מילון

ווטו
המילה תמים -פרושה הפשוט- שלם, תם פרושה שלם,

אפשר להיות חצי שלם ושלשה רבעים שלם וקצת שלם, הכל נכון,

אבל שלם זה לא, תמים זה לא. מתאים את עצמו כן, תואם אולי, תמים לא.

וכאן אנו מגיעים לגמרא המפורסמת- למדנו לא מזמן בדף היומי- על אותו  בר קמצא, שהטיל מום בקרבנו של הקיסר.

איך הגמרא אומרת, בשבילם זה לא מום- כלומר פגיע קטנה לא פוגעת בתום, בשלמות,
 
אבל אצלנו זה מום, למרות שזו רק פגיע קטנה, אצלנו זה לא תמים= לא שלם.

ירוח"ש,

לא התכוונתי לחלקית בכמות של יחידה שלימה כאשר בוחנים את תמימות כולה, כי כיון שכן כל שיש בה מום הרי אין תמות ביחידה זו [למרות שהיא קרובה יותר לתמות מאשר יחידות אחרות בהן יש יותר מומים]. התכוונתי לכאשר בוחנים חלק כיחידה מופשטת ללא עניין בשאר החלקים.

לדוגמא; הנאמר בפרשת תרומה: וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל-הַטַּבַּעַת הָאֶחָת, התיאום והתום הם מלמטה ועל ראשו וזה הנבחן שם גם לו אם באמצע היו הקרשים שונים זמ"ז לגמרי.

ווטו
התם והתמים במקרה הזה היא על ההתאמה, ההתאמה היתה שלימה מושלמת ותמה.


 הרב משה מנדלסון ( ראיתי בשו"ת יעבץ שהוא קורא לו הרב וכו') היה אדם  מכוער, ובנוסף היה גם גיבן, לעומת זאת היה חריף בשכלו.

פעם בהרצאה  על הנושא- הכל ברא אלוקים יפה ומושלם- קם יונקר פרוסי שחצן. ואמר לו, כשאני מסתכל עליך, יהודי, אני לא כל כך משוכנע  שאלוקים ברא את הכל יפה ומושלם. 

השיב לו מנדלסון- אדוני האמן לי -בתור גיבן הוא ברא אותי בצורה יפה ומושלמת.

בפרשת השבוע כי תבא

מופיע  שיד- במקום- סיד

ארש- במקום ארס

אנו אומרים סכין במקום שכין 

 אלה דוגמאות אחדות בלבד,מה הסיבה שמחדשי השפה העברית הלא דתיים בחרו בלשון חז"ל במקום בלשון התנ"ך?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

אם יכתבו בשי"ן שמלית זה עלול להתחלף בשי"ן ימנית, סמ"ך לא עלולה להתחלף בכלום.

הרי כך יכול להיות בהרבה אחרים, למשל שיכתבו גם -שיחה- ב-ס  שמחה ששון

כאן כנראה נכנסים שיקולים אחרים, למשל שלושת המילים שציינת סכין, סיד ואירוסין, אנו מכירים אותם בגירסא דומה בגמרא רק עם הס'. מקריאתי במילון אבן שושן אני מתרשם שלא רק הגמרא היותה להם מקור, אלא גם ספרים מאוחרים, שאולי התשמשו עקב הגמרא בס'. ייתכן גם שיש שיקולים - כגון מקור המילה או השורש שלה.

(אגב ההיכרות וקלות הקליטה והזיכרון של המילה הנכונה לפי דעתי שימשו גם למבטא - מישהו אמר שלקחו את החסרונות מכל המבטאים - ביטלו את ההבדל בין קמץ לפתח וגם בין ח' לע', ואני אומר שתשובת דבר זה כי היה עליהם לחבר שפה שבני כל העדות ירגישו "בבית" ולא ישברו את שיניהם ואת מחשבתם ("כותבים את זה בקמץ?") כדי לדבר מילים פשוטות)

אני מתבונן כעת במילון אבן שושן, והשורש סכן שבדרך כלל משתמשים בו כדי להסביר את המילה סכין (אם כי הדבר אינו ברור לי, וגם מילון אבן שושן אינו מזכיר שורש זה עבורה) המילון מצא לו מקור בתנ"ך "ובוקע עצים יסכן בם" והוא מפרשו כמו יסתכן. כך שגם זה יכול להיות שיקול.

בתקל: ההבדל בין לשון "זרע" ללשון "בן" 16/10/2003

איזו מלה יותר כוללנית, "זרע" או "בן"?
דהיינו האם כשאני אומר זרע או בן אני יכול לכלול במלה זו גם בן וגם נכד, זרע פסול וכרות שפכה וכו'
בתפילות אנו רואים לגבי זרע, שאומרים זרע אברהם יצחק ויעקב, משא"כ בבן לא זכורני שמצוי כך לגבי נכדים נינים וכו',
הרשב"א בקידושין אומר שבן לא כולל נכד וכו' משא"כ זרע כן כולל, ומשא"כ לענין זרע פסול, בלשונות בן ואח כוללם ובלשון זרע אין כוללם.
ולכאורה לשון זרע הוא שהדבר זרוע וא"כ שייך לומר שהוא זרוע מסבו וכו' וגם בלשון בן שהוא בפשטות לשון בנין אני אומר שהוא נבנה מסבו, וכו' וכן לגבי זרע פסול מה ההבדל בין לשון בן ואח, ללשון זרע.

*****
יהוסף:

בתקל

יש כאן שני פנים, ואלו הם:

מסברא ראשונה נראה בהיפוך ממה שהבאת משם הרשב"א, ולומר שזרע זה הגרעין שלך, והגרעין שלך ממש הוא הבן ולא הנכד. הנכד הוא כבר זרעון שהוא של הבן שלך שזרעו ברחם אשתו עדי נהיה הזרע לנכד.

מאידך, מבחינה שימושית של הלשון, יש מקום לפרש את דברי הרשב"א כך:
כאשר התורה מתארת על מישהוא שהוא בן של אביו, התורה אומרת "בן" או "בנו", אם התורה משנה ונוקטת בלשון זרע, הרי שהיא באה להדגיש היבט אחר. הבן מדגיש את היותו כלול במסגרת האב וממשיכו, הוי אומר בניין, ואילו זרע מתייחס יותר ל"יצירתיות" שבדבר, זאת אומרת לא זה שיש כאן אדם שהוא בנך בלבד, אלא יש כאן את יצירתך האנושית. ומעתה:
מבחינת יצירה, הרי שהנכד הוא גם כן היצירה של הסב, שהרי אם הסב יצר את האב באופן שהוא מסוגל להמשיך ולהביא ילדים, הרי שהיצירה של הסב היא יצירה העושה פירות, וכל אלה בכלל יצירתו. לכן:
מובנים בהקשר הזה דברי הרשב"א שזרע מתאים יותר לבוא במקום שעיקר העניין אינו השייכות הישירה כמו של בן אל אביו הנחשב בניינו, אלא עניינו שהנידון הוא יציר של האדם הזה, וזה כולל את הנכד, יותר מאשר בל' נכד.

*****
בתקל:

יהוסף תודה.

אבל עדיין למה המלה זרע אינה כוללת בן פסול, שאפי' שזו יצרתיות אבל לגבי איזה בנים אינני רואה הבדל בין "זרע" ל"בן"?

*****
יהוסף:

אולי כך:

היות וכאמור בהודעתי הקודמת, האפשרות הטבעית לדבר על בנו של אדם הוא בל' "בן", הרי שאם נוקטים ל' זרע משמעותו העיקרית בהיבט היצירתיות. כאן ניתן לומר שלא מדגישים את היצירתיות כיצירה עם שם נבדל הראוי לה, אלא אם כן היא מושלמת, או לפחות ללא קלקול. כי אחרת מתאים יותר להתיחס לזה שהוא בן שלו ולא להדגיש את היצירתיות שמשם נוצר הקלקול. וצלע"ע.

ווטו1:

בתקל,

ראה כאן למעלה בעמוד 3 על "בן",

"הבן מגדיל את שרשרת הסיווג המשפחתי". ככל שמתרחק -נכד- הרי היבנות האב מתמעטת ולא נחשב כ"כ שהסב נבנה מהצלחת נכדו כמו האב מהצלחת בנו. ואילו "זרע" שאינו מתייחס למה שהנולד מוסיף למוליד, אלא לכלול בזריעת המוליד הרי כל הנצמח בכלל ללא הבחנה במרחק.

אך לגבי הטיב -זרע פסול- אצל בן הכולל את הנולד ממנו ממש, לא שייך לחלק ולמעט בן פסול מהיות בן, אבל זרע הכולל את כלל הצמיחה, ניתן למעט ממנה את הפסולים שאינם זרע מובחר.

[כמובן שזה הסבר "לאחר מעשה" וכלל איני בטוח שהייתי אומרו מעצמי. אך אם נבין את דרשות חז"ל שלפעמים הן אך לתלות את הדין והדרשה משתנה לפי הענין -כמ"ש תוס' ב"ק- מובן.]

*****
בתקל:

תודה לכם.

ווטו, האם הסיפא שבדבריך פירושו, שכמה שהדבר יותר כוללני, ניתן יותר למעט בו דברים?

*****
ווטו1:

בתקל,

אכן כמה שיותר יסודי יותר כוללני וכמה שיותר כוללני נגרר יותר אחר החלק החשוב שבו!

שחרית:

בתקל, ומה עם בת? איך היא נכנסת למערכת?

*****
בתקל:

שחרית

השאלה מה זה זרע פסול?
שיטת התוס' שם במקום ועוד ראשונים שזה ממזר, וא"כ אין שום חילוק בנושא זה בין בן לבת כלל שהרי שייך גם בת ממזרת.
שיטת המהרש"ל שם, שזה כרות שפכה, וא"כ לגבי לגבי אם זה כולל גם נכד, אין הבדל, אבל לגבי לכלול זרע פסול, פשוט אין כזה היכי תימצי בבת, אבל אם היה שייך, אז למה לא.

אתה מתיחס אל אבן שושן כאל אסמכתא- והוא לא,

בבוקר אומרים בימים אלה אַחַת שׁאַלְתּי מֵאֵת יְדֹוָד אוֹתָהּ אֲבַקּשׁ שׁבְתּי בּבֵית יְדֹוָד כּל יְמֵי חַיּי לַחֲזוֹת בּנֹעַם יְדֹוָד וּלְבַקּר בּהֵיכָלו

ושואלים הרוצים לדעת אם_ שבתי בבית ה' כל ימי חיי,_ אז מה זה לבקר בהיכלו? ועונים בעלי המוסר, בלי דעת עברית,

למרות שאתה יושב שם כל ימי חייך, תמיד תרגיש כמבקר בהיכלו. כלומר ביראת המקום,

מילא אנשים שלא מתימרים לדעת עברית, אומרים כך נסלח.

אבל  אבן שושן שאתה בעל מילון, איך אתה לא יודע כי המילה לבקר מלשון ביקור (ביקור חולים) אינה מילה מקראית, כי אם לשון המשנה.

המילה לבקר במקרה שלנו בא- מבוקר-, לבקר= לבא מוקדם בבוקר,
אגב בוקר בא מהמילה  לא יוכל לבקר= להבדיל - הבוקר מבדיל בין היום והלילה.

כתוספת להחלפת ה ש ב ס חסכת במקום השכת, כרס- במקום -כרש באם נזכר והנזכר, שיזכיר!
 

_________________

מודה ועוזב