| נשלח ב-1/8/2004 10:11 |
 |
| |
"עד" [בפת"ח ובציר"ה], "ועד" [בפת"ח ובסגו"ל], "יעד", "מועד"
עקב אשכול על "מועד" בו הצביע יצחק_יונתן על משמעות ההתכנסות [שנדמה שהיא כבר ברמב"ן],
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1039424
עדות היא ידיעה המובאת ממרחק עדנו והעד הוא המביאה.
כך כל המונחים הנזכרים יש בהם מתיחת קו מנקודה עד לנקודה אחרת בין אם זה המתכנסים או מנקודה עכשוית עד ליעד העתידי וכד'.
תוקן על ידי - ווטו1 - 01/08/2004 10:13:24
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2004 21:50 |
|
| |
"מחל"
בעבר חשבתי שמחילה מלשון [לא שורש  ] "חל" [דומני שכ"ה ברש"ר] וכמו מחול שיש חלל באמצעו. לפ"ז מחילה היינו שהמוחל יוצר חלל במודעותו [ובלבבו] כדי להוציא את שעיוותו נגדו מתחום קניינו-קנאותו.
אך העירני יהוסף באישי שי"ל שהוא מלשון "מח" כמחייה ומחיקה.
וצ"ע!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2004 22:27 |
|
| |
האם מישהו יכול לכתוב על יחסו של אמנון לתמר על פי מפרשים מסורתיים שמואל ב פרק יג
והאם יש למישהו הגדרה מילונית אבל מילון מתחום המקרא למושג אהבה (ציינו בבקשה איזה מילון.
תודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2004 11:47 |
|
| |
שמש - (החמה בעברית)
"ויהי השמש באה"(בראשית טו, יז מתוך "המשך חוכמה" על התורה - ועל הרמב"ם.
הנה דע כי עד אברהם לא נקרא "שמש" רק "המאור הגדול" (בראשית א, טז). רק משבא אברהם בארץ ארם בחרן, ולימד כי השמש מוכרח מהיוצר, שתמיד עולה במזרח ושוקע במערב, והוא ארמי "שמש", מלשון "ישמשוני" (דניאל,ז י "אלף אלפין ישמשוני".) והוא מצוי בתרגום, ובמשנה "שמש" (יומא ז,ה ירושלמי סוטה ט, כד) ואינו בלשון עברית, רק שירות-משרת (יהושוע א,א "משרת משה", לכן קרה להחמה "שמש" ופשוט.(*)
רבי שמחה מדווינסק מוצא ששיטתו של הרמב"ם עולה בקנה אחד ובצורה מפליאה עם שיטת רבי צדוק הכהן, המלמד שהמשמעות השורשית של מלה בתנ"ך. נקבעת על פי הופעתה הראשונה בתנ"ך במקרה דנן, השמש נקראת "מאור", כי זהו יעודה העיקרי - מקור האנרגיה בעולם. ה"שמש" הוא משמעות מאוחרת אשר ניתווספה "למאור הגדול" כאשר מלאה הארץ עבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2004 20:20 |
|
| |
עולם - ביאור מפורט בפירוש הרשר"ה לתורה בראשית
עמ' רלח. [כדאי לשים לב לקטע האחרון באותו עמוד]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2004 20:23 |
|
| |
ספרן
התרחיב?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2004 20:38 |
|
| |
כמה שורות מהקטע האחרון:
"נראה שהמלה "עולם" בתנ"ך-אין פירושה רק העבר והעתיד
הנסתרים,אלא בכלל:כל הנסתר והנעלם מעינינו.הן אך
מתיהר האומר,שרק העבר והעתיד נסתרים ממנו.גם ההווה
הממשי ביותר הוא ביסודו ולאמתו של דבר-"עולם".כל
ממשות עיקרה ושורשה ב"נעלם",שלו לבדו המציאות הנעלה
ביותר.הדמויות והצורות-מתחלפות;הכח הפועל,הנסתר המונח
ביסודו של כל נגלה,המופשט,ה"נעלם"-הוא העומד לעולם,
יתרה מזו-הוא הנמצא היחידי שעליו אפשר לבנות"
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 03:34 |
|
| |
כל אחד רואה עצמו כאטימולוג המגלה נפלאות ומכבירים גיבובי שטויות.
מגוחכים במיוחד פרשנויות היקים כרש"ר הירש ובעל 'הכתב והקבלה' המאריכים ב'זה מלשון זה וזה מלשון זה', דברים שאין להם כל שחר.
לגבי נושא השורשים והשורשים בעלי שתי אותיות ואות אחת, ואותיות מתחלפות, ושורשים שמוסיפים להם ה, י' וו' רק כדי שיתאימו לתבנית של שלוש אותיות, וויכוחי הסרק של בן סרוק ודונש בן לברט הנמשכים אלף שנים, נתתי את דעתי ופתרתי את העניין. זה לא כמו זה ולא כמו זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 06:27 |
|
| |
אלימאיר - תוכל לפרט מהו פתרונך?
אולי כדאי לפתוח על זה אשכול חדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 07:37 |
|
| |
נדמה שבמילים: על עולם נעלם ועליון, יש משותף בולט שקשה להתעלם ממנו.
ה"נעלם" כביכול "נעלה" מהתפיסה ["על"], התפיסה אינה מגיעה אליו. ה"עולם" מתייחס לכל הקוסמוס שמאתנו והלאה הנעלה מתפיסתנו. מעתה ועד "עולם" יכול גם להתפרש, מעכשיו וכל אשר "למ'על'ה" מזה, רחוק מזה, גבוה יותר בסולם התפיסה ביחס להגעת האדם אליו בתפיסתו [עתיד].
אלימאיר, כוונתך שבדקת היטב?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 14:24 |
|
| |
אלימאיר,
יש להבחין בין אטימולוגיה מדעית אטימולוגיה מדרשית. אם תמצא, לימא - בין אטימולוגיה מקיימת ובין אטימולוגיה יוצרת.
אני מוצאת בדבריהם של יהוסף, ווטו ואחרים טעם רב. הניתוחים שלהם מעשירים ומרבדים את הלשון. זאת, כל עוד שאין אנו מתעקשים על ניתוח דקדוקי פורמליסטי ומבינים את "כללי המשחק".
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 15:08 |
|
| |
שחרית,
כדברייך,אכן שמעתי פעם מנחמה לייבוביץ ז"ל.
אולם,צריך עדיין לברר מה חשב,למשל,הרשר"ה עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2004 22:01 |
|
| |
ה"נעלם"-הוא העומד לעולם, יתרה מזו-הוא הנמצא היחידי שעליו אפשר לבנות"
קראתי באיזה שהוא מקום, ככה בערך..
ה'עולם' הוא 'ידיעתו יתברך', האין סוף.
כל הנסתר מעינינו הוא טור הפרטים האין סופיים, שהולכים ומתוספים עם כל גילוי של פרט, שבהכרח, בכוחו הפועל, יוביל לגילוי פרט מחודש.
החידוש האין סופי הוא הגילוי האין סופי, שהפער בין אי ידיעתנו לבין ידיעתנו , ישאר מ'עתה ועד עולם' אותו הפער. גם אחרי ימות משיח ,לתמיד, לנצח , טור פרטים אין סופי נצחי, ורק עליו אכן אפשר לבנות. – וזה המתייהר, הוא אכן מתייהר מפני שהטור האין סופי ידוע רק לידיעת עצמותו ה' - כידיעת האומן את את פרטי יצירתו, כי היצירה תוצאת הידיעה, מה שאין כן ידיעת האדם שהיא תוצאה של הסתכלות ממושכת, לפיכך כל שאדם מסתכל מתחדשת ומתווספת ידיעתנו ומשתנית. ידיעת ה' כוללת את כל הבריאה, ועם זאת אינה מוציאה את האפשרי מטבע אפשרותו. מכאן שגם ההווה נסתר, לא רק העבר והעתיד
ותודה לספרן.
נצח, הו נצח, נאנח לו היינריך היינה.
...יוצא שאם ניוטון היה מעמיק בהגותו מעט יותר, היה זוכה לגלות מה שגילו הבאים אחריו
כלומר , אילו ניוטון היה חושב בתורת הגרוויטציה עד הסוף, הוא עצמו בוודאי היה מגלה את הסתירה שכ250 שנה לאחר מכן, הביאה בהכרח להתהוות הפיסיקה הרלטיוויסטית, הלוא היא תורת היחסות....למעשה איינשטיין באמת לא גילה שום דבר חדש, אלא הוא הראה כיצד מתוך תורת הגרוויטציה הניוטונית אנחנו מגיעים לסתירה, ודבר זה ניתן להפרכה רק כאשר חושבים על הנושא באופן יסודי ובעמקות עד הסוף.
תוקן על ידי - riv - 18/12/2004 22:40:16
 |
|
|
|
|
|
