פרדוקס הנבל: מחווה לזנון מפרשת קדושים

מואדיב
לשאלתך "וכי למה שהתורה תאסור דבר שאיננו קיים במציאות? הרי לדבריך, אין במציאות "נבל ברשות התורה"?"
רק לאחר האיסור להיות נבל, אין מציאות של נבל ברשות התורה. קודם ציווי קדושית תהיו, ודאי היה במציאות.

בס"ד
ללא הציויי קדושים תהיו יש אפשרות להיות נבל ברשות-התורה
כי האדם יכול להיות טהור ולא קדוש ולא יקדש עצמו במותר לו.כי אצל הקדוש כל מעשיו הופכים לקדושה גם המעשים הגשמיים ועיין בס' מסילת ישרים (פכ"ו).ודו"ק.

הצ' שי בוארון

תוקן על ידי - shay98 - 19/05/2005 11:33:52

אולי יש להבחין בין איכות לבין כמות: רוב האיסורים הם אסורים אפילו כשעושים אותם פעם אחת; אבל כדי להיות "נבל ברשות התורה" צריך לעשות הרבה פעולות מותרות (מי שממלא את כרסו פעם אחת עדיין אינו נבל; רק מי שבכל יום אוכל עד שכרסו מתפקעת).

זה "ברשות" כי כל פעולה בפני עצמה היא מותרת.

אראל,
זוהי הצעה מעניינת, אך תיוהא קא חזינא בה:
השאלה היא מהו הקריטריון: אילו פעולות מותרות יצטברו לאיסור ואילו לא? צריך להיות איזה 'חצי שיעור' על ה פעולה האטומית שיהיה אסור עוד לפני כן. אך חצי שיעור של איסורי דאורייתא גם הוא אסור מדאורייתא, לפי ריו"ח שהלכה כמותו. אם כן, הדרא קושיא לדוכתא.
אני תוהה עדיין האם זה פלפול או טענה של ממש.

מיכי

מיכי: כאן לא מדובר על איסור אלא על מצוות עשה "קדושים תהיו", ייתכן שבמצוות עשה אין דין חצי שיעור.

אני עדיין תוהה האם זה פלפול או תשובה של ממש

אבל אולי זו עצמה התשובה לשאלה המקורית: הנבל הוא "ברשות התורה" כי הוא לא עובר על שום מצוות לא-תעשה, אבל הוא עובר על מצוות עשה של "קדושים תהיו".

ח"ש בעשה הוא נדון באחרונים. ולכאורה תליא האם חצי שיעור הוא מצד דחזי לאימטרופי או מגזיה"כ ד'כל חלב'. ואם הוא מסברא דחזי לאיצטרופי (כהסבר האחרונים שאיכות האיסור מצויה בכל חלק שלו, והכמות לא משנה את האיכות) אז נראה שסביר ליישםזאת גם לגבי עשה.


מיכי

להבנתי, האמת כדבריו של אראל, אך יש צורך להוסיף הסבר על דבריו.

להבדיל מכל איסורי התורה, שהם בעצמם מעשה איסור וללא תלות בסיבה (אדם שאוכל חזיר גם בטעות עבר איסור) איסור זה מתייחס לסיבה מסויימת, כאשר המעשה בעצמותו הוא מעשה היתר, אילו נעשה מחמת סיבה אחרת. לפיכך "ברשות התורה" מתייחס למעשה, אבל לא לסיבת המעשה. מצד שני אין זה איסור על דעות כמו לא תחמוד, אלא על מעשי היתר שנעשים מחמת סיבה פסולה.

.


מהדף היומי, ערובין כז



א"ר יוחנן אין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ




והרי גם אמירתו של ר' יוחנן, בגדר כללה היא!

אכן, ועל כן אין ללמוד ממנה. חסרים מקומות שבהם הכלל נאמר על כל הדברים?

רק אם הכלל עצמו היה טוען שהוא עצמו מבין אותם יוצאים מן הכלל, זה היה מביך משהו.

.


אופטופיק, מחווה לשקרן מכרתים:


אם פוליטיקאי מסויים, שיש הטוענים כי הוא הלוזר הגדול מכולם, יגש לאליפות הלוזרים:

הוא יגיע למקום השני ?

משום מה זה מזכיר לי את הגמרא נדרים ס"ו: על ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שבך עיי"ש.

פעם היתה לי חקירה , הרי ידוע שעל פי חוקי מרפי אם אדם ממתין שעה לאוטובוס ואז הוא מדליק סיגריה , האוטובוס מגיע תיכף ומייד. כמו כן ידוע הסיוג לחוק הנ"ל , שאם מדליקים סיגריה בכוונה להחיש את הגעת האוטובוס , זה לא עובד.

והנה יש לדון מה יקרה אם מישהו ינסה להתגרות בבעל דבר וידליק את הסיגריה על תנאי , אם תוך כדי העישון יגיע האוטבוס ניחא לי בהגעת האוטובוס ואם לא יגיע, לפחות יהיה ניחא לי בכך שהספקתי לעשן את הסיגריה .

ובכן ניסיתי ומה התברר? שנגמרו לי הגפרורים.