|
|
| נשלח ב-13/5/2005 08:18 |
 |
| |
בן איש אחד
תודה לאל אינני פוסק הלכה, אבל אין ספק שהמקור הנזכר עוסק בשאלה בנוסח 'מה שלומך' או 'מה שלום אשתך' ולא בברכת שלום! ההתעניינות היא הנידון, לא הברכה.
ברכת שלום לא נאסרה מעולם - היא כן הפכה לנורמה בחברה החרדית, ההופכת עצמה אט-אט, בעקבות החוקים שהיא ממציאה חדש לבקרים, למאובן דתי וחברתי. ענק מגושם, גס רוח וגס מחשבה, שרגליו רופסות ודמותו נלעגת.
בודאי כנים הדברים לחרד הגר בחברה מעורבת. הרי גם לעם הארץ התירו אמירת שלום בט"ב משום דרכי שלום.
דרכי שלום, רבותי! זו גם הלכה. לא רק 'סחור סחור'.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 17:24 |
|
| |
כל חברה יש לה את החוקים שלה ואת המבנה החברתי שלה.
בני החברה לרוב מקבלים את חוקיה והיא נהיית צורה טבעית של חיים. בחברות שבהם אומרים שלום לנשים אי האמירה תהיה פגיעה בהם, אך בחברה שבה אמירת שלום לנשים אינה מקובלת אין בכך פגיעה כלל והנשים לא דורשות את זה.
מה שאני רוצה לומר בזה הוא שלקיחת מושגים מחברה אחת לחברה אחרת איה שיקוף נכון של המציאות כיון שהצרכים של כל חברה היא שונה.ולהיפך בחברה החרדית ישנם נשים שיפגעו אם יאמרו להם שלום.
אכן אין ספק שהחיים יהיו יותר 'נחמדים' אם כשאדם היה יורד בחדר מדרגות ורואה אשה, במקום להסיט את עיניו לצד השני היה אומר שלום שאז במקום להלחם עם מה שהמציאות מזמנת לו הוא מחייך אליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 17:40 |
|
| |
ההגיון הבסיסי הוא הפחד,
או במקרה היותר טוב, יראה.
יראה מנורמות שמקרבות את החטא, יראה מהחטא עצמו,
יראה מתוצאות החטא.
כל זה טוב ויפה כשהוא מקבל את כוחו מאהבה, אהבת האדם, זכירת צלם האלקים שבו, אמונה בטוב היסודי שבו.
כשזה לא קיים, באה תחת יראת החטא ויראת ה', התארגנות חברתית של פחד, מהלא נודע ומעוד דברים שמגובים במנגנון חברתי שעוזר ל"המחיש" את מחיר החטא, וקובע גם גבולות חדשות לחטא, ובעצם מבטל את מקומה של יראת חטא ויראת ה' אמיתית. (עקרונית הוא אמור לחזק אותה, ולעזור לה להתקיים, ויתכן שלעיתים יש/היתה הצלחה בכך, לגבי היום אני לא חושב שבאופן כללי המצב כזה)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 17:46 |
|
| |
אישציפ,
איני חלק מן החברה החרדית, ולכן אין לי יכולת ו/או רצון לשפוט לגופם של דברים,
אבל על האבחנה העקרונית ועל הרעיון המחבר בין אהבת האדם ויראת ה', מגיע לך -  .
תודה.
תוקן על ידי - אמשלום - 13/05/2005 17:47:41
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 01:45 |
|
| |
האם שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף א' לא הובא כאן?
צריך אדם להתרחק מנשים מאד מאד וכו'.
היכן עוד כתב השולחן ערוך מאד מאד?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 08:13 |
|
| |
ומה אומר על כל חברי הטובים שהתחתנו עם חברותיהם והלוואי על כל ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 11:11 |
|
| |
לבדוק אם היא יפה - זה אכן דורש זמן.
לבדוק אם היא בתולה - אפשר בכמה שניות.
[בעולה ריחה נודף - מה הפשט (קעלעמר)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1201183]
די לדבר עלי כאילו אינני פה!
[נכתב בלשון יחיד, כדי לא לכפות על אף אחת/ד "כולנו" מזויף]
תוקן על ידי - אמשלום - 16/05/2005 11:13:34
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 11:54 |
|
| |
.
מעשה שהיה בעיירתנו, ק"ק ואם במזרח חבל פודלסיה...
ומעשה שהיה, כך היה:
ר' שמערל, בחור וטוב שהגיע לפרקו, לאחר שכמעט ונסגר השידוך בינו לבין בתם שלר' וועלוועל וזוגתו שתחי' מרת דרעייזל, החל חושש בקול.
לאחר שאביו, אמו והשדכן הכריחוהו להסביר מה מציק לו, ענה להם כי הוא חושש ממום שבנסתר.
לא עזרו תחינות אמו, ולא צעקותיה של מרת דרעייזל, שמערל התעקש: אני חייב לראותה "כמות שהיא ! "
נמלכו כולם, בכל זאת, עוד מעט והם זוג נשוי, ותירצו מן הגורן ומן היקב, ולקחוהו לשמערל והציבוהו מאחורי חור המנעול בשעה היעודה, ולקחוה להאי בתולתא שפירתא מן הצד השני.
לאחר שהציץ בחור המנעול, פנה שמערל אל השדכן וביקשו לבטל הכל.
השדכן נזעק, וכי באמת מצא בה מום שבנסתר, שעד כדי כך שהוא מבטל?
"אפה - כמגדל הלבנון! " ענה לו שמערל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 18:06 |
|
| |
טוב מאד מאד,
צדקת, טעיתי.
לא אשת איש, אלא "עריות".
אך לא בתולות.
(אמשלום, מה נשמע?)
ולדבריך, קשה מאד מאד.
דבסעיף א' כתב:
"צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו (זאת לא הבנתי, איך?) ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפי' אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה כאלו נסתכל בבית התורף שלה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים בחייבי לאוין"
ואי סברת דפנויות בכלל עריות נינהו, איסור דראיית שערה מניין?
ומה שכתבת מדברי המשנ"ב, הגעני.
וראה בדבריו שכתב פעם אחר פעם, "בני בלי תרבות", ומה מקרה יקרה את "בני תרבות"? ועוד שכתב על ריקודים ומחולות דמיקרי "דיסקא" ו"פאבעים". ואנו רק באנו לדון על רעות בעלמא ללא איסורים דיחוד ומעשים שלא יעשו (פריצעס בלע"ז).
וכ"ז בדבר הלכה. אך מבחינה חברתית הדיון שונה לחלוטין. ולענ"ד הצדק עם החברה החרדית. אם כי נדרשת פתיחות מסויימת לגבי האינטראקציה בין המינים. ובמחוזותינו בארץ העמים, ניחא.
נעים מאד מאד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 18:17 |
|
| |
יש הרבה מה להעיר על הדברים שנאמרו כאן.
אך רק הערה קטנה.
האם אין דברי השו"ע העתקה מלשון הרמב"ם? ואם כן, הרי יש לדעת שרבנו הרמב"ם סבור שאף בתולה מכסה שערותיה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 18:21 |
|
| |
האם לרמב"ם יש איסור לראיית שערותיה?
(אין לי ספרים במשרד)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2005 17:27 |
|
| |
לפום ריהטא,
זו אכן פרקטיקה שמסגרתה הלכתית, ובתור שכזו היא מאפשרת לפתור בעיות הלכתיות מסויימות. אבל היא גם עלולה לגרום (ויש שיאמרו - בהכרח גורמת) לבעיות ערכיות, מוסריות ואנושיות (ואולי גם הלכתיות - תלוי במובן שמייחסים ל"הלכה").
האם אין כאן, קודם כל, זילות של מושג הקידושין, ופיחות חמור במצוות "ואהבת לרעך כמוך"?
האם התכוונת ברצינות?
תוקן על ידי - אמשלום - 17/05/2005 17:30:22
|
|
|
|
|
