|
|
| נשלח ב-26/1/2008 20:40 |
 |
| |
מה פירוש המילה טוטפות?
בגמ' סנהד' מופיע:
והתניא: לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך: 'טט' בכתפי (שם מקום) שתים 'פת' באפריקי שתים!
באתר קראים כתבו:
"אין אצלכם כל התייחסות למילה "טוטפות". מישהו בכלל ניסה להבין את משמעה? לשון היחיד שלה היא טוטף- מילה זו פירושה תא קטן או חריץ. ליונות דואר מוצמד לרגל טוטף בו שמים את ההודעות. מדוע אם כן טרחה התורה לציין שהיא רוצה שהפרשיות תהיינה בתוך "חריצים "תאים", כשכוונתה היא בכלל מופשטת? אני מציע לבעלי העניין להסתכל בתפילין של ראש, ולראות את מבנה הטוטפות-החריצים שבהן הפרשיות נמצאות ולהתרשם בעצמכם."
(באתר דואר ישראל מופיע כ'גליל', לא חריץ. "המסרים שהעבירו יוני הדואר נכתבו על נייר דקיק, הושמו בגליל קטן - טוטף - והוצמדו לרגליהם")
אשמח לשמוע דעתכם בעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2008 06:26 |
|
| |
בלופ"ת,
במשנה שבת [ו' ה'] יש טוטפת על תכשיט בולט ונראה שהוא מלשון נוטף וטפל וכן י"ל על הטוטף הנצמד.
לגבי פנים "תוך"; לאחר עיון בקונקורדנציה נראה שהוא תמיד החלק הבלתי פונה המתייחס לפנים הפונים כחלק הנשאר שאינו פונה. המלה מופיעה תמיד כמתייחסת לפנים ["פנימי" "פנימה" ולא "פנים" כשימוש ל"תוך"]. מכאן נראה שנגרר הלשון המאוחר יותר לקרוא ל"תוך" פנים ולא אך פנימי [כמשנה ריש שבת].
כן פינוי המופיע ב"פנה היום" [ירמיה ו'] וב"פיניתי הבית" [בראשית] וכד' גם מתפרש שהדבר פנה במובן של הפנה את פניו לכיוון אחר.
חשש "פן" היינו גם כי מושג החשש הוא הפניית הפנים מהנחשש.
פינה במובן זוית פשוט שהוא פנים פונים אב טיפוסי.
כך שנמצא הכל מובן אחד של פן-פונה!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 12:39 |
|
| |
וַיּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כּל הַטּוֹבָה אֲשׁר עָשׂה יְדֹוָד לְיִשׂרָאֵל אֲשׁר הִצּילוֹ מִיּד מִצְרָיִם
אולי המילה ויחד מלשון חידה,ליתרו היתה חידה מדוע ה' היטיב עם ישראל, בצורה כה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2008 13:44 |
|
| |
"פרש" "פרס"
"פרש" כולל פירוש [פרשנות], צואה, פרש הרכב
"פרס" כולל פריסה לרוחב, פרוס-חתיכה, פרסת הבהמה
ניתן לאחד אטימולוגית את המובנים להרחבה נמשכת הנמתחת ומשטטחת הלאה כך שיש במתרחב הבדלה [פירוס] מהמקור [וע' רש"ר על מפרסת פרסה בפ' שמיני-שישי].
[גם פרשי הסוס הם המשך לסוסים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 13:54 |
|
| |
אמנם התבטאתי בעבר נגד שיטת המילון של וטו, אבל לא אמנע טוב מבעליו. קיבלתי היום במייל:
אחריות ולקיחת אחריות - משמעות המילה
יש כל כך הרבה אנשים החיים את החיים שלהם בלי לקחת אחריות , מטילים אשמה באחר בכל דבר הקורה להם , או מחכים שיקרה להם משהו בלי לעשות אפילו צעד אחד לקראת המטרה.
המילה ᤞחֲרָיᤞת היא מילה מדהימה - כמו כל השפה העברית:
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת, והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות, היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א - הכוונה היא לאני , קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי - ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי
אחריו - אמונה. יש כאלו שיגידו אלו הים, יש כאלו שיגידו הבריאה, אנרגיה קוסמית
ולבסוף – אחריות.
מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר :
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 15:03 |
|
| |
השכן,
חבל שיש עדיין אי הבנה, כי אין לי "שיטה" אלא שימוש במכנה המשותף החזק שמתגלה בין שורשים [גם בני ב' אותיות]. זה לא תלוי בכוונת מיסד השפה או ביחוס נתונים מסתוריים. [לזה דרושה הבחנה שהלימוד המדויק הוא בהגדרת ובניתוח עובדות איך שהן לפנינו ותו לא מידי, כפי שזה התבטא בשתי הודעות שנכתבו היום בפורום; האחת ע"י רוח_דרומית והשניה בציטוט ע"י בעלבעמיו. כן הוא בדרך הלימוד כאשר יש חובת שימור דברי קדמונים, ש"ממשכנים נפשינו" להעמיד דבריהם לפי הנבחן במציאות הנראית לנו כמו שעמדו ע"ז הגר"א בפי' הגמרא את המשנה והחת"ס בקביעת פסקי הלכה. זהו היושר האינטלקטואלי במיטבו ולא כמחשבת הצועדים בכיוון הפוך הרואים דווקא בזה עקמימות אינטלקטואלית וע"ע באשכול יהוסף על דרך החשיבה.]
לכן לגופו של מושג ה"אחריות", מה שהבאת אינו מתאים לדרכי, כי הוא מכנה משותף רחוק וחלש מדי שלא הייתי מרחיק לנוקטו והוכחתי ממ"ש למעלה באשכול זה כפירוש הפשוט ל"אחריות"; שהיא העמידה מאחורי תופעה לשמירת איזונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 15:14 |
|
| |
"אין לי 'שיטה' אלא שימוש במכנה המשותף החזק שמתגלה בין שורשים"
שאלה לבעל המילון: האם "שימוש במכנה המשותף החזק שמתגלה בין שורשים" אינו "שיטה"?
:-)
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 15:25 |
|
| |
שאלה לשואל [במשל מהערך בו עסקתי היום]: אם אני שם לב ש"ביקור" הוא כניסה המתערבת ארעית בתחום הזולת ואני גם שם לב ש"ביקורת" היא כניסה ארעית כזו, ובאבחנת המכנה המשותף הזה אני משתמש כאופציה בהתחקות אחר משמעות המושגים הדומים של בקר ובוקר, האם זו "שיטה" או אבחנה הגורמת להמשך טבעי בסדר הלימוד גם אצל מי שלא נקט לעצמו שום "שיטה"?
תוקן על ידי ווטו1 ב- 26/03/2008 15:26:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2008 15:10 |
|
| |
ניסיונות להגדרה של המונח "שפה פנימית"
באשכול שכן http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=462133&forum_id=1364
השתמשתי במונח "שפה פנימית" ושם נשאלתי לכוונתי. ובכן הכוונה שלי היא לשפה לא במובן של דקדוק, תחביר, אוצר מילים וסמנטיקה אלא במובן של האופן שבו השפה דוברת מתוך (וגם אל) דובר נתון שלה ובאופן שבו היא מפעימה משמעים, מובנים והקשרים תרבותיים, חברתיים, נפשיים וכו'.
הדבר אולי דומה למונחים שטבע אבי הבלשנות המודרנית פרדיננד דה סוסיר: "לאנג" ו"פארול".
"לאנג" (Langue) היא המערכת המופשטת של חוקים וכללים לשוניים המשותפת לכל דוברי שפה נתונה.
"פארול" (Parole) הוא הביטוי האישי, הפרטי והאידיוסינקרטי של דובר השפה במצב מסוים ובהקשר מסוים.
כלומר, "לאנג" מורכב מהרבה הרבה "פארולים" של הרבה דוברים. אבל אני התכוונתי יותר ל"פארול" במובן של מִשמועַ קבוע של השפה אצל אחד מדובריה.
זה היה ניסיון ראשוני להגדיר משהו שמאד ברור לי ב"שפה הפנימית" שלי, אבל קשה לי להסבירו בשפה ברורה...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2008 16:45 |
|
| |
אולי "מקצב שפה אישי" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2008 16:58 |
|
| |
שחרית,
תודה על הניסיון.
דומה שכוונתך ל"הבעת תוכן ריגשי-חווייתי-סובייקטיבי, בעזרת מילים".
זה מעניין, משום שאני משתדל להגדיר לעצמי ככל הניתן את משמעות המילים בהן אני עושה שימוש, ולדעתי מרבית הבעיות בדיונים כאן ובמקומות אחרים נובעות מהבעייה הזו של חוסר הגדרה ברורה למילים בהן עושים שימוש, או גרוע מכך: הגדרות שמבוססות על אינטרפטציה ריגשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 14:33 |
|
| |
ספרן,
גם טוב, מה שהיה חשוב לי במונח הזה הוא הבעת העובדה שמדובר בשפה הקוגניטיבית-פסיכולוגית-רגשית-אינטלקטואלית של אדם, משהו שנובע מהאדם פנימה.
אפיק בנגב, כנ"ל.
הכוונה אינה רק להבעת תוכן סובייקטיבי וכו' אלא לאספקלריה שדרכה רואה האדם את עולמו, גם כאשר מדובר בעניינים לאו דווקא ריגושיים וכו'. ועל כן, הדגש הוא לא על ההבעה אלא על המערכת הפנימית של השפה.
וכן, כמובן שיש בזה קושי רב. הדרך להתמודד עם הקושי הזה היא להתמיד בשיחה, ואז שפות פנימיות של אנשים נפגשות ונוצרת שיחה חדשה, כמו שהרבה פעמים קורה בפורום הזה [במיטבו] וכמו שלא קורה לעתים [ואז נוצרים קשיים גדולים].
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2008 21:36 |
|
| |
בפרשת השבוע מובא ג' לשונות של קרבה, "לא תשנא את 'אחיך' בלבבך" הוכח תוכיח את "עמיתך" "ואהבת לרעך כמוך".
ברש"ר הירש מובא ש"רע" הינו מל' מרעה שרועים אחד לחברו, אך לא מוסבר מדוע ננקט עמית על הוכחה רע על אהבה ואח על שנאה. כמו כן, האם "עימות" כהתעמתות מופיע בתנ"ך או רק בעברית כך?
|
|
|
|
|
