מילון

מת, נפטר ועוד

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1029224.html

אשה אחת פוגשת את חברתה. "נו, מה חדש?", היא שואלת.
- "מה, לא שמעת? בעלי מת!", עונה החברה.
- "התכוונת... נפטר", מתקנת אותה הראשונה.
- "לא, לא, אני נפטרתי. הוא מת!"

לשטיבל נכנס יהודי וסיפר כי ברחוב הכו אדם,

-על מה הם מכים אותו -שאל אחד

-על הראש ועל הרגליים,

-לא הבנת, מה הוא עשה  שהכו אותו?

מה עשה? הוא צעק ובכה כל הזמן.


בטיול השנתי של השמיניסתים  לכנרת, המורה לעברית כמעט טבע, הוא צעק הושיעו הושיעו, ואף אחד לה הבין אתו.

'גשם'

רוני_גרין הביא באשכול אחר שגשמיות הינו מלשון גשם, שלהבדיל מרוח ניתן להיווכח מיד בגושים הנמטרים ארצה, ואילו ברוח מבחינים רק כשרואים עלה מתנועע או שנושב בפנים. לכן גשמיות מבטאת חומריות ורוחניות משהו ערטילאי.

האם גם 'גישוש' ו'התגוששות' שייכים לשורש גשם למרות שחסר המם? גישוש היינו המגשש  באפילה עם ידיו ומנסה להתמצא על ידי גישוש בגושים סביבו, והתגוששות  מל' הטלת גושים אחד על משנהו.

*תועבה* מילה ומשמעותה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2546068

עכנאי - מדנים - מדינים 26/7/2004

התבוננו במלה 'מדנים' במקרא. כמעט בכל פעם היא מוגהת ל'מדינים'.
מנגד, בספר משלי כתוב כך: פרק ו פסוק י"ד: "תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח". והמלה 'מדנים' מוגהת ל'מדינים'. בהמשך, פסוק י"ט: "יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים" - כאן המלה נותרת בעינה ללא הגהה ל'מדינים', למרות שהיא מופיעה אף הפעם עם הפועל 'משלח'.

מאי טעמא?

אגב, בתרגום הרומי של התנ"ך המלים מתורגמות אחרת. אולם אין זו ראיה להבדל בין המלים כיוון שתכופות יימצא שהוולגאטה יתרגם מלים זהות באופן אחר.

ישחנה (דאגה בלב איש)

http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/843/840.html

http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/846/500.html

ירון לונדון מחייה את השפה העברית

_________________

בברכה

וכמובן,
אי אפשר בלי פרשנות למדנית של הכתב המקבל את האחר בשונותו:
<בינתיים - חמוש בנכדיו, כרסו בין שיניו - התגלגל לונדון בנועם בדרכים. נווד בשדות המילים. לא טרחני כאבשלום קור, לא אפוקליפטי כפרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון.>

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888&year=2005&month=8
הנה פירוש של מילה "טוטפת":
ביתר שאת ויתר עוז מכחישים התנפלו על הפרוש המקובל של מעתיקי שמועה על מקום הנחת תפילין של ראש. טענתם היתה שמקום הנחתו הוא בין עניים כי זה משמעות פשוטה של המילים ''טוטפות בין עיניך'' (שמות י''ג, ט''ז; דברים ו', ח'; שם י''א, י''ח). אבל אמת היא שהם לא יודעים פרוש האמיתי של אותן המילים. הרי ''טִיטֵפֶת'' הינה מילה בארמית עתיקה שפרושה מין מרובע מעור שאדם מניח על עצמו ואילו בזמן החז''ל למילה טיטפת היתה משמעות שונה המורה על תכשיט נשים כמין עטרה כמבואר במסכת שבת (שבת נ''ח.); כמו כן, בארמית עתיקה מילה בֵּעֵינֵי משמעותה מצח. ליוצאי מצרים ששפתם היתה קרובה יותר לארמית עתיקה היה ברור שכוונה היא להניח תפילין של ראש על מצח ומזה נבעה מסורת על מקום הנחת תפילין. המכחישים דימו שבשכלם המוגבל יכולים להבין את דעת עליון ולא הבינו שהלכו באורחות מקולקלים שבהם יכשלו ויגיעו לדראון עולם.