מילון

"אן" "און" "אוון" "אין" "איין" "אנה" "אניה"

טעות פילוסופית נושנת היא ההנחה שייך כאילו אין מוחלט. זה מלל שווא, כי לצייר אין x צריך קודם שיהיה x לפחות בדמיון [והדמיון נובע מזכרון תחושה].

אין "אין" מורה אלא על יחס מרחיק. זאת אומרת שאם אומר "אין גשם" אצייר גשם יורד ובמשפט אני אומר שהגשם היורד הוא רק בדמיון ולא כעת בתחושה.

במילים אחרות; היחס של גשם בעולם אינו בתחושה אלא מתבקש בדמיון כדי לאשר את המשפט "אין גשם".

בפניה "אנה" והתקדמות "אניה" גם יש התבקשות.

"אונן" מתבקש החסרון בצורה תקיפה מאד [כפל הנון].

"אוון" פועלי אוון יוצרים מצב של התבקשות ההפך בצורה חזרה.

"אונו" שטר המעניק כוח התבקשות.


[הודעה זו עדיין זקוקה להבהרה]

"שד" "שדה"

[החלק הראשון העתק מהודעתי באשכול "שדים"]


המלה שד מגדירה את האנשת המפחיד שזהותו מעורפלת.

אדם הולך ביער באישון לילה ושומע רעשים קטנים וגדולים, הילד ניעור באישון לילה ורואה את דמויות הקולבים וכו' בחדר שלו, הם משלימים את התמונה ויוצרים בעיני רוחם "שד" המשדד מערכות.

לכן יאות השם שד לכל מין בריאה חיה מפלצתית וכך מתפרש את שילדו אדם וחוה לפני שם, כאלו יצורים בלתי מפותחים המעוררים סלידה. אם נניח שהם ייצגו את ה"הומו ספיענס" היינו כלל מין האדם המקורי ושזה התפתח בהדרגה [גם בלי כל הפיטשיווקעס של דארווין] אז מובן המאמר הדק היטב.

התורה באמרה "יזבחו לשדים לא אלוה" מגנה את מרחיקי הלכת המאליהים את שדיהם. [סך הכל לדאבוננו תפיסת האלוקים הרווחת אינה רחוקה מזו, אלא שהיא מוסיפה לו גם מידות טובות ועוד יכולות - בקיצור שד השדים. יעויין בפי' רש"ר ס"פ אחרי מות על ע"ז של המולך.]

עדיין צריך בירור הקשר בין שד/שודד לשד אשה ושדה. המכנה המשותף בין שדה לשד אשה הוא כמו "לשד" מקור תזונה, אבל מה לזה ולשדים המזיקים ולשודדים? הרי לכאורה יש סתירה חזיתית של בזיזה והריסה לעומת תזונה בונה!!!

בשמות כא יג מצביע הרש"ר על שדה ושד אשה את היותם פתוחים וחשופים לצורך המשתמשים בהם. [ועע"ש בראשית ב ה]

אולי נעלה עוד דרגה במדרגת ההפשט כדי לגלות את המשמעות העמוקה האפשרית של המלה.

הרי מכנה משותף לשני הצדדים הוא ביטוי כוח הווה המצטייר כעלול לשנות את החיים מן הקצה לקצה, שד ושודד מחיים למוות ואילו שד ושדה מאי חיים לחיים.

אבל אודה ולא אבוש כי פירוש זה דחוק לעת עתה. ועדיין אני רואה את תרכובת ש' וד' משמשת שני תחומים, למרות אי הנוחות שבדבר והשם יאיר עינינו.

*****

באשכול השדים כתבתי שהרש"ר על המולך הוא בפ' קדושים. טעיתי והוא בס"פ אחרי מות ואת ההודעה ההיא אינני יכול לתקן אחרי שעה - מחיר ההתפטרות

תוקן על ידי - ווטו1 - 3/27/2003 9:29:01 AM

באתר מפתחי, זכה אשכול זה לתואר "מילון חושבים"

http://www.tora.us.fm/tm/mftx22.html

"דר" "דיר" "נדר"

בעקבות פתיחת אשכול על הבדל "חפצא" ו"גברא" בין נדר לשבועה, רומז שם לשורש של נדר "דר" המורה על תחום להפרשה כמו דיר ודירה.

[אגב, לגבי שבועה -משורש שב שהתבאר בעמוד חמישי- הוא "הושבת" מושג בשבי ההויה, דהיינו לקבוע דבר מסוים ולקושרו כאילו הוא הווה כך.]

"אחר" "אחריות"

"אח"- צמידות "ר" נעה.

איני יודע מקורה הראשון של המלה אחריות. אך היא מתפרשת היטב כעמידה מאחורי תופעה כדי לאזנה.

יש לציין שהמושג אחריות הוא גם ללא אשמה. בתחילת ב"ק מחפשים מה העוול בכל הנזקים שחייבים לשלם עליהם. אך ל החיפוש בטעות יסודו. ישנם מקרים שניתן לעשות דבר כמו להציל עצמו בממון חבירו, אבל אחראים לאזן על ידי תשלום [או במקרים של נזקי ממונו השמירה המספקת למניעת הנזק היא האיזון המספיק].

[מצאנו גם הבאת אשם תלוי אף אם מדאורייתא מותר להיכנס לספק דאורייתא - רמב"ם.]

קיימתי שיחה עם רב חכם מדור העבר על עניינים הנידונים ברומו של פורומנו והוא הנאני בכמה אימרות קצרות. אחת מהנה -

שם יקוק - כל ההוויה.
שם אלוקים - מנהלת היקום.

דפח"ח!

קוני

ההגדרה 'מנהלת היקום' היא טובה אבל סגנונה עדיין נוטה לפרסוניפיקציה (האנשה) למרות שאינה אומרת 'מנהל'.

קבלתי הודעה באישי בה נאמר בין היתר ש'אין מי שיודע מה זה אלוקים' וכמה שורות לאחר מכן כתב אותו הכותב משפט המתייחס לאלוקים.

בעקבות סתירה זו, ניסיתי לחשוב מה בכל זאת חש ההוא כשמבטא את המילה? שאלתי את עצמי מהי הנקודה שתגדיר את המשמעות האוניברסלית של המילה?

קראתי את ההגדרה של ווטו 'מרכז השפעה מרב נתונים -כל המציאות- המופנים אליו.'

מוצאת חן בעיניי ההגדרה הזאת מבחינה עיונית-פילוסופית מופשטת. אבל עדיין חיפשתי את ההגדרה מבחינה פרקטית יום יומית המגדירה את מה שכל אדם כולל הבור הפילוסופי, מתכוין במילה אלוקים.

נראה לי -ואשמח לשמוע הערות בעד או נגד- שמבחינה זו ההגדרה היא:

'הנקודה המוחלטת כלפיה אחראי האדם במעשיו'

תוקן על ידי - בוגיעלון - 6/25/2003 6:03:01 PM

ובמה מתבטא הקשר בין יקוק לאלוקים?

והאם יש קשר בין הנקודה המוחלטת להווה

מופנה לקוני ובוגי כאחד.

בוגי

אכן זו התוצאה המעשית של ההגדרה המופשטת. מאחר ואלוקים הנקודה המרכזית המוחלטת של הכל בכל מכל כל, הרי שאחריות האדם היא להתאים את עצמו לאלוקים וכל אדם המכיר שיש משמעות להתנהגותו, הרי היא כלפי המציאות-הווה שהוא האלוקים.


בור"ק,

סליחה שאני מכניס את ראשי אבל שאלתך צורמת לי [אולי לא הבנתיה או שנשאלה כדרך הגמרא כדי לעורר תגובות מבהירות בנושא עדין זה שהחזרה הכרחית לו לרוב דקותו].

אתה שואל מה הקשר כביכול בין המונח אלוקים להווה? זה לא "קשר" אלא הווה הוא הוא האלוקים. המשמעות באמירה זו היא שמאחר ובבחירת האדם לקבוע מה הנקודה המוחלטת לה הוא מתייחס, בא היושר האובייקטיבי [דבר הווה במציאות-שכליאל או דבר השם שחותמו אמת בתורתו] ומגלה הווה הוא האלוקים ואין אלוה מבלעדיו.

היינו שהאדם בוחר מה האלוקים שלו [אם מתוך מחקרו הפילוסופי או מתוך יראתו או פחדיו המעשיים אותו הגדיר בוגי כנקודה שאליה הוא אחראי במעשיו]. הוא יכול לבחור באלהים אחרים, בראש ישיבתו או באדמורו, באליל קדום או בכל דמיון שהוא בודה מלבו וכפי שהבאתי באשכול ציטוט [13]. לכן לחכם ולנבון ייאמר הווה הוא אלוקיך ולא שום דמיון או שום ישות מסוימת.

ראוי לעיין שוב ושוב למעלה בהודעת בוקר ש"הווה הוא האלוקים" שלא כתפיסה ההמונית שיש איזה "אלוקי ההווה" נפרד מהווה כביכול!

כפי שהערתי בשיעור האחרון במשנת הרש"ר ובעוד אשכולות, זה תהליך התפתחות אנושית מהתפיסה ההמונית להבנה הטהורה!

אוי אוי.

איך נפלתי בשבי החשד שהוצרך מר ווטו לבאר דברים פשוטים אלו.

חלילה לי.

השאלה היתה בנקודה המוחלטת מה היא כוללת.

אבל כמדומה שלא כאן המקום, חשבתי שיוכל להתגלגל בצורה שונה.