על חרדים ואינטרנט

בעקבות ''עמרגייט'' יאיר שלג כתב מאמר על החרדים והאינטרנט והקשר בין ההימנעות בין התרבות המערבית הגבוהה לבין התתדרדרות לתרבות מערבית נחותה.



אודה לחברים באם ישלחו לי לינק

תוקן על ידי עצכח ב- 28/05/2007 17:21:43

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/574062.html

בסוף תחדור המודרנה הנמוכה

מאת יאיר שלג

חוקר מחשבת ישראל, פרופ' אליעזר שביד, אמר פעם משפט חריף: "אי אפשר להתחמק מהמודרנה. היא נמצאת בכל מקום. ומי שירצה להתחמק ממנה ברמה הגבוהה שלה, סופו שתחדור אליו ברמה הנמוכה שלה". לא מוכרחים להסכים עם הטון הפסקני של המשפט, כדי לראות שהוא אכן מתממש, לפחות במידה רבה, בכל קצוות העולם החרדי.

כמה הקיפו עצמם החרדים באינספור איסורים וחרמות כדי לחמוק מהמודרנה. במשך זמן רב אמנם נדמה היה שהצליחו בכך. אבל ככל שגדל המיגזר החרדי ולכאורה הצליח במשימתו, התברר הפרדוקס: ההצלחה מביסה את עצמה. בחברה גדולה קשה הרבה יותר לשמר את חוט השידרה האידיאולוגי ואת רמת הפיקוח החברתי הדרושים להצלחת ההסתגרות. יתר על כן: ככל שנדמה שהחברה הצליחה במשימת השימור שלה, כך גדל ביטחונם העצמי של חבריה לחשוב שגם אם ייפתחו קצת אל העולם, לא תיפגע זהותם. הם מציצים - ונפגעים. האבחנה של פרופ' שביד משתלבת בכך: כדי להיפתח אל התרבות המודרנית ברמתה הגבוהה, פילוסופיה, ספרות, תיאטרון וכדומה - דרושה הכשרה מוקדמת ומוטיווציה גבוהים למדי, שתי תכונות שאינן רווחות בחברה החרדית. תרבות ההמונים המודרנית, לעומת זאת, נוכחת בכל פינה עד שגם לחרדי קשה שלא להיחשף לה.

וכך, היא נוכחת בחייו של "החרדי החדש" בכל מיני רמות: מעניין לגיטימי (ובכל אופן שונה מעולמו האידיאלי של בן התורה) כמו תרבות הפנאי הקניונית ועד הארוטיקה האינטרנטית. הדרמה הנוכחית של משפחת עמאר מוכיחה ש"המודרנה ברמתה הנמוכה" אכן חדרה לבית החרדי (ועוד לבית הרב הראשי!) בכל תפארתה: מהפנמת דפוסים חילוניים (כמו חיפוש בני-זוג באינטרנט) בתוך הבית החרדי, ועד בן חילוני ועבריין המתנהג כאחרון השבאבניקים.

אגב כך נחשפה שוב גם העובדה שנורמת "כבוד המשפחה" עובדת שעות נוספות לא רק בחברה הערבית, אלא גם בחרדית. עד כדי כך היא נוכחת, שאפילו הבן החילוני והעבריין נרתם לפעול בשמה. עד כדי כך היא נוכחת, שגם אם רצח בשם "כבוד המשפחה" לא התרחש כאן, דרך ארוכה מאוד היו מוכנים בני משפחת הרב לעשות, ובכלל זה סיכון מעמדם הציבורי, למען "כבוד המשפחה".

שאלה מעניינת כמובן, היא האם לעובדה שמדובר במשפחה חרדית מזרחית יש משמעות, או שסיפור כזה יכול היה להתרחש גם במשפחה חרדית אשכנזית. תופעת האלימות בשם "כבוד המשפחה" קיימת גם אצל החרדים האשכנזים, ומשמרות הצניעות יוכיחו. גם החילון והשבאבניקים אינם תופעה מזרחית בלעדית, אם כי נדמה שנוכחותה בחרדיות המזרחית גבוהה יותר. הסיבה לכך היא שלחרדיות האשכנזית יש מסורת פיקוח ארוכה וקשוחה יותר ומנגנוניה נוטים ביתר חריפות לסלק "תפוחים רקובים". החרדים המזרחיים, גם מפני שהם לרוב "דור ראשון להתחרדות" (הרב עמאר גדל בבית שחלק מבניו היו חילונים; אחד מהם הוא הזמר אלברט עמר, שאמנם התקרב בשנים האחרונות לשמירת מצוות), נוטים יותר מהאשכנזים להעדיף את קשר הדם על האידיאולוגיה, ולשמור על קשר חם גם עם מי שחצו את כל הקווים. עם זאת, כדאי גם לחרדים האשכנזים לשים לב: חוקר החברה החרדית פרופ' מנחם פרידמן העריך לפני שנים אחדות שהדפוס של "משפחות מעורבות" - בהן יש אחים חילונים, חרדים ודתיים לאומיים - יהפוך לדפוס הדומיננטי בכל ענפי החברה החרדית.

כמי שגר באיזור חרדי, אני מתרשם שהתרבות הצרכנית חדרה לרחוב החרדי. גם זו צורה נחותה של תרבות.

תוקן על ידי - אריק123 - 11/05/2005 10:24:20

סתם נונסנס.

החרדיות אף פעם לא התנגדה באופן אידלוגי לתרבות הנמוכה, התרבות הנמוכה לא היותה איום לחרדיות כקבוצה מוגדרת. ואולי יתבעו מהחרדים שיסעו בסוס ועגלה ולא להשתמש בטלפון? (שגם פעם היתה התרבות הנמוכה) בשלב זה האינטנרט הוא כמו הטלפון והמחשב, ואכן ככל שהזמן נוקף ומתברר שהאינטרנט הוא כמו הטלביזיה, נראה שעם הזמן חרדי הרוצה להתקבל למוסדות חרדיים לא יכול להשתמש באינטנרט בפרהסיא ורק בהצנע כמו שמאז ומעולם היו כאלו שנחשפו לעתונות חוץ וכולי.

מאידך, חרדים שפלשו קצת לעולם החיצון המלא חטאים היו מאז ומעולם ויהי' לנצח, וכמובן שככל שהקהילה גודלת השוליים גדלים, וגם ככל שהחרדים יהיו עשירים יותר הם יהיו נחשפים יותר כמו בארה"ב ובאירופה, וכל חיפוש וחשיפת תהליכים רבי משמעות בשוליים אלו הינה טעות אופטית.

האיום האמיתי לחרדזציה הוא אך רק התרבות הגבוה, אקדמיה, ומערביות, פלוריליזם, ספקנות, שירה חילונית, השוללות חרדיות ודת באופן עקרוני ומהותי, ומי שנחשף עולם ההוא מקעקע את כל השתייכותו לעולם החרדי.

יכול אדם ללכת לקולנוע כל לילה וביום להאמין ברב אלישיב, אך מי שנחשף לתרבות הגבוה, כבר אינו מקבל אוטמטי דברי הרבנים.

התרבות הגבוה עצכ"ח מהווה סכנה גדולה לחרדי המצוי, התרבות הנמוכה בח"ח עמוס במחאות והוא אתר קיצוני ביותר וכל אחד מנסה להקצין את עצמו יותר ויותר.

לכל היותר ניתן להתרשם שחסימת התרבות הגבוהה אינה מבטיחה חסימה של התרבות הנמוכה.

צריכת תרבות נמוכה אינה באה בגלל חסימת התרבות הגבוהה. גם בחברות שבהן לא נחסמת התרבות הגבוהה יש צריכה (אולי אף גוברת) של תרבות נמוכה.

הסיבה לרושם שדוקא התרבות הלא-חרדית הנמוכה מאומצת ע"י יותר ויותר חרדים, היא שבעוד שאורח החיים החרדי מספק לחרדי סוג של תרבות גבוהה (חוויות אינטלקטואליות, מוסריות, פולקלור עדתי, טקסים וכיו"ב), הרי שאורח חיים זה אינו מספק במקביל סוג כלשהו של תרבות נמוכה שאינה בהכרח פעילות שלילית אלא פעילות שאינה 'גבוהה', 'עשיית כיף' בלע"ז. במידה מסויימת, ההשקפה החרדית לועגת לכל עיסוק שאינו 'גבוה' (תורה ומצוות) וכיון שרוב בני האדם זקוקים גם להנאות נמוכות, הרי שהחרדי הזקוק לכך נאלץ לרעות בשדות זרים.

מאידך, חרדי שזקוק לתרבות גבוהה מוצא סוג של תרבות כזו בתוך ביתו פנימה.

מסתברא,
דבריך נכוחים ונכונים, ואולם לא חטאו ישראל בתרבות גבוהה אלא כדי להתיר להם תרבות נמוכה בפרהסיא.

שאלה לחכמי הפורום,
מדוע לא צמחה אצלנו קבוצה מעין כת האיימיש ששוללת לחלוטין שימוש במודרנה?
בפרט שלשימושים הטכנולוגיים קיים רקע תיאורטי שעלול להיות בעיתי.

בגלל שלאורך ההיסטוריה הוכרחנו להשתמש במודרנה בשביל לברוח

המילטון,

לא הבנתי. אתה מוכן להרחיב?

אנסה לתקן תגובת המילטון

"בשביל לאורך ההיסטוריה השתמשנו בכל אמצעי אפשרי בכדי לעשות כסף"

מכיון שהאשכול כבר סטה מדרכה, ארשה לעצמי להגיב שלא בענין פתיחת האשכול

מסתברא,

לענ"ד איום העיקרי ליהדות הנאמנה לתורת משה מסיני היא והיה, עצם הענין שלאדם לא מורשה לעשות כפי שהוא סובר שזה באמת מותר או אסור מפני לחץ ציבורי כזה או אחר.

והנה, בהאיסורים המתרבים יום יום, שרובם לא שייכים ליישום כלל, וזה רק עובד לבנות קבוצה טליבנית, ואיזה סוג יהדות אתה רוצה לבנות עם שקר גס כזה, שלכולם יש את האינטרנט בתנאי שכולם לא יידעו?

אני מוצא היבט נוסף של העניין באלמנטים 'נמוכים' קמאיים יותר לרשת האינטרנט, אשר ניכר בעיני כי הם מושרשים בחברה החרדית, ולא רק בשוליים שלה. אני מתכוון לבעיית עודף המשקל - אכילת יתר, ולבעיית עישון הסיגריות.

לא ניתן להימלט מהרושם שבקהילות חרדיות יש יותר בעלי/ות עודף משקל בצורה חריגה (כלומר, לא קילו-שניים מיותרים). ההסברים המקובלים לכך בקרב חרדים הם שקיום הבעיה אצל גברים נובע מהתמסרות מוחלטת ללימוד תורה שבאה על חשבון פעילות גופנית, ואילו בקרב ציבור הנשים הוא נובע משיעור הילודה הגבוה - כלומר, לכאורה התופעה מוסברת כנובעת ממטרות העל הערכיות של החברה החרדית. גם הזיהוי של פעילות גופנית עם 'תרבות הגוף' ולא עם הבריאות תורמת לכך.

ואולם קשה שלא להרהר באפשרות שאכילת יתר מהווה סוג של מפלט יצרי למי שחלק ניכר מהנאותיו של אדם מן הישוב סגורות בפניו. כאילו, אם אוכלים אוכל כשר בהשגחת הבד"צ החוגי - אפשר לאכול כמה שרוצים. אני לא מבחין בתופעה הזו כתופעה חברתית בקרב אנשי מגדל השן האקדמי, למשל, שאף הם עסוקים רב הזמן בעיסוק אינטלקטואלי.

בדומה לכך עישון הסיגריות, שמום מה לא דבק בו ריח שלילי בציבור החרדי. אגב, בציבור הד"ל יש סטיגמה שלילית על עישון שנתפס כמעשה 'מקולקל'. במחלקת בני הישיבות שלנו בטירונות, שלושת החיילים שפנו בסוף היום לפינת המעשנים תוייגו כ'מתקלקלים', שבבניקים ד"ל שכאלו.

בישיבת ההסדר בה למדתי היו כמה ר"מים חרדיים - המשותף לכולם היה העישון (ושוב, לא סיגריה או שניים אלא עישון כבד). בבדיחות נהגנו לומר שאצלנו בישיבה יש קורלציה בין מידת הלמדנות לעישון - יותר סיגריות יותר חידושי ר' שמואל. רב ד"ל מעשן, מאידך, היה חיזיון נדיר.

כאן, בניגוד לאכילה, קשה להצדיק את העישון כמכשיר ערכי. תחושת ה'מה שלא כתוב בשו"ע שאסור' הוא מותר, מאידך, שוב מתחזקת. הרצון באיזו התמכרות או תענוג חושי תמידי מותר עולה.

זה מזכיר לי את מה שמספרים על אחד המשגיחים שבמהלך לוויה של אחד הגדולים, העירו לו על התנהגות פרועה משהו ולא הולמת של תלמידיו. המשגיח השיב: מה אתם רוצים, אין להם כדורגל וקולנוע, אז הלוויה זה המקום היחיד שהם יכולים להשתחרר בו קצת. השאלה אם המחיר של התנהגות לא הולמת הלוויה של אדם חשוב אכן שווה את ההתנזרות מכל 'שחרור', גם כזה שאינו בהכרח מנוגד להלכה.

לסיכום:

חבל לדעתי שהצרכים הבסיסיים של כל אדם כמעט לשחרור ולהנאה מתועלים לעתים קרובות לאכילת יתר מלווה בהזנחה גופנית ו/או בעישון.

הבעיה היא כפולה:

א. הבריאות - מקובל כיום שקיים קשר ישיר בין עודף משקל ממשי כגרום תמותה גבוה בעולם המערבי, וכן קשר בין עישון, פסיבי ואקטיבי, למחלות מסויימות (סרטן הריאות ומחלות הלב והעורקים). לוחמה מסיבית בגורמים האלו היא ממש קיום של 'לא תעמוד על דם רעך' (ושוב יזכר לטובה הר"ע יוסף שפסק לאסור עישון סיגריות לגמרי כאיסור הלכתי).

יש אולי להתחיל בקעקוע הנחת המוצא של 'הכל משמים' וממילא אפשר להסתכן, שהרי למרות שהכל משמים התורה ציוותה עלינו להישמר לנפשותינו ולא לסמוך על הנס.

ב. במישור ה'רוח' - קשה 'למכור' דמות של רב גדול שדמותו החיצונית אומרת מדושנות עונג, או שאוחז סיגריה להנאתו. זה בהחלט גורם חוסר אמון בקרב אנשים 'מבחוץ' כלפי קונספציית 'כיבוש היצר והתאוות' שציבור שומרי התורה נוהג להתגאות בו (גםאם לדעתי בסך הכולל - הצדק עמו/נו). בל נשכח שגם עזרא מצא לנכון לתקן טבילה לבעלי קריין כדי שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים, ולו בהיתר, ואף הנאות אחרות, ולו בהכשר הבד"צ, ראוי לענ"ד שיהיו במשמע.

ג. המישור האסטתי - בעידן התקשורת יש יותר דגש על הופעה אסטתית הולמת. הדימוי של חרדי כאדם מרושל ושמן (שאפשר לגלות אותו בעיקר בהתייחסויות קריקטוריסטיות לחרדים - החרדי תמיד מאוד שמן) לא מוסיף, והדרך לשנות אותו היא ליצור דימוי אחר (וכבר חז"לך היו ערים לכך באומרם שת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה).

_____________

ואסיים בקצת אופטימיות,

לפני מספר שנים נקלעתי לבית מלון סמוך לשכונות מאה שערים ובית ישראל בירושלים. כשהצצתי לחדר הכושר שבמלון בשעת ערב מאוחרת, נתמלאתי לפתע תמיהה למראה מספר לא קטן של צ'למערס מקומיים, ארוכי מעיל ופאות ולבני ירמולקה, כשהם, על לבושם המסורתי, שרועים על מכשירי הכושר ודוחקים משקולות במרץ רב.

יש תקוה, הרהרתי לעצמי בסיפוק...

תוקן על ידי - ממללא - 13/05/2005 12:14:08

תוקן על ידי - ממללא - 13/05/2005 12:18:13

מסתברא,
אתה טועה טעות קשה. התרבות הנמוכה היא סכנה גדולה הרבה יותר לחרדיות מהתרבות הגבוהה. הרבה יותר חרדים אוהדים את בית"ר ירושלים, נניח, מאשר הולכים לאופרה; וחרדי שאוהד קבוצת כדורגל כבר אינו חרדי ממש (מבחינה אידאולוגית). סדר העדיפויות הערכי שלו משתנה. כנ"ל לגבי הערצת כוכבי זמר, שיטוט בקניונים או סגידה לגדג'טים טכנולוגיים. חרדיות (במובנה הערכי) סולדת מכל אלה. בטווח הארוך, חרדים כאלה יהיו הרבה יותר דומים לחילונים מאשר הם דומים להם היום - ובניגוד לאלה הנתפסים לתרבות הגבוהה, הם יישארו "בפנים", ולפיכך ישנו את פני החרדיות עצמה.

ממללא,
גם איתך איני מסכים. ראשית, לגבי ההשמנה - איני בטוח שקביעתך נכונה אמפירית. אבל גם בהנחה שהיא נכונה, ניתן להסביר זאת מבלי להכנס לפסיכולוגיזציה מסוג "האכילה כמוצא להדחקת יצרים אחרים". פסיכולוגיזציות כאלה צריכות להיות תמיד מוצא אחרון בניתוח התנהגותם של בני אדם, בגלל הקלות היתרה בה ניתן להגיע בהן לכל מסקנה רצויה. מעבר לכך, חרדי נשוי (פרט לאנשי חסידויות מסוימות) יכול לספק את יצר המין שלו לא פחות מחברו הדתי-לאומי, וממילא אין יסוד לתאורית הסובלימציה.

מהן, אם כן, הסיבות להשמנה? לדעתי, כמה סיבות: ראשית, כפי שהזכרת, פעילות גופנית אינה כלולה בסדר היום של החרדי המצוי. ארחיב זאת ואומר כי בחרדיות ישנה דחיה עקרונית כלפי הקדשת זמן לגוף, וממילא רתיעה מסוימת מכל פעילות כושר. נוסף לכך, הרגלי התזונה במגזר החרדי הם גרועים. במגזר החילוני מחדירה התקשורת (ובמדה מסוימת גם מערכת החנוך) זה שנים רבות את חשיבותה של תזונה נכונה ומאוזנת, צריכה מועטה של שומן בכלל ושומן רווי וכולסטרול בפרט וכן הלאה. מוצרי "בריאות" הם, במדה רבה, "אין". במגזר החרדי לא חדרה כמעט כלל תודעה כזו. חרדי צמחוני, למשל, נדיר כמעט כמו חרדי המחזיק כלב. עקרת הבית החרדית הממוצעת כמעט אינה יודעת לבשל ארוחה חלבית. פרט לכך, תזונה נכונה היא, בדרך כלל, יקרה יותר. מוצרים מופחתי קלוריות יקרים יותר מחבריהם הרגילים, וחברה עניה כמו החברה החרדית נוטה להתבסס על מוצרי פחמימות זולים ועתירי קלוריות. החרדים נוטים גם לקנות ברשתות שיווק חרדיות; רשתות אלה משיגות מחירים זולים בדרך של צמצום המבחר, כלומר - החרדי הממוצע פוגש בעיקר את המוצרים אותם קונים חרדים רבים, ונמנע מלהחשף למוצרים חדשים, כלומר - הרשתות משכפלות דפוסי תזונה. הוסף לכך לימודים של שנים רבות במסגרות פנימייתיות או חצי-פנימייתיות, בהן משתדל כל תלמיד לחטוף ולאכול כמיטב יכולתו (כמו בצבא, להבדיל) וכך הוא קונה לעצמו הרגלים גרועים - וקיבלת מספיק והותר סבות להשמנה.

לגבי העישון, שוב, בתקשורת החילונית מכניסים לראש כבר שלושים שנה את סכנות העישון, וסוף סוף זה נותן פירות. בתקשורת החרדית הרי אפילו לא כותבים את המלה "סרטן" (מישהו יכול להסביר למה?!), והמאמץ המושקע שם בהדגשת הסיכון קטן לאין שעור. זה יחדור גם לשם, אבל לאט לאט. עוד עשר שנים אני מניח שהתופעה תהיה נפוצה פחות, ועוד עשרים שנה סביר להניח שרק שבבניקים יעשנו.

רק לעדכן

תופעת העישון בציבור החרדי נמצאת בצניחה רבתי.

בשידוכים, בחור המעשן הוא סוג ב'.

לוחות המודעות ברחובות קריה, מוצפים במודעות עם ציטוטים שונים מאנשים שונים, נגד העישון.

הקמפיין הזה מתנהל כבר כשנה, בידי כמה אנשים נחושים ומסורים, אחד מהם אף הצהיר, "תנו לי מיליון דולר לפרסומת, ולא יהיה אף חרדי מעשן".

עושה רושם שהוא בהחלט בכיוון.