אברהם בורג על השואה - YNET

התגובה האחרונה היתה המושכלת מכולן...

מצאתי באינטרנט. ( נא לעיין ולהתיחס לפיסוק,חשוב מאד!)

28.4.03

כה ניסן תשס"ג

פרשת "קדושים" - ערב יום השואה

מכתב לאלוהים

תמר דובדבני





אלהים היקר שלום רב!

מחר יום השואה, כמו שאתה בטח זוכר, והמועד הזה, כמו בכל שנה, מעלה אצלי המון שאלות.

הפרשה שהועדת לנו לקרוא השבוע, מדגישה אצלי את מה שאני חשה כבר זמן רב - היחסים שלנו תקועים. כנראה שיש בינינו איזו אי- הבנה, ודווקא ערב יום השואה, נראה לי זמן טוב לברר אותה.

אתה פותח את דבריך בפרשה במילים: "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם." [ויק' יט].

אם הבנתי נכון, אתה מעוניין בהתקרבות בינינו, בסוג מסוים של שיתוף פעולה, ואולי, אפילו, בצעדים ראשונים לקראת שיפור היחסים הבעיתיים שהצלחנו לפתח באלפי השנים האחרונות. מה שאני לא מבינה, זו הדרך שלך לעשות את זה. לא רק הפירוט הרב בהמשך הפרשה, בלבל אותי, אלא גם עצם הדרישה - האם אתה מבקש מאתנו, בני אנוש, בשר ודם, להיות דומים לך?

אם אתה רוצה שנהיה דומים לך, אז כוונת דבריך היא, כנראה, שכמו שאתה נבדל וקדוש אתה מבקש מאיתנו להיות נבדלים ולעשות הבדלות - בין שלמים ופגומים, בין ראויים ללא ראויים. למשל - "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא-תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא-תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה". [ויק' כב - 22]. אתה נבדל ושלם, ולכן אתה לא רוצה "להתערבב" בפגועים, בחולים ובחלשים. אם אתה רוצה שנהיה דומים לך, אולי אתה מתכוון שגם אנחנו צריכים להבדיל את עצמנו מן החולים, הנכים, המוגבלים. גם אנחנו לא צריכים, אולי, בחברתנו הקדושה - הנבדלת - אנשים פגומים. אז אולי כדאי שנהרוג אותם, או לפחות נרחיק אותם מאיתנו. כך אנחנו צריכים לנהוג, אולי, גם באלה שפגומים באופן עמוק יותר, נפשי ורוחני. אלה שממש לא מסוגלים להשתלב בקהילה שלנו, מפני שאינם מקבלים עליהם את החוקים הבסיסיים ביותר. למשל - "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" [ויק' יט - 23]. אותך הם מגעילים נכון? אתה בעצמך אומר: "תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" [ויק' כ - 23], אז אולי גם אנחנו צריכים להיגעל מהם, ומתוקף קדושתנו ונבדלותנו, נרדוף, נשלוף ונאסוף אותם מן המחבואים, ואח"כ גם נמית אותם. אם נרצה להיות דומים לך, באופן עמוק יותר, אז נצטרך לא רק להיות "נבדלים", אלא גם "יחידים", ואז - אלה שמסרבים להאמין באמת האחת והיחידה - "מוֹת יוּמָתוּ"! אלה שלא דומים לנו - "מוֹת יוּמָתוּ"!... כל אלה שאינם מתאימים להגדרות ה"קדושה" שלנו- "מוֹת יוּמָתוּ"!

אני לא בטוחה... כל העניין הזה של הדמיון אליך, לא נראה לי. אני לא בטוחה שאני רוצה שנהיה כאלה - "קדושים", "נבדלים" - זה נראה לי מסוכן.

בעצם, אולי הדרישה שלך - "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", היא לא דרישה לדמיון אלא דווקא להדדיות?

"הדדיות", זה משהו שקיים בין שניים במעמד דומה - לפחות זה כלפי זה. אין הדדיות בין עבד ואדון, אין הדדיות בין כובש ונכבש, אין הדדיות בינך לבינינו. אבל נניח, לצורך הענין, שבהקשר מסוים נוכל לראות בך רע, או שותף למטרה. נניח שיש לנו מטרה משותפת - שיפור היחסים בינינו.

אם כך, אני מסכימה שאנחנו צריכים לבדוק ולחפש כיצד יש באפשרותנו לתרום למען המטרה המשותפת הזו. בשביל ההדדיות, אנחנו צריכים לחשוב על כמה צעדים בוני אמון: אולי נתחיל משחרור הכתר שהטלנו עליך - לא עוד מלכות מכבידה, לא עוד הטלת אחריות בלעדית עליך. מעכשיו, אתה ואנחנו שותפים מלאים בהנהגת העולם. בשלב הבא, אולי נפתח את הסגר שכפינו עליך - די להגבלות המילוליות! לא עוד הגדרות ברורות וחד משמעיות של מי אתה ומה אתה רוצה. אנחנו נפתח את סגירות המחשבה שלנו ואת הסגר שכפינו עליך בגללה. מעכשיו, אתה חופשי להתגלות בכל דרך שתרצה. בשלב האחרון אולי נסיר מעליך את העוצר המכביד, שמונע ממך להגיע אלינו, אל כל אחת ואחד מאיתנו. העוצר הזה שסוגר ומכתר אותך בתוך התחום הקטן והמצומצם "שלנו". אמנם תחום של קדושה ונבדלות, אבל בכל זאת - שטח מוגבל. מעכשיו, תוכל להגיע אל כ-ו-ל-ם, ולגעת בכל מי שתרצה - גם אם אנחנו לא חושבים שהוא ראוי לתשומת לבך או שהיא מתאימה לך.



אחרי שנעשה אנחנו את כל אלה, למען התקדמות הקשרים בינינו, האם אתה מבטיח, אלהים, כצעד של הדדיות, להפסיק לשלוח אלינו אלימות, שנאה ורצח?



אני ממש אשמח לתשובתך המהירה,

להתראות (או לפחות להשתמע) -

תמר

ואני חשבתי שאם אנחנו שותפים מלאים בהנהגת העולם, אז לא הוא שולח אלינו אלימות, שנאה ורצח, אלא אנחנו מעוללים אותם לעצמנו...

קצת דמגוגיה בקפיצה מהקרבנות לטבח המוני של כל מי שלא מוצא חן בעינינו. למה הכותבת מעונינת לשפר את הקשרים עם מי שרוצה שהיא תהיה נאצית?

ואגב, הדוגמה מהקורבנות לא ממש מוצלחת. אני מניח שגם תמר דובדבני, כאשר היא נותנת מתנה לידיד או קרוב משפחה, משתדלת לתת מתנה שהיא יפה מבחינה אסתטית, אף שמחינה ערכית אין כל הבדל בין מתנה יפה ומכוערת.

גם וגם,

נראה שהכותבת רוצה לשפר את היחסים בין אלוהים ואדם(בעצם, בין האדם והאלוהים כמושא לשאיפה אל הנשגב.).
כי יש לה הרגשה שהיא לא מבינה היטב מה הוא רוצה ממנה האם הוא רוצה שתהרוג את כל מי ששונה ממנה? או שזו רק פרשנות מגבילה באמצעותה בני האדם "כובלים" את אלהים.

מי מחליט מהי קדושה? מי מחליט איך לפרש את החוקים? בני אדם, נכון? ואם הם גזענים ושונאים את כל מי שהוא אחר (הומוסקסואל, גוי וכו') אז הם ימצאו לכך ביסוס גם בפרשת קדושים. ואם הם רוצים למצוא דרכים להתעלות וקדושה - גם זאת ימצאו שם. ה"קדושה" של אלהים תלויה בפרשנות האנושית.או אם תמצי לומר הומצאה ע"י האדם. והמכתב הזה, הרי לא נשלח לתיבה האישית של אלהים (לפחות לא על פי הידוע לי..) הוא נשלח אל בני האדם!
בעיקר אל אותם בני אדם שמעמיסים את פחדיהם ואת שנאת הזרים הטבועה באדם, על אלוהים.

נאךאמלנישט,
אני לא ראיתי שום פרשנות (ביהדות, לפחות) ששואפת להרוג את כל מי ששונה ממנה, בודאי לא באופן בו תיארה זאת הכותבת. האמת היא שקצת מפתיע אותי לראות אותה חתומה על טקסט כזה, הואיל ולא פעם הובאו כאן דברים בשמה ובדרך כלל מצאתי בהם טעם רב.

לדבריך בנושא הפרשנות, הרי לפי תפישה זו אין כלל אל, יש רק אנשים שעושים מה שהם רוצים - ברצונם, יפרשו כל טקסט לכל כיוון שיעלה במוחם, ברצונם - יהרגו כל מי שיתחשק להם, ותפקידו של האל כאן קטן יותר אפילו מזה שמועיד לו אברהם בורג. לא זה מה שאני רואה בדברי הכותבת; היא מעונינת באל פעיל ומשפיע, גם אם לא דומיננטי כמו בתפישה הקלאסית. אם כך תופש אתה את הדברים הרי באמת איני רואה מה טעם לכתוב לאנשים אלה בדרך עקומה של פניה אל האל, כביכול, במקום לפנות אליהם ישירות - הרי, לדבריך, הם אינם משרתים את האל אלא הוא משרת אותם.

גםוגם,

אכן זוהי פרשנותי -גם לי מותר חופש הפרשנות...- האל יכול ורצוי שישמש רק כשאיפה אל הנשגב ולכל אלה באדם אשר אינם מסוגלים להתנהג מוסרית ללא אל מלמעלה.
לשאלה על מעמד השונה ביהדות מן הראוי לדון במקום אחר.

בכל אופן בדבריך סטינו מנושא אשכול זה. וזה האלוהים כפי שמשתקף מהשואה. או האמונה בו כתוצאה מהשואה. אשמח לשמוע ממך בנושא זה.

נ.ב. לא זכור שהובאו דברים כאן ממנה, למעט משהו על מגדר האלוהים (היתה זו היא?) בכל אופן אהבתי את הצורה שבו פנתה אל האלוהים.

גו"ג,

לגבי דמות הא-להים ותפקיד האדם בטקסט הנ"ל -
אני מסכימה איתך שיש שם בלבול מסוים, אבל אולי אפשר להבין אותו כסוג של מורכבות אמונית מובנית הקיימת אצל א/נשים מסויימים/ות: א-להים הוא גם נשגב וגדול וכל יכול, ובו בזמן, גם תלוי ב"חסדי" בני האדם המפרשים אותו ומאמינים בו, ואשר בלעדיהם (אולי) אין לקדושתו משמעות.
מבעד לניסוחים הבעיתיים, אני ראיתי התייחסות מורכבת ומסובכת של אדם אל א-להים: רצון ושאיפה להאמין בנשגב, בטוב ובקדוש מחד, וחוסר סיפוק מן האופן בו אלה מתגלים ומתפרשים בעולמנו, מאידך.



נאך,

תודה על הבאת הדברים. אני חושבת שהשאלות שהם מעלים חשובות ורלוונטיות לדיון כאן, גם אם יכולות היו להתנסח באופן פחות דמגוגי (אני תוהה על הקשרם של הדברים, וייתכן שיש בו כדי להסביר את הניסוחים, שאינם אופיניים לכותבת, אבל לא זה המקום).

נאך,
הסברתי טוב מאוד.

אתה כופה על הדיון הנחות מסוימות על הא-ל ,טוען שהן של היהדות ואח"כ שואל עליהן.

את השואה ביצעו בני אדם, חלק לא מבוטל מהאנושות (יש לציין) ולחלק הארי משאר האנושות זה לא ממש הפריע.
כך שאם יש לך שאלות תפנה קודם אל האנושות. (ולמרות היותינו יהודים אני לא חושב שיש לנו "פטור" מכך)

השואה נוצרה בעולם חילוני, ומתוך השקפות עולם חילוניות.
כך שאם יש לך שאלות תשאל קודם על השקפות העולם החילוניות.


נכון אמנם שהעולם נברא ע"י הקב"ה ושיש השגחה מאיתו, כך שהתאפשרותה של שואה בעולם הזה (שקשור לא-ל באיזהשהוא אופן) בהחלט צריכה להעלות תמיהות, אבל לשים אותו במרכז ההתרחשות לכאורה , כאשר כל (או לפחות רוב) הנוגעים בדבר ניסו ועדין מנסים להעלים את מציאותו והשפעתו מה"מגרש" הריאלי של העולם (ואף אתה עצמך נקטת בסגנון דומה) , זה לא רציני במקרה הטוב
דמגוגי במקרה הפחות טוב ,
ובעיקר צבוע, אפילו מאד צבוע.

איש ציפור.


בתחילת תגובתך אתה 'כופר הכל' טוען שאני מלביש את השקפות שלי על היהדות. ובסופה אתה כבר מודה במקצת. ומסגול להבין שאלה. בדרך זו יש סיכוי שבכל זאת תבין את השאלה.
תפיסת השואה כעונש לא הומצאה על ידי (ושום ציוצי ציפור לא ישנו עובדה זו..) גם באשכול הזה טענו חלק מהדוברים כך. זו כמובן תפיסת רובו של הציבור החרדי דתי. גם אותם -ואני חוזר על עצמי,אך מה לעשות, אתה לא אוהב לעיין בדברי אחרים.- שטוענים שאין השואה כעונש מסכימים (ואף יותר מכך) שזה מהלך לא מובן של אלוהים.
אם עד כאן הכל מוסכם- שיהיה ברור אלוהים אינו פקיד זוטר שיש לו אחריות פחותה..- אז ניתן להמשיך את הדיון הבעייתי בינינו בו אתה לא מעיין ,או לא מתאמץ מעט להבין את שאלותי - יודגש, שאלות ! לא תשובות!- אבל
בהחלט פוסק וקובע שאני צבוע. למה? כי שאלתי שאלה שאין לך תשובה עליה? כי בתוך תוכך אמונתך מתעררת?
כי כמו שאדם עומד לפעמים נפעם אל מול הבריאה האדירה וחושב לעצמו "מי ברא אלה" וזה מביא אותו לאמונה באלוהים. כך עומד אדם נפעם אל מול הזוועות ושואל היכן הוא אותו אלוהים משגיח,רחום וחנון? זו שאלה טובה וקשה שכבר התחבט בה איוב. ואלוהים בשום שלב לא ענה לו איובק'ה תראה, "זה לא אני זה הוא" .
אז איש ציפור חסוך לנו את התקפותיך האישיות,ונסה (וזה גם לדגים) מעט לעיין. אם דעתך האישית שאין האלוהים אחראי לכך ואין זה חלק מניהולו את העולם, אזי אין לי שאלה אליך. השאלה היתה -מה לעשות, אני חוזר על עצמי כי באמת ובתמים יש לי ענין שתבין- על התפיסה הרווחת והמקובלת בציבור הדתי\חרדי.

קאפיש?

איש ציפ

יורשה לי לשאול מה הקשר להשקפת עולם חילונית ולשואה? האם נאך טען שהשקפת עולם דתית גרמה לשואה?
ואגב, היטלר ראה עצמו כשליח האל. והאנטישמיות טופחה ע"י הממסד הדתי\נוצרי לאורך כל ההיסטוריה ולדעת מומחים האנטישמיות הנאצית מקורה שם.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,
לא אכחיש שהאנטישמיות הנאצית ינקה מיסודות נוצריים , אם כי די ברור שהנהיליזם החילוני שפרח בשלהי המאה ה19 השפיע על ההשקפה הנאצית ואיפשר ליצור אדאולוגיה של רוע. (לעומת הנצרות , שרואה ביהודי כשלילי "רק" כל עוד לא קיבל על עצמו את הנצרות )
בכל אופן הנושא מעט מורכב יותר, ובהחלט לא באתי למצות אותו כרגע.

נאך,
אני בהחלט חושב שבשואה יש מימד של עונש, אבל כדי לנסות להבין את משמעותו ובכלל את הנהגת הבורא, ראוי לבוא במבט שקודם כל נושא גם הוא מעט באחריות במה שקרה . קודם כל כחלק מהאנושות (שמה נעשה היא זו שעשתה את השואה, ולא שום גורם אחר ,ושום קשקושי נאך לא ישנו את זה) ואח"כ כיהודי. (כן לדעתי גם לקרבן, יש אחריות מסוימת במצבו למצער)

אחרי שתמצה עד תום את השאלה איפה האדם היה בשואה, ובכל מאות ואלפי השנים שקדמו לה (וגם ב60+ שנה שאחריה....) אני בטוח שהשאלה איפה א-להים היה תיענה ממילא.
ואם לא אני מניח שאפילו אני הק' אוכל להבהיר מעט.
כל עוד הגישה מתנשאת, ולכאורה שופטת את הא-ל,
לא נותר לי אלא לומר את האמת
לשאלה כזו יש שם
קוראים לזה צביעות.
או סתם חוצפה.



תוקן על ידי - אישציפור - 10/05/2005 16:56:07

אחרי קריאה נוספת (למקרה שלא היה ברור לפני כן)
אני לא חושב שנכון לצייר את הציבור הדתי-חרדי והשקפותיו באופן כזה פשטני.

אני יודע שיש גישות של "שכר ועונש" במבט פשטני, ואפילו שהן די נפוצות, אבל ניסיון ההכללה וההעמדה של הנושא כאילו מדובר בשאלה אמונית קשה כ"כ "אובייקטיבית" (כלומר למי שתפיסת העולם שלו לא כ"כ פשטנית ורדודה) היא שהפריע לי.
אם דייקתי נכון מדבריך האחרונים, ואתה מקשה רק על בעלי השקפה פשטנית מהסוג הנ"ל,
אין לי בעיה עם שאלתך. (אם כי חבל שלא הבהרת לפני כן שאתה יודע שיש השקפות דתיות אחרות ואתה פונה רק כלפי ההשקפות הספיציפיות האלו, היית חוסך כך את חילופי הדברים האלו ביננו ואולי עוד אחרים)