| נשלח ב-7/5/2005 22:08 |
 |
| |
יציאה מן ההגדה אל הלא-אגדה
במלאת נ"ז שנים למדינתנו אני מקדיש לה שיר שכתב אמיר גלבע ומביע תקוה לימים טובים יותר.
ובכן ואמרתי, לא אמרתי, זבח לַמְּדינה.
לַמְּדינה. מי יושב על מִדִּינה. מי יַצִּילני
מִדִּינה. דין שנגזר עליה. לא דין
ודברים כאן קשים כגידים. גידים
כַחֲבָלִים לצוארה. ומי יציל. אני אצא
לרחוב ואצעק. אם אצא לרחוב
ואצעק מי ישמע. מי יציל. מי
ישמע את הצליל האיום שהוא
הנכון ויושיט יד. כל היָדַים תפוסות. כל
הפִּיות סתומים. כל הזעקות כבר
נָכוֹנוּ ושערם צִמַּח פֶּרַע. חץ בעינו של
השטן אך אני חושש רעות.
וּלואי ואתבדה
ויקראו אחרי מלא ברחובות עיר.
השיר התפרסם בספר "רציתי לכתב שפתי ישנים" שראה אור בהוצאת הקבוץ המאוחד, שנת 1984.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2005 22:16 |
|
| |
=======================
כאן היה שיר, שלעניות דעתי הקצרה, קצרת הרוח והרואי, עדיף היה למצוא לו אכסניה אחרת.
הואיל ואני פחות ארך-רוח ורחב לב, עז פנים וחמום-מחק, אני ממליץ למי שמעוניין בשיר - לבקש מהמחבר לקבלו באישי.
כעת, ניתן להמשיך ולהפוך - כצפוי - את האשכול הזה לדיון אודות חופש הביטוי והיצירה, דורסנותו של החתום מטה, אי התאמתו לתפקיד של אוחז במחק, ובכלל - מזגו הבלתי נאות ויכולת ההתנסחות העלובה שלו.
מוכנים-הכון-כתבו!
========================
(נמחק על ידי הקטן באלפי ישמעאל)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 07/05/2005 23:52:08
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2005 23:21 |
|
| |
מאן דבעי
סליחה על ההערה הטפלה. האם חייבים לשבור כל משפט בדיוק במקום שזה בלתי משמעותי ביותר?
זה לא כל כך טפל, מפני שזה מעמעם את חשיבות השיר בעיני. ובסך הכל, נראה לי שהוא מעביר מסר די ברור, בדימויים שלקוחים בצורה עקיפה מהמקורות.
***
פוטו
השירים והתצלומים של בנימין רייך הם ללא ספק אמנות, אך אמנות על גבול הפורנו, ואולי מעבר לגבול.
איני מפעיל את מספרי הצנזור, מפני שהאשימו אותי בצנזורה יתרה. אבל אני מגלה דעתי שיש למחות.
ואם לא ימחו בי, אמחוק את השיר הזה, למרות שעד כמה שאני מבין באסתטיקה, זה באמת שיר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2005 23:38 |
|
| |
photoBR הוא למיטב הבנתי בינימין רייך.
ושיריו ותצלומיו הם בדרך כלל בעלות גוון אירוטי הומוסקסואלי.
איני חושב שיש להם מקום בבית מדרש זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2005 23:54 |
|
| |
מיימוני,
אמת נכון הוא שבשירה הנכתבת בימינו מאד אפנתי לשבור שורה באופן שרירותי. וזה מתוך חיקוי לגלבע ולבני זמנו כמו נתן זך יבדל"א ואבות ישורון. לדעתי מטרת השבירה הלא הגיונית כפולה:
* למנוע קריאה רוויית פאתוס של שורות קצובות בטון דרמתי (שאפיינה את משוררי "דור המדינה", אלתרמן ושלונסקי למשל).
* להצביע על שני אפנים לפיענוח הביטויים, האחד ע"פ סימני הפיסוק והאחר ע"פ שבירת השורה. אם תקרא את השורות כבודדות מובטחני שתמצא לפחות במקצתן הצדקה לשבירה.
פוטו,
לא לי לקרוא אותך לסדר מבחינת חוקי הפורום, אבל דחילק, מה עניינו של השיר שהבאת לעניין שיר זה? נכון, זה שיר וזה שיר. וו דען?
תוקן על ידי - מאן_דבעי - 08/05/2005 0:20:57
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 01:05 |
|
| |
מאן דבעי
את חטאי (חטאי? יש מי שיאמר הפוך) אני מזכיר היום.
אני קצת כן קראתי שירה.
ואני מכיר את האמנות של שבירת שורות.
יש שירים מודרניים שיצא להם שם בגלל יכולת השבירה של המחבר.
אבל יש לפעמים תחושה שהשבירה היא לשם שבירה בלבד.
השווה את השירים שהבאתי בזמנו מסטפן קריין. בשירים שלו, על גבול המאה ה20, אין שורות באותו אורך ובוודאי לא חריזה. אבל יש קצב ויש רצף.
וכאן?
הנה דוגמא:
ודברים כאן קשים כגידים. גידים
למה לחזור על המילה גידים פעם נוספת דווקא פה? מדבריך אני שומע סיבה. כדי לעשות הפוך משירת הפאתוס שקדמה להם. אני מרשה לעצמי לבטא את טעמי האישי: זה מיותר וזה דוחה. לא רק שזה מפריע לקריאה. זה גם עושה רושם של מי שמנסה לעשות רושם בכח. תכונה רעה מאד למשורר.
(גילוי נאות: זה טעמי האישי, ואני כותבו למרות הכל מתוך התקווה התמימה שיש לי שותפים בזה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 18:45 |
|
| |
"גידים כחבלים" נשמע הרמוני מדי, מתיישב בראש כמו מטאפורה. גלבע כנראה רוצה למנוע הרמוניה, ליצור דיסוננס. למעשה אין כאן מטאפורה במובן המהותי, רק טכנית. יש כאן מעבר בין אסוציאציות.
מורגש שגלבע שוקל כל צורת שבירה ובוחר את הנשמעת לו. הוא אינו מעוניין בקצב. להיפך: הוא מעוניין בקריאה לא רהוטה, נעתקת-נשימה, כמו ילד שבכה זמן רב.
אין לי נסיון בקריאת שירה בקול, אבל אומר מה שנראה לי: יש לשכוח משורות קצביות, לעשות במעבר בין שורות רק הפסקה חטופה, או הנמכת טון.
בחרתי בגלבע לא כביטוי לטעם אישי: את זך ועמיחי אני מעדיף. בחרתי את השיר כמו דגל - הכל מניפים וגם בי עלה הרצון. (אגב, גם דגלים אחרים יש לו, כמו "פתאום קם אדם").
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 19:41 |
|
| |
מאן דבעי
אחרי ההסבר שלך, זה נשמע יותר מוצלח. (ילד שבכה). תודה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 22:38 |
|
| |
בבקשה.
אגב, אתה "מזכיר את חטאיך" באשר לקריאת שירה. זו טעות: קריאה היא עוון. לו כתבת, היית "חוטא בכתיבה" 
תוקן על ידי - מאן_דבעי - 08/05/2005 22:43:38
|
|
|
|
|
