|
|
| נשלח ב-16/5/2005 09:33 |
 |
| |
*מרכא* ידידי היקר,
הגרעין החשוב והאמיתי שבדבריך, והמנוסח להפליא, גורם לי שלא לרצות לחלוק על אותו חלק שלדעתי אתה טועה בו.
אכן, ממו"ר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל קיבלנו שמטרת בריאת האדם היא כוח הבחירה שניתן בו. ולכן, כל צורת הדרכה או הוראה שנוטלת ממנו את הבחירה היא שלילית. עד כדי כך, שאפילו אם אנחנו יודעים מה הדרך הנכונה שהשני צריך ללכת בה, עלינו להשאיר זאת להחלטתו ולבחירתו ולא להפעיל אותו באופן "רובוטי".
מצד שני, וזה מה שחסר בהסתכלות שלך על הסוגיה, האדם צריך מורה, משפיע ומייעץ. כי אם אין לאדם את התנועה הנפשית של המתייעץ, של התלמיד, של המושפע, הוא מאבד חלק חשוב ועיקרי בעבודת השם.
בכל התפתחות יצירתית מוצלחת באמנות, בחכמה, במדע - ולא כל שכן בתוה"ק, להבדיל - יש שטח שבדרך כלל מזניחים אותו ולא שמים לב לחשיבותו: להיות תלמיד. לדעת לשאול את השאלה, ולדעת לעמוד באזניים כרויות ולשמוע את התשובה ממי שחכם ממך, ואז לעבוד בעצמך על קיום העצות שקיבלת.
וכמו שכתב הרמח"ל במסילת ישרים בפרק על "גן המבוכה".
והפתגם אומר: "המורה פותח דלת, שהתלמיד צריך להיכנס בה בכוחות עצמו".
את כל הסוגיה העמוקה הזו, שהיא מיסודי היהדות מימות משה ויהושע ועד היום, אתה מכנה "פוליסת ביטוח"?! לוקח יסוד עיקרי בהווית האדם ומנתח אותו בפסיכולוגיזם בגרוש?
בחן שנית את הענין.
וחשוב לומר שכל זה בחיי האדם היחיד.
בהנהגת הציבור, צריך להזהר מאד מן הכיוון שאתה מצייר. כי הוא קרוב להיות מה שאמר רבי שמעון: "נתת תורת כל אחד ואחד בידו" (משנה שביעית פ"ב).
הפרטיזנים שיצאו מן היערות, היו צריכים מישהו שיקים להם מדינה וסדר חברתי. מן ההתבוננות בלב הדברים, יש להגיע אל ההבנה שחייב להיבנות כאן שדה צופים (במדבר כ"ג ועיי"ש ברש"י), וד"ל.
------
ל*באצ'י*,
תודה על הציטוט מה"דברי חיים"!
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 09:48 |
|
| |
ועוד הערה ל Baachi
אני מודה לך ולכל הכותבים כאן שטורחים להזכיר לי ולאחרים את היותנו 'בעלי תשובה', מי באהבה והדרכה רחימאית ואבהית, כמוך - ואחרים בחירופים וגידופים נוסח מחאת אנשי סדום כלפי לוט.
אבל שים לב להודעה שלך מהעמוד הקודם:
בחלק הראשון אתה מדבר ממערכת "ההסברה",
ובחלק השני (עם הציטוטים) אתה מדבר מאמת התורה.
ושני החלקים כלל אינם דומים זה לזה.
כלומר, בחלק הראשון אתה טוען שמה שכתבתי זה בגלל מה שהבאתי מ"המקום" שבאתי. אבל בחלק השני אתה מביא אסמכתא ברורה מן הגמרא ומן ה"דברי חיים" כדברי ממש.
מערכת כפולה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 11:43 |
|
| |
עין הקורא,
אני מודה לך מעומק לבי שהובלת אותנו אל הנקודה הנוכחית.
המלכות שלית לה מגרמיה כלום, היא בבסיס החיים של כל המחפשים. הנכונות לקבל והעמידה של הקשבה הם התשתית לחיים ערכיים ורוחניים.
אנא זמין למהוויה - משמעותו אני פתוח כלפי כל מה שרבש"ע משדר לי באמצעות האירועים והאנשים הסובבים אותי.
הקטע המצוטט בהודעתי הראשונה באשכול זה
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?whichpage=1&topic_id=833744
מדבר אליי הרבה יותר מן התחושה שעליי לחפש כל הימים דמות בשר ודם לקבל ממנה אישורים או ייעוץ.
ניסיון החיים שלי מראה שככל שעשיתי יותר צעדים לבד, מתוך סיכון, מתוך אומץ ומתוך זרימה עם נשמתי - כך מצאתי את אושרי.
הדברים לא באו על חלל פנוי. קבלתי הכשרה, למדתי, הוסמכתי, אבל בשורה התחתונה אני פועם לפי המוקד המצוי בתוכי. אני מחליף חוויות, מוסיף דעת אבל בעיקר משתדל להקשיב בשקט לקול הפנימי.
ישנן תקופות בה מתעורר החשק לשוב להיפגש עם בעל ניסיון, מדריך חדש, או מחפש שמצא, והדברים מעשירים כמובן, לצערי טרם פגשתי בחיי צדיק מרשים ו"ממכר" כמו תיאוריו של רבי נתן.
בברסלב זה מכונה הקשבה זאת התבודדות, בעולם המודרני מדיטציה ובעולמות אחרים התכוונות, התבוננות, התרכזות וכד'. (בוודאי מוכרים לך ספריו של הרב אריה קפלן בנושא)
ההתנוססות של הצדיק (המאסטר) מעל הדברים אינה מהווה תכתיב אל מקור לאור עצמי וסביבה תומכת לפעילות לפי רוחו של כל אחד, היא מהווה נשימה עמוקה של ניחוח מפרה ומקסים של מי שנשמתו פרחה ומפיצה את ריחה לעולם - לכל מי שרוצה לספוג.
שוב, מניסיון אישי, אפשרי לגדל כך ילדים, שמקיימים מצוות, מאמינים ודבקים בה' ובתורתו (וגם בצדיק האמת) אבל בשום אופן אינם נזקקים לרב, למדריך ולאחיסמך על כל צעד ושעל. ההפך - מה פחות להיזדקק לשאלות- יותר טוב.
אגב, חינוך כזה לעצמאות מצוי גם בספרו של הרב מרדכי אליהו בעניין טהרת המשפחה. (לשאול כדי לדעת לפסוק לבד. וזוהי הדרכה לנשים!)
אין לי מספיק ניסיון כדי לומר מה קורה בדור השלישי בעז"ה ובלי"נ אדווח כשיהיו לי נתונים.
ניתן לומר שמה שאני רואה מניסיוני הוא מקרה לא מייצג, יש בכך משהו אבל, איני יכול שלא לומר שיש מקום לשינוי בכיוון זה גם בחינוך לרבים. בעיקר אצל מי שבעצמם עברו תהליכים של חיפוש, מציאה וחיפוש מחדש וכו'.
נדמה לי שלאחר תקופה ארוכה של ניסיון (כ-25 שנה) עם ילדי המחפשים שמצאו, מתברר שטעות היא לחשוב שניתן להתבסס בקונצנזוס החרדי ולשכוח מחוויות החיפוש והמציאה.
פתאום, אחרי שנים, מתגלה שעניין זה של חיפוש עצמאי הוא מהותי, חזק, והוא מאושיות עבודת ה' התמה.
|
|
|
|
|
|
