http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3088195,00.html
חרדים מהרשת או רשת של חרדים?
פרשת הרב עמאר עשויה להעיד עד כמה עמוק חדרו המחשבים והאינטרנט ללב החברה החרדית. הממסד הרבני חרד מההשלכות, בעיקר בכל מה שקשור לגידול הילדים וחינוך הנוער. האם חדירת הטכנולוגיות המתקדמות למגזר החרדי מחוללת בו שינוי?
שוקי גלילי
בין החרדים והחילונים בישראל יש לא רק פער גדול בעולם המושגים, בתרבות ובהשקפה, אלא גם הפרדה גיאוגרפית, פוליטית ומוסדית. זו הסיבה לכך שהידיעות של הציבור החילוני על החרדים מבוססות בעיקר על הסיקור התקשורתי. התמונה שהוא מצייר לעיתים קרובות לא מחמיאה, אבל מעבר לזה - היא גם שטחית ולא מדויקת.
הפרסומים סביב פרשת בת הרב הראשי חשפו צדדים של החברה החרדית שלא היו מוכרים לציבור החילוני בישראל. אם אכן גלשה בת הרב באינטרנט אולי לא נדע. אבל לאחר שעלה הנושא לכותרות, עלו שאלות
פרשנות
פרשת בת הרב: מתנתקים מהרבנים בחסות הרשת / שאול מייזליש
הרבנים מרגישים כי הציבור "בורח להם" מבין האצבעות והם יעשו הכל כדי להרחיק את המחשב, על אף "הכיסוי" הלימודי שחוגים רבים הדביקו לו. אם הם לא יצליחו בכך נחזה בהמשך הנהירה לעולם המערבי, לנפלאותיו, וחסרונותיו
להמשך
רחבות יותר: האם ועד כמה הציבור החרדי משתמש במחשב ואינטרנט? ואם זה נעשה בניגוד לדעת הרבנים , האם מדובר במרד של הנוער החרדי כנגד המנהיגות הרוחנית שלו? מה בכלל דעתה של הרבנות על טכנולוגיות מתקדמות?
האם חרדים גולשים?
כדאי להתחיל בשבירת כמה מיתוסים. ראשית חשוב להבין שהציבור החרדי אינו עשוי מקשה אחת. יש בו רבבות רבות של בתי אב, ויש גם גוונים רבים. בקצה האחד אפשר למצוא קבוצות מסוגרות, סגפניות ואנטי-ציוניות, מנותקות לחלוטין מהוויית החיים החילונית. בקצה השני, יש אנשים מעורים היטב בחיי המדינה, בעלי מקצועות כלליים והשכלה חילונית, המשרתים במילואים.
גם התפישה כאילו כל החרדים מנהלים את חייהם על-פי מצוות הרבנים ונשמעים להם באופן מוחלט, משקפת חוסר הבנה. ההלכה היהודית אמנם עוסקת בכל ההיבטים של חיי הפרט, והרבנות בתפקידה כהנהגה הרוחנית של הציבור הזה מנסה להנחות אותו "בדרך הישר".
אבל רוב החרדים אינם מתייעצים ברב בכל שאלה, ולא נוהגים כמצוות הרב בכל עניין. או כפי שאמר לנו אחד המרואיינים לכתבה: "הרבנים כבר פסקו מזמן שאסור לחצות כביש באור אדום כי זה סיכון חיים. לך לבני-ברק וראה אם אנשים מקפידים בזה". כמו כל שאר המרואיינים בכתבה, גם המרואיין הזה ביקש שלא נזכיר את שמו.
גלישה אסורה מהתורה?
בניגוד לדעה המקובלת, הרבנים אינם מתנגדים באופן גורף לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות. אדרבא: הם מקבלים בברכה כל חידוש שתורם למה שנחשב אצלם חשוב באמת: הצלת חיים, בריאות, פרנסה, לימוד תורה. גם איכות חיים,
רווחה אישית ופנאי הן לא מילים גסות אצל חרדים (אם כי לא בהכרח המילים בהן הם יבחרו להשתמש), אבל כל אלה נמצאים נמוך יותר בסדר העדיפויות.
כשאין התנגשות בין השימוש בטכנולוגיה לבין החיים לפי ההלכה, הרבנים לא מתערבים. המקרים שהופכים מושא לפרסום פסקי הלכה ופשקווילים, הם בעיקר אלו בהם נראה כאילו הטכנולוגיה מביאה איתה תכנים "מסוכנים". הדוגמא המובהקת הם התכנים האלימים והפורנוגרפיים שאפשר לפגוש באינטרנט, והיא הסיבה לכך שרוב הרבנים תמימי דעים: שימוש באינטרנט מותר בלית-ברירה לצרכי עבודה ואסור לצרכי בידור ופנאי.
השימוש במחשב, כשלעצמו, אינו אסור. אחד הרבנים הגדולים אף מצוטט כמי שאמר שלאסור את השימוש במחשב יהיה כמו לכפות שימוש בנרות במקום בנורות חשמל. הרב מ' (השם המלא שמור במערכת), יהודי חרדי שבקיא בענייני מחשבים ואינטרנט ובפסיקות ההלכתיות בנושא, מסביר: "איש לא חושב לאסור את השימוש במחשב, כי זה בלתי אפשרי. ספרים נכתבים במחשב, ישיבות ובתי-ספר מנוהלים באמצעות מחשב, הנהלת החשבונות במוסדות חרדיים נעשית בתוכנות מתאימות".
הבעיה, הוא מסביר, אינה עם הטכנולוגיה אלא עם התכנים: "גם בציבור החילוני יש אנשים שמודאגים מההשפעה של משחקים ואינטרנט על הילדים, ומשתדלים להגן עליהם. אבל כולנו יודעים שהילדים לעיתים קרובות שולטים במחשב טוב יותר מההורים, אז איזה סיכוי יש להורים להצליח?".
טיעונים דומים, מסקנות שונות
המערכה נגד שימושי הפנאי של המחשב האישי התחילה כבר לפני קרוב לעשור, אבל היא הגיעה לשיאה ב-1999. בשנת 2000 הוקם בית דין חרדי מיוחד לפיקוח על הנושא. כותרת הידיעה שהכריזה על המאורע, בעמוד הראשי של העיתון החרדי "יתד נאמן" ב-6 לינואר 2000, הכריזה: "דעת תורה, שאיסור חמור להתחבר לאינטרנט או לטלוויזיה המהווים סכנה איומה ח"ו לקדושת ישראל".
האיסור הגורף על הכנסת טלוויזיה הביתה קיים כבר מאז שנות ה-80'. הרבנים בישראל אימצו אותו אחרי הצלחה
כן למחשב - בערבון מוגבל. חרדים בקורס היי טק (צילום: בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים)
של קמפיין דומה בארה"ב, ואת הסיבות כמעט מיותר לפרט. מקורן בביקורת דומה מאד לזו שיש גם לרבים בציבור החילוני על הטלוויזיה. רק הפתרון שונה.
"סכנת המחשב" עלתה לדיון כשהתברר שהמחשב יכול לשמש לצפייה בסרטים, ושהכנסתו לבתים חרדיים רבים בעצם הכניסה אליהם גם את הטלוויזיה בדלת האחורית. אנשי חינוך במגזר העלו על סדר היום גם את הפופולריות ההולכת וגוברת של משחקי מחשב אצל הילדים והנוער החרדים, ואת הריבוי של תכנים "מסוכנים" בכותרים האלה.
הרב מיכל זילבר, ראש ישיבת זוועהיל הירושלמית, כתב במאמר מ-1999 שעסק בנושא: "לדעתי לא יועיל שום הכשר או צנזור על משחקי מחשב, תקליטורים וכדומה. יתחילו ויכוחים - זה כן וזה לא...". רק איסור גורף, הוא קובע, יכול להגן מפני הסכנות הכרוכות בתקליטורים. הגישה הזו מקובלת היום על רוב הרבנים, אבל זה לא מונע משוק התקליטורים החרדי לשגשג.
המחשב: שילוב של טמא וטהור
ישנם לא מעט אתרי אינטרנט חרדיים, בהם האתרים של "אש התורה " ו"נתיבות עולם", אתרי הגמ"חים, אתרי שו"ת (שאלות-ותשובות בנושאים הלכתיים). חב"ד וחוגי המחזירים בתשובה, גילו כבר מזמן את הפוטנציאל של האינטרנט בעשיית נפשות, ועושים בו שימוש מגוון. אבל גם בחוגים האלה לא תמצאו רבים שחושבים שהאינטרנט טוב לילדים.
הנחת העבודה היא ש"המבוגרים יכולים להיזהר, אבל על הצעירים צריך להגן". המוטיב החוזר הוא הסכנה לילדים ולנוער אותה ההורים לא יוכלו לעצור. גם כאן יש שתי גישות: אחת הלכתית-שמרנית, אולי גם טכנופובית; השנייה פדגוגית-ערכית, שעוסקת
מכשיר הסלולר "הכשר" של מירס. תשובה לחששות
בהתרופפות החינוך שמקבל הדור הצעיר.
הרב שמשון פינקוס מאופקים קובע באחד ממאמריו: "המחשב הוא שילוב של הטמא והטהור יחדיו. באותו מכשיר, באותם כפתורים, שבריר שנייה בין טמא לטהור... בית המחובר לאינטרנט נהפך לרשות הרבים".
לעומתו, במאמר שהוזכר קודם, מחדד הרב זילבר את האבחנה כי השימוש במוצרי פנאי בעייתיים משקף הסרת אחריות מצד ההורים, שמחפשים "להעסיק את הילדים" בכל מחיר. "יש לי הרגשה קשה" הוא אומר, "שבעיית המחשבים היא העונש שקיבלנו על ההזנחה שהזנחנו את חינוך הבנים והבנות".
ה"איום" האקטואלי הם המכשירים הסלולריים מהדורות החדשים, שנתפסים כעוד "דלת אחורית" לאינטרנט, תכנים לא מפוקחים, משחקים, וגם SMS, שמתגלה כאמצעי תקשורת נוח לבני נוער חרדיים שמקיימים קשרים מהסוג שהוריהם לא היו אוהבים.
המלחמה על הדור הצעיר
כאשר מתרגמים את הטיעונים הפדגוגיים לשפה "חילונית" יותר, אפשר לבודד את הטיעונים הבאים נגד משחקי המחשב והאינטרנט:
א. הם משעבדים את הילד לבילוי ממושך מול המסך, אולי אפילו ממכרים.
ב. הם חושפים אותו לאלימות, לתכנים, שפה והתנהגות שהוא עלול לאמץ.
ג. הם פוגעים בתפיסת המציאות שלו, מעלים את סף הגירוי, גורמים מתח - לכן, הם יוצרים אצל הילד הפרעות קשב וקשיי ריכוז. אחרי החשיפה לגירויים החזקים במשחקי המחשב, הוא יתקשה לקרוא ספר או להקשיב למורה.
מעשית, המחשב האישי הגיע כבר לרוב הבתים החרדיים, ובחלקם הגדול משתמשים גם בתקליטורים.
איילה עמאר. חשש משידוך רע ברשת (צילום: אבי כהן)
בבני-ברק ובירושלים נמכרים כיום כותרים "בדוקים", של משחקי מחשב וסרטים נקיים מחשש לתכנים לא הולמים (כולל הפקות מקור עלילתיות). רוב הרבנים קוראים להחרים גם אותם, אבל לא כל הציבור משתף פעולה.
האינטרנט עדיין אינו נפוץ בבתים, ובחלקם הוא משמש לדואר אלקטרוני בלבד, אבל באחרים נוהגים גם לגלוש - ללא הגבלה, או בעזרת תוכנות Parental Control מהסוג שכל ספקי האינטרנט מציעים היום לדתיים, לחרדים ולסתם הורים מודאגים.
"מי שמתקין אינטרנט לא יודה בכך"
ב', 43, טכנאי מחשבים ירא שמיים שעובד עם המגזר החרדי הירושלמי, אומר שהשימוש באינטרנט הוא בבחינת מפלט אחרון "נדיר לראות הורים חרדים שמאפשרים לילדיהם להשתמש באינטרנט, וגם אז בדרך-כלל מדובר בילדים שנחשבים 'בעייתיים', וזו דרך יעילה להשאיר אותם בבית שבו הם מרגישים שיהיו בטוחים יותר. כמובן שמי שמתקין אינטרנט לעולם לא יודה בזה".
"לעומת זאת, הרבה יותר הורים מבקשים להתקין משחקי מחשב. גם אז, זה בדרך-כלל בגלל שהם טרודים מאד, קשה להם לטפל בילדים, והם מחפשים תעסוקה בשבילם. אני מתקין להם משחקים שנחשבים 'פחות מזיקים': משחקי מחשבה, טטריס, קלפים".
במקרים רבים הורים לבני נוער חרדים מוכנים להעלים עין מהשימוש של ילדיהם באינטרנט בבית, ובלבד שלא יעשו את זה בחוץ. זאת, יש לדעת, משום שבשולי האזורים החרדיים בירושליים ובבני-ברק, יש היום עסקי קפה-אינטרנט, ש"נוער השוליים" החרדי
מחקר
החרדים ברשת - ובגדול / גל מור
מחקר חדש הבוחן את דפוסי השימוש של חרדים באינטרנט קובע כי על אף האיסורים הרבניים על שימוש באינטרנט שלא למטרות עבודה בלבד, יותר ויותר חרדים משתמשים באינטרנט לא רק לצורכי עבודה
להמשך
פוקד אותם תכופות.
חשש משידוך רע
החשש של הרבה הורים לבני נוער חרדים הוא לא מהתפקרות של ילדיהם דווקא, אלא - כמו אצל הרבה משפחות חילוניות - "שיתחתנו רע". שיטת השידוך הישנה, שבה בני הזוג נפגשו לראשונה ביום נישואיהם, היא כבר תופעה נדירה. היום מקובל בהרבה חוגים חרדיים להכיר ואפילו "לצאת" קודם, למרות שעדיין רחוקה הדרך לתרבות הפו"פ החילונית.
לפני כעשור, סערה בני-ברק כשפורסם שאחת הפיצריות בעיר העמידה שולחנות וכיסאות לשימוש הלקוחות, והפכה מקום מפגש לצעירים וצעירות חרדים. ספק אם סיפור כזה היה זוכה למידה דומה של עניין היום, אבל גם היום קשר שמבוססת על מפגש מקרי במקום ציבורי נחשב בעייתי. בחוגים חרדיים מסויימים יגדירו היכרות כזו "לא מכובדת", באחרים יכנו אותה "פריצות".
ההורים החרדים יודעים כבר מה שבעבר השתדלו להסתיר - שבשולי המגזר ישנם צעירים חרדים שמבלים במקומות בילוי חילוניים, צורכים אלכוהול, סמים קלים, פורנוגרפיה. לכן כשהבן או הבת מכירים בן או בת זוג פוטנציאליים, הם מעדיפים להיות היוזמים או לפחות מעורבים.
מהבחינה הזו היכרויות באינטרנט הן מגונות במיוחד, כי קצת קשה לפשפש בציציותיו של מי שמכירים ברשת. אבל גם העיסוק של הבן או הבת בבילוי שנחשב "חילוני" עלול לדעת הרבה הורים "להוציא להם שם רע".
הצעירים החרדים ברשת
עדיין, אפשר לפגוש לא מעט צעירים חרדים באינטרנט. חלקם גולשים ללא ידיעת ההורים ואחרים אולי בידיעתם אבל בוודאי לא בעידודם. באינטרנט הישראלי ישנם כתריסר פורומים של חרדים, ביניהם בולטים פורום "חרדים " בתפוז, ובמיוחד "חדרי חרדים " של היידפארק.
חלק מאלה שפוקדים אותם, הם חרדים מבוגרים כמו הרב מ' שהזכרנו קודם, שקיבל היתר מיוחד מרב גדול לשוחח בפורומים כדי "לקרב לבבות, וכדי לעזור לצעירים חרדים שיש להם שאלות". בהרבה מקרים אחרים מדובר בצעירים שגולשים ללא היתר כזה. חלקם באים מקהילות חרדיות פחות אדוקות, נחשפו לאינטרנט במסגרת העבודה ו/או גולשים ללא ידיעת הסביבה הקרובה.
יש גם מקרים של הכרויות רומנטיות שמתחילות בפורומים, למרות שברגע שהן יוצאות מהרשת הן ממשיכות "על-פי הפרוטוקול", כפי שמגדיר זאת ש', 23, גולש קבוע באחד הפורומים האמורים.
"תבין", הוא אומר, " אני, באופן אישי, מרגיש מספיק חזק כדי להציץ ולא להיפגע יותר מדי, וגם להציג את הדעות והאמונות שלי באותה הזדמנות. אבל אני לא מזלזל ברבנים חס וחלילה, ואני חושב שיש הרבה בעיות עם האינטרנט. ברור לי למה מפחדים מזה - אם היו לי ילדים, גם אני הייתי מפחד שיגלשו באינטרנט".
(20.05.05, 21:50)
=======================================================
http://computers.walla.co.il/ts.cgi?ts=item&path=4&id=432348
חרדים ברשת
יום רביעי, 27 באוגוסט 2003, 12:38 מאת: יובל דרור, הארץ
על פי ההערכות, כ-20% מהציבור החרדי בישראל גולשים באינטרנט; רבים מהם גילו את כוחה החתרני של הקהילה המקוונת, ואת יכולתה לפרוץ את חומות המידע
הפיגוע בשבוע שעבר, שפגע בלבה של שכונה חרדית בירושלים, המחיש פעם נוספת את תלותם ההולכת וגוברת של החרדים בפורומים המקוונים, בשיח הדיגיטלי ובקהילות שנוצרו באתרי האינטרנט השונים. נראה שהחרדים מגלים כעת את מה שהעולם גילה עוד בראשית שנות ה-90 - את כוחה החתרני של הקהילה המקוונת בשבירת הייררכיות ואת יכולתה לפרוץ את חומות המידע.
הפורום הידוע ביותר של הקהילה החרדית באינטרנט הישראלי הוא "בחדרי חרדים" שנמצא באתר "הייד פארק". עיתונאים המסקרים את החברה החרדית יודעים זה כבר שהאתר הוא מעיין נובע של סיפורים, מהסוג שלא ניתן לקרוא בעיתונות החרדית. לדברי קובי סלע, עיתונאי חרדי ואחד הכותבים הקבועים בפורום, תחילתו של הפורום עוד בסוף שנות ה-90, באתר האינטרנט "וואלה". "מ'וואלה' הוא עבר ל'מישקה', אתר של התנועה הקיבוצית שנתנה לכל אחד לפתוח איזה פורום שרק רצה. רק מאוחר יותר כולם עברו ל'הייד פארק'", הוא נזכר.
סלע מתקשה להעריך כמה אנשים קוראים או כותבים באתר, אולם ככל הידוע, "חדרי חרדים" נחשב לאחד הפורומים הפופולריים באתר "הייד פארק", המכיל יותר מ-5,500 פורומים, ואף ייתכן שהוא הפופולרי מכולם. הנושאים שבהם דנים בו נעים מפוליטיקה ארצית ומגזרית ועד לפוליטיקה של בית הכנסת. החברים בקהילה מבקשים עצה (האם לתת הלוואה לאשת החבר, המתחננת לפני נותן ההלוואה כי לא יספר לבעלה על הבקשה), מספרים סיפורים שמרגיזים אותם (בן לאם אשכנזייה ולאב ספרדי סיפר כי התקשה להתקבל לישיבה גדולה בירושלים משום שנחשב פרענק) - וזוכים למאות תגובות, גם אם לעתים מדובר ברכילות. בסופו של דבר נבנית מעין מערכת עיתונות עצמאית המדווחת על המתרחש בקהילה ומאפשרת לחברי הפורום להגיב על הידיעות.
"העיתונות העצמאית חילקה מחדש את מוקדי הכוח בחברה החרדית", אמר לפני כמה חודשים ל"הארץ" חוקר החברה החרדית נרי הורביץ. לדבריו, הדבר נעשה באמצעות דיווח על סכסוכים פנים-חצריים בחסידויות השונות או חשיפת המנגנון הפוליטי הפנימי של הקהילות השונות ללא כחל ושרק. על פי ההערכות, כ-20% מהציבור החרדי בישראל גולשים באינטרנט. בחו"ל, לעומת זאת, כ-70% מהחרדים מחוברים לרשת, אולי משום שגילו כי הרשת יכולה לשמש אמצעי פרנסה מרכזי: המחשב הוא כלי זול יחסית והוא מאפשר לחרדים לעבוד בבית בשעות נוחות בלי לצאת לסביבה גויית מרתיעה.
"בישראל החרדים גולשים בפורומים ממקום העבודה, והסיבה לכך קשורה למבנה התקשורת החרדית", אומר סלע. "התקשורת בעולם החרדי בנויה על כמה תחנות רדיו וכמה עיתונים. הבעיה היא שלא כולם מאזינים לרדיו, ובכל הקשור לעיתון - כל קהילה מתמקדת בעיתון שלה. לא תמצא חסיד שקורא 'יתד נאמן' ולא תמצא ליטאי שקורא 'המודיע', אלא כן אשתו ליטאית", הוא מסביר. "הבעיה היא שכל עיתון כותב מה שהקוראים שלו רוצים לקרוא. בפורום יש לך הזדמנות להיות העורך של העיתון של עצמך. כל הידיעות נכנסות פנימה מכל מיני מקומות וכולם קוראים הכל".
הסוציולוגית האמריקאית ג'ולי רוז טענה כי בעוד שבעבר התבססו הקהילות המסורתיות על גיאוגרפיה משותפת, כיום נבנות קהילות חדשות שבבסיסן תחומי עניין משותפים. הפורומים החרדיים הם דוגמה קלאסית לקהילות עניין. הם מקבצים אליהם אנשים מרחבי המדינה ומחו"ל ומשחררים את המשתתפים בהם מההגדרות הישנות של קהילה. תוך כדי יחסי הגומלין בין חברי הקהילה נוצרים זיכרון קולקטיווי, חוקים חברתיים והייררכיה ברורה ומוסכמת. תחושת ההשתייכות לקהילה מגיעה לעתים עד כדי תחושת התמכרות, מספר סלע, "לפעמים יש בעיות בשרתים של 'הייד פארק', ואז פתאום אנשים מגלים כמה הם מכורים לפורומים האלה, עד כמה הם לא יכולים עוד בלעדיהם".
הפופולריות של "חדרי חרדים" הפכה אותו לעמוס מדי - מה שעורר מריבות. בעקבות זאת התפצל הפורום לפורומים קטנים יותר, והיום מדובר בפורומים כמעט שכונתיים. כך, לדוגמה, בפורום המרכזי של "חדרי חרדים" זועמים על החב"דניקים, בטענה שהם מפציצים את הפורום בחדשות שמעניינות רק את אנשי חב"ד. לכן כיום אפשר למצוא ב"הייד פארק" פורומים מקבילים, דוגמת "בחדרי חרדים חב"ד", "בחדרי חדרים הנחיית הורים", "בחדרי דתיים", "בחסדי חסידים", "חדרים במבט אקדמי", "חרדיות עובדות", וכן "אלע חרדישע נייעס", "א חסידישע פארבריינגען", "בתוככי ליובוויטש", "החרדים בנתניה" ועוד. הדמיון לחצרות של החברה החרדית אינו מפתיע ונראה כי בחלק מהמקרים דפוסי הקהילה ה"אמיתית" מועברים לאינטרנט.
הפיגוע בשכונת בית ישראל הורגש היטב בפורומים החרדים. אלו לא יכלו להישאר אדישים כלפי הפיגוע הראשון באוטובוס עמוס בחרדים, שיצא מהכותל ועבר דרך שכונות חרדיות. הגולשים עידכנו, התייחסו, ואף הציעו פתרונות. היו שקראו להחזיר את בני הישיבות מוקדם מהרגיל לישיבות כדי שיתמידו בתפילה, וכמובן עלתה הקריאה הקבועה לעשות חשבון נפש. סלע טוען שהתגובות לפיגוע מייצגות נאמנה את תפקידו של הפורום בחברה החרדית: "הוצאת קיטור, עדכוני חדשות ולבסוף - הצעות לטיפול", כך הוא מאפיין את הכרוניקה של הפעילות המקוונת באתר.
הפופולריות של הפורומים והעובדה שלעתים הם נתפשים כמקור לידיעות אמינות הניעו את דובר ש"ס לשעבר, איציק סודרי, להגיש תביעה נגד בעלי האתר לפני כחודשיים, לאחר שהופיעו בפורום סיפורים על חייו הפרטיים. "בחברה החרדית יש כבוד למלה הכתובה", אמר אז סודרי בראיון ל"הארץ", "אנשים נכנסים לפורום, קוראים עלי כל מיני דברים ותוך שעות כל השכונה מדברת על מה שכתוב בפורום 'חדרי חרדים'. חיי משפחתי הפכו גיהינום".
לדברי סלע, סודרי נסחף מעט. "אתה יודע כמה סיפורים סיפרו עלי? התקשר אלי פעם חבר ושאל אותי באיזה יום החתונה שלי בשבוע הבא. שאלתי אותו, איך אתחתן אם עוד לא התגרשתי? בהתחלה גם לי זה הציק, אבל בסוף מבינים שלא צריך להתייחס לעניין", אומר סלע.
סודרי טען שמישהו מנסה להשחיר את שמו ולסגור עמו חשבון. אחרים טענו כי מה שסודרי מנסה לעשות הוא לסתום את הגולל על אחד מערוצי התקשורת החופשיים היחידים שיש לחברה החרדית. "בפורומים אדם יכול להיכנס בעילום שם ולפרוק מעל לבו סיפורים שאותם הוא לא יספר אפילו לעצמו", אומר אדם המכיר את התביעה של סודרי ואשר מבקש להישאר בעילום שם, "מי שמנסה להפחיד אותנו, ורוצה שנפסיק לכתוב בפורום, כנראה מפחד ממה שהוא יקרא".
לדברי סלע, הפחד מעוצמתו ההולכת וגוברת של האינטרנט בחברה החרדית בא לידי ביטוי גם בפסיקתם של גדולי הרבנים. אלו מנסים למנוע את התופעה, אך נכשלים. "הרבנים מבינים שזה גדול עליהם", אומר סלע, "ברור לכל שאי אפשר לעצור את העניין". כבר בסוף 1998 הוציאו שבעה מבכירי הרבנים מבית דין צדק של הפלג הליטאי פסק הלכה חריף, שפורסם ב"יתד נאמן", ובו נאמר כי במחשבים טמונה סכנה וכי על החרדים להוציאם מבתיהם ומבתי העסק שלהם. "האינטרנט אסור אפילו לצורך פרנסה - ולא יימצא בבתי ישראל ולא בבתי מסחר, והוא מכיל רעל ממית וכל המשתמש בו מכניס עצמו לניסיונות עצומים", נכתב בפסק ההלכה.
בית דין מיוחד של הבד"ץ שהוקם לענייני הפריצות במחשבים קבע שנתיים אחר כך כי אסור להתחבר לאינטרנט. "גם אנשי מקצוע, שבלי האינטרנט תיזוק פרנסתם, חובה עליהם לחפש כל דרך לצמצם את השימוש אפילו בצרכים הכרחיים ואך ורק במקום עבודתם", נכתב בכרוז שהופץ ברחובות ירושלים.
סלע אומר כי לא כל הרבנים חושבים כך. לדבריו, הגולשים החרדים בפורומים משתייכים לזרם המודרני בתוך העולם החרדי, ומן הסתם הדבר נכון גם לגבי הרבנים שלהם. ומה בנוגע לגולשים המשתתפים בפורומים למרות האיסור המפורש? "חלק מהציבור למד לשים פס על הרבנים בנושאים האלה. הוא לא מתייחס לעצות שלהם בהקשר הזה וסומך בעיקר על שיקול הדעת של עצמו", טוען סלע. הוא נותן כדוגמה את המוצר שהוא מוציא לאור, "אקטואליש", מגזין חודשי מצולם צרוב על תקליטור מחשב אשר נמכר בחנויות. "הרבנים מאוד לא אוהבים את המוצר הזה, כי המשמעות שלו היא להכניס מחשב הביתה. למרות זאת, העסקים מעולם לא היו יותר טובים".
ואולי זו הנקודה שמטרידה את הרבנים: החתרנות. בעוד שההתבטאות בפורומים של החרדים עדיין מוגבלת בכללים ברורים, מתוך ניסיון לשמור על כבודם של גדולי התורה, עיון בהודעות הראשונות שהופיעו בפורומים מלמד על השינוי שהתחולל לאורך הזמן: כיום הדיונים חדים יותר, חריפים יותר, ביקורתיים יותר כלפי העולם שבו הם חיים, כלפי מנהגים חברתיים ואפילו הממסד הרבני. לפני כשנה, למשל, המליצו רבנים להשתמש רק בשירותי התקשורת של סלקום, משום שרק שם היתה אפשרות לחסום שיחות אירוטיות. אחרי כמה ימים ניתנה המלצה של רבנים אחרים להשתמש דווקא באורנג', ואחר כך בפלאפון. בעקבות זאת מלאו הפורומים דיונים שבהם נמתחה ביקורת נוקבת על מעורבות של רבנים בנושאים מסחריים.
בינתיים הפורומים החרדיים ממשיכים לצבור פופולריות ויש דרישה הולכת וגוברת לפורומים נוספים העוסקים בחייהן של קבוצות שונות בחברה החרדית ומוציאים החוצה דיונים שבעבר נותרו בתוך השכונה. כל אלה עשויים ללמד כי לעת עתה השפעתה של הרשת על החברה החרדית אולי מוגבלת, אך התהליך שבו החלה עודו רחוק מסיום.
בברכה.
תוקן על ידי - לינקזעצער - 07/07/2005 21:33:45
 |
|
|
