|
|
| נשלח ב-11/3/2009 04:06 |
 |
| |
ׂשכ"ר ~ שׁק"ר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 04:14 |
|
| |
ולמה כתוב "לא יהגו בגרונם" ולא כתוב "גרון להם ולא יהגו"?
אולי בגלל שיש חמש מוצאות הפה להגייה, והגרון הוא רק אחד.
ולמה במילה יריחון יש נו"ן?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 12:03 |
|
| |
מה מקורה של המילה- יותר הנכון השימוש בה- גילופין
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 12:30 |
|
| |
ספרן
הכרתי את זה, אבל זה לא עונה על השאלה. לפי זה אתה מוכרח להגיד כי השימוש במילה הזו בטעות יסודה,
דברתי על כך עם דר' אבשלום קור- גם הוא השתמש במקור הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 05:51 |
|
| |
מה מונע מאיתנו לומר ש"גילופין" בבני היכלא מתייחס למצב של שמחה בשתיית יין ('ויין ישמח'), או שמחה סתם כאילו שתה יין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 09:53 |
|
| |
מיכה
יהון הכא, בהאי תכא, דבה מלכא בגילופין".= כאן- בשולחן הזה. בו המלך- בגילופין= מגולף.
ולשיטתך- גילופין= שיכור. מי השיכור? המלך? או השולחן?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 17:26 |
|
| |
יש כאן מילה וההשאלה שלה.
אכן בדרך כלל בשפה המדוברת גילוף הוא חקיקת צורות .{לאחר הגילוף החלקים המגולפים בולטים בעץ או באבן.}
בגילופין -במצב שיכרות.
הקשר בין שני המושגים:
מצב שיכרות הוא מצב של התבלטות מתוך התבשמות.( השיכור מקבל אומץ להתבלט בלי מבוכה,ואז המחיצות נופלות .)
http://mekorchayim-pt.mykehila.com/ims/fileServlet?fileid=8434
לירוחם
במקור זה מוסבר היטב כפל המשמעות של פרוש המילה גילופין בציטוט שהבאת .
תוקן על ידי צענערענע ב- 16/03/2009 17:27:16
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 21:26 |
|
| |
.
עד עתה, לגבי "בגילופין", הבאתם מחלוקת בין מילון אבן שושן לבין מילון אוצר הלשון העברית.
אבן שושן הוא אבי הגרסה שמדובר בביטוי שמקורו בשיבוש בהבנת הפיוט, ואילו האוצר, גורס שיש כאן דימוי.
חיפוש
קצר שערכתי בפרוייקט בן-יהודה, מעלה שהביטוי היה נפוץ ביותר בספרות העברית
המתחדשת אצל הסופרים באירופה. חלק מהסופרים גם מכניסים אותו בתוך מרכאות,
מה שמראה שהם מודעים לכפל המשמעות האפשרי.
ראיתי בפרוייקט
השו"ת שהיו שקראו "...דבי מלכא בגילופין", ודבר זה, כמובן, משנה את
המשמעות (עיינו ב"פרי צדק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, על פרשת מצורע).
אילולי
דמסתפינא, הייתי גם מזכיר שהמלה "גלוף" בערבית הקלאסית משמעותה נאד, אבל
דומני שמשייכים את השימוש המודרני ליהדות אירופה, לא ליהדות דוברת הערבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 00:10 |
|
| |
זה נראה, שקודם ירו את החץ- ולאחר מכן הוסיפו וציירו (גילפו) את עיגולי המטרה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 05:06 |
|
| |
ירוחם
לא כל מי ששותה בהכרח שיכור.
'ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד'
זה לא נאמר לגנאי, כל הפסוק מראה רק על שבח. (גם בגמרא מוצאים שבחים על היין, ולא בכיוון של שכרות. גדולה לגימה שמקרבת, ולפיכך "יהון הכא בהאי תכא דבה מלכא בגלופין, צבו לחדא בהאי ועדא בגו עירין וכל גדפין" וכשאני חושב על זה - בכלל אפשר לפרש שה"בגלופין" נסוב על "בני היכלא דכסיפין" ש"יהון הכא בהאי תכא", ויהון גם "בגלופין".)
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 18/03/2009 5:16:01
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 19:59 |
|
| |
צענע, נדמה לי שחקיקת הצורה היא התוצאה ולא פעולת הגילוף עצמה - קילוף שכבות. כך גם שיכור מתקלף משכבות השגרה והשכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 21:49 |
|
| |
לזבוב-ב
נראה לי שאתה צודק.
אם אכן כדבריך אז הקירבה בין המילים :גילופין-קילופין היא הרבה יותר גדולה
מאשר במקור שהבאתי.
האותיות ג,כ,ק,מתחלפות כי הן שייכות לאותה קבוצת מבטא.אז בעצם זו ממש אותה מילה:גילוף-קילוף.
ואכן השיכור בשיכרותו "מתקלף"משכבות ומפחית עכבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 22:56 |
|
| |
שעשועי המילים נראים נחמד, אבל האמת שהאר"י כשכתב את המזמור, הסתמך על ספר הזהר ממנה לקח את המילה גילופין!
והיות שגם אנשי האקדמיה ללשון מיחסים את המילה - להאר"י, כל היתר זה, שעשוע,- לגיטימי. אבל שעשוע.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף יח עמוד ב
פני אדם אלין לאו אנון כאנון כרובים אלין אפי רברבן בדיקנא חתימא כרובים אפי' זוטרי כרביין פני אדם כל (דין) דיוקנין כלילן בהו בגין דאינון אפין רברבין ומצטיירין בהו ציורין גלופין כגלופי שמא מפרש בארבע סטרי דעלמא מזר"ח מער"ב צפו"ן ודרו"ם מיכא"ל רשים רשימו לצד דרום
|
|
|
|
|
