להלבן
<הסלחנות כלפי "הערמת" ממון הממשל נוצרה אצל היהודים בתקופת הגזירות של מסים מיוחדים על היהודים, שאין לו דינא דמלכותא לדעת ר"ת והרא"ש. אמנם כיום אין סמך להיתר זה>
הסלחנות כלפי "הערמת" ממון הממשל נוצרה אצל אנשים, מיום שנוצר המס.
"הערמת" ממון הממשל מוגנת אצל היהודים, מאז ימי ההלכה, שהדיווח עליה הוא מסירה:
"מי שעוסק בזיופים וכדומה, ויש לחוש שיזיק רבים, מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח, יכולין למסרו ולומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד. מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעובדי כוכבים מה שחייב, ואחר גילה הדבר, אין לו דין מסור, שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב, מכל מקום ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעובד כוכבים...". (רמ"א, שולחן ערוך חושן משפט סימן שפח סעיף יב).
<"עוד סמכו ב"הערמה" מתשלום מסים, או מה שנקרא בלשון הפוסקים "להבריח מכס", שהוא הפקעת חוב, שמותרת בנכרי">
וכשהם הפקיעו חוב נכרי המותר, הם סמכו על ההלכה שמותר, אם אין חילול השם, וכאשר הם הפקיעו חוב שגרם לחילול השם, הם סמכו על מה שקוראים בלשון היהודים "אנטישמיות" של הגויים ימ"ש.
<"ואלו שאוסרים, סוברים שאין זו הפקעת חוב כי אם גזילה">
ואלו שמקילים ומערימים סוברים, שבמקום הפסד מרובה לא צריך להחמיר, מאחר שהתורה חסה על ממונם של ישראל, אפילו אם הוא ממונם של גויים מהבחינה החוקית.
<"זה שהמשנה הלכות מכנה זה בשם "הערמה" הוא, כי במקרה זה לא היתה כאן גניבה, שהרי הממשל נתן סכום זה למוסד כדין. המוסד נתן סכום האחוזים כדמי סרסרות מרצונו הטוב. אלא שהיתה כאן עבירה על החוק, של העברת ממון צבור לכיס פרטי">כאן
אם תעיין בשאלה (עמוד קמ טור א), תמצא שלשונה:
"וטענת קטיגור המדינה ששמעון בערמימותו *לקח כסף מהמדינה שאינו מגיע לו* ונתנו כביכול למוסד שראובן מפקח עליו, וראובן החזיר לשמעון למחצה או לשליש או לרביע, וגם באר אופנים...".
נראה לי שבמעשיו יש הרבה יותר מאשר הערמה.
אין לי אלא להתנצל לפניך על תיאור דברי המשנה הלכות שבהודעתי הקודמת, שהיה בס"ה "הערמה".
שכחתי שגניבת דעת אסורה.
 |
|
|
