|
|
| נשלח ב-8/3/2006 11:15 |
 |
| |
השכן,
ייש"כ על הערתך כי נעלם ממני מקרא "אצילי בני ישראל" שקראנו לפני עשרה ימים. הבטתי כעת ברש"ר המפרש שעמדו מרחוק ע"ש ויל"פ קצת בנטייה מדבריו שהכוונה רחוק מבני ישראל "נאצל מהם" שעמדו בין משה לעם. ייתכן שזה המקור לאצילות-עדינות [נובל] אך לא ברור עדיין.
להערתך לגבי המילון בכללות;
כבר מילתך אמורה בסגנונך והיא רשומה לפנינו בעמודים 8-11 [ויש לי גם השערה לסיבתה]. גם אני כשנחשפתי לראשונה למילון המפוזר בפירוש הרש"ר למקרא, היה נדמה לי כניסיון לאחר מעשה ללא תוכן. אצלו אכן מוצאים הרבה השוואות מפאת הצליל במבטאו הגרמני כמו "בגד"-"פקד" שהובא באחד הדיונים בנושא. אך גם שם ראיתי איחודים נפלאים בין רעיונות עמוקים המובעים ומובאים באותה תרכובת אותיות [ראה דברי אורבערפל אליך בעמוד 8] לפי כתיבתן. עכ"פ החשיבה שלי בנושא מכוונת אך לצורת הכתיבה ואיני זוכר שהלכתי כאן אחר צלילים. בכל אופן, כפי שכבר ציינתי שלדרכי אין כאן "שיטה" וכמעט לא משנה מה כיוון מייסד השפה, כי די לי שאני מוצא "שמיים בשפה" ["כמעט" כי אם אדע כוונתו אחקור יותר אחר הפנימיות שבדבריו]. מה שנעשה פה הוא גילוי רעיונות עמוקים שבצילם מתאחדים דברים שלא חלמנו על האחדות שביניהם. זה נעשה באמצעות תרכובות אותיות משותפות המורות על פרטי אותם הרעיונות, אך העיקר הוא הרעיון. במילים אחרות; הנני אומר לעצמי "דל מילוני מהכא" והשלך אותו והישאר אך עם הרעיונות שיצאו ממנו ונמצאת מורווח. בכ"ז הנני נשאר עם המילון כי סה"כ עם המילים זה עובד והן משמשות למזער כאמתחת מסמנת לרעיונות [כמעשה חז"ל פ"ט דשבת שלקחו פסוקים לזיכרון ההלכות].
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 15:15 |
|
| |
שאלו כאן ( 2 דפים קודם)למקור המלה "שפוי".
לפי הרמב"ם - נבחרו שופטי הסנהדרין: "אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שמצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית. ומשם מעלים אותו לפתח העזרה ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול." (הלכות סנהדרין פ"ב ה"ח).
מענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 15:22 |
|
| |
רבינו ווטו,
ממתין אני להשערתך.
ועד אז - עברתי בין בתרי האשכול מחדש. עלתה שם שאלה לגבי מקור המילה "סקרן", ולא נענתה.
דומה אני שסק"ר = רא"ה.
הסוקר - רואה, הסקר - מראה, והסקרן - אחד שאוהב להציץ.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 15:34 |
|
| |
השכן,
לא מצאתי "סקר" בלשון המקרא לכן לא התעסקתי בניסיון פיענוחה לפי אותיותיה. יש בלשון חז"ל "סקירה" וייש"כ על פירושך הנראה מתאים לפי עניות הידע שלי אודות מלה זו.
[ההשערה אין עניינה לכאן.]
למד לשונך לומר:
"איני יודע"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 16:08 |
|
| |
[אז שלח באישי]
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 17:30 |
|
| |
.
לגבי אצילים:
את שיטתי - כמו גם מחלוקתי - דומני שהבעתי בעבר, ומאחר ואינני עמוק, סילחו לי אם אתמקד בשיטת הראב"ע בפירוש מלים, כמו גם בדרכיו להעזר בשפה הערבית - וראו הקדמתו לפירוש שה"ש בנושא זה.
צל: משורש צל"ל (כמו "ונסו הצללים"). אין קשר בינו לבין אציל, שמייד יוסבר. צל, מקביל לשורש הערבי ט'ל , בכל משמעויותיו.
אציל: שורשו אצ"ל. על דרך הערבית, משמעותו דבר הקשור למקורו, לשורשו. 'אצל' בערבית הוא "מקור", ומכאן מלת הסלנג המוכרת "אצלי" (קרי - אסלי) שורשי, מקורי, אורגינלי.
זו גם הסיבה לכך שבתי השחי, או מקום צמיחת הזרועות, נקרא "אצילי הידיים", ומכאן אצילי בני ישראל, המקוריים והחשובים שבהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 17:39 |
|
| |
מה מקור המושג - פשיטת רגל?
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 19:04 |
|
| |
משנה תורה, טו' אוכלין, פ' י"ג, י"ב.
"פשט ידו או רגלו לבור לידע אם יש בו מים--הרי המים העולין בידו או ברגלו, אינן תלושין ברצון; פשטן לידע כמה מים יש בו, העולין בהן תלושין ברצון. זרק את האבן לבור לידע אם יש בו מים--הניתזין אינן ברצון, והמים שעל האבן אינן כתלושין."
מכאן מצאו בטוי מלולי.( פשט רגלו.) בנוגע למשמעות שכיום- לא ידעתי.
תוקן על ידי - park_k - 08/03/2006 19:07:48
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 19:36 |
|
| |
אתה יכול עוד להביא כמה דוגמאות.שלא שיכות לעינין.הפעם במקרה אני לא עוזב. המסביר נכונה הוא דקדקן.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 20:41 |
|
| |
מקור הביטוי הוא בכתובות קח,ב
הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל
ועיי"ש בפירוש רש"י
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 21:42 |
|
| |
. מואדיב,
ייש"כ! [הייתי אומר חן חן על ענוותך, אך לצערי איני רואה ענווה בדבריך: "אינני עמוק", מאחר וכמוני כמוך מכירים את עמקותך והענווה ביאר הרב דסלר בטו"ט שזה לא להכחיש את מה שחנן הווה את האדם, אלא להכיר שאין זו סיבה להתנשאות.]
לגופו של עניין.
בפירושך אני רואה חיזוק למש"כ למעלה ואולי קליעה מדויקת יותר בהצבעתך על הקירבה ל"מקור" שכן הוא גם הצל. אולי אם תביא את שרמזת: "לשורש הערבי ט'ל , בכל משמעויותיו" נבין טוב יותר את המאחד ו/או המפריד בינינו.
כפי שכתבתי למעלה להשכן, אני מודע לראית ההתעסקות המילונית ברובה כ"דרש" יפה לסעודה שלישית בדומה לגימטריאיות החסידיות, אך דומני שככל שמתרגלים לראות במלה הקצרה השורשית [תהיה זו כשורש הקלאסי בן שלוש אותיות או כיסוד המציאותי המתחיל באות אחת שתחילת הרכבתו הוא בשתי אותיות וממשיך בשלוש] את משמעותה היסודית כפי שמופיעה בתנ"ך ושמתאימה לכל הופעותיה הרי היא הופכת לפשט. כמובן שהתעסקות זו לא תימלט מטעויות, אך כך דרך הלימוד שאין אדם עומד אא"כ נכשל ושבעה יפול וקם. מסיבה זו לא השתתפתי במחקר האותיות של בדרך_הישר, אם כי חרה לי שניסו להרפותו במקום לחזקו כך שכל אחד היה מרוויח מגילויו ומטעויותיו*.
בעבר כבר הביא אריק "שהפשט שלך הוא הדרש שלי והפשט שלי הוא הדרש שלך" ושם השתדלתי לבאר את התהליך לקראת הפשט לכו"ע**.
*****
*
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=804325
**
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=683376
בסוף העמוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 22:32 |
|
| |
yes
אין בגמרא ולא ברשי שהבאת מה המקור לאמירה זו. נאמר שם כי זה לשון ביזיון ליטול בוץ.
השאלה היתה מה מקור המושג? ועל מה הוא מתבסס . יש דברים יותר מבזים מליטול בוץ מהרגלים.
למה דוקא מהרגליים?
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2006 17:04 |
|
| |
אהליצדיקים פתח אשכול שמקומו כאן:
שלום לכולכם, בשב"ק נתעורר שאלה בבית מדרשינו מה הפירוש של השש 'זכירות'.
כוונתי כי ביידיש יש שני ביטויים 'געדענקן' או 'דערמאנען'. אז האיך אומרים בלשה"ק דערמאנען?
והאיך אומרים געדענקן?
כל הפוסקים כתבו שלמעשה יש חיוב של זכירה בפה על מחיית עמלק אחת בשנה, וזכירה בלב כל השנה,
וזכירה במעשה יתחיל הקב"ה יחד איתנו במהרה בימינו (וזמש"כ מחה אמחה).
על זכור את יום השבת לקדשו כתבו חזל זכרהו על היין, וגם בזה ברור שאין הפירוש 'געדענקן' רק
'דערמאנען'. כלומר זכירה בפה.
אז בבקשה כתבו מה שאתם יודעים בנושא הזה. האם יש בלשה"ק חילוק בלשון זכירה בפה וזכירה בלב?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2006 04:13 |
|
| |
ההבדל (קצת) שונה.
געדענקען- לזכור.
דערמאנען- להזכיר.
("האט זיך דערמאנען"- הזכיר לעצמו.)
וממילא "דערמאנן", נוטים לשייך ללזכור בפה- כי מזכירים, (לאחרים,) בפה.
ולכן, יתכן ובטלה הקושיא.
שכן כתוב "זכור את..."
ולא "הזכר את".
.
תוקן על ידי - park_k - 13/03/2006 4:16:00
|
|
|
|
|
