הארץ: סיוון רהב שמחה לאידו של הרב עמר?

הזדמנות פז לאישוש סטריאוטיפים

מאת בני ציפר




קתרין דנב ב"מטריות שרבורג". כל האמנויות בסרט אחד




לא היה אפשר לחשוב על מתנה יפה יותר ליום העצמאות ה-57 מהטלנובלה של משפחת הרב הראשי הספרדי, שלמה עמאר, שהסתבכה אמנם כהוגן בפרשה אפלה של אלימות. היה ממש אפשר לחוש את החדווה הנוזלת מפיהם של המגישים והכתבים, בדווחם יום אחר יום על ההתקדמות בפרשה העסיסית, לשמחתם של הצופים. את אווירת הכיף הזה שידרה למשל הכתבת סיון רהב-מאיר שעמדה לפני שער משרד המשפטים והודיעה ב"שש עם עודד בן עמי" (ערוץ 2, שני, 18:00) על הציפייה במשטרה כי מעם היועץ המשפטי לממשלה "תצא בשורה לחקור את הרב הראשי".

הבחירה במלה "בשורה" אמרה הכל על החדווה שנתקפה בה. ועל מה ולמה החדווה בעצם? לדעתי, על שנוצרה הזדמנות פז לאשש סטריאוטיפים שבימים כתיקונם אסור לבטאם בקול בגלל כללי התקינות הפוליטית: 1. שהספרדים נשארו בסופו של דבר "פרימיטיבסקי ברברסקי". 2. שהדתיים מחזירים אותנו לחשכת ימי הביניים.

והרי כל מי שיש לו שמץ ידע על המתחולל בעולם החרדי יודע על מיליציות של קיצונים - לאו דווקא ספרדים - המפילים את חתיתם על מי שאינו הולך בדרך הישר על פי תפישתם. העיתונות המקומית של ירושלים מלאה זה שנים בסיפורי זוועה על אותה מאפיה אלימה, שהמשטרה אינה נוקפת אצבע כדי להגן על הציבור מפניה. מתי היא נזעקת והולכת בחגיגיות מנצחת אל היועץ המשפטי? כשיש טלוויזיה. ומתי יש טלוויזיה? כשמיליציית צניעות אלימה שכזאת פוגעת במישהו שקשור לסלבריטי כמו הרב הראשי. או אז מעמידים פנים שזאת אפיזודה מבודדת ועושים רעש גדול