הרקע לצינזור כתבי הראי''ה קוק

פעמים מספר שמעתי על מגמת צינזור כתבי הרב קוק ע''י בנו הרצי''ה עד ימינו ע'י מכון הרצי''ה (בנו של הרב א. שפירא ראש ישיבת מרכז הרב).

אודה למעכ''ת חברי הפורום באם ישכילוני אודות הפרטים הבאים:

1) המניע לצנזור
2) אופי החומר המצונזר
3) הראיות שאכן כתבי הראי''ה צונזרו

המקור היחיד שאני מודע אליו הוא הרב נריה שמזכיר בספרו את התנגדותו לצינזור כתבי הרב קוק.

גו"ג,

ביקורת על עריכת הרב הנזיר:

"ארבעה מוטיבים ב"אורות הקודש" כבסיס לעריכה חדשה"

יונינה דיסון, "דעת" גליון 24.

יהודה ברנדס הציע גם הוא עריכה חדשה, במאמר ב-"אקדמות". דומני שהוא כינה את הקובץ שהיה רוצה להוציא "אורות האדם".

דיברתי בזמנו רבות עם ר' משה צוריאל על נושא זה, ואכן אמר לי שזאת מטרתו- "להראות למרכזניקים שהראי"ה לא היה מרכזניק, ולהראות לחרדים שהראי"ה לא היה מרכזניק", והוסיף שבשתי המטרות הוא נכשל....

מ"מ ברוב הקטעים שהושמטו (או שנדפסו פעם אחת בלבד ולא יותר, כפי שקרא לחוברת עם כתבי הרא"יה על חנוכה שהוצאה פעם אחת לפני שנים, וכן למאמרים גדולים מאוד שפרסם הראי"ה בעיתוני התקופה, ולא זכו להתייחסות כל שהיא ע"י תלמידיו [בטענה שזו תורת חו"ל של הראי"ה וכדו']) העיקרון הוא דומה- גישה חרדית יותר ושמרנית יותר של הראי"ה ממה שמוצג ע"י מה שפורסם.
לדוג' יש קטע שפורסם על ידו בעיתונות התקופה [נדמה לי ב'הפלס'- שם כתב סידרה ארוכה של דברים שלא פורסמו ע"י הרצי"ה] שבו הוא מתאר את הגדולים המתייחסים בחיבה ובמבט שוחק לרשעים, וכותב שם הראי"ה שאע"פ שנראים הגדולים כאוהבים ומחבבים אנשים אלו- אל לרואה לטעות בזה, שלבם של הגדולים מלא וגדוש בשנאה יוקדת לרשעים המחריבים כל חלקה טובה, ומבטם הוא חיצוני בלבד הנועד להחזירם לחיק היהדות וכו' וכו'.
עוד דוג'- ישנו מכתב שכתב הראי"ה לחותנו האדר"ת בו הוא מתנצל על ההספד המפורסם על הרצל וכותב שנאלץ להספיד בגלל תפקידו הרשמי, ובכל ההספד לא היה דבר אחד שמשבח את האיש הזה, וחלילה לו להספיד איש כזה וכו' וכו'. מכתב זה סותר לחלוטין את הגישה המרכזניקית להרצל ולא פורסם בכתביהם.
עוד דוג'- במחברת שלא פורסמה ע"י הרצי"ה (איני יודע אם נדפס כיום ב-ח' קבצים) אומר הראי"ה שהאהבה לאיש הרשע (לעומת השנאה לרשעה שבו- חילוק ידוע בדברי הראי"ה בין האיש לדעותיו, מקורו בתניא פל"ב) חייבת לבוא רק לאחר שעבר האדם שלב של שנאה יוקדת לאיש עצמו, ואם לא עבר שלב זה- הרי ברור שאהבתו היא גם לרשע וגם לרשעתו ואין הוא מבדיל בין השניים.
יש עוד דוגמאות רבות (כמו המאמר על במותינו חללים ועוד), והרוצה לעיין בזה יעיין בספרו של הר' משה צוריאל אוצרות הראי"ה וירווה הרבה נחת.
ולסיום רק אומר ששאלתי פעם אחד מאנשי מרכז לשעבר (הר המור דהיום) על עניין זה ואמר לי בהאי לישנא:
א. יש עוד מאות דפים של הראי"ה שנמצאים אצל תלמידי הרצי"ה שלא יצאו לאור. (הר' צוריאל טען שידוע לו שמדובר על עשרות אלפים של דפים).
ב. הרצי"ה הוא הוא הממשיך האולטימטיבי של אביו, והוא היחיד שיודע מה טוב ומה לא טוב להוציא לאור. ומה שהוציא- הרי הוא לפנינו. ומה שלא הוציא- סימן שאין צורך שיצא והדבר רק יזיק לנו. עכ"ל. (וידוע שביום שיצא ח' קבצים לאחר התנגדות עזה של אנשי הר' טאו והר המור- עלה הר' טאו על קברו של הרצי"ה לבקש את סליחתו על ה'סטיה' הנוראה שקרתה כאן....)

ע"כ להפעם.


אל תאמין
אם לא בחנת

קצת על תפישת "הממשיך הלגיטימי היחיד" בגלגולה דהיום, כפי שביטא אותה הרב אמנון שוגרמן בערב לרגל 23 שנים לפטירת הרצי"ה:

ראשון הדוברים היה הרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת ההסדר ברמת הגולן ובוגר ישיבת "מרכז הרב". הוא לא נקב בשם המפורש, אבל ברור היה שההתקפה החריפה שניפק מכוונת לרב היישוב בית-אל, הרב שלמה אבינר. חטאו של הרב אבינר: פרסום פסיקתו שאסור לסרב פקודה, בניגוד לעמדתו של הרב אברהם שפירא, יורשו של הרב צבי יהודה קוק בראשות ישיבת "מרכז הרב", והרב הראשי לשעבר.

"'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע'. אז ברור שישבו בשיעור עוד תלמידים, אבל מסירת התורה היתה רק לאחד", אמר הרב שוגרמן. אחר כך ציטט מהרמב"ם: "שלושה הם הכופרים בתורה: האומר שאין תורה מן ה', הכופר בפירושה ובתורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה". מי הם מכחישי מגידיה? אלו שמכחישים "את מי שיש להם הסמכות להיות מוסרי התורה".

תלמידי הרב שפירא מכירים את אמירתו העקרונית ש"רעבאלאך (רבנים קטנים) לא צריכים להתעסק בנושאים כלליים, אלא לפסוק בענייני כשרות קורקבנים", וכי בדור הזה של הציונות הדתית רק שניים פוסקים בנושאים כלליים. השני, כפי הנראה, הוא הרב מרדכי אליהו. הרב שוגרמן ניסח את הדברים קצת אחרת: "לא כל אחד, גם אם מתקרא רב, הוא מוסר התורה. וזה צריך לזכור: לא כל אחד הוא מוסר התורה. אז זכינו בשעתו שהרב צבי יהודה היה הממשיך האבסולוטי של אבא וכך הוא הגדיר את עצמו, וברוך השם אנו זוכים עכשיו שראש הישיבה הוא המוסר לנו את התורה. ולעניין הזה יש משנה חשיבות בגלל תוקף הנסיבות, בשביל לעשות חשבון מי הם מכחישי מגידיה. "אני אומר לכם את האמת, אני רואה את האנשים הנכבדים שהיום קופצים וכל אחד יש לו דעה מעצמו, יכול לכבד את הרב, אבל הוא יש לו דעה עצמית כי הוא בכל זאת כותב ספרים או מוציא ספרים. לא בזה זה מתחיל. יש פה שאלה של מסורה בתורה, מי מוסר התורה? ומי ישב בבית המדרש? אז הוא יכול להיות גם כן ממלמדי התורה, זו זכות גדולה בפני עצמה. אבל להתעטר בכתר הזה של מוסר התורה? זה לא. ולכן כל הפרסומים האלה (של הרב אבינר נגד סירוב - א"ב) לעניות דעתי זה פשוט מכחישי מגידיה".

אם הרמז על הרב אבינר, אחד הכותבים הכי פוריים ומוכשרים בישראל, לא היה ממש ברור עד כה, המשיך הרב שוגרמן: "צריך לדבר בלשון תקיפה, זה לא נמדד לא בקלות כתיבה, לא בקלות אמירה... מי שפוגע במסירת התורה, הנזק שהוא משפיע הוא לאין ערוך מכל הרבצת התורה שיכולה להיות... מהבית הזה לא יצאו שתי תורות ולכן כשאנחנו מזכירים את זכרו של הרב צבי יהודה, בנשימה אחת אנחנו צריכים לזכור מי עכשיו מוסר התורה, מי זכה לקבל את התורה, מי מוסמך להעביר הלאה... זה כבודו של רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל וזה כבודו של רבינו שליט"א".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/875/171.html

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=945176

במחילה,
חוששני שמהתנהלות הדברים עד עתה חסרה עובדה פשוטה:
הרב קוק הסמיך את בנו ואת הרב הנזיר לערוך שינויים בכתבים היוצאים, שהרי כידוע "לא כל מה שכותבים מפרסמים", וזה פשוט וברור. זה התחיל כבר בחייו ובהסכמתו המלאה.
מי שזה פוגע ביצר הסקרנות שלו ובטוח שמגיע לו לדעת הכל - יכול להתמלא בזעם קדוש ולצעוק על הצנזורה הנוראה.
אמנם טענה אחת נכונה: רמת העניין בכתבי הרב קוק הלכה וגברה עם השנים והגיעה למדרגה כזאת שפשוט בלתי אפשרי היה למנוע את פרסום הלשונות המקוריות, מה שטרפד את כל המהלך. העורכים כמובן לא יכלו להביא זאת בחשבון.
עד כמה שידוע לי גם הרב נריה ערך את הכתבים שהוציא לפי אותם עקרונות.

שתי הערות:

א. יש חוסר דיוק קטן בציטוט של הנבואה של הרב קוק, שקצת מחליש את משמעות העניין - הוא לא כתב "ה'" כהרגלו אלא את השם המפורש של א"ד:
"ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול א-ד-נ-י קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ה' שלחני ולא נגלה אלי דבר ה'. ואשמע קול נשמתי הומה: ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים..."

בעניין הזה, אני מגלה הבנה לחוסר פרסום העניין. הרי אלו כתבים יומניים שהוא כתב לעצמו, ובאמת לא בטוח שהוא היה רוצה שדבר כזה יתפרסם. כך הוא נכון לגבי שינויים רבים שמתחייבים לפני פרסום של דברים אישיים לציבור.

הבעיה היא כשמסלפים דברים שהוא כתב, כאילו חושבים המצנזרים שהם מבינים יותר טוב מהרב עצמו. אך גם זה לפעמים נובע מתוך הנחה שבאמת הרב לא התכוון למה שעלול להשמע מדבריו, וההבנה הנכונה היא באמת ההבנה שאחרי הצנזורה. או לפעמים מניחים שהרב לא היה מודע לכל המציאות, והוא עצמו היה מעדיף שלא לפרסם דבר אם היה בימינו ויודע למה זה מביא, וכדו'.

אין כוונתי לומר שכל (ואפילו רוב) הצינזורים מוצדקים. אך כאנטיתיזה לרוח הרווחת פה, אני מנסה קצת ללמד זכות על המצנזרים.

ב. בנוגע לטענה כאילו ישנם כתבים של הרב קוק שלא יצאו. הנה ציטוט מהפורום של ישיבת בית-אל, שעל פי היכרותי את הרגלי הכותב, אני מעריך שהוא מהימן. בנוסף, אני כמעט בטוח שמדובר בנכד של הרב שפירא, כך שיש לסמוך על דבריו:

http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=50868&id=52502

"מידיעה אישית אין לגר"א שפירא כמעט ספרים של הרב קוק. יותר נכון: אין בעולם כמעט עוד כתבים של הרב קוק (אולי מוחבאים אבל לא נגלים) מלבד ספרון קטן של הרב קוק שעוד מעט יצא, וכן עוד מכתבים, אבל ספר ממש - אין עוד. בדוק."



אני אישית גם שמעתי אגדות לפיהם הרב צבי יהודה שרף את שאר הקבצים.

- דו"ד

תוקן על ידי - דין_ודיין - 05/05/2005 1:16:35

"אין בעולם עוד כתבים... אולי מוחבאים, אבל לא נגלים".
כל התורה על רגל אחת.

דין ודיין,
מה הפשט שהמצנזרים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממנו? אחזור שוב: הוא הסמיכם לערוך תיקונים והם עשו זאת כבר בחייו, והמשיכו גם לאחר מותו. אז מה הבעיה?