מילון

לא שייך לדבר על שאר חגים עם זיקה עוקבת כי מלבד שלשה רגלים יש רק את חגי ראש השנה דהיינו יום הזיכרון [שזכה בבלעדיות לכינוי ר"ה בפי העם] ויום הכיפורים ואם כי גם הם עוקבים במידת מה, הרי הם רק שניים וגם אינם משתרעים על פני זמן ארוך שייאמר עליהם זיקה עוקבת כי הם כמעט ממש יחד כזיקה שבין ראשון ואחרון של פסח וסוכות. [נדמה שבאשכול אחר ציינתי על מצות "שלוש רגלים תחוג" שיש לה תוכן עצמי מלבד התוכן העצמי של כל אחד משלושת החגים. לינקזצר?]

  עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַצְלוּת הָהֶגֶה:
עַל כִּי הָיְתָה הַחֵית לְכָף וְהַסַּחַר לְמֶכֶר
וְהָיְתָה הָעַיִן לְאָלֶף וְהֶעָפָר לְאֶפֶר
נֶאֶלְמָה גַּם הָהֵא, לָאַשְׁפָּה תִּתְנָאֵל
וְעִמָּהּ גַּם הַיּוֹד: אֶל אֶל אִיסְרָאֵל.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּפֵי מִינִים:
שְׁלֹשָׁה יְלָדוֹת הָלְכוּ לַמַּתְנָ"ס,
הוֹצִיאוּ שְׁתֵּי שֶׁקֶל מִתּוֹך הַמִּכְנָס,
קָנוּ לְעַצְמָם מִינֵי תַּרְגִּימָה,
מִשָּׁמָּה פָּנוּ הֵם לְצֹמֶת הוֹמָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמִלִּים רֵיקוֹת:
כִּי כְּאִלּוּ אַתָּה כָּזֶה קוּל וּמַגְנִיב,
יַעֲנוּ בַּמְּרוֹמִים מַלְאָכִים וְכָּאֶלֶּה.
אֵיזֶה וָאלְלָה אַתָּה, כְּאִלּוּ דָה, כְּאִלּוּ מָה,
אֵיזֶה קֶטַע שִׁיוֹאוּ שֶׁחֲבָל עַל הַזְּמָן.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַלּוּת הַדַּעַת
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַעֲלָאַת גֵּרָה:
סַחְטִיקָה יָא בָּאבָּא, תַּגִּיד מַה נִּהְיָה.
מַמַּצָּב, מַנְיָנִים, מַה נִּסְגָּר, מַנִּשְׁמָע.
אָחִי, מַה קּוֹרֶה, אֲחוֹתִי, מַה נִּרְאָה.
בַּבַּיי, יָאלְלָה-בַּיי, וְגַם הַלְּלוּיָהּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

  עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֶצֶר הָרַע
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתַיִם:
פֵּרַקְנוּ, תָּקַעְנוּ, הִכְנַסְנוּ, דָּפַקְנוּ,
הֵבֵאנוּ לָהּ, גַּם אֶת הַשֶּׁמֶן בָּדַקְנוּ.
צָלַלְנוּ, יָרַדְנוּ, אָכַלְנוּ, שָׂבַעְנוּ,
טָחַנּוּ, עָשִׂינוּ, זִיַנּוּ, גָמַרְנוּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

 עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׁפְלוּת רוּחַ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּחֲנֻפַּת גּוֹיִים:
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁנוּ, יוּ נוֹאוּ, קְצָת גּוּד טַיְם,
קְצָת גּוּד פוּד, קְצָת אֶקְשֶׁן, קְצָת כֵּף שֶׁל הַלַּיְף,
חִפַּשְׂנוּ קוֹמִיטְמֶנְט, רִיסְפֶּקְט, מֶן, יוּ נֵים אִיט,
זֶה לֹא סָץ' בִּיג דִּיל, אוֹ גִ'יזֶס, לֶטְס פֵיס אִיט.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקֹצֶר יָדֵנוּ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֹנִי שָׂפָה:
תָּבִיא לִי מַזָּל שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים,
תָּבִיא תַּנַּיָּד וְתָבִיא גַּרְעִינִים,
תָּבִיא יְלָדִים, תָּבִיא נְשִׁיקָה,
תָּבִיא לִי אוֹתָהּ בַּהֲפוּכָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

 עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְמִיכוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתַרְגּוּם קְלוֹקֵל:
עָשִׂינוּ מָקוֹם וְעָשִׂינוּ גַּם שֶׂכֶל
עָשִׂינוּ, תִּרְאֶה, אֶת כָּל הָהֶבְדֵּל.
לָקַחְנוּ מִקְלַחַת, מִבְחָן, אַחְרָיוּת,
לָקַחְנוּ אֶת זֶה מַמָּשׁ בְּקַלּוּת.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

 עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִכְאוֹן לֵבָב
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַבְהוּת רוּחַ:
חַיֵּינוּ בְּאוֹפְסַיְד, הַכֹּל בֶּכְּאִלּוּ,
בְּדָאוּן, בַּקְּרָשִׁים, מְשַׂחֲקִים בְּנִדְמֶה לִי,
נַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה בַּשָּׁאנְטִי, בַּגְּרוּב,
נֹאהַב רַק אוֹתְךָ בְּגָדוֹל, בְּטֵּרוּף.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

_________________

בברכה.

"מי שאינו סומך גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו³."

כלומר, כשם שהמבקש דבר מן המלך, תחילה מקרבו אליו ואחר כך מבקש ממנו בקשותיו, כך בתפילה יש תחילה להתקרב לקב"ה, ולרצותו בשירות ותשבחות, ורק כאשר המתפלל קרוב לקב"ה, אז יבקש צרכיו.

מצינו בראשונים נפקא מינה בין שני הטעמים. נחלקו הראשונים האם יש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילות השבת, הרמ"א בסימן קיא מביא את שיטת ההגהות אשר"י בשם האור זרוע, שבשבת אין צורך בסמיכת גאולה לתפילה:

"דטעמא דבעינן למיסמך גאולה לתפילה, דכתיב 'יענך ה' ביום צרה', וסמיך ליה 'יהיו לרצון אמרי פי ה' צורי וגואלי', ושבת לאו זמן צרה."

המשנ"ב על אתר (סק"ח), מביא את שיטת הבית יוסף, שחולק ופוסק, שגם בשבת יש חובה לסמוך גאולה לתפילה, וטעמו:

"ועיקר סמיכת גאולה לתפילה הוא מדברי חכמים שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה, לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך⁴..."

_________________