ישראלים מטעמי געוואלד. (שאלה של זהות.)

נאך,

עם זאת אני מסכים לגמרי, וכך גם עם דבריך הקודמים. המורכבות החרדית אינה מודעת ואינה מפיקה אפוא תועלת מן הקומפלקסיביות שלה.
אבל, עובדה היא שהיא קיימת, ומעניין לבדוק עד כמה יגלו תלמידים חרדים גמישות מחשבתית וערכית בהשוואה לאחרים.

מישהו אמר "תיאולוגיה שלא מדעת"?

היום חשבתי על נקודה נוספת שקשורה לדיון כאן: המודרניזם הוליד את הפוסטמודרניזם. החרדיות לא הולידה מאום לבד מעזיבה טוטאלית או היצמדות מוחלטת.

חזקל.

יהיו שיאמרו לך שמהחרדיות יצאה תנועת "צום גאט און צום לייט" ומשם המזרחיות.
ואולי אף הרפורמים?

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

נאך יקירי,
המאמר הנ"ל דיבר מתוך נימה אישית על חויותיו והשקפותיו של דוד וואלך (מקוה שלא התבלבלתי בשם) ואחד מיקירי הפורום החליט שזה מענין את הפורום , בהתאם לכך הגבתי אף אני את התרשמותי ממה שהנ"ל כתב.

אם משהו לא מובן.
אני מקבל מהיכרותי את העולם החרדי ואת ה"מצב (הנפשי) החרדי" (בהכללה כמובן) הניתוח של ההזדהות עם המדינה , ועם ציבור ה"מזרחי", מתחת לפני השטח נראה לי קיים באופן רחב ביותר, כך שהניתוח של מר וואלך תואם את המציאות (באופן כללי) לפחות את המציאות שאני מכיר.

בנוגע לחלק השני הטענה שכל אחד יכול להיות יהודי "איך שהוא רוצה" (מה שלדעתי היה עיקר החלק הזה) היא טאוטולגיה
וככזו היא חסרת משמעות בעיני, או במילים האחרות שכתבתי שם. (כדי לא לפגוע במאמיני הפ"מ לא אחזור עליהם שנית )
\לגבי החלק השלישי הוא נבע משני הראשונים ולכן אין צורך להאריך בו יותר.
עד כאן ששים שניות על "דעתו של אישציפור" בנוגע למאמר של וואלך "ציונות מטעמי געוואלט" (זמריר של המנגינה התואמת...)
שבת שלום.

איש ציפור.

האדם הוא אמנם תבנית נוף מולדתו,אך וולך (כך כותבים את שמו)בהחלט ניתח את החברות השונות,ותרם כמה תובנות מענינות, ולא כתב רק על חויותיו האישיות. בזה אני מסביר את הסיבה שהבאתי את הכתבה.אגב, גם אילו היה כותב רק על חויותיו, יתכן שהייתי מביא את דבריו שהרי, כידוע לך, הדבר יכול לענין את אלה שצמחו בערוגתו.

מה שתפס אותי בכתבה , זה תיאורו על ההנאה שהפיקו רבים מבני הישיבות מ"שמאלנותו" של הרב שך.את התחושה (המזויפת ?) של חיבור כל שהוא למיין-סטרים השמאלי בארץ.
זו אבחנה חדה שרק לאחר קריאתי,יכולתי בשחזור לאחור לראות ולהווכח עד כמה שדבריו אלה צודקים ונכונים. אני חושב אמנם- לא כפי שהוא הניח, שזה סותר לנטיה לפטריוטיזם החרדי- שאין כאן סתירה אלא שתי השאיפות הן חלק מהצורך הכמוס של החרדי -צורך אנושי ולאו דוקא מיוחד לחברה זו- להשתייך אל הסביבה השלטת. דבר זה עצמו מן הראוי היה שיככב באשכול נפרד. ממה נובע אצל החרדי צורך זה ומתי הוא מתחיל. ואולי, אם הזמן לא יפעל נגדי, אכתוב על כך.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלמער,

שבוע טוב.

עד שאתה כותב את אשכולך הנפרד על הצורך בתחושת שייכות, עשה טובה וכלול בו גם את ביקורתי על ההתנתקות החרדית וההתכחשות לשאר חלקי האומה אשר הולידה סתירות פנימיות המגיעות לעתים לכלל קומפליקציות נפשיות מסובכות (ותודה לגשש).

חרדי תושב הארץ שטרם פיתח מודעות-נגד יציבה דיה, חי כל ימיו בסתירות מוזרות ומשונות, דוגמת הזלת-דמעות כמים נוכח ספורטאי הזוכה במדליית-זהב (אשכול שהופיע בפורום הסמוך ביום שבו זכה גל פרידמן באתונה לימד אותי המון על ההזדהות העמוקה הזו), במקביל להמשך שלילה פנימית של המציאות הישראלית בכללה.

כוחותינו, שלנו, בנינו, עשינו - כל אלה אלמנטים לאומניים מן הסוג שכל אדם זקוק לו להמשך התפתחות נפשית בריאה. משאתה גודע אותם בגלוי, לא גדעת אותם במסתרים והריהם ממשיכים לחפש את פורקנם בדרכים משל וולך או אחרים.