| נשלח ב-4/5/2005 13:06 |
|
| |
הרקע לצינזור כתבי הראי''ה קוק
פעמים מספר שמעתי על מגמת צינזור כתבי הרב קוק ע''י בנו הרצי''ה עד ימינו ע'י מכון הרצי''ה (בנו של הרב א. שפירא ראש ישיבת מרכז הרב).
אודה למעכ''ת חברי הפורום באם ישכילוני אודות הפרטים הבאים:
1) המניע לצנזור
2) אופי החומר המצונזר
3) הראיות שאכן כתבי הראי''ה צונזרו
המקור היחיד שאני מודע אליו הוא הרב נריה שמזכיר בספרו את התנגדותו לצינזור כתבי הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 13:34 |
|
| |
בס"ד
פתחתי אשכול שלם בנושא דברי הראי"ה קוק סולפו ע"י המזרחי!
בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1340265
"הראי"ה קוק היה צדיק גדול רק סולפו דבריו ונמחקו והשמיטו דברים שלא מצא בעיני אנשים שלא ירדו לסוף דעתו.בעניין הערב רב שעלה מרוסיא השמיטו וסילפו את דבריו.
ועוד בעניין הכפירה העלימו את דבריו ,גם בענין פנימיות-התורה הראי"ה קוק צווח ככרוכיא על לימוד סודות-התורה ושאם לא ילמדו יתייבש אותו המעיין של התלמוד.ויש לי עוד דוגמאות רבות לכך,שצינזרו את דבריו כי פשוט מפחדים מהאמת לאמיתה של תורה ואכמ"ל."
בברכת התורה הצ' שי בוארון
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 13:56 |
|
| |
ב'תרביץ' מלפני כמה שנים (תש"ס) הי' על כך מאמר גדול מאת אבינועם רוזניק על המשונה קבצים ועוד. ושם מתואר כל הפרשה בפרוטרוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 14:08 |
|
| |
הרב משה צוריאל מרחיב על הנושא בספריו 'אוצרות הראי"ה' ואם זכור לי טוב כל מטרת הספר היא להביא קטעים שהושמטו ולהשוות בין הצנזורה לבין המקור.
אולי גם בספר 'אוהב ישראל' של בארי יש רשימה כזו.לא זכור לי במדויק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 14:41 |
|
| |
ככל הידוע לי, ר' בן ציון שפירא אינו נוהג לצנזר את דברי הרב קוק בספרים שהוא עורך.
האם ידוע למישהו על צינזורים במאורות הראי"ה או בפנקס יג?אלו הספרים שר' בן ציון ערך.
גם 'עין איה' יצא בהוצאת מכון הרצי"ה, בעריכת הרב פילבר, ולא ידוע לי על צינזורים שנעשו בו.
הספר היחיד של מכון הרצי"ה שכן צונזר מעט, הוא "ערפילי טוהר" (שהוא שווה לקובץ ב' מהשמונה קבצים). הספר הזה נערך, כמדומני, על ידי הרב יצחק שיל"ת.
תוקן על ידי - דין_ודיין - 04/05/2005 14:41:16
תוקן על ידי - דין_ודיין - 04/05/2005 14:42:30
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 14:54 |
|
| |
המניע לצנזור- פחד ממתקפה רבתי של העולם החרדי ונפילה של העולם הדתי לאומי (היה יותר שייך בדורות הקודמים).
אופי החומר המצונזר- קטעים פתוחים מידי הנותנים מקום דתי לחילוניים ולחילוניות.
ראיות- עיין בתגובות הקודמות יש להן יותר ראיות ממני (בדרך אגב הורידו את הצינזור בשמונה קבצים שהיה בערפילי טוהר).
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 15:48 |
|
| |
בכתבי הרב קוק עסקו כמה וכמה עורכים, בעלי מגמות שונות ואופי שונה של עריכה. אין המדובר רק בצנזור, אלא גם בעריכה מבחינת סידור וארגון הפסקאות, חלוקה לנושאים, מתן כותרות ופה ושם גם הוספת מלה או שתיים כדי להבהיר נושא או למתן דעה חריגה. יש לזכור שמעטים מכתבי הרב קוק נכתבו באופן מסודר ושיטתי, וחלק גדול נכתבו כמעין "יומן רוחני", המערב נושאים וסגנונות כתיבה.
ראשון עורכי הרב קוק היה הרב דוד הכהן, "הנזיר". הנזיר היה סטודנט לפילוסופיה לפני שפגש ברב קוק, והוא החליט לדלות ממעמקי "שמונת הקבצים" (מחברותיו הבלתי-ערוכות של הרב) את שיטתו ההגותית של הרב קוק. אכן, הנזיר הצליח לבנות בנין שיטתי מסודר - "אורות הקודש" - במקום שעין בוחנת פחות היתה מתקשה לגלות כזה. עריכתו של הנזיר היתה עדינה, כלומר הוא השתדל להתערב במדה מינימלית בטקסט, תוך שינוי של מלה פה או שם. עם זאת, ניתן להבחין גם בה במגמות עקרוניות, למשל - השמטת קטעים בהם מתאר הרב קוק את חוויותיו הרוחניות האישיות, או הסבת התאור לגוף שלישי או ראשון-רבים. מאוחר יותר, הצטרף הרצי"ה אל הנזיר. הרצי"ה נטל לעצמו חרות עריכה רבה יותר, ובמקרים מסוימים הוא ממש בונה פסקאות חדשות מתוך מיזוגן של ישנות, מוסיף משפטים שלמים וכו'.
הנזיר כתב על עריכת אורות הקודש:
"הדברים הם דברי הרב, בפנקסים רבים, שמונה, שהם כמו יומנים, מפוזרים במקומות רבים, מבלי חיבור וקשר, ולוקטו, חוברו אחד לאחד, וקרם עליהם עור ובשר, והיו לאחד. ונופח בהם רוח ונשמה וחיו, והיו למאירי עינים, או משל פשוט: את דברי הרב, האמרות או הפרקים, הם הם אבנים, שאחרי סיתות וליטוש, חלוקתן לפסקאות, פיזור מילות ודברים עקריים. ושים כותרת בראשן, הונחו נדבך על גבי נדבך, ותוכנו קיר לקיר, לחדרים, ועליות, ומבואות ופתחים לפי תכנית אדריכלית אמנותית, של עורך, אומן, שהגה בה מרוחו ונשמתו, והיה להיכל נהדר ונאדר בקודש ודודי הרב אברהם הכהן אמר להרב מרן על זה, אומן קונה בשבח כלי. אמנם שותף אני ביצירה זו. אבל בצניעות כ"כ מרובה נעשה הדבר, עד שנעלם מעיני המעיין והקורא והחושב, שלפניו כאילו יצירה שלמה, מעשה ידי יוצרה הגדול, הרב זללה"ה".
עם חלוף הזמן, החלו לצאת לאור כתבים של הרב שמוציאיהם נטלו לעצמם פחות חופש עריכה, או ויתרו על עריכה בכלל. כאלה הם "שמונת הקבצים", שיצאו לפני מספר שנים ואפשרו לזהות את העריכה של הנזיר והרצי"ה. למרות זאת, גם בחלק מהספרים היוצאים היום והמנסים לחשוף פנים פחות מוכרות של הראי"ה מתבצעת צנזורה. כך, למשל, ב-"חדריו", ספר בפורמט קטן המביא דוקא את הקטעים בהם מתיחס הראי"ה לעצמו בגוף ראשון; גם שם יש צנזורה.
עדיין קיימים כתבים שלא יצאו, ואשר המחזיקים בהם נמנעים מלחשוף אותם לעין חיצונית. מספרים על קובץ תשיעי, רדיקלי, אולי, יותר מקודמיו, המוחזק בישיבה מסוימת בירושלים, והגישה אליו ניתנת למתי מעט תחת השגחה קפדנית.
אחת הדוגמאות הידועות לצנזורה היא בסדור "עולת ראיה", שם נכתב: "הספרות, ציורה וחיטובה עומדים להוציא אל הפועל כל מושגים הרוחניים המוטבעים בנפש האנושית". במקור נכתב: "הספרות, הציור והחיטוב עומדים להוציא...". ההתיחסות החיובית לאמנות הפלסטית היתה קשה מדי לעורכים.
דוגמה אחרת, מ-"ערפלי טהר":
"לעומת השקדנים, מחמירי ההתמדה, מוכרח שימצא כח שיראה איך מגלים את האור החפשי הפנימי, בטיול ובמנוחה..." - כך בשמונה קבצים.
ב-"ערפלי טהר" נכתב: "בטיול רוחני ובמנוחה".
הנזיר סיפר פעם:
"באורות הקודש, בחכמת הקודש, יש פרק ללא כותרת, פרק קל"ח ובראשו נקודות (...) סימן לדברים נשגבים בכתי"ק שנשמטו, מפני שאין לפרסמם, שאין הדור מוכן לכך. הפרק כפי שהוא נדפס, מתחיל: ספיחי נבואות צומחות. הדברים הקודמים לזה נשמטו..."
מהו הקטע שנשמט?
"ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול ה' קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ה' שלחני ולא נגלה אלי דבר ה'. ואשמע קול נשמתי הומה: ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים..."
אם כן, הדור לא היה מוכשר לדעת שהרב קוק ראה עצמו כנביא. לכן גם לא היה מן הראוי לגלות לו את השקפת הרב על מהות הנבואה:
"נבואה ורוח הקודש באים מפנימיותו של אדם, ומתוכו הוא נשפע לכל מה שנוגע לעולם כולו".
באורות הקודש הופיע משפט זה בשינוי "קל":
"נבואה ורוה"ק באים בדבר ה' לפנימיותו של אדם, ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנוגע לעולם כולו".
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 15:58 |
|
| |
גו"ג,
ביקורת על עריכת הרב הנזיר:
"ארבעה מוטיבים ב"אורות הקודש" כבסיס לעריכה חדשה"
יונינה דיסון, "דעת" גליון 24.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 16:05 |
|
| |
יהודה ברנדס הציע גם הוא עריכה חדשה, במאמר ב-"אקדמות". דומני שהוא כינה את הקובץ שהיה רוצה להוציא "אורות האדם".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 17:10 |
|
| |
דיברתי בזמנו רבות עם ר' משה צוריאל על נושא זה, ואכן אמר לי שזאת מטרתו- "להראות למרכזניקים שהראי"ה לא היה מרכזניק, ולהראות לחרדים שהראי"ה לא היה מרכזניק", והוסיף שבשתי המטרות הוא נכשל....
מ"מ ברוב הקטעים שהושמטו (או שנדפסו פעם אחת בלבד ולא יותר, כפי שקרא לחוברת עם כתבי הרא"יה על חנוכה שהוצאה פעם אחת לפני שנים, וכן למאמרים גדולים מאוד שפרסם הראי"ה בעיתוני התקופה, ולא זכו להתייחסות כל שהיא ע"י תלמידיו [בטענה שזו תורת חו"ל של הראי"ה וכדו']) העיקרון הוא דומה- גישה חרדית יותר ושמרנית יותר של הראי"ה ממה שמוצג ע"י מה שפורסם.
לדוג' יש קטע שפורסם על ידו בעיתונות התקופה [נדמה לי ב'הפלס'- שם כתב סידרה ארוכה של דברים שלא פורסמו ע"י הרצי"ה] שבו הוא מתאר את הגדולים המתייחסים בחיבה ובמבט שוחק לרשעים, וכותב שם הראי"ה שאע"פ שנראים הגדולים כאוהבים ומחבבים אנשים אלו- אל לרואה לטעות בזה, שלבם של הגדולים מלא וגדוש בשנאה יוקדת לרשעים המחריבים כל חלקה טובה, ומבטם הוא חיצוני בלבד הנועד להחזירם לחיק היהדות וכו' וכו'.
עוד דוג'- ישנו מכתב שכתב הראי"ה לחותנו האדר"ת בו הוא מתנצל על ההספד המפורסם על הרצל וכותב שנאלץ להספיד בגלל תפקידו הרשמי, ובכל ההספד לא היה דבר אחד שמשבח את האיש הזה, וחלילה לו להספיד איש כזה וכו' וכו'. מכתב זה סותר לחלוטין את הגישה המרכזניקית להרצל ולא פורסם בכתביהם.
עוד דוג'- במחברת שלא פורסמה ע"י הרצי"ה (איני יודע אם נדפס כיום ב-ח' קבצים) אומר הראי"ה שהאהבה לאיש הרשע (לעומת השנאה לרשעה שבו- חילוק ידוע בדברי הראי"ה בין האיש לדעותיו, מקורו בתניא פל"ב) חייבת לבוא רק לאחר שעבר האדם שלב של שנאה יוקדת לאיש עצמו, ואם לא עבר שלב זה- הרי ברור שאהבתו היא גם לרשע וגם לרשעתו ואין הוא מבדיל בין השניים.
יש עוד דוגמאות רבות (כמו המאמר על במותינו חללים ועוד), והרוצה לעיין בזה יעיין בספרו של הר' משה צוריאל אוצרות הראי"ה וירווה הרבה נחת.
ולסיום רק אומר ששאלתי פעם אחד מאנשי מרכז לשעבר (הר המור דהיום) על עניין זה ואמר לי בהאי לישנא:
א. יש עוד מאות דפים של הראי"ה שנמצאים אצל תלמידי הרצי"ה שלא יצאו לאור. (הר' צוריאל טען שידוע לו שמדובר על עשרות אלפים של דפים).
ב. הרצי"ה הוא הוא הממשיך האולטימטיבי של אביו, והוא היחיד שיודע מה טוב ומה לא טוב להוציא לאור. ומה שהוציא- הרי הוא לפנינו. ומה שלא הוציא- סימן שאין צורך שיצא והדבר רק יזיק לנו. עכ"ל. (וידוע שביום שיצא ח' קבצים לאחר התנגדות עזה של אנשי הר' טאו והר המור- עלה הר' טאו על קברו של הרצי"ה לבקש את סליחתו על ה'סטיה' הנוראה שקרתה כאן....)
ע"כ להפעם.
אל תאמין
אם לא בחנת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 18:14 |
|
| |
קצת על תפישת "הממשיך הלגיטימי היחיד" בגלגולה דהיום, כפי שביטא אותה הרב אמנון שוגרמן בערב לרגל 23 שנים לפטירת הרצי"ה:
ראשון הדוברים היה הרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת ההסדר ברמת הגולן ובוגר ישיבת "מרכז הרב". הוא לא נקב בשם המפורש, אבל ברור היה שההתקפה החריפה שניפק מכוונת לרב היישוב בית-אל, הרב שלמה אבינר. חטאו של הרב אבינר: פרסום פסיקתו שאסור לסרב פקודה, בניגוד לעמדתו של הרב אברהם שפירא, יורשו של הרב צבי יהודה קוק בראשות ישיבת "מרכז הרב", והרב הראשי לשעבר.
"'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע'. אז ברור שישבו בשיעור עוד תלמידים, אבל מסירת התורה היתה רק לאחד", אמר הרב שוגרמן. אחר כך ציטט מהרמב"ם: "שלושה הם הכופרים בתורה: האומר שאין תורה מן ה', הכופר בפירושה ובתורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה". מי הם מכחישי מגידיה? אלו שמכחישים "את מי שיש להם הסמכות להיות מוסרי התורה".
תלמידי הרב שפירא מכירים את אמירתו העקרונית ש"רעבאלאך (רבנים קטנים) לא צריכים להתעסק בנושאים כלליים, אלא לפסוק בענייני כשרות קורקבנים", וכי בדור הזה של הציונות הדתית רק שניים פוסקים בנושאים כלליים. השני, כפי הנראה, הוא הרב מרדכי אליהו. הרב שוגרמן ניסח את הדברים קצת אחרת: "לא כל אחד, גם אם מתקרא רב, הוא מוסר התורה. וזה צריך לזכור: לא כל אחד הוא מוסר התורה. אז זכינו בשעתו שהרב צבי יהודה היה הממשיך האבסולוטי של אבא וכך הוא הגדיר את עצמו, וברוך השם אנו זוכים עכשיו שראש הישיבה הוא המוסר לנו את התורה. ולעניין הזה יש משנה חשיבות בגלל תוקף הנסיבות, בשביל לעשות חשבון מי הם מכחישי מגידיה. "אני אומר לכם את האמת, אני רואה את האנשים הנכבדים שהיום קופצים וכל אחד יש לו דעה מעצמו, יכול לכבד את הרב, אבל הוא יש לו דעה עצמית כי הוא בכל זאת כותב ספרים או מוציא ספרים. לא בזה זה מתחיל. יש פה שאלה של מסורה בתורה, מי מוסר התורה? ומי ישב בבית המדרש? אז הוא יכול להיות גם כן ממלמדי התורה, זו זכות גדולה בפני עצמה. אבל להתעטר בכתר הזה של מוסר התורה? זה לא. ולכן כל הפרסומים האלה (של הרב אבינר נגד סירוב - א"ב) לעניות דעתי זה פשוט מכחישי מגידיה".
אם הרמז על הרב אבינר, אחד הכותבים הכי פוריים ומוכשרים בישראל, לא היה ממש ברור עד כה, המשיך הרב שוגרמן: "צריך לדבר בלשון תקיפה, זה לא נמדד לא בקלות כתיבה, לא בקלות אמירה... מי שפוגע במסירת התורה, הנזק שהוא משפיע הוא לאין ערוך מכל הרבצת התורה שיכולה להיות... מהבית הזה לא יצאו שתי תורות ולכן כשאנחנו מזכירים את זכרו של הרב צבי יהודה, בנשימה אחת אנחנו צריכים לזכור מי עכשיו מוסר התורה, מי זכה לקבל את התורה, מי מוסמך להעביר הלאה... זה כבודו של רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל וזה כבודו של רבינו שליט"א".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/875/171.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 01:00 |
|
| |
במחילה,
חוששני שמהתנהלות הדברים עד עתה חסרה עובדה פשוטה:
הרב קוק הסמיך את בנו ואת הרב הנזיר לערוך שינויים בכתבים היוצאים, שהרי כידוע "לא כל מה שכותבים מפרסמים", וזה פשוט וברור. זה התחיל כבר בחייו ובהסכמתו המלאה.
מי שזה פוגע ביצר הסקרנות שלו ובטוח שמגיע לו לדעת הכל - יכול להתמלא בזעם קדוש ולצעוק על הצנזורה הנוראה.
אמנם טענה אחת נכונה: רמת העניין בכתבי הרב קוק הלכה וגברה עם השנים והגיעה למדרגה כזאת שפשוט בלתי אפשרי היה למנוע את פרסום הלשונות המקוריות, מה שטרפד את כל המהלך. העורכים כמובן לא יכלו להביא זאת בחשבון.
עד כמה שידוע לי גם הרב נריה ערך את הכתבים שהוציא לפי אותם עקרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 01:14 |
|
| |
שתי הערות:
א. יש חוסר דיוק קטן בציטוט של הנבואה של הרב קוק, שקצת מחליש את משמעות העניין - הוא לא כתב "ה'" כהרגלו אלא את השם המפורש של א"ד:
"ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול א-ד-נ-י קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ה' שלחני ולא נגלה אלי דבר ה'. ואשמע קול נשמתי הומה: ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים..."
בעניין הזה, אני מגלה הבנה לחוסר פרסום העניין. הרי אלו כתבים יומניים שהוא כתב לעצמו, ובאמת לא בטוח שהוא היה רוצה שדבר כזה יתפרסם. כך הוא נכון לגבי שינויים רבים שמתחייבים לפני פרסום של דברים אישיים לציבור.
הבעיה היא כשמסלפים דברים שהוא כתב, כאילו חושבים המצנזרים שהם מבינים יותר טוב מהרב עצמו. אך גם זה לפעמים נובע מתוך הנחה שבאמת הרב לא התכוון למה שעלול להשמע מדבריו, וההבנה הנכונה היא באמת ההבנה שאחרי הצנזורה. או לפעמים מניחים שהרב לא היה מודע לכל המציאות, והוא עצמו היה מעדיף שלא לפרסם דבר אם היה בימינו ויודע למה זה מביא, וכדו'.
אין כוונתי לומר שכל (ואפילו רוב) הצינזורים מוצדקים. אך כאנטיתיזה לרוח הרווחת פה, אני מנסה קצת ללמד זכות על המצנזרים.
ב. בנוגע לטענה כאילו ישנם כתבים של הרב קוק שלא יצאו. הנה ציטוט מהפורום של ישיבת בית-אל, שעל פי היכרותי את הרגלי הכותב, אני מעריך שהוא מהימן. בנוסף, אני כמעט בטוח שמדובר בנכד של הרב שפירא, כך שיש לסמוך על דבריו:
http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=50868&id=52502
"מידיעה אישית אין לגר"א שפירא כמעט ספרים של הרב קוק. יותר נכון: אין בעולם כמעט עוד כתבים של הרב קוק (אולי מוחבאים אבל לא נגלים) מלבד ספרון קטן של הרב קוק שעוד מעט יצא, וכן עוד מכתבים, אבל ספר ממש - אין עוד. בדוק."
אני אישית גם שמעתי אגדות לפיהם הרב צבי יהודה שרף את שאר הקבצים.
- דו"ד
תוקן על ידי - דין_ודיין - 05/05/2005 1:16:35
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 07:41 |
|
| |
"אין בעולם עוד כתבים... אולי מוחבאים, אבל לא נגלים".
כל התורה על רגל אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 15:05 |
|
| |
דין ודיין,
מה הפשט שהמצנזרים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממנו? אחזור שוב: הוא הסמיכם לערוך תיקונים והם עשו זאת כבר בחייו, והמשיכו גם לאחר מותו. אז מה הבעיה?
|
|
|
|
|