|
|
| נשלח ב-10/5/2005 16:43 |
 |
| |
ספרן,
כפי שכתבתי לענ"ד זה כלל לא נכלל בהלכה, אלא בתורה. אי המנייה במניין המצוות אינה שאלה טכנית אלא מהותית. לכן הוא נקרא נבל ברשות התורה גם אחרי ה'ציווי'.
ההידבקות במידותיו של הקב"ה שמכוחה עלינו ללכת לפנים משורת הדין היא חידוש שדורש ביסוס. אעיר כי בד"כ בעניין זה דווקא הקב"ה מידבק במידותינו, אם אנחנו הלכים לפנים משוה"ד אז גם הוא נוהג עמנו כך.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2005 16:43 |
|
| |
הרמב"ם לומד את הדברים בפי' המצות מלא תתורו אחרי לבבכם שאין להיות שקוע בתאוות ודברי הבל, וזה חלק מל"ת זה, וכן מחזיק אחריו החינוך, אך ב"יד" אינו מביא את זה.
בכלל יש להבחין ביהדות בין שני סוגי חיבורים. בספרות המוסר יהפכו כל אלו הדברים הזוטרים איסורי דאורייתא ממש ויוכיחו לך שזה אסור גמור כמו אכילת חזיר ביוהכ"פ, ואילו בספרי שו"תים ששם המגמה לברר את ההלכה הבסיסית יוכיחו לך גם באיסורים חמורים שמדובר רק באיסור דרבנן וספק דרבנן לקולא וכו'. ולפעמים במחבר אחד ניתן למצוא פיצול כזה. כאשר לובש כובע הפוסק וכאשר לובש כובע המוכיח והמוסר. ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2005 17:21 |
|
| |
מסתברא,
מובא בשם חז"ל בהלכ' דעות א' ו'
"כך למדו בפירוש מצוה זו...מה הוא נקרא קדוש אף אתה
היה קדוש" וראה ויק"ר כ"ד ד' "כשם שאני קדוש כך תהיו
קדושים" וראה מו"נ א' נ"ד "קדושים תהיו אמרו מה הוא וכו
הרב מיכי,
התכוונתי שהביטוי "הלכה למעשה" כן
מתאים לדברי הרמב"ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2005 22:39 |
|
| |
ספרן רבנו,
לא הבנתי מדוע הביטוי מתאים למשהו שהוא לא הלכתי? האם כוונתך למטפורה בשפת ימינו 'הלכה למעשה'?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2005 22:54 |
|
| |
הרב מיכי,
אכן. בס"ה הערתי על המשתמע מלשון מסתברא,כאילו לשיטת
הרמב"ן,מדובר באידיאל תאורטי בלבד.
האם לדעתך הרמב"ן לא סבור אף הוא כפי הנאמר בהלכ' דעות,
שהענין נכלל ב"והלכת בדרכיו" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2005 08:02 |
|
| |
אני חושב שלא, שהרי אם זה כן נכלל אז לא ברור מדוע צריך פסוק נוסף של 'קדושים תהיו'. מעבר לכך, אם זה נכלל ב'והלכת' אז זה היה בבחינת עיקר הדין, אולם זה לפנים משורתו, כמושנ"ת בהודעותיי הקודמות.
על כן לדעתי יש כאן פסוק הנחייה ולא פסוק ציווי (כמוש"כ הרמב"ם בספהמ"צ שיש מצוות שאינן מצוות).
ויש אולי מקום לומר שזה כמו עניינים דאורייתא, כגון חצי שיעור, והחמרה בספיקות (ואולי גם הידור מצווה למקורותיו השונים, ויש לדחות). אולם כל זה הוא דוחק, שכן עניינים אלו אינם נראים כ'לפנים משורת הדין', אלא כדינים שאינם מנויים (ועל כך נאמר: "קפץ אחד מן המנויים").
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 14:32 |
|
| |
אודה למי שיתייחס לשאלתי
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2005 16:59 |
|
| |
שלמה,
את הטיעון שלך ניתן להעלות כלפי כל מצווה מתוך התרי"ג. ברכת המזון גם היא באה למנוע שנהיה נבלים ברשות התורה על ידי כך שהיא מפקיעה את מעשה הנבלה הזה (לא לברך אחרי המזון) מרשות התורה.
לא נראה שזוהי כוונת הרמב"ן ביחס למצוות 'קדושים תהיו', שכן הוא מתייחס ספציפית אליה כסותמת פירצת 'נבל ברשות התורה'. לכן לטענתי לפי הרמב"ן זו אינה מצווה אלא הנחייה. ובפרט שככל הזכור לי הוא עצמו אינו מונה אותה בהוספותיו לרמב"ם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 13:07 |
|
| |
שוב התדרדרנו לדקדוקי עניות?
נבל ברשות התורה, הוא דבר שאינו ניתן לכימות אלא על ידי הסטטוס של העובר עצמו. זאת בניגוד ללאוים רגילים שבהם הקו האדום שממנו מתחילה העבירה מוגדר על ידי התורה (שבכתב או שבע"פ)
מאחר ו"השיעור" שממנו ואילך העובר נחשב לנבל, לא מוגדר על ידי התורה, יחשב זה לברשות התורה גם לאחר שעבר.(איש יהודי עם 130 נשים לא יחשב לנבל כל זמן שהוא מקפיד לקיים רק את העונה המינימלית המצופה ממנו - לעומת חברו שיקיים 130 עונות עם אשתו האחת)
דהיינו: המעשה הוא ברשות התורה, הנבלה נגרמה מהנסיבות הספציפיות שבהן נעשה המעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 13:17 |
|
| |
בס"ד
נבל ברשות התורה הגדרתו הוא שאין האדם מקדש את עצמו במותר לו אע"פ שמצד הדין מותר התורה מצווה אותנו קדושים תהיו,כמו שאמרו בגמ' ובזהר שמי שדר בחו"ל הוא דומה כמי שאין לו אלו-ה ועובד ע"ז בטהרה ,מכאן שלדברי הרמב"ן יש אסמכתא שאם האדם לא מקדש את עצמו אז כל עבודתו הולך לס"א.
ועניין כי תקנה עבד עברי ובשנה השביעית יצא לחופשי חינם
שתיקן את שבע השנים בחינת עולם הטבע שאדם לבחינת קדושה.
כמ"ש "ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש "
הביאור ע"פ מו"ר ר' צורי ג'רבי שליט"א
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 15:38 |
|
| |
.
Shlomo_L :
אם התורה אוסרת עלינו להיות "נבל ברשות התורה" , הרי שאין כלל אפשרות להיות נבל, ברשות התורה, שאינה מרשה להיות נבל ברשות התורה.
זהו הפרדוקס.
כלומר: התורה אינה מרשה, ולכן זה לא ברשותה, להיות נבל ברשותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 23:13 |
|
| |
מואדיב,
שלמה טוען שיש ליישם כאן את תורת הטיפים של ראסל (ראה בתחילת האשכול): התורה אוסרת עלינו להיות נבלים ברשות התורה (כאשר המילה 'תורה' השנייה מתפרשת כמכלול ההלכה למעט איסור זה עצמו).
והסיבה להצעה פרשנית זו היא הפרדוכס הזה גופא: הרי איסור לא יכול להתייחס לעצמו, שכן כל עוד הוא לא הוגדר אין אפשרות להשתמש בו. ואכן, כפי שבאמת כתבת, לאחר האיסור אין רשות מהתורה לשום דבר נבלה, והמושג 'נבל ברשות התורה' בטל ועבר מן העולם.
אמנם על אף שאין לדחות את הטענה בטיעון לוגי פשוט, עדיין כפי שכתבתי לעיל אינני מסכים לטענה זו. ראה בהודעתי הקודמת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2005 02:39 |
|
| |
יתכן שהדרך בה אני מתיימר להבין את הרמב"ן ודעימיה כבר הובאה לעיל, אולם לענ"ד אפשר להביעה במילים פשוטות ביותר:
התורה אינה אוסרת להיות "נבל ברשות התורה" [שא"כ הרי"ז פרדוכס הדורש הסברים ותירוצים כאילו מדובר בהמלצה מוסרית גרידא].
ע"כ נראה כי התורה אוסרת להיות "נבל". היא אוסרת על האדם להיות שטוף בתאוות.
ומי שבגדר נבל, לדוגמא: שטוף בתאוות אכילה, הרי כאשר יקח תרטימר בשר בכפו לבלעו, אינו עובר על שום איסור הקשור ל"חפצא" של הבשר. הבשר עצמו מותר ואכילתו היא ברשות התורה לכתחילה, אולם האיש הזה עובר בכל רגע (לאו דווקא בעת מלאו תאוותיו) על "קדושים תהיו" באשר הוא נבל בעצם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2005 03:00 |
|
| |
לב_ אהרון
ואיך פתרת את הפרדוקס?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2005 03:41 |
|
| |
א. לענ"ד ברור מדברי הרמב"ן שאחרי הציווי קדושים תהיו אין אפשרות להיות נבל ברשות התורה.
ב. לפי ההסבר שלי, זה מכוח שאין רשות להיות נבל בכלל.
ג. לפי מיעוט הבנתי, כל הפרדוכס הוא רק אם התורה תצוה שלא להיות נבל-ברשות-התורה. משא"כ בציווי שלא להיות נבל.
תוקן על ידי - לב_אהרן - 17/05/2005 3:45:07
תוקן על ידי - לב_אהרן - 17/05/2005 3:46:18
|
|
|
|
|
