן ?
לשם מה לשבת בסוכה או לאכול מצה שבעה ימים כדי לזכור את יציאת מרים, האם לא עדיף טיול של יומים בסיני?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 20:35 |
|
| |
]התבהרות
ראי נא, אין לי כל דבר כנגדך אישי,- אחת שבוחרת צבעונים לזיהוי, לא יכולה להיות בעלת נפש שחורה כפי שכתבתי את כמשל.
אבל במשך השנה החולפת, לא זכיתי להנות מהצבעונים היפים, ולא ראיתי השתתפותך בויכוחים ובהחלפת דעות שהיו כאן.
אם תבדוק היטב את עברי כאן תוכל להבחין באשכולות שפתחתי על נושאים שענינו אותו .מה גם שאני סבורה שכל כותב רשאי להופיע באמת רק במקומות הניראים לו .ולמרות שלא אני העליתי את האשכול ברגעים מיוחדים אלו מצאתי לנכון להתייחס ולו מהסיבה הפשוטה שאני קוראת כאן הרגבה דיונים גם אם אין לי מה להגיד בכל נושא .לאט חושבת שראוי לייחס למידת ההשתתפות לי כאן מדד לרצינות או חלילה לליצנות רעיונית מזדמנת
כמו ציון בלוח, ערב יום הזכרון אני רואה אותך, שוב מביע את הסתיגותך כנגד העמידה בצפירה לזכר חללי צה"ל.
ההסתייגות שלי היא לא כנגד הזיכרון לחללי צהל אלא כנגד האקט החיצוני של פעולת העמידה אשר בו או דרכו מתכנס העם לזכור את חלליו.אני מסתייגת מהאקט הטכני שמאפשר לאנשים רק שתי דקות לזכור לעומק את אנשיו ולהמשיך בחיין אחר כך כאילו לא קרה מאומה .העמידה מסמלת זילות וצער לעומת הוד הקרב ומסירות הנפש.לא מתפרשת אצלי גבורה כנגד עמידה .כפי שאמרה גב' אסולין או דר' אסולין מאוניברסיטת תל אביב מומחית לשכול בערב יום הזיכרון ."זהו אקט חינוכי" מנסים לחנך דרך הרגליים את העם.ככה?בעמידה?ואחרי שעומדים מה עושים ?יושבים צוחקים מדברים ?האם הקולקטיב זוכר יותר כשהוא עומד.האם גבורת השרירים בעמידה מכשירה את הלבבות לזכור את המורשת?והסמיכות ליום העצמאות .מה היא מסמלת זהו גמרנו עם האבל עכשיו מהר מהר למנגלים עד הלילה כולל אלכוהול וסטייקים (אני ממש לא נגד בימים רגילים .טוב בלי אלכוהול אם אפשר)מי שהו זוכר מה היה לפני 24 שעות בטכס ההוא שקראו שם את שירי עמיחי מה קרה לזיכרון טבע במעמקי היום וממש עליו מאירים הזיקוקים?האם מישהו שם חשב שמניה דיפרסיה מדינית עשויה לגרום בלבול רעיוני ברבות הימים .ומה קרה לקדושת החיילים הגיבורים עכשיו מתכנסים להם בצפירה גם חללי פעולות האיבה?אז מי הוא מה ?למי סופדים .מי גיבור מי סתם בעל גורל אכזר?אתה יכול לעשות לי סדר?
הנימוקים- נגד- שאת מעלה, למרות שיש להם איצטלא רוחנית ערכית ודתית, הם לא נכונים ונימוקיך אינן מן הענין.
אני מבינה שאתה חושב שהם לא נכונים .והם לא מן העניין .מצטערת .באמת לא התכוונתי להרע לך .חוץ מלעשות לי טנטרום ולרקוע ברגלים ולומר שהם לא מן העניין אין ממש במשפט הזה מעבר לשיפוטיות הפרטית שלך .סורי שלא קלעתי לדעתך .
מדובר כאן על מדינה, ולא על קהילה או עדה של מאות או אלפי אנשים, תושבי המדינה מונים היום מעל 7 מיליון אנשים,
דברים כדורבנות .תודה שנתת לי גם מקום בינהם.מקווה שהעדה שלך או הקהילה אליה אתה משתייך גם שייכת לחבורה המאושרת בת 7 מליון האנשים
לא כולם ולא רובם מתקשרים עם השקפתך או שלי -על צורת ביטויי אבל והזכרון. מדינה מציינת את אבלה, בהתאם לרמת אזרחיה.
רמת אזרחיה? חחח.על פי רעיון זה אנחנו קובעים את דעתה של המדינה .ואם דעתה של המדינה תחליט שלא צריך מבחני כניסה למיכללות אלא כולם לומדים הכל ללא קשר לכלום גם אז תגיד שזו רמתה של המדינה .לשמחתינו המדינה בחלקה לפחות מתנהלת על פי רמת ניבחריה שברובם אתה צודק הם ברמה איומה.את הכללים צריכים לקבוע חכמי המקום ולא המכנה המשותף הנמוך שלה.מדינה מציינת אבלה בהתאם לרצון תושביה מיקומם במפה ההיסטורית ודרך ניהולה .
אתה צודק שהיום רמתה היא באמת לעמוד 2 דקות ואז לחכות חצי יום ולהפריח זיקוקים .צודק זו רמתה כיום מחכים לשינוי ובקרוב...
הדיבורים -על למה אני לא עומדת - למה אני לא מתגיס- למה אני לא משלם מיסים, ולמה אני לא דואג לנקיון הסביבה, ולא תורם לחברה. כולם כולם טעמם ונימוקם איתם- אבל נדמה לי כי קודם, אומרים את- הלא. ורק לאחר מכן בונים את הנימוקים נגד.
מה אתה אומר כאן.אין מקום לדיון?מפחדים לשים דברים על השולחן?מפחדים להבין שכמו עדר כבשים אנחנו ניגררים כל שנה יותר נמוך .פעם עוד היה מצעד של כח צבאי .תראו יש לנו מדינה אחר כך מצעדי פיזמונים והיום יש לנו במות בידור עם שירים נהדרים (לפחות זה ..) והמון ג'אנק פוד. בבוקר עושים מנגל.זו עצמאות?
ביום אחר אסור לך לעשות מנגל?זו העצמאות שלך ?
אפשר לעמוד בצפירה-זו אינה חוקת הגויים- נדמה שאין עוד ימי זכרון בעולם שמציינים אותם בצפירה- ואם כן אז מה?
אז מה מה ?אתה עושה כל דבר בציות מוחלט ללא כי החליטו ומה ערך המוסף של זה לנשמה שלך .הזדהות ?קהילה?אתה מרגיש שייך יותר ?קרוב יותר לאומה?משפיע יותר?זוכר יותר?
מה אתה יותר כשאתה עומד?לא הבנתי
הרי זו לא עבודה זרה, אנחנו לא נוסעים במכונית או משתמשים במחשב ובטלפון?,
רק אם זו עבודה זרה אתה מתרגש?אתה לא שם אורחותיך על דבר שאהת עושה?במיוחד על זיכרון של נשמות חיילים.ככה אתה מעביר את זה בכזו קלות ?עומד דום אומר תודה לראש הממשלה שקבע את זה והולך הביתה?סיימת?סוגרים הבסטה והולכים הביתה?מה זה קשור למחשב?מה ניסית להגיד?
איזה רציונל של כשל לוגי ניסית להוכיח כאן?אשמח להבין
חוקת הגויים זה צורת בתי הכנסת האשכנזים, הדומים בדיוק - והועתקו מהכנסיות.
חוקות הגויים זה להוריד את גלביות וללבוש חליפות וכובעים .יש עוד הרבה זה לא הדיון שלנו לא זה מה שעושה לי כל כך רע.
אפשר לעמוד את 2 דקות, ולאחר מכן, אם רוצים, להגיד תהילים ללמוד משניות וכו' כל אחד שיכניס תוכן , אבל כאמור יש גם מנהגי מדינה.
מי קובע את מנהגי המדינה המדינאים?אני?ואם קובעים ללא שיקול תורני שיש לו על מה לעמוד אני מוכרחה לחיות ככה.מיסים אין לי בררה אבל כל השאר?
אל תדאגי למורשת היהודית, יש לנו ב"ה מספיק מזה- ספירת העומר- יז בתמוז שלשת השבועות ט באב י בטבת- צום גדליה.
כל אקט קהילתי חייב קודם כל לשאת אופי מורשתי מובהק.לשאוב ממנו ולשאוף אליו .אחרת לא עשינו פה כלום אחרת אנחנו כמו איטליה או דנמרק לא מסכימה איתך בעליל רוקנת את המדינה היהודית ממטרותיה הראשוניות .
ועוד כהנה וכהנה ימים טובים, יארצעיטים ימי גאולה ושחרור של רבי זה או אחר, אבל משום מה לשואה אין זכר, בערכים היהודיים.
לצערינו כמה וכמה וכמה שואות חוינו במהלך ההסטוריה שלנו כאן בכל יום אנחנו מזכירים הכל.אשמח לזיכרון איכותי יותר מאשר צפירה עמומה .
המנגל כסימבול בדומה לקרבן הפסח, שבני ישראל הקריבו את אלוהי המצריים, לא מבושל- רק על האש, שהריח יצא למרחוק,
יש לנו חבר שניסה למכור לי את התאוריה של קורבן הפסח.ריחמתי עליו נורא .כשבא לי אני יוצאת לאכול בכל סוג של ריח ואיפה שאני רוצה .בעצם לא בדיוק כי ארץת ישראל עדייו חצויה ומצויה בידי אויבים ואסור לי למשל לערוך מנגל בשטחA .אתמול ערכתי מנגל ריחני במיוחד בסביבות ים המלח מה רבה היתה הפתעתי כשניכנסתי כמעט בטעות עם הרכב לשטח רמאללה.מצאתי שם את השלט הכל כך מוכר שאומר שאסור לי להמשיך לשם כי זו סכנת חיים .אז ישראל עדיין ממש לא משוחררת .רמאללה עדיין שם ואי אפשר לעשות מנגל איפה שממש רוצים .אבל בוא נגיד שבחלק גדול מהארץ אם כי לא ממש גדול לטעמי מותר לעשות מנגל עדיף שיהיה שם נשק דרוך ליד ולא ממש בתוך הוודיות .קרוב יותר למקום יישוב .מה לעשות האויב עדיין שם .אבל הודו לשם כי טוב גם על זה .מי שמחכה ליום העצמאות על מנת לחגוג מצוי בפחד איום ועליו נכמר ליבי .את העצמאות הייתי מעדיפה לחוות בחויה של עצמאות ממש.ללא קשר לקורבן הפסח מכיוון שאין לי שום רגשות אשמה על המנגל אין לי צורך להשוות אותו לקורבן פסח.אגב הרב יוסף קלנר דוגל בתאוריה הזו .חבל לי עליו הוא יכול למנגל ללא התרוץ של הקורבן פשוט שב ומנגל איפה שתרצה בכל יום בשנה .
והמצרים שיתפוצצו, אנחנו כבר לא עבדים אנחנו עושים מה שבא לנו, ושהם יחנקו מהעשן ששורפים להם את האלים.
בנפול אוייבך......לא רוצה שיתפוצצו.שישבו בשלום במקומם שם ואני פה .אין בי נקמה .
כך- עם ישראל- לאחר שבאלפי שנות גלותו, היה מנוע לצאת לפארקים וליערות, מאיסור ומפחד הגויים, -את אולי לא מודעת לזה אבל כך זה היה!
אמ...אני מניחה שכבודו בן 234 לפחות שכן הוא מודע לכך ואני לא .
בא- העצמאות. ואנחנו עושים עשן ואש איפה שבא לנו, מסתובבים כעם חופשי כרצוננו בכל מקום, מאז יום העצמאות- גם בגלות זה אפשרי.
ראה להלן שטחי A B C .מצטערת אבל לא.נכון שבגוש דן די בטוח .בגליל לא תוכל להסתובב חופשי ללא נשק בלילות או בשומרון או בסביבות ירושלים .משרד החינוך לא מאפשר שום טיול ללא מלווים בנשק רובים מרגמות וקצינ ביטחון.לא מחליפה את חוסר הביטחון הצבאי שלי כאן בשום ביטחון של גלות כלשהיא.
לעם ולמדינה יש טכסים תיאטרלים ויש חידון תנ"ך ויש טכס פרסי ישראל ויש מנגלים ויש מופעים של אומנים, זה צורת החיים של כל עם בריא,
ראה להלן דעתי שוב בעניין חידון תנכ.מסכימה בכל לב לפחות משהו ערכי אחד ביום העצמאות .לגבי הטכסים התאטרליים .ראית לאחרונה אחד כזה ?מה דעתך?למדנו משהו מהסינים לא?
אבל כאמור כיחידה או כקבוצה את יכולה לציין ולחוג כרצונך, לאחר המנגל, גם אצלי כפרטי דברו בדברי תורה, והיה תוכן רוחני.
למה לא הזמנת ?אם אצלך כבר דיברו מסביב למנגל דברי תורה הרי שהגאולה ממש כאן בפתח .רק חבל שצריך לכונן אותה בשתי דקות משמימות שבהם מסתכם לו האבל הלאומי על אלה שבזכותם יש לנו אפשרות למנגל בצידי הדרכים על כל אי תנועה .
שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן קיט ד"ה ב) והנה
היות כי לגור בארץ באנו עלינו לקיים אזלת לקרתא הלך בנמוסיא , וכתיב בתורתינו הקדושה דבעניני המלכות ובדיני המדינה כל שהוא מילי דמלכותא הרי נצטווינו לשמוע לכל דיניהם ונפסק זה בגמ' ההלכה כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא (גיטין י' ע"ב ב"ק קי"ג ב"ב נ"ד נדרים כ"ח ועיין ח"מ סי' ס"ח ס"ב ברמ"א וסי' שס"ט ס"ו) ובש"ע ח"מ שם שהמבריח מכס ממה שגזר המלך עובר על לא תגזול מפני שהוא גזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהי' מלך עכו"ם וכן בכל מילי דמלכותא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה ששייך למלכות כגון תיקון דרכים וגשרים ומלחמות וכיוצא בו, ולא זאת אלא שנצטווינו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלמה של מלכות. וכן דעתינו בזה וכן אנו מורין לכל שואלינו.
אין לי זמן להיכנס לתקליטור התורני כבר הייתי מוצאת לך משהו הפוך אבל תודה שחיפשת .מקורות אותנטיים תמיד מועדפים עלי על כל צבר קהילתי עדרי המקדש עוד טכס בחצר המועצה המקומית
ובבניין ציון ננוחם!
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 30/04/2009 12:33:26 [/quote
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 22:09 |
|
| |
בשיטת מיכה אסכם את הרעיון שלך. ומה שבעצם את אומרת.
מה שחשוב ונכון לעשות ,זה רק מה שאני וקהילתי חושבים לנכון, ואם כלל ישראל לא חושב ועושה כדעתי, אני לא בכלל ישראל,
שכל משפחה וקהילהתבחר לה את הדעות והמנהגים שלה ויחיו לפי זה. מי צריך מדינה? מי צריך קהילה? מי צריך אנשים שלא חושבים כמותך. מי מתחשב בכלל באנשים שלא כמוני?
אני מאחל לך מכל הלב, התבהרות, בריאות ואושר, ובעיקר שלות נפש, כנראה שדברים אלו מאוד חסרים לך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2009 00:39 |
|
| |
ירוחם,
אני לא בטוח (ואני כמובן מתבטא בלשון עדינה) שבעל משנה הלכות התכוין למה שאתה שם בפיו. 'מלך ישראל' כוונתו היא למלך ישראל מבית דוד כדינו. אני לא בטוח (ראה הערה בסוגריים לעיל  ) שהוא היה מכנה את ממשלת ישראל דהיום מלכות שמחייבת מדינא דמלכותא. ואם נתבטא בלשון פחות עדינה, המובאה שלך אינה אלא סילוף גמור. במחי יד הפכת את הרבי מאונגוואר לתומך נלהב בציונות, ובשלטון הציוני.
התבהרות אולי אוהבת מקורות ראשוניים, אבל בכל זאת כדאי להביא את המקורות הרלוונטיים.
לדוגמא:
שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קיב
...והוא חידוש גדול דלפי זה נמצא דבכל המדינות הנקראים דמקרטיות לא שייך כלל דינא דמלכותא.
ובמלכי ישראל הקדושים אי שייך דינא דמלכותא דינא הנה ידוע בזה מחלוקת הראשונים ודעת הר"ן דבמלכי ישראל לא שייך האי דינא דמלכותא דינא ושאר ראשונים חולקים והרמב"ן בסה"ת הנ"ל כתב וז"ל ואף מלכי ישראל הקדושים דיני המלך ידועין כמו שכתובין בקבלה על ידי שמואל הנביא ואמרו רבותינו כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ע"כ מבואר דס"ל דדינא דמלכותא דינא אפילו במלכי ישראל הקדושים ומיהו דוקא לענין מה דמבואר בפרשה ולשאר דברים לא וא"כ כ"ש בשלטוני חלוניים דלא שייך בהוא לומר דינא דמלכותא דינא ומהאי טעמא נראה דעובדי' הי' זן ומפרנס להנביאים בימי אחאב ולא חש ליה לגזל והבן.
ועוד אחד, רק בשבילך:
שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן רעז
וגם דינא דמלכותא בזמן הזה במקום שאין מלך אלא מה שקוראים דעמקראטיא צ"ע אי יש בזמן הזה דינא דמלכותא דכבר הבאתי מה שכתב הריב"ש בשם הרשב"א דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא היכא דהמשפט הוא למלכות לבד אבל במקום שהמשפטים בבית משפט ויש כח להשופטים לדון כפי שקול דעתם ולפי ההלכות כפי מה שהם מחדשים לפעמים כזה שוב אין כאן דין דדינא דמלכותא דינא כיון דאין זה דין מלכות אלא דין השופטים ועיין משנה הלכות ח"ה סי' קי"ב ולפ"ז במדינה זו שידוע שהשופטים יש להם משפטים בל ידעום ובפרט שיש כאן יותר מזה היינו דזשורי בלע"ז שלוקחים איזה שכורים מהשוק בני אדם שמעולם לא למדו משפט והם מושחתים בטבעם והם החותכין את הדין ע"פ רוב ותלוי בדעתם ודאי כה"ג ליכא למימר דינא דמלכותא דינא ואפילו המלכות כמה פעמים פוסקים איזה דין והבית משפט העליון (סופרים קארט בלע"ז) סותרין אותו א"כ פשוט דאין כאן דין דינא דמלכותא לענין זה לפי שיטת הרשב"א והריב"ש הנ"ל וממילא צ"ע גם לענין קנינים מה דינם אי שייך בהוא דינא דמלכותא כה"ג ואין הזמן גרמא להאריך בזה הפרט.
וברור שעל ה'מלכות' שלנו הוא כלל אינו דן, דפשיטא ליה שאין בה דינא דמלכותא כלל ועיקר.
אין זה אומר שאני מסכים, אבל אם אתה מביא מקור לגבי דינא דמלכותא במלכי ישראל, ראוי להביאו כהלכתו.
|
|
|
|
|
|
