| נשלח ב-6/5/2005 08:32 |
 |
| |
הצביעות של אומנית חילונית אופייני לבוהמה
נעמי שמר: 'י-ם של זהב' לא שלי
יום חמישי, 5 במאי 2005, 6:40 מאת: תום שגב, הארץ
נעמי שמר. במשך השנים הכחישה בכעס את הקשר לשיר הבאסקי ()במכתב לפני מותה התוודתה המלחינה כי לחן שירה הנודע מבוסס על שיר ערש באסקי. "אולי בגלל זה חליתי", כתבה
ימים אחדים לפני מותה, בחודש יוני האחרון, התוודתה המלחינה והמשוררת, כלת פרס ישראל, נעמי שמר, כי לחן "ירושלים של זהב" - שירה הנודע מ-1967 - מבוסס על שיר ערש מחבל הבאסקים שבספרד. לדבריה, היא השתמשה בשיר הבאסקי "בבלי דעת", וכשנזכרה בכך נכנסה לפאניקה: "אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת שאולי בגלל זה חליתי", כתבה לידידה המלחין חתן פרס ישראל, גיל אלדמע, שיזם את חיבור 'ירושלים של זהב'. "אתה האיש היחידי בעולם - נוסף למשפחתי - שצריך לדעת את האמת על 'ירושלים של זהב' והנה האמת", כתבה שמר.
ב-1967 פנה אלדמע לשמר וביקש ממנה לכתוב שיר לפסטיבל הזמר של אותה השנה, והיא חיברה את השיר "ירושלים של זהב" (מקור שמו של השיר בתכשיט שאותו נתן רבי עקיבא במתנה לרעייתו רחל). השיר הושמע לראשונה בפסטיבל הזמר בירושלים במוצאי יום העצמאות 1967, והקסים מיד את שומעיו, בין היתר הודות לביצועו בפי הזמרת שולי נתן - אז עדיין זמרת אלמונית, שעליה התעקשה שמר שהיא המתאימה לבצע את השיר.
לדברי שמר במכתבה לאלדמע, היא שמעה את השיר הבאסקי באמצע שנות ה-60, מפי ידידתה, הזמרת המנוחה נחמה הנדל. "כנראה באחת הפגישות האלה נחמה שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע והוא נכנס לי באוזן אחת ויצא מהשנייה", כתבה שמר. "בחורף 1967, כשהתלבטתי בכתיבת 'ירושלים של זהב', כנראה שהשיר ההוא זחל אלי בבלי דעת. גם לא ידעתי שיד נעלמה הכתיבה לי שינויים במקור: המעבר למז'ור בתיבה הרביעית, הסקוונצה השלישית במילים 'הלא לכל שירייך' והסיום. יוצא שמישהו כאילו הגן עלי וסיפק לי את שמונה התיבות שלי שמקנות לי את הזכויות לגירסה משלי על שיר העם. אבל כל זה נעשה, כאמור, בבלי דעת".
שלושה שבועות לאחר פסטיבל הזמר פרצה מלחמת ששת הימים, והצנחנים שהגיעו לכותל שרו את השיר על הר הבית וליד הכותל המערבי.
מאז היה השיר למעין המנון לאומי והיה למפורסם ביותר מבין שיריה של שמר. לאחר המלחמה הוסיפה שמר לשיר בית נוסף שנפתח במילים: "חזרנו אל בורות המים..."
פרסומתבמשך השנים נשאלה שמר לא אחת אם השתמשה בשיר הבאסקי ותמיד הכחישה זאת בכעס. בסיום מכתבה לאלדמע כתבה: "הנחמה היחידה בשבילי היא שאני מספרת לעצמי שאולי זאת מנגינה של האנוסים ובסך הכל החזרתי עטרה ליושנה. עכשיו אתה, גיל, יודע את האמת ואני מרשה לך לפרסם אותה ברבים".
מערכת וואלה! מוסיפה:
משפחתה של נעמי שמר מסרה בתגובה: "אנחנו אוהבים את גיל ומברכים על החלטתו לפרסם את המכתב. מן המכתב עולה שזה היה גם רצונה של אמא. שלא כמשתמע מהכותרות המטעות, אנחנו חושבים שכדאי לפרסם ולקרוא את המכתב במלואו, כדי להדגיש שהדמיון הקל בין המנגינות, שכל כך ייסר את אמא, אירע בבלי דעת." תגובת המשפחה הועברה באמצעות משרד האמרגנים "מיתר קוטלר".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 08:36 |
|
| |
מי יודע בכמה שירים כאלו מתגאים האומנים נבובי התוכן מהציבור החילוני, גם התקווה הרי גנוב מאיזה שיר רומני
התגובה של החברים בהארץ,
0000000000000000000000000000
חבריה של נעמי שמר חשים הקלה לאחר הווידוי
יום שישי, 6 במאי 2005, 8:06 מאת: עידית אברהמי, הארץ
"אם היתה מספרת את האמת, זה לא היה מוריד מגדלותה", אמר אלמגור (צילומים: ערוץ 10)"עכשיו כבר מותר לספר", אמר דן אלמגור לאחר שנודע כי שמר הושפעה משיר באסקי. שולי נתן: גם את התקווה העתיקו משיר רומני
עוד בכתבה:
"זה היה רצונה של אמא" »
"כששמעתי אותו אמרתי 'הי זה פיו חוספה'" »
"עכשיו, בדיעבד, אני מבין שזו כנראה היתה הצוואה האחרונה שלה. היא סחבה את הדבר הזה הרבה מאוד זמן, ואני מאמין שהרגישה הקלה אחרי שכתבה את המכתב. היא כנראה רצתה לנקות את השולחן לפני מותה". כך אמר אתמול המלחין גיל אלדמע, שאליו שלחה נעמי שמר, שבועיים לפני מותה, את המכתב שבו התוודתה כי לחן שירה הידוע משנת 1967, "ירושלים של זהב", מבוסס על שיר עם באסקי. הידיעה על המכתב פורסמה אתמול בעיתון "הארץ".
בדירתו בגבעתיים נזכר אתמול אלדמע, בן 77, כי ימים ספורים לפני מותה של שמר הגיע המכתב לתיבת הדואר שלו. "נעמי כבר לא היתה יכולה לכתוב, היא כבר היתה מאוד חולה וביקשה מאשתו של בנה אריאל שתקליד את המכתב בשבילה", משחזר אלדמע בקול חלש, "היא כנראה שלחה את המכתב אלי בגלל שאני הייתי האדם שפנה אליה לראשונה, לקראת פסטיבל הזמר ב-1967 אותו הפקתי, וביקשתי ממנה שתחבר שיר על ירושלים.
"בהתחלה היא לא הצליחה לכתוב, וכעסה שהתבקשה לכתוב שיר על ירושלים. אבל אחרי שבועיים התקשרה אלי והקריאה לי את ירושלים של זהב, שאז עוד הורכב משני בתים בלבד. היא התעקשה שהזמרת שולי נתן תשיר את השיר. אני זוכר שאחרי ששולי שרה את השיר בפסטיבל, בהתחלה היתה דממה ואחר כך התחילו מחיאות כפיים סוערות של הקהל. זו באמת היתה הרגשה מדהימה", אומר אלדמע.
"שלושה שבועות אחר כך התחילה מלחמת ששת הימים ונעמי סיפרה לי איך קבוצת חיילים ממשחררי ירושלים שרו אתה את השיר - שקיבל אחרי המלחמה משמעות חדשה. היא היתה מאוד קשורה לשיר, וכנראה שבמשך השנים נקשרה אליו יותר ויותר", אמר אלדמע.
אחרי מותה של שמר, בסוף יוני האחרון, התלבט אלדמע אם לפרסם את מכתבה. לדבריו, "היתה מחשבה להקריא את המכתב בשבעה, אבל הרגשנו שזה היה מוקדם מדי. החלטנו לתת לזמן לחלוף עוד קצת. אני יודע שגם נעמי לא היתה מתנגדת לפרסום של המכתב. היא היתה רוצה בכך".
"זה היה רצונה של אמא"
בעלה ובנה של שמר בלוויתה. המשפחה מברכת על הפרסוםואכן, בני משפחתה של שמר פירסמו אתמול הודעה שבה מסרו את הנוסח המלא של המכתב ומסרו כי "אנחנו אוהבים את גיל אלדמע ומברכים על החלטתו לפרסם את המכתב. מהמכתב עולה שזה היה גם רצונה של אימא. אנחנו חושבים שכדאי לפרסם ולקרוא את המכתב במלואו, כדי להדגיש שהדמיון הקל בין המנגינות, שכל כך ייסר את אימא, אירע בבלי דעת".
חבריה של שמר הודו גם הם כי חשו הקלה בעקבות פרסום המכתב. "עכשיו כבר מותר לספר", נאנח אתמול הפיזמונאי דן אלמגור, בן 75. לדבריו, "מאז שנעמי מתה אנחנו סוחבים את הסוד הזה".
אלמגור, יחד עם שולי נתן ועוד קומץ חברים, היו היחידים שידעו על המכתב שכתבה שמר לאלדמע. "גיל העביר לי את המכתב מיד לאחר שנעמי מתה ומאוד התרגשתי. במשך שנים ידענו שנעמי הושפעה מאוד מהשיר הבאסקי, ולא הבנו למה היא הכחישה זאת כל כך", אומר אלמגור.
עם זאת, בניגוד למכתבה של שמר - שבו כתבה כי ידידתה, נחמה הנדל, "שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע, והוא נכנס לי באוזן אחת, ויצא מהשנייה" - אלמגור זוכר כי שמר שמעה את השיר הבאסקי בהופעה של הזמר הספרדי פאקו איבנז בישראל בתחילת שנות ה-60.
"אני זוכר שהיינו יחד בהופעה של איבנז במועדון 'עומר כיים' ביפו. היו שם הרבה חברים כמו 'הדודאים', נחמה הנדל והמוסיקאי יהודה דליות. נעמי ובעלה גם הגיעו ושמענו את פאקו בהופעה. שנים אחר כך, בני אמדורסקי היה רודף אחריה ומזכיר לה את ההופעה היא, אבל היא תמיד הכחישה".
"כששמעתי אותו אמרתי 'הי זה פיו חוספה'"
שולי נתן. "כנראה שכל השנים זה העיק עליה, למרות שאני לא מבינה למה"השיר הבאסקי, ששמו "פיו חוספה", הוקלט לראשונה על ידי איבנז לתקליטו "שירים ששמעתי מבית אמי". אתמול סיפר איבנז ל"הארץ" כי הוא זוכר היטב את הפגישה עם נעמי שמר. "זה היה ב-1962. הייתי בישראל ויצאנו אתה ועם נחמה הנדל ועמוס קינן. היינו קבוצה כזאת. כנראה שהיא שמעה אז את השיר והוא נחרת בזיכרונה", אמר איבנז.
"כששמעתי אותו אמרתי: 'היי, השיר הזה זה 'פיו חוספה', אבל לא כאילו שזה היה פלגיאט, אלא עם הרבה אהדה לשמר. זה שיר עם באסקי שאמי נהגה לשיר לי. האם כעסתי? לא, בכלל לא, להיפך. שמחתי שהשיר עזר במשהו".
ולהבדיל מ"ירושלים של זהב", מילות השיר הבאסקי שונות לחלוטין: שירו של איבנז מספר על גבר באסקי רע לב שמתכחש לאבהותו על תינוק שנולד מחוץ לנישואים: "המילים של השיר שלי הן בנאליות, מטופשות. צריך להיות באסקי כדי להבין את ההומור הזה. כמו שיש בדיחות שעוברות רק ביידיש. השיר הוא על פיו חוספה, שנולד לו בן והוא חוזר לביתו ואומר 'הבן הזה לא שלי'. האשה, שמנסה לשכנעו שהוא האב, נאלצת בסוף למצוא גבר אחר כדי שיהיה לילדה אבא", סיפר אתמול איבנז.
פרסומתגם שולי נתן, שביצעה לראשונה את שירה של שמר בפסטיבל הזמר ב-1967 - אז עדיין כזמרת אלמונית, שעליה התעקשה שמר לאחר שראתה אותה מופיעה - נזכרה אתמול כי שמעה בעבר שמקור לחן השיר הוא בשיר הבאסקי. "כנראה שכל השנים זה העיק עליה, למרות שאני לא מבינה למה", אמרה נתן, "אנחנו לא חיים בעולם ריק, ואם היא השתמשה בחלק קטן מהשיר הספרדי איך בכך שום דבר רע. הרי גם את 'התקווה' העתיקו משיר עם רומני".
גם אלמגור סבור כי אין רע בהשפעת השיר של איבנז על "ירושלים של זהב". "אני חושב שבמשך השנים, בעקבות ההצלחה האדירה של השיר, שהפך למעין ההמנון השני של ישראל, נעמי הדחיקה את השיר הבאסקי, ואנחנו, חבריה, לא הבנו למה היא לא סיפרה על כך", אומר אלמגור.
לדברי אלמגור, "למרות ההסתייגות שלי מהשקפותיה הפוליטית, אני חושב שאם היא היתה מספרת את האמת, זה לא היה מוריד מגדלותה, אלא להיפך".
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 12:31 |
|
| |
מילא הידיעה על הרב אליישיב זה בחדרי, אבל פה זה לא בחדרי ולא ספרדים
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 13:52 |
|
| |
ידידי, זה נושא ראוי בהחלט למאמר מערכת ביתד נאמן, אחרי הגילוי על גניבת התקווה מתברר שגם נעמי שמר הייתה מיתוס ציוני מוטעה, מה נשאר מהגאווה הישראלית? אולי ההלל ביום העצמאות, נראה מי יגיד אותו השנה הציונים או החרדים, החילונים בטוח לא. ואגב אולי אינך יודע מה הייתה שמר עבור החילוניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 05:13 |
|
| |
המכתב של נעמי שמר כלשונו
0000000000000000
לפניכם המכתב המלא:
"גיל יקירי,
אתה האיש היחידי בעולם- נוסף למשפחתי- שצריך לדעת את האמת על "ירושלים של זהב", והנה האמת:
באמצע שנות השישים, נחמה הנדל, נהגה לבקר אותי בחופשות המולדת שלה. היינו מבלות שעות אחדות יחד, צוחקות, שרות, מבשלות ואוכלות (עשיתי לה קוסקוס ומרק). שום דבר לא נרשם ולא הוקלט (נראה לי שטרם היה לי אז טייפרקורדר). כנראה שבאחת הפגישות האלה, נחמה שרה לי את השיר הבאסקי הידוע, והוא נכנס לי באוזן אחת, ויצא מהשנייה...
בחורף 67', כשהתלבטתי בכתיבת "ירושלים של זהב"- כנראה שהשיר ההוא זחל אלי בבלי דעת. גם לא ידעתי שיד נעלמה הכתיבה לי שינויים במקור: המעבר למז'ור בתיבה הרביעית, הסקוונצה השלישית במילים "הלא לכל שירייך", והסיום.
יוצא שמישהו כאילו הגן עלי וסיפק לי את שמונה התיבות שלי שמקנות לי את הזכויות לגרסה משלי על שיר העם. אבל כל זה נעשה, כאמור, בבלי דעת.
רק שנה או שנתיים אחרי המלחמה, שמעתי מחברים שאליהו הכהן מספר בהרצאותיו, על שיר העם הבאסקי, כמקור השפעה ל"ירושלים של זהב". נורא כעסתי, ואפילו מסרתי לאליהו הכהן שיפסיק עם שהטויות האלה.
ואז נזכרתי בבעתה, שאכן נחמה שרה לי בשעתו משהו כזה. מרוב פאניקה, הצלחתי להיזכר רק בתיבה הראשונה, ועברו עוד 20 שנה , עד שאבנר הופשטיין מ"ידיעות אחרונות" הביא לי את המקור.
אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת, שאולי בגלל זה חליתי. הנחמה היחידה בשבילי היא שאני מספרת לעצמי שאולי זאת המנגינה של האנוסים, ושבסך הכול החזרתי עטרה ליושנה.
עכשיו אתה גיל יודע את האמת, ואני מרשה לך לפרסם אותה ברבים.
באהבה
נעמי שמר"
|
|
|
|
|
|
