כפירה נודפת מכאן!

כבן למשפחה משכילית דתית שאחד מאבות אבותיה (דוד של הסבא) הדפיס את נה"ו, אני ממש נעלב.

מי שפקר לא פקר במזיד, רק באונס, תמיד שמרנו על קשר עם עמינו (אפילו היינו בין המקימים של רעננה עיר ואם בישראל ) תמיד רצינו ללמוד תורה (חוץ מסבא של אבי שהתעניין יותר בלעשות כסף) וב"ה מעולם לא היינו חרדים.

הקבלה לא עניינה אותנו אבל לא זלזלנו בה (רק בחסידים ) היא סתם היתה לא רלוונטית לחיים הדתים שלנו. ונראה לי שאפילו הליצנים פה באתר לוקחים ממנה רעיונות בסתר (מהתניא וברסלב).

בקיצור-

די לפחדנות חרדי טיפש!! זו מדינה דמוקרטית שבה אפשר גם לתקוף אבל גם לקבל.

ושמע האמת ממי שאמרה.

איפה המנהלים כאן?

חברים תירגעו, קחו אוויר, ותתחילו לדון ברצינות.
והנה עוד אפיקורסות נוסח האי פורומא: עדיף להיות כופר ואפיקורס שמתייחס עניינית, מאשר מתלהם ומגדף שאינו מתייחס ברצינות לטענות רציניות.
אני מסב את תשומת הלב לנקודה שהעליתי, בנוסף לשתי אלו שהעלה ריהטא (נדמה לי). גם אם יש בדברים אפיקורסות עדיף להתייחס אליהם ולא להדחיק ולהשתיק. אפילו כטקטיקה זו טקטיקה מועילה טובה ויעילה יתר (אני אישית חושב שהיא גם נכונה מהותית, שכן עדיף להיות מאמין חלקי מאשר כופר מודחק).


מיכי

בס"ד
מי שחושב שבשכלו הדל הוא מבין את כל התורה הוא מגיע לידי כפירה כי יש דברים שאין שכל אנוש יכולה להשיג.
ולכפור בחכמת-הקבלה מכח קושיות ומחקרים על קדמות הזהר
והוא חושב ומתיימר להגיד שהוא מבין גדול מה קדמון ומה לא? הוא טועה ומטעה את הרבים ומוליד דעות כוזביות לעולם
בגלל התאוות שלו,ההתנגדות לחכמת-הקבלה נובעת מזה שאדם לא מוכן לוותר על התאוות שלו והרצון לקבל הנאה ותענוג.
ומי שחושב שהשיג דעת-קונו ע"י חקירות שכליות מטעה ומשלה את עצמו כמ"ש "ולגדולתו אין חקר" ו"החקר אלו-ה תמצא"
וזוהי הסכנה בחקירות שכליות בלי האמונה שהיא למעלה מהשכל האנושי.כדי להבין את דברי-תורה לעומקם צריכים להארה וסיוע מן שמיא.וחז"ל אמרו "יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין" הרי שגם אחרי היגיעה זה בא בתור מציאה וזכיה כמ"ש רבנו האר"י אשלג זצ"ל בהקדמתו לתלמוד עשר-ספירות.וידוע שהיה בקיא וחריף ושנון בחכמות רבות ועשה נסיון מדעי.אשר מוזכר בספרו "מתן-תורה".עש"ה.

חוזר בי מהכינוי חרדי טיפש.
ומבקש סליחה.

(נסיתי לתקן ופספסתי בשתי דקות)

הקריאה החדשה-

די לפחדנות!! זו מדינה דמוקרטית בה אפשר לתקוף אך גם לקבל.

ושמע האמת ממי שאמרה.

איני רואה לנכון להגיב, אם כך למה הגבתי?
כדי לא לתת פתחון פה, אז מה אם סבך הדפיס את נה"ו?
וכי זה מעלה וכבוד?
שוב התקיפות נגד דברי הזוהר שפשוט הוא שחיברו רבי שמעון בר יוחאי, ואין על כך עוררין, וכל העוררין הרי הם המועררין בנפשן, ומי לנו גדול כבעל 'מגלה העמוקות' שכתוב בהקדמה לספרו בשם בנו שר"ת מחבר הספר רמוזין בתחילה וכדבריו הנוראים שם חוצבי להבות אש ואותיות בריש רשב"י וכו', והתמיהה היא האיך זה נעשה שע"פ רמז ירמוז שמו אלא התשובה פשוטה ומבריקה מאד, כי רק אלו אשר אור ה' שוכן בליבם ראו והבינו כי הוא רשבי וכל שאר המעוררין בחושך הלכו ובחושך שמם יכוסה כי אור ה' לא זרח עליהם, אלא אורו של גיהנום הכה בליבם, וכי תאמרו ומה לנו באור ה' וכי אנו נבאים ואנשי מעלה?, וכבר כתבו על כך גדולי אחרוני בעלי המוסר ומובא בשם הר"א דסלר בשם הזה"ק עניין זה "שהראיה הרוחנית לא כל אחד זוכה בה" והיא הארה עליונה וסע"ד מלעילא ואכמ"ל, והרמז רומז ודרכו לרמוז ודי לחכימא ברמיזא.
וכל דברי הזוהר אינם כפשוטם אלא משלים ורמזים דקים כידוע, ואלו שפערו פיהם על הזוהר הכל הגיע להם מההבנה הלקויה והשיטחית בדברים גבוהים ונוראים.
עד כאן.

רוח סערה

אני חוזר על דבריך כדי להבין מה אתה טוען.

רשב"י כתב את הזוהר. והראיה הגדולה לזה היא שראשי התיבות של שמו מופיעים בראש או בסוף הספר?

לא זכיתי להבין את דבריך.

אני חושש מאד שקשה לראות בראשי תיבות ראיה. למשל, האם לא יתכן שזייפן חלילה וחס יוסיף ראשי תיבות של צדיק טהור וקדוש לאיזה זיוף כדי לעשות רושם טוב?

אולי יש לך ראיות אחרות, אבל זו שהבאת נראית תמוהה.


שי

כתבת שהשאלות על הזוהר נובעות מתאוות רעות. אמנם, עד כמה שידוע לי, השאלות על קדמות הזוהר נובעות מן העובדה שיש שם דברים תמוהים, ראה באשכול שם. והרי גם רבנים מכובדים בעיניך, כמו היעב"ץ ואחרים, תמהו על דברים אלו.

ובכלל, חשוב להבדיל בין שאלה לבין הסיבה לשאלה. שאלות מצריכות תשובה גם אם המניעים של השואל מפוקפקים בעינינו.

וזו דרך הפורום שלנו


מיכי

איקון ירוק של הסכמה. בעצם, שלושה איקונים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רוח סערה, אם הצלחתי לרדת לסוף דעתך, הרי שבין השיטין אתה מוצא קשר בין נושא האשכול הזה לבין שאלת קדמות ספר הזוהר. מהי עמדתך בנושא - האם אתה מאמין שאכן נכתב על ידי רשב"י?


===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid

דברים נאים, מאירים ומזהירים על הדיאלקטיקה בין המחקר והאמונה:

יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של
השעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי.
אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי.
אמנם חולשת האדם גורמת שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה
הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חבירו, ולא יתמעט
על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה הוא השולט לבדו.
כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין
לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של
אמונה בנפש.

'אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה'.

אכן זאת היא מורשת מיוחדת לישראל,
שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול
הזה - הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי'. ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י
העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דווקא
ע"י שכרון, כי לא נגלו להם עניינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר
להאמין כי אם ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות.
ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה
בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררת כיום בהיר, 'ברה כחמה'.

ולפיכך, מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל
בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החיטים, מאכל אדם, העלוי השכלי והרוחני, 'עץ הדעת חטה היה'.
ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ובמרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה"
(ראי"ה קוק, אורות, עמ' קס"ז)