החיים לא כמשחק מונפול...

יבוסי
בקשת, קבלת.

החלוקה בין צומח וחי כחלוקה רוחנית שייכת לעולם האריסטוטלי- אפלטוני אשר ניסה לבנות דרגות של יצורים לפי המאפיינים החיצוניים שלהם ולכן גם לפי הדרגה הרוחנית שלהם.

כיון שלא היו לו מדדים אחרים להסביר את הטבע הלך המדע האריטוטלי בכיוון של חלוקה של מדדים חיצוניים כהגדרה של טבעים שונים- דומם, חי, צומח וכדומה וכך הגדיר אותם.

עם התפתחות חקר התא התברר כי כולנו בנויים על אותה מערכת ולכן אין צורך בכל אותן חלוקות משונות ומוזרות.

בקשר לתודעה, אם סלקו את העניין הרוחני מהעניין, הופכת התודעה לעניין פשוט של הגדרת האני לעומת גורמים חיצוניים.

כך פועלים תאי דם לבנים כנגד חיידקים, כך פועלים עצים המפרישים שרף הפוגע בחרקים הפוגעים בהם וכך פועל האדם כאשר דורכים לו על הרגל.

אין נשמה, יש רק תודעה.

והיוצא מכלל דברנו- אין עולם רוחני, יש רק עולם מטריאליסטי.

ושמע האמת ממי שאמרה.

מצד אחד נמצא מנדלה, עם תרשים מפורט של כוחות רוחניים הפועלים על גופים נבראים שיאבדו את מציאותם ללא כח מחיה מרכזי.
מצד שני אתה מציג תמונה בהירה של מדע אשר הצליח לקבוע עמדה לגבי התודעה.

אני משער שאדם שיוקפא למשך כמה כמה דורות, ירגיש אחרי יקיצתו כמו שאני מרגיש עכשיו. מתי כל זה קרה?

יבוסי,
כבר אמר מי שאמר שהמדע והפילוסופיה הם כשני עולמות מנוגדים הנלחמים אחד בשני. כרגע רק נותר לך באיזה עולם לבחור!

וצדק,
הטיעון שלך נשמע לי קצת צורם ולא עניני, אסביר את דברי בימים הקרובים (מפאת חוסר הזמן)

(וצדק משלב ידים בסבלנות ומחכה לתשובה)

ושמע האמת ממי שאמרה.

וצדק, אם אתה מתקשה בנטילת הקורה, אל תהסס לבקש עזרה.