| נשלח ב-5/5/2005 23:11 |
 |
| |
(עסקים כרגיל - שיר
ובכן, זהו.
עוד קצת קצת וּכְבַר לא ישארו יותר מהם
יהיה סוף סוף פתרון לויכוח,
והפילהרמונית תוכל לנגן
ו א ג נ ר .
אמן.
כי-לפני-שיצאה-שם-שארית-נשמתם-היה-אולי
אבק-טעם-של-דיעבד-במוות-הזה
שאם הם נופלים לַבּור, לפחות הם מושכים את התמימות
לתוכו לעד ולנצח נצחים.
אמן.
ולא ידעו! לא ידעו כי תקום בתחיית מתים פרטית
כל כך הרבה לפני תחיית המתים שלהם.
אבל לפחות הם נחים על משכבם בשלום
ומאמינים בזה שבזכותם היא קבורה שם
לצידם
עד קץ הימין.
אלא שהיא לא מתה חי א-לוהים, לא
ועכשיו, עכשיו, לא עוד ששה מיליון שנה
גם מלמדים פה בארץ ישראל שמי ש
וכו'
הבט, ראה, הוא היה
יצור חום מִכּוכַב אחר.
ומילים יש
חד ממדיות ומורכבות וסיבות ולהבין ושימוש.
עכשיו
עוצרים את המרצדס הכסופה אחת בַּשָנָה
עומדים בִּשְתִיקָה
של תדהמה
ומקיימים
(במקרה הטוב)
את מחצית השבועה:
לא שוכחים,
אבל רק את היהודים.
תמיד זוכרים גם לשאול: היכן הוא היה
אלוהים זה שלכם,
היכן.
לא שאלה טובה?
אלוהים היודע
מדוע אף פעם אחת אינם שואלים
היכן היה האדם.
***
העשן כַּלָה,
ובכיכרות המרכזיות בפולין
את השעון של ק. צטניק
החליפו בִּשְעוֹנִים דיגיטליים.
ובתל אביב?
בתל אביב עסקים כרגיל:
תור-ארוך-לאיזו-מכירת
חִיסּוּל-של-שעונים-מדוייקים
מייד אין ג'רמני.)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 23:12 |
|
| |
דומה שתהייתי ביחס לדבריו של בורג לא הובנה.
אין כל פגם, לדעתי, בכך שאדם בונה את עולמו הרוחני על בסיס גישות שונות זו מזו. אני עצמי עושה כן. תהיתי על אזכורם של ליבוביץ' והשל יחד משום ששיטותיהם נראות לי רחוקות זו מזו עד קצה הגבול, ומשום שנראה לי שהם עצמם היו עלולים להקפיד, אבל תהיה זו היא בחצי הלצה. זכותו.
השאלה החשובה יותר היא, איזה תפקיד מותיר בורג לאל בעולם הדתי אותו הוא מצייר. הוא מגרש אותו מההיסטוריה. גם ליבוביץ' עשה זאת. אבל - וכאן האבל הגדול - ליבוביץ' הותיר לו תפקיד מרכזי: להיות האוביקט של הפעולה הדתית. ליבוביץ' סבר שאם האדם אינו עובד דבר הגדול ממנו, דבר הנבדל ממנו עד כי אין לו אפשרות לתפוש אותו כלל במחשבתו, נידון הוא לעבוד את עצמו. ניתן להתוכח על תפישה זו, אך לא זו הנקודה. הנקודה היא שבורג אינו מותיר לו גם את המקום הזה. הוא רוצה דת שתפקידה לשפר את האדם והאנושות. הוא רוצה לבסס את הדתות כולן על האמונה באדם כנברא ע"י האל - כמנוף לשיפור מוסרי. זוהי גרסה חדשה לרעיון "דת התבונה" האוניברסלית הותיק. אבל, כמו ששאל אותו זקן את הרמן כהן, איפה הקב"ה פה?
שאלה אחרת היא איזה יחוד הוא משאיר ליהדות בעולם כזה. אמנם, יתכן בהחלט שהדברים מבוארים בטוטו"ד בספרו. אם יש כאן מי שקראו, יקום נא וישכילנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 23:48 |
|
| |
מיכי, לפי דבריך אין כל תפקיד לקב"ה בהיסטוריה. הכול בחירה חופשית. אגב, אין כל קושי לתאר מצב שבו הבחירה החופשית לא הייתה משתנה במאום, ולא הייתה קורה שואה. עלייתו של היטלר לשלטון והתגלגלות האירועים עד השואה לא היו מהלך דטרמניסטי, אלא אירוע כמעט ניסי (במובן הרע ביותר של המילה), מבחינת צירופי הנסיבות שנדרשו לשם כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 00:09 |
|
| |
הרב מיכי,
"כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות, המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית." (תפילת שחרית, ברכת יוצר, נוסח אשכנז)
אמנם יש מימד של "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". אבל אני חושב שהיהדות מייחסת לא-ל גם התערבות מסוימת בטבע: "עושה חדשות, בעל מלחמות". לא נראה נכון להסביר משפט זה רק במובן האלגורי, כאילו האלוקים שעומד מאחורי כל הטבע הוא בעצם הגורם גם למלחמות.
כך זה בפרט כשיש מלחמה בסדר גודל כזה, הנוגעת באופן הישיר ביותר לעם ישראל. קשה מאוד להניח שכל זה קרה במקרה ממש, שלא עבור שום תכנית אלוקית. (ודרך אגב, לא קשה מאוד למצוא כאן תכנית אלוקית.)
אני חושב שאפילו הגישה הקיצונית ביותר, צריכה לפחות לראות כאן הסתר פנים מכוון - שמתוך החלטה ברורה ה' החליט שלא להתערב כהרגלו. הרי כאן התקיים בדיוק: "והסתרתי פני מהם והיה לאכול..."
אני לא חושב שדרך היהדות היא להסתכל בהסטוריה ולומר פשוט: הכל במקרה, אין השגחה. אי אפשר לכפור לחלוטין בגישה ההטוריוסופית של התורה והנביאים, שכל כולם זועקים השגחה של שכר ועונש. "אם בחוקותי תלכו, ונתתי שלום בארץ..."
לא נראה לי ששאלת הצדיק ורע לו - שמועלית במקרא - נפטרת במקרא בדרך הזו של "הכל במקרה".
אני לא אומר שכל אחד חייב להאמין בדברי הרמב"ן ממש - ש"אין בהם טבע ומנהגו של עולם" ו"מה לרופאים בבית עובד ה'", אבל לכפור לגמרי בהשגחה?
- דו"ד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 00:11 |
|
| |
זריחת עץ,
אם יותר לי לדבר בשם מיכי (או בשם הדברים אותם אמר)
הרי הוא אמר מפורשות שמה שלא בידינו הוא בידי שמים, ואם אנחנו (קרי משפחת האדם, והעם היהודי בפרט) לא עשה את שלו, מה שנותר הוא התוצאות הנובעות מכך שהם כאמור "בידי שמים" , על כל המשתמע מכך...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 00:15 |
|
| |
רגע רגע,
מישהו פה כתב שיר מדהים.
shlomo, זה שלך?
אם כך קבל חופן 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 00:41 |
|
| |
שואה ואלוהים.
יש כאן התחמקות. לכאורה טוענים המאמינים שאין הבדל בין מחלת סרטן לשואה. וגם אין השואה הוכחה לאי קיומו של אלוהים.
הבעיה היא, שלנו (הכל על פי היהדות כמובן) אין מושג עצמי במהותו או מיהותו של האלוהים. כל שיש בידינו זו היהדות שהעבירה לנו מושגים מסויימים ביחס אליו.
והיהדות קבעה באופן החלטי מספר אמיתות:
1] אלוהים הוא טוב.
2] אלוהים מעניש.
3] אלהים לא ירע לאדם על לא עוול בכפו.
4] אלוהים אוהב את ילדיו ,העם הנבחר, היהודים.
5] ציוה אותנו ללכת בדרכיו "מה הוא חנון אף אתה וכו'"
עכשיו נבדוק את כל זה אל מול השואה. (ואם תתעקשו גם מול סרטן)
1]נניח שחטאו ישראל האם זה מצדיק עונש מזוויע שכזה?
2]האם אכן כולם חטאו באותה מידה?
3]מה אנו צריכים ללמוד מאלוהים שאם ילדינו חטאו לנו נכה בהם מכות נמרצות ללא הבחנה ואולי נכלא אותם בחדרם ?
4] היכן אהבתו לילדיו? כמו שראיתי פעם בסרט על השואה השחקן פונה את אלוהים " אומרים שבחרת בנו ,מה דעתך אלוהים, לבחור לפעמים עם אחר?!"
נכון שפילוסופית אולי אין זה הוכחה לקיומו או אי קיומו של אלהים, זה ודאי לא הוכחה לאי קיומו של אלוהי ליבוביץ שמעולם לא היה. אבל זו הוכחה די רצינית לאי קיומו של אלוהי היהדות.
זו האמונה הרווחת מאות ואלפי שנים ושום מובאה של איזה 'ראשון' לא תשנה את העובדה הפשוטה ,השואה נתפסת כמעשיו של אלוהים כחלק מהשגחתו הכוללת. ההבדלים בין הפלגים השונים הם ,שאנו לא מבינים את סיבותיו (חב"ד) ובין הכרזה מפורשת שזה עונש על התנהגותם של היהודים מחטא ההשכלה, ציונות, ועד דיבור בבית הכנסת.(הרב שך ,סטמר ,ועוד ועוד. בעצם הרוב.) טיוח לא יעזור במקרה זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 01:25 |
|
| |
נכמלנישט
הנושא הפך להיות בעית הרע.
זה נושא שתמיד הטריד אותי. מלבד זה, את ההשוואה בין סרטן לבין שואה עשיתי אני.
ובכן, הצגת טיעון שמפריך לכאורה את אמונתנו (או ידיעתנו) שיש אלקים.
בקיצור גדול:
א. אם יש אלקים, אז לא יכול להיות רע.
ב. יש רע.
ג. לכן אין אלקים.
זה טיעון תקף.
העוקץ, כפי שכבר כתבו כאן, הוא בטענה הראשונה. איני יודע מדוע ה' מאפשר שיהיה רע, אבל עובדה היא שהוא מאפשר זאת.
***
האם זה המחיר של בחירה חופשית? זה אחד הנסיונות המעניינים ביותר לענות לבעית הרע. אולי הוא אמיתי. תשובה זו הוצגה לעיל בידי מיכי.
כמובן, לכל תשובה יש מחיר. מחיר תיאולוגי. אפשר לדון במחיר התיאולוגי של התשובה הזו.
הייתי מוסיף על דברי מיכי: ה' אינו מתערב בבריאה, לא תמיד. לפיכך, הוא מניח לרע לעשות רע, ולטוב להגן על עצמו. הוא גם מניח לרע לחטוא, ועוד נותן לו סיכוי לעשות תשובה. צא וראה - סיפורו של קין.
האם התשובה הזו מניחה את הדעת? עבור מי שאוהב את הבל, זו תשובה קשה מאד לחיות עמה.
***
למעשה, איני מכיר פתרון מניח את הדעת, מבחינה לוגית, לבעית הרע. הפתרון נראה לי במישור האקזיסטנציאליסטי.
בעבר הבאתי את תשובתו של ר' נחמן מברסלב, שהיא בעצם שאין תשובה, שהתמיהה הגדולה הזו היא חלק מהבריאה, וכך הוא מפרש את הצימצום שביסוד הבריאה. שהקב"ה ברא עולם והניח מקום לאפיקורסות ולתמיהות. מדוע שיעשה כזאת? זה גופא חלק מהתמיהה...
זו תשובה מתוחכמת ומעניינת מאד. אני משער שיסוד הקסם שבה, לגבי, הוא בכך שאין כאן תשובה, אבל יש כאן הבטחה. הקב"ה אומר לנו: לא תדעו למה, אבל תדעו שאני עומד מאחורי הענינים.
(הארכתי לכתוב על זה באשכול אחר, וכמדומה שהוא במומלצים).
כלומר, למרות שהתשובה של ר' נחמן לכאורה שולחת אותנו אל המטפיזיקה, למעשה היא מחזירה אותנו למישור האמונה, אל המצוקה הקיומית של המאמין הנאלץ לפעמים לתפוס בשינים באמונתו - כהגדרת ר' נחמן עצמו.
***
מעבר לכל זה, השואה כמדומה נזכרת כמעט במפורש בתורה. בפרשיות הקללות. האם אין שם תיאור קרוב למה שקרה לנו, לעם ישראל?
איני יודע מדוע זה כך. אבל כשאני מתבונן, מבחינה אמפירית, בהיסטוריה של מאות השנים האחרונות, אני יכול לזהות את הקו הזה. ה' מזהיר אותנו. תתנהגו יפה, ולא אעניש. (איני יודע מה ההצדקה לעונש קיבוצי, אבל זה הבסיס לפניה של התורה אלינו).
יתכן כמובן שאני משלה את עצמי. יתכן שאני מאמין לתורה ולכן אני לוקח את הנבואה וההזהרה של פרשיות הקללות בתור קטיגוריה פרשנית, ואז אני חושף את הנתונים שהקטיגוריה הזו מסייעת לי לזהות. ובכל זאת, נראה לי שהקו הזה נכון.
(עיין גם באשכול על השגחה פרטית ומשמעותה. איני זוכר אפילו את שמו. אולי לינקי יודע. היו שם דיונים גדולים, עם וטו ומוישהגרויס, על משמעותה של השגחה, וזה רלוונטי מאד למה שאני כותב כאן).
הארכתי ואפשר שסטיתי מהנושא המרכזי. אך כתבתי דברים שקרובים לליבי. נער הייתי, אם גם לא זקנתי, וידוע ידעתי על צדיק נעזב ועל זרע המבקש לחם, ואין דבר קשה מזה לאדם המאמין, שמרגיש לפעמים עד כמה קשה לתת מבטחו בה', שהינו מעבר לכל הבנה וציפיה אנושית. ובכל זאת, מה עוד יש לנו? רק הדיאלקטיקה של התחזקות...
(האם כתבתי מילים לריק?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 02:25 |
|
| |
מימוני,
רגשת אותי בכתיבתך הלא נחרצת, המודעת לקושי . כל כך קוטבי לחרדים מסוימים שבחיוך נצחון מוציאים לך את הקללות בתורה ומחווים לך באצבע משולשת "הנה רואה, הכל ידוע ,עם ישראל חטא ולכן נתקיימו בו הקללות" או מביאים את דברי הגמרא על שלוש השבועות "אם תעירו ואם תעוררו וכו" אתיר בשרכם כאילות השדה.,והכל כמובן באשמת הציונות.
רק לב אבן לא יבין שיש עם השואה בעיה אמונית קשה.
ובכל זאת, לא השבת לי על השאלה מה אני ,אתה אמורים ללמוד מהתנהגותו של אלוהים בשואה? לחנון? לרחם? או להיות נוקם ונוטר אם מישהו פגע בנו לרצוח את ילדיו?
שלא יאשימוני בדמגוגיה -אני יכול להרגיש כבר את השחזת המקלדות של כמה ממשתתפי הפורום- מה כבר חטאו היהודים שאלוהים (בהנחה שזה הוא,כמובן) הרג מליון וחצי ילדים של טעמו טעם חטא.
נהוג אצל החרדים ,אחרי מאורע קשה, לעורר את האנשים לתשובה לנסות להבין מה אלוהים דורש מאיתנו. ואני שואל מה הוא רצה מאיתנו ?
וכמובן לא הדגשתי את שאלת השאלות מה חטאו הילדים?
האם נוכל לומר שהנהגתו של אלוהים ברחמים וחמלה?
ונניח שאכן יש אלוהים האם תוכל בלב שלם לצעוק "צדיק אדוני בכל דרכיו"? או אלוהים טוב וסלח?
ואני בכוונה לא נכנס לשאלות הפילוסופיות מהו אלוהים והאם ניתן כלל לומר עליו טוב וסלח. כי אני יוצא מנקודת הנחה פשוטה שהאמונה היהודים רובא ככולה מאמינה כפשוטה שאלוהים טוב והוא זה שמנהל את העולם עד לרמה של איזה עלה יפול על איזה תולעת (בעש"ט).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 10:09 |
|
| |
נאכמלנישט
הלא זה בדיוק הענין. שה' אוהב אותנו, אבל גם מעניש אותנו. האם זה מנוגד לרעיון של רחמים, של רחמים אינסופיים? יש בדבר צדדים לכאן ולכאן.
אחד הדימויים שאנו משתמשים בהם כדי לצייר לעצמנו את הנהגת ה' הוא לראותו כאבא.
ואבא צריך לדעת גם להעניש, לפעמים.
איני אומר שיש יחס חד חד ערכי בין עונש האב לבנו הקטן לבין עונש קיבוצי לעם ישראל, אבל יש דמיון מסויים בעצם הרעיון שאי אפשר בלי ענישה.
ודומה בעיני שזה מה שמונח ביסוד המדרש כי ה' רצה לברוא את העולם במידת החסד, ולא עמד העולם, במידת הדין, ולא עמד העולם, וברא בשילוב של שתיהן.
יותר מדי חסד - אין עונש - ויעשה כל איש גם את הרע בעיניו.
יותר מדי דין - יותר מדי עונש - אין לעולם עמידה.
שילוב של שניהם - יש "תזכורות". יש תזכורות עדינות ויש תזכורות נוקשות.
ולאחר דורות של התעלמות, יתכן שאז ה' מעניש בכוח, כנאמר בנבואה במקרא. וזה מה שנקרא "חרון אף".
זה כואב, אבל אי אפשר להגיד שלא ידענו.
(איקון עצוב ודואב, איקון מפשפש במעשיו).
דוגמא לרעיון זה, שעשתה עלי רושם גדול, מוצגת בספרו הקטן והיפה של הרמ"ק, "תומר דבורה". ומשם לקחתי מקצת דברי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 10:16 |
|
| |
דו"ד
תודה על ההפניה. הנה הדברים, בקיצור, מועתקים משם:
[מה חטאו קין והבל?]
וכדי שיתבאר זה ביאור יפה, נשאל מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה' שלא שעה השם אליו ואל מנחתו? ואם מפני שלא הביא מבחר הצאן ואילי נביות כמו שהביא הבל, מה חטא בזה אם נתעסק בעבודת האדמה והצליח בה, והביא מפריה מנחה לה' להודות לפניו כעל כל אשר גמלהו ה'. למה לא שעה השם אליו ואל מנחתו?
כי הדעת נותן, שכל מקבל טובה מאחר כשהאכילהו והשקהו, שישלם לו תודות מעין הטובה שקיבל ממנו. ולא יחויב להודות לפניו שהלבישו והעשירו, ושעשה עמו מה שלא עשה. אבל ראוי שתהיה ההודאה מעין קבול הטובה. ואם לא תהיה ההודאה יותר אין עליו בזה תפיסה ולא עוון אשר חטא.
ואם על שלא הביא מפרי העץ, אלא מפרי האדמה, כמו שכתבנו למעלה (מאמר ג פרק ז), לא היה ראוי לעונש גדול, שנכתב עליו הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ וגו' (בראשית ד').
וכן יש לשאול, אחר ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו למה נהרג, ואיך לא חנה מלאך ה' סביב ליראיו להציל ממוות נפשו?
וכן: למה נאמר בשת ויולד בדמותו כצלמו (שם ה'), ולא נאמר כן בהבל ששעה השם אל מנחתו?
[הנזק באכילת בשר]
וביאור כל זה לפי מה שאחשוב הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש.
כמו שביאר הכתוב זה, שאחר שאסר לישראל קצת בעלי חיים, אמר בסוף (ויקרא י') ואל תשקצו את נפשותיכם וגו' ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חסר אל"ף להורות על שהם מולידים עובי ואטימות בלב.
וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא ל"ט) על זה הפסוק:
עבירה מטמטמת נפשו של אדם:
אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם.
ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם.
ויתכן מה שחיסר בזה ממזונות נאותים, בשייחד אל האדם בצמחים מזונות נאותים טובים, כחיטה והשעורה וכל דבר שיש בו זרע שראוי להיזרע, וכל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. ולשאר הבעלי חיים נתן להם לאכילה כל ירק עשב שאין בו זרע שראוי להיזרע. וזה להעיר על היתרון שיש בין מין האדם לזולתו מבעלי החיים.
[דעת קין]
וכשנולדו קין והבל, וראו את אדם אביהם טורח בעבודת האדמה, וזורע חיטה ושיעורה וחרצן ואוכל וניזון מן הצמחים, חשב כל אחד מהם דרך לעצמו. וכוונת כל אחד מהם הייתה נִכֶּרֶת מתוך מעשיו.
כי קין לקח לו אומנות לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה, להיותו ניזון ממבחר הצמחים. כי אחר שראה האדם ניזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל, וּכְמות זה כן מות זה.
ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחים, ולא הביא קורבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול שראוי להביא קורבן עליו.
אלא שלפי שהיה לו להביא מפרי העץ, שהוא מבחר הצמחים, ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר מן הירקות, חטא כמו שאמרנו למעלה.
אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שווה אליהם לפי דעתו, כי כְּמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו ניזון מן הצמחים כבעלי חיים.
[דעת הבל]
והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתן, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה.
ולזה אמר הכתוב (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. כלומר: גם הוא על כוונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים, אם לא לצורך גבוה ולעשות קורבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה, כי כולם יאבדו והוא יעמוד.
אבל האדם אין לו יתרון עליהם כי אם בהיותו רועה אותם ומנהיג המדינות וכיוצא בזה.
ולזה נהרג הבל, להיות זה הדעת קרוב מאוד מדעת קין, ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו.
אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים וממשלה עליהם, ויוכל להרוג אותן לצורך גבוה, והוא קרוב אל שיוכר על ידו יתרון האדם על הבעלי חיים, והכיר מעלת האדון להביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שעה השם אל הבל ואל מנחתו, להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין.
ולא שעה אל קין ולמנחתו, להיות רחוק מאוד מהאמת, אחר שחשב שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים, וגם שלא הכיר מעלת האדון אחר שהביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ כמו שאמרנו.
***
הצדקת מערכת הענישה - נושא חדש שמתקשר לקודם
מה שקשה בעיני הוא כך: נניח שהסברנו את ענין הבל, שמצאנו שחטא ולכן לא היתה לו סייעתא דשמיא להינצל.
אבל האם תמיד יש יחס חד חד ערכי בין חטא לעונש? האם אין אדם מת בלא חטא? האם אין ייסורים בלא עוון?
וגם אם נניח שיש איזו מערכת של עונש מול חטא, האם יעלה על הדעת שבגלל, נניח, הזזת מוקצה, אדם יתחייב באיזו מחלה נוראה?
איני אומר שלכך נתכוונת, אבל הדברים עלולים להתפתח בכיוון זה. ומיום שעמדתי על דעתי תהיתי כיצד הדברים מתיישבים, כיצד ניתן להניח שעבירה כלשהי מצדיקה את הדברים האיומים שמתרחשים לפעמים, ה' ירחם, בצורת ענישה.
נכון שלמדנו שצריך לחפש לעשות תשובה ולפשפש במעשינו, אך זה נראה לי יותר כהמלצה. אם כבר קרה דבר נורא, מה נעשה? האם נתעלם? ודאי שלא. אנו צריכים להתעורר ולחפש מה אנו יכולים ללמוד מזה.
וכמדומה שבזה שבנו אל מסקנתו של מי שהובא בראש האשכול.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 17:47 |
|
| |
מימוני,
צר לי ,נכון שאתה מרגש אותי , אבל אני משתדל שזה לא יעבוד עלי.
ובשביל הנוחות והפוקוס אצמצם לשאלה אחת.
מליון וחצי ילדים מה חטאו?
איך אני אמור להשתכנע מהשם מעניש? את מי הוא מעניש?
למה שלא יעניש את הסינים בשביל חטאי עמו? (אגב, הוא עושה זאת ..)
לולא דמיסתפינא (כך אומרים? אח..אני מרגיש חשוב..) הייתי מסיק מכך שאלוהים רצה שנראה שהוא לא קיים, וכל הסיפור של עם בחירה הוא בבל"ט.
ואל תשאל על הפרדוקסיות זה למעלה מהשגת אנוש...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 18:00 |
|
| |
אתה רואה... העש נמצא שם גבוה למעלה ליד קיר המבוא הלבן. אפשר להבחין בו רק מפני
שהוא מתנועע. מכאן אפשר לחשוב שהוא ציפור המעופפת גבוה בשמים, אם תחשוב על הקיר כעל השמים. גם העש בוודאי תופס כך את הקיר זז, ורק אנחנו יודעים שאין זה נכון.
והוא אפילו אינו יודע שאנחנו יודעים. הוא אפילו אינו יודע שאנחנו קיימים. נסה איפוא לתקשר עימו, אם תוכל. התוכל להגיד לו משהו - כל דבר שהוא – באופן שיבין אותך ושאתה תהיה בטוח שהבין אותך הבנה שלמה?
אינני יודע, עניתי, התוכל אתה?
אני יכול, ענה הישיש בשלוה, ובספיקת כפים הרג את העש, והראה לי אותו מחוץ על כף ידו.
התחשוב שלא הבין מה שאמרתי לו ?
תאר לעצמך שקיים מישהו, אשר יודע עלינו מה שידוע לנו על העש, מישהו היודע באיזה אופן במֶה ומאיזו סיבה מוגבל המרחב הזה, שאנו מכנים בשם שמים, ושנראה לנו בלתי מוגבל, מישהו שאינו יכול להתקרב אלינו ולהביא לידיעתנו שהוא קיים בכל דרך אחרת, אלא בזו האחת והיחידה – בהורגו אותנו. מישהו שאנו ניזונים ממלבושיו, מישהו שמותנו טומן בכף ידו כמו לשון, כמו אמצעי תקשורת עמנו. בהמיתה אותנו מבשרת לנו הישות הזרה על קיומה בעולם, ואנחנו, דרך מותנו ... רואים כמו דרך סדק בדלת, בהרף עין אחרון, שדות חדשים וגבולות אחרים.
[מילוראד פאביץ', מתוך: מילון הכוזרים]
|
|
|
|
|
|
