נקודה למחשבה!
בעומדינו בימים שלאחר חג הפסח, עלה בדעתי לצ"ב מאמר שכתבתי לטובת קהילה יהודית הנמצאת אי שם בחלקו העליון של כדור הארץ. הטעם לכך, הוא מפני שישנם נקודות מסוימות אשר לענ"ד צריכות ליבון והסבר. יתכן מאוד שרמת המאמר לא תתאים בדיוק לרמתם של אנשים דתיים - חרדים, שכבר מכירים מילדותם נקודות מסוימות המתפרסמות במאמר, אך שוב, ישנם נקודות אשר לענ"ד רק יכולות לעויל.
הרי הוא לפניכם!
חג הפסח 5765
עומדים אנו עתה בערבו של חג הפסח 5765. חג הפסח הוא חג מיוחד עם תכנים נעלים ביותר. בכלל, חגי ישראל הם חגים עם משמעויות רבות וחשובות, אך חג הפסח, הוא חג עם מסרים עמוקים וחדים ביותר הנוגעים ליעודו של עם ישראל.
ישנם מנהגים בסיסים הנוגעים לחג שכל אחד מאיתנו יודע על קיומם, כגון: תפילה, סעודה שמחה וכו'. אך לאמיתו של ענין, ישנו ענין נוסף שהוא בעצם מהווה כבסיס הבסיסים. אחד התכנים שמגידירם את חגי ישראל, הוא נקודת האמת. לא כל הכתוב בתורה מובן בשכלנו האנושי, לא כל דבר אנו יודעים מדוע ואיך, איכן ומתי, התורה ג"כ לא דורשת מאתנו להבין כל דבר, כי באמת ישנם דברים שלעולם לא נשכיל להבין. אך מה שכן, דבר אחד התורה בהחלט דורשת מאיתנו להפנים, להחדיר ולהפוך זאת לחלק ממציאותנו, והוא: האמונה. כל יהודי צריך שתיהיה בלבו האמונה העזה בקב"ה, עד שיראה כאחד שעל מצחו מופיעה החתימה של ' בן המלך' להאמין בלב שלם שהקב"ה הוא הוא מלך מלכי המלכים, הוא מחיה אותנו והוא אשר שולט עלינו, וממילא גם תורתו, עם הפרטים הקטנים ביותר שבתוכה, הם אמת לאמיתה.
אחד העקרונות היסודיים בדבר האמת, הוא עניין ההישרדות. "לשקר אין רגלים, לאמת יש". זהו פתגם יהודי שמבטא במקצת את מהותה של האמת. במילים אחרות, שקר הוא עניין זמני, באיזהו שלב מתנפצת לה הבועה ונראה לעין כל כי לא היתה זו אלא בועה בלבד, ללא עניין ממשי כלשהו. בניגוד לכך האמת, בכדי שהיא תהיה כזאת, היא חייבת להיות מושתתת על היסוד הפשוט, והוא עניין הנצחיות. אמת הוא ענין נצחי שאין לו חילופין והוא לעולם לא מתבטל.
פה אנו בעצם רואים את מעלתם של חגי ישראל, באם אנו מאמינים שתורת ישראל, תורת ה', היא תורת אמיתית, הרי יוצא שבעצם כל מה שכתוב ומוזכר שם הוא ענין אמיתי, ענין נצחי, ענין שלא יתבטל לעולם.
בין חגי ישראל המוזכרים בתורה, מוזכר גם חג הפסח. אפשר אף לומר שחג זה מוזכר בתורה באופן נרחב ביותר. סיפורו של חג הפסח בעצם פותח את הספר השני בתורה, הלא הוא ספר 'שמות'. הסיפור מתחיל אפוא בשיעבוד בני ישראל במצרים, דרך גאולת מצרים וכלה במעמד הר סיני, בו קבל עם ישראל את התורה הקדושה. באם אנו אומרים שהתורה היא נצחית, יוצא שגם סיפור יציאת מצרים הוא ענין נצחי והוא אקטואלי גם היום.
אחד הנקודות המרכזיות והמרגשות בדרך להשגת חג זה הוא סיפור יציאת מצרים, סיפור זה אינו נפרד מהסיפור הכללי של חג זה, להיפך, סיפור יציאת מצרים משלים בעצם את הפסיפס המרהיב של סיפור חג הפסח. פרעה, מלך מצרים, משעבד את עם ישראל לעבודות פרך, עבודות קשות ביותר בתנאים קשים, שעפ"י טבע, יצור אנוש אינו יכול לחיות כך, משה רבינו נשלח ע"י הקב"ה שוב ושוב לבקש ממנו ולהתחנן בפניו שיתן לעם ישראל לצאת ממצרים, לצאת מתחת שיעבודו. פרעה מקשה את ליבו ולא שת לבקשותיו של משה רבנו. עתה מגיעה הנקודה בה מסתיימים להם התחינות והרמזים, והקב"ה עובר לשלב הבא, הרי הוא שלב הגבורה. עשר מכות הנחית אלוקים על פרעה ועל עמו החי במצרים, כשהמכה האחרונה היא המתת כל בכורי מצרים. עכשיו כבר פרעה לא יכל לשאת יותר את המכות שהונחתו עליו, והוא גמר אומר כי למחרת בבוקר הוא משחרר את בני ישראל. וכך הווה, בני ישראל עזבו את מצרים בחפזון גדול מאוד ביום ט"ו בניסן.
לאחר שעזבו את גבולות מצרים, החלו בני ישראל לחצות את מדבר סיני. שבעה ימים צעדו במדבר, עד שלחרדתם גילו כי השחרור המיוחל מכבלי פרעה לא בדיוק התגשם.. מיד לאחר שעזבו, התקשה שוב לבו של פרעה בפעם המי יודע כמה והוא החליט כי לא, הוא לא יתן להם לעזוב את ארצו. הוא רתם את מרכבות צבאו והחל לרדוף את עם ישראל, וכאמור, ביום השביעי הצליח להשיגם. בני ישראל היו בסיטואצי'ה מאוד מפסידנית, עפ"י טבע לא היו להם הרבה סיכויים לשרוד. מאחורם, מימינם ומשמאלם – סגרו המצרים. מלפניהם - סגר ים סוף.
סערה גדולה התחוללה בתוך עם ישראל בראותם את המצב. רגשות, בלבול ותדהמה שמשו בעירבוביה, וגרמו לוויכוח גדול בתוך המחנה העברי. רבים מבני ישראל נפלו לרגליו של משה, חלקם עם טענות, חלקם עם עצות נבונות וחלקם עם רוחות תזזותיות ביותר. בכללות, עם ישראל התחלק לחמשה מחנות. היו שצעקו בפני משה על כך שהוציאם ממצרים. המחנה השני אמנם לא כעס על משה, אך בכ"ז העלה את האופציה שיחזרו למצרים. המחנה השלישי הציע להילחם באויב והמחנה הרביעי הציע להתפלל לאלוקים. עתה אנו מגיעים למחנה המיוחד שבין שאר המחנות, המחנה החמישי. הם אלו שהגיעו לדרגא הנעלית ביותר שהיה ניתן להגיע, והוא ענין האמונה. נכון, אין ספק שגם המחנה הרביעי היה בעין ערוך למחנה הראשון והשני, אך הם לא הגיעו לתכלית השלימות הנדרשת מיהודי. ובכן, במה מתבטא ענין האמונה? התשובה היא פשוטה ביותר: הקב"ה הורה לעם ישראל לנוע לכיוון ארץ היהודים – ארץ ישראל, אלא מה, ישנו גורם מעכב והוא הים, שמונע מבני ישראל להגיע למחוז חפצם, שכן, משאר הצדדים הם סגורים מצד צבאות מצרים. אך בזמן ששאר העם שוקע בתוך עצמו, עורכים לעצמם מספר יהודים חשבון נפש נוקב. הרי הקב"ה אמר שעלינו להגיע לארץ ישראל, וכל ענין שיצא מפיו הרי הוא אמיתי ונצחי, ולא יתכן בו שינוי כלשהו, ואם הקב"ה אמר למשה שבני ישראל אמורים להגיע לישראל, הרי שהמציאות המעכבת אינה תופסת כעת מקום, כיוון שאין דבר היכול לעכב את האמת. ואז לפתע הגיע הרגע הדרמטי, בו קפץ נחשון בן עמינדב למים, הנס הגדול התחולל לעיני כל העמים, הים נחצה לשניים ובכך נוצרה חלקת יבשה שעליה יכלו עם ישראל לעבור את הים. הסוף הטוב היה שהמצרים החלו ג"כ לעבור בשביל שנוצר בתוך הים, אך ברגע שישראל יצאו מהגדה השניה, חזר הים לאופן שבו היה בתחילה והמצרים טבעו במצולות הים הסוער. בני ישראל המשיכו במסעם, הגיעו להר סיני ושם קיבלו את התורה הקדושה.
לאחר סיפור מרתק זה, הבה נתמקד במספר שורות על הדרמה הגדולה שהתחוללה רגע לפני שהתרחש הנס של קריעת ים סוף. השאלה המתבקשת היא: מה בעצם גרם לאותם יהודים גיבורים לקפוץ למי הים העמוקים, הרי סוף סוף הם בני אדם, וכל אדם, אמיץ ככל שיהיה, לא יהין בנפשו לבצע אקט התאבדותי שכזה? התשובה לכך פשוטה ביותר: כל יהודי צריך להגיע לדרגא שבה הוא מוסר את כל חייו למען האמונה בקב"ה. חלק בלתי נפרד מתהליך זה, הוא גם להאמין ולהבין שבעוד שבן האנוש הוא מוגבל בשכלו, הרי הקב"ה, הוא בלתי מוגבל וחכמתו אינה ניתנת לשיעור. הקב"ה הוא בעין ערוך לברואים. ישנו גבול מסוים שעד שם יכול האדם להחכים. הקב"ה הוא בלתי מוגבל כלל. אחרי שאדם מגיע למסקנא זו, באופן שהוא מבין ומפנים זאת בתוכו, או אז הוא גם מגיע למסקנא שישנם דברים שקורים בעולם בלי שנבין מדוע וישנם דברים שאנו צריכים לפעול בעולם זה גם בלי הבנת שכלנו, שהרי סוף סוף שכלנו הוא מוגבל ואינו ניתן כלל להשוואה לחכמתו של הקב"ה, וא"כ הרי מאוד יתכן שיקרו דברים שאנו לא נשכיל להבין מדוע ואיך זה קורה. דברים שאנו לא נבין למה ומדוע צריכים להיעשות.
זהו איפוא הטעם לכך שנחשון בן עמינדב קפץ לים. ישנם דברי אמת בעולם, והטעם לכך שאינני מצליח להבין אותם הוא משום שהשכל שלי הוא אנושי ומוגבל, ולא כל דבר אני צריך להבין!
הלילה, אנו חוגגים את חג פסח 5765, זהו הזמן להיזכר שאנו, העם היהודי, העם הנבחר, קיבלנו לפני למעלה מ -2000 שנה את התורה הקדושה, התורה האמיתית והנצחית, שם מוזכר ג"כ סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, על האמונה וההקרבה לקב"ה, ואם אמרנו שסיפור זה הוא נצחי ורלוונטי גם להיום, הרי שעלינו לחזק את אמונתינו בקב"ה, עלינו לפעול את מה שהתורה דורשת מאיתנו גם כששכלנו אינו מבין בדיוק מדוע, איך איפה ומתי. עלינו להכיר בכך שאנו העם הנבחר שהקב"ה דאג להוציאו ממצרים. עלינו להכיר בכך שאנו שייכים לעם הנצחי. עלינו להכיר בכך שאנו שייכים לעם היהודי!
 |
|
|
