| נשלח ב-29/10/2006 22:08 |
 |
| |
.
לגבי הנץ החמה:
המלה "הנץ" (האות הא יכולה להיות קמוצה או צרויה) היא שם הפעולה. ה'הא', אכן, איננה הא הידיעה.
מצד שני, היא איננה שורשית, בניגוד לכתוב. שורש המלה הוא נצ"ץ.
משמעות המלה "הנץ" היא כמו "זריחה", ולכן אם חפצת לומר "הזריחה", אכן המלה המקבילה בשורש נצ"ץ היתה "ההנץ".
"הנצו הרימונים" - ה'הא' איננה שורשית יותר מאשר ה'הא' במלה "הפרו", או ב"החלו" או ב"הרומו מתוך העדה".
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2006 09:16 |
|
| |
כפי שכבר נאמר, השימוש המקורי הוא הֵנֵץ, אולם עם הזמן נשתרש ה"נץ" כשם עצם במשקל קץ. בתלמוד יופיע תמיד "הנץ", ואף עם אותיות בכל"מ.
אולם ראה רש"י לפסחים יב, ב ד"ה מתוך - שמתחיל הנץ, אולי היה צ"ל ההנץ (בצירוף הנץ החמה, ודאי שאין לומר ההנץ החמה), אם לא שהה' לידיעה, אך בפירושו לפסחים צג, ב ד"ה פשו - מהנצה ועד שקיעתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2006 10:13 |
|
| |
.
שטיינר, טעויות משתרשות, במקומות שונים ומסיבות שונות.
"נץ" הוא אחד מהעופות הדורסים, ואין בינו לבין זריחת החמה אלא חרוז עבור הפייטנים.
אם אתה בא להקשות מטעויות, הרי רבות הן, ותוכל להמשיך ולהכביר על כל אחת ואחת מהנה, ולא בכולן נסכים כי כוון דעל-על.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2006 12:51 |
|
| |
בס"ד
"מציץ מן החרכים"
העופות הטורפים, שרבים מהם גם מגביהים עוף - וגם נחנו בראיה חזקה במיוחד.
העוף הטורף נץ - נץ על שום מה?
נץ - מתאים לומר שנקרא על שם כח הראיה החזק - לשון הצצה.
נץ - אולי נקרא על שם נוצותיו - נץ, שהרי בהן תלוי כוחו ל"טוס" - לנצח ולהנצל.
קודם נף של כנף - ואח"כ נץ מלשון נוצה שמקנה לכנף את יכולתה להניף את העוף.
השמש נקראה בתורה "עין הארץ" - חפא ית עין שמשא דארעא. וממילא, גם הנץ החמה מלשון הצצה - וראיה - שהרי ממנה גם האור לראות.
ראשית המשמעות בשפה העברית הוא צרוף של שתי אותיות שנקרא שער - כמובא בספר הפרדס, וממילא צריך לומר שמילים בעלות שערים דומים ושרשים דומים - להן תמיד משמעות חופפת.
ובכלל, לשון הקודש אינה נותנת את עצמה כל כך להידחק ולהצטמצם בתוך הכללים בהם אנו מנסים להגבילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2006 13:08 |
|
| |
.
עמרם 22 (22 ע"ש אותיות הסוד בלשוננו? ומה עם מנצפ"ך? ):
אנא, עיין לעיל, והסבר על הקשר הלשוני בין משמעויותיה השונות של המלה בר, בשיתוף המשמעות שבין ירוק, רוק, רק וכו'.
לאחר מכן, תוכל להמשיך לאותיות נ"ץ :
הסבר נא לנו את הקשר הלשוני בין הנוצץ לבין המציץ, בין נצר מעשי לבין נצח הנצחים, בין הניצול לבין הניצוץ, בין הניצבים לבין הניצנים, בין הנצרים הניצפים לבין הניצעים, וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 10:29 |
|
| |
קיבלתי מסר באמצעות מכונת הזמן:
.
קיבלתי פרגמנטים של מסמך מן העתיד. מדובר בהודעה בפורום "עצור, כאן יחשבו", המנתח את הפועל העברי "טילפן".
כידוע, כל המלים בשפה העברית מקורן משותף. כאשר אנו קוראים מכתב מן העבר ובו המשפט: "טילפנתי אליו ושאלתי אותו אם זה נכון", אנו נאלצים להזכר במשמעות. טילפנתי, היינו, קיימתי שיחה באמצעות מכשיר תקשורת פרימיטיבי המעביר אותות חשמליים דרך קווי נחושת בין שני מכשירים.
מקור המלה "טילפנתי":
מאחר והתקשורת בעת העיקה (בתקופת המנגל התיכונה) נעשתה באמצעות קווי נחושת שנמתחו בין הבתים, הרי שהלשון דימתה את המתקשר לחברו, כאילו שלח אליו איבר מאברי גופו. מכאן, כשם שהבהמה שולחת את טלפיה קדימה, ומציגה לעיני כל את הפרסות שלה, כך המטלפן - מלשון "טלף", שולח קדימה את המסר שלו אל הנמען.
טילפן - מלשון טלף. שכן, ארבע הגפיים של הבהמה נקראים טלפיים, ובדומה לשולח הטלפיים קדימה, כך נוצר ה"מטלפן" - השולח את המסר שלו כמו טלפיים.
מהפועל "טלפן" נוצר גם שם עצם, המכשיר שכונה "טלפון". כך, מתוך גפי הבהמה, הטלפיים, נוצר שם הפעולה, וממנה - שם המכשיר המבצע את הפעולה.
==================================
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 10:33 |
|
| |
מואדיב,
נפלא. נראה שכך ניתן להסביר את המילה העתיקה יותר מן התקופה הבתר-קיטורית, "טלגרף", שנגזרת גם היא מן השורש טל"פ, אלא שבתוכה נכנסה ר' חוצצת (כדוגמת המילים 'כורסה' מלשון 'כסא' וכיו"ב), ולאחר זמן גם האות ג' שבאה להדגיש את הגיית ה-ר'. ושמא יש עשו זאת כדי להדגיש את גרותו של המטלגרף (שולח הטלף) בארץ היעד, בדומה למילה 'שגריר', דהיינו, שולח גר ממקום למקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 10:45 |
|
| |
מואדיב וגם הפרעתוני
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 12:40 |
|
| |
מואדיב - 
הפרעתוני,
סביר יותר כאפשרות השניה - ה"גר" הוא המרוחק במהותו, שמתקרב לרגע ולא קירוב אמיתי, וכך גם המתקשר עם חברו בטלגרף, שאינו קרוב אליו ממש כמי שהוא עצם מעצמו, אלא רק בקירבה זמנית וארעית כ"גרים הייתם בארץ מצרים".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 13:52 |
|
| |
השאלה הגדולה יותר היא לגבי הביטוי הקדום "איטרנט", שנוצר כנראה עם חדירתן של ההתקשרויות הבין-פלאפוניות גם לישיבת "איתרי" (שבראשות פוסק הדור החרדי הרב שערלא), כשנכנסו הללו תחת חותמת בג"צ איחוד הקהילות הקונסרבו-חרדיות. כנראה ה"נ"ט" מסמל את הנטייה מן הקו השמרני שבו דגל הפלג השמרני יותר בישיבה הנ"ל, וראה בו נותן טעם לפגם, וכך טבע את הביטוי החריף, שהשתלט מאז על כל ההתקשרויות הבין-אנושיות ובלתי-ווקליות, הגם שבאלו משתמשים כיום גם שמרנים קיצוניים כדוגמת מרן הג"ר יוסק'ה אחיטוב שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 17:18 |
|
| |
הפרעתוני,
אחרית הימים? 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2006 18:39 |
|
| |
ב"ה
ואני חשבתי לתומי שהמילה אינטרנט היא נוטריקון של המילים- אי-נטר= חוסר שמירה המביא ל"נטה" סר מן הדרך.
אך כיון שהמילה קשה להגיה באריכותה- אי-נטר-נטה קוצרה ל"אי-נטר-נט"
כשם שהמילה "אי מייל" היא שיבוש של המושג אי (א' צרויה) מי לי? שזו הדרך המקובלת לשמור על קשר עם מיודעיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2006 12:40 |
|
| |
שיבה למחקר רעיוני השפה המתאחדים בלשון
בכל הסובב לשורש "צץ" ניתן לזהות "מעבר דק וחד כקרן החודר מתחום למשנהו". הכוונה להצצת המציץ, ניצוצות המנוצצים, חיצי הניצים ואף מציצת המוצצים כבמצה הנתפסת כלחם שמוצה-מוצץ ממנה האויר הרגיל בה.
בל"ב,
אם אינני טועה גם מורך מצדד באמונה הפשוטה בשמיימיות לה"ק [אם כי אני לא באתי מתוך אמונה פשוטה ולא מתוך אמונה מתוחכמת, אלא מתוך ממצאים מלמדים. אי לכך השאלות על ממצאים אחרים שטרם פוענחו, אינם מעוררים לשימוש בנשק הליצנות, אלא לתוספת מחקר ולא על היחיד המלאכה לגמור].
_________________
למד לשונך לומר: "איני יודע" כך תדע את שהנך יודע
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2006 13:51 |
|
| |
ווטו,
"אם כי אני לא באתי מתוך אמונה פשוטה ולא מתוך אמונה מתוחכמת, אלא מתוך ממצאים מלמדים"
ייתכן ופספסתי משהו - האם הסברת במקום כלשהו (אולי אפילו כאן ולא ראיתי) מדוע באת לחקור את הדברים, או מה הממצאים שהובילוך להבנה שלה"ק היא שמיימית? אני אשמח אם תפנה אותי למקום המתאים, כי אולי באמת חסר לי כאן יסוד לדיון.
תודה.
|
|
|
|
|
