|
|
| נשלח ב-13/3/2007 11:08 |
 |
| |
פילוסופיה = פטפוטיציה של השכל.
תוקן על ידי גדוראובן ב- 13/03/2007 11:09:48
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2007 11:30 |
|
| |
קראתי את ההגדרה הראשונה במילון "אמת - התאמה בין ישים" ובדיוק היום התייחסתי לכך באשכול הפרידה מגוונא. הגדרה זו היא נקיטת עמדה במחלוקת פילוסופית עמוקה
ראו
: http://plato.stanford.edu/entries/truth-coherence/
http://plato.stanford.edu/entries/truth-correspondence/
אני אוחז דווקא בהגדרה לפיה אמת היא התאמה למכלול רעיונותינו ולא למציאות אוביקטיבית, אך כדי לא לפתח את הפולמוס הזה בכל אשכול אני דואג שדברי בפורום יהיו נכונים גם אליבא דהגדרה המקובלת לאמת.
גדוראובן,
ענינו של הפורום הזה הוא מחשבה חופשית. מה בין "מחשבה" לפילוסופיה לבד משיטתיות ודיוק?
תוקן מרווח בין שורות ולינקים
תוקן על ידי עצכח ב- 15/03/2007 15:50:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2007 16:31 |
|
| |
"שחת" "השחתה"
התפתח ויכוח בין ירוחםשמ לביני לגבי המשמעות המדויקת של המלה הזקוק עדיין לביסוס הגיוני/מקראי/אטימולוגי והנני מעתיקו לכאן.
ירוח"ש: ... נדמה לי כי אי אפשר להגיד על התאבדות או ו רצח -השחתה- השחתת חיים.
השחתה בא במקום שנשאר משהו ממה שהשחיתו אותו, היה שלם ועכשיו הוא רק רבע. היה אדם ישר עכשיו הוא מושחת, הוא הושחת - הוא ישנו. הוא קיים, מה שאין כן במוות. הוא לא קיים.
במקרה של התאבדות אפשר אולי להגיד הכחדה, הפסקה - אבל לדעתי לא השחתה
ווטו1: הרושם שלי הוא שבמקרא מצאנו השחתה גם בהשחתה גמורה [סדום, עץ מאכל ועוד] ועכ"פ לא פחות מהכחדה או הפסקה.
ירוח"ש: בענין סדום ה' הפך את סדום, כשמשחיתים עץ מאכל העץ ממשיך להיות, כקרש או כסא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2007 01:55 |
|
| |
בעניין המבול דכתיב "לשחת כל בשר", "לשחת הארץ" בתרגום אונקלוס מתרגם "לחבלא" (ולא 'לכליה').
וכן ב"שחת לו לא בניו וגו'" מתרגם אונקלוס: "חבילו להון" וכן בשאר מקומות.
מצינו גם בתהילים "ויפול בשחת יפעל" פ' - יפול בבור שחפר. בור אינו כליון אלא קלקול וחבלה.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2007 21:13 |
|
| |
עד כמה שהגמרא מוסמכת בעניני לשון
סנהדרין דף נה. אמרה תורה השחת שרוף וכלה,
לפי זה השחתה היא פחות משריפה- שם נשאר אמנם אפר. אבל את האפר אי אפשר לשייך לנשרף. מה שאין כן בהשחתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2008 21:48 |
|
| |
נשאלתי על המכנה המשותף בין:
פנים [פרצוף], פנייה, פנים [תוך], פינוי
שני הראשונים מובן קשרם שהשני הוא הפניית הפן הפונה שהוא הפנים [פרצוף], אך לגבי שני האחרונים עדיין צ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2008 22:50 |
|
| |
פנים- לפי הפנים אפשר להכיר את הפ-נים של האדם- הכרת פניהם ענתה בם-
בפרשת השבוע --ואתה תחזה- ראה זהר, בנושא של הכרת בן האדם לפי הפרצוף
פינוי = שאדם מפנה- מוציא פנימיותו החוצה- לפנים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2008 01:21 |
|
| |
ירוחם, אולי להפך, להתפנות מלשון הפניית הפנים (face) כלפי חוץ כשאדם מפנה את מקומו, ופנים (in) כי הפנים הוא השתקפות לפנימיות האדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2008 23:28 |
|
| |
ווטו
פנים מלשון בפנים. פנייה כמו שכתבת מלשון הפניית הפנים לכיוון כלשהו.
פנים [תוך], הסביר ירוחם יפה שזהו מקור הלשון לפנים [פרצוף] שלנו, שנקרא פנים מפני שמעיד על הפנים.
פינוי לדעתי אינו מהשורש הנ"ל, אלא משורש פן [צד]. שים לב שפנים, ופנייה הן בלשון נקבה. פינוי לעומת זאת בלשון זכר. אפשר להסביר שפינוי הוא העברה ממקום למקום, מצד לצד, מפן לפן.
ישנו הבדל בין לפנות (ל חרוקה, כמו לפנות בפנייה ימינה) ובין לשון לפנות (ל בשווא פ פתוחה, כמו לפנות את גוש קטיף) מלשון לרוקן, להעביר, הזזה ממקום למקום (מפן לפן).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2008 07:46 |
|
| |
הוגו"ר וירוח"ש,
המעיד ושמעיד עליו אינם מיסוד הגיוני אחד ואדרבה הם הפכים במידת מה כי כדי שיעיד זה על זה בהכרח אינם אחד. [אינני טוען שלא תיתכן התפתחות הלשון גם בכיוון כזה, אלא שלהסתפק בהסבר כזה הוא רק בלית ברירה כעין הכלל "כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי".]
שורש "פן" המורה על "צד" הוא לכאורה גם קשור לפנים והיינו שאינו צד וצלע אלא התבטאותו של דבר כלפי חוץ כפי שאומרים על אופן חדש בדבר ישן: "פן חדש". כן "פן" המקראי מלשון "שמא" וחשש, נראה שהוא מפנייה חוששת של הפנים.
זה שהאחד בלשון זכר והשני בלשון נקבה עדיין אינו סיבה לתלייה ביסודות שונים כפי שיכולות דוגמאות אשכול זה להעיד.
בכ"א השאלה או ליתר דיוק החיפוש אחר יסוד משותף בעינו עומד.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2008 09:48 |
|
| |
ווטו
הפן המקראי =שמא אינו דומה לפן,-צד- המודרני- נדמה לי מחידושיו של שלונסקי,
במקרא המילה פנים היא הפנים במשמעותו = חזית (ארמית) דבר שנראה, ומיצג את האדם או האוביקט,
אל מול פני המנורה- פני המזבח- רואה אני את פני אביכם-- ויחן את פני העיר- ובבריתא בברכות לפני ולפנים, וכן רבים רבים אחרים,
כשאני רואה את הפנים, אני רואה את הדבר מהחזית, ולפי זה אני גם יודע לשער מה בפנים, לפני ולפנים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
