|
|
| נשלח ב-17/5/2005 23:36 |
 |
| |
כמה הערות.
א. אני מבקש להציע משפט. תיאוריה. זו תיאוריה שלא נבדקה, ואין לי הוכחות עבורה. אבל אני סבור שבשעה שמתבוננים בה, אפשר לראות שהיא מתקבלת על הדעת. והיא גם מסבירה את תופעת הקודים, ומדוע היא יכולה להתרחש בכל טקסט, ולכן היא חסרת משמעות כאמצעי בירור לגבי העתיד או לכל דבר.
וזוהי:
אפשר למצוא כל מושג מבוקש בדילוגים בכל ספר ארוך דיו, אם משקיעים מספיק בחיפוש של תחליפים מילוליים.
לדוגמא, אפשר למצוא את הרמב"ם בכל ספר ארוך דיו, בדילוגים (גם דילוג של אפס שמו דילוג..., אבל איני מתכוון לכאלו), אם מנסים את האפשרויות הבאות:
רמב"ם,
רבנו משה
משנה תורה
מורה נבוכים
מו"נ
מיימונידס
ועוד.
אם תשימו לב, הרי שבאחת התקופות של חיפושי קודים "נמצאו" שמות של גדולי ישראל בדילוגים. מה שהיה קצת מוזר הוא שהם הופיעו בכל מיני כינויים. חלקם בראשי תיבות, חלקם באופן אחר.
לדעתי, אפשר יהיה למצוא לפחות כינוי אחד רומז בכל טקסט, בדילוגים מספיקים. הצירוף של ריבוי אפשרויות תיאורטיות לחיפוש אחרי מונח או המונחים הנרדפים שלו בכל מספר אפשרי של דילוגים, הופך למאד סביר את הימצאותו של כל מונח מבוקש.
וכידוע, כל מונח, כמו כל מספר, הוא "מעניין".
זאת בקצרה התיזה שלי מדוע המשחק בקודים הוא משחק. מפני שזה בסך הכל נסיון בסבלנות, לשחק בדילוגים עד שמוצאים משהו משמעותי. ואז, כמו במשל של המגיד מדובנא, אפשר להקיף את החץ במעגלים ולהראות שהוא נמצא באמצע המטרה.
תיאור יפה של ייצור דרשות מתוך פרשת השבוע לפי הזמנה נמצא בספרם - המלא רעל - של בני הזוג מלר נגד המחזירנים בתשובה. למרות מטרותיהם של המחברים, התיאור והדוגמא שלהם הם מוצלחים מאד. אני יודע שרק רמזתי למשהו ולא ציינתי מה, אך אין הספר זמין לי כרגע. כשאמצאנו, אצטטנו בל"נ.
ב. סיפור מהחיים (שאולי כבר הבאתיו):
באחד הגיליונות של ארגון מסויים לקירוב, הופיע דילוג מעניין שהביא לגילוי מסעיר. התברר כי המחלה הנוראה "אידס" מופיעה בדילוגים, פעם בכמה אלפים או יותר, כשהיא מתרכזת סביב פרשת דור המבול. כידוע, אחד החטאים הגדולים של דור המבול היה פריצות, והנה, המחלה שעוברת דרך פריצות נזכרת - בדילוגים - באותו מקום.
האם אין זה רמז משמעותי?
יש כאן שאלה מסויימת. הלא המילה "אידס" אינה עברית עתיקה של לשון הקודש? אף לזה יש תשובה בפיהם של יצרני הקודים. הקב"ה קורא הדורות מראש, יודע כיצד תתפתח השפה, והחביא בתורה את הדילוגים המתאימים למילים שיופיעו בעתיד (זה מזכיר תזה מסויימת של הסופר והפילוסוף הפולני לם, אבל נניח לזה לעת עתה, ומלבד זה, זה לא חסרון. רק באתי להצביע על דמיון שיטתי).
ועוד נקודה מתודולוגית, שתתגלה מייד כחשובה ביותר. לפעמים מילה מופיעה בכמה אופני דילוגים, ובכמה מקומות. איך בוחרים את המקום הנכון? על ידי התמקדות בדילוג הקצר ביותר. (מעין עיקרון הפשטות המפורסם של הפילוסופיה של המדע).
יש רק נקודה אחת שמפריעה בהוכחה הנפלאה הזו דלעיל. והיא שהמילה "אידס" אינה נכתבת כרגיל בי' אחד אלא בשניים.
לפיכך, השתמשתי בתוכנת חיפוש דילוגים ובחרתי את המילה "איידס".
ובכן, האם היא מופיעה במקרא?
בוודאי!
ולא בדילוג של אלפים, אלא של כמה עשרות או מאות (שכחתי). כלומר, זה המופע הקצר יותר...
הענין הוא שהמילה מופיעה בדילוגים בפרשת מכירת יוסף. וקשה מאד לראות מה הקשר בין איידס לבין מכירת יוסף...
לכן, אני משער, יוצרי הגליון הסתירו את המילה בכתיב המקובל והביאו אותה בכתיב החסר.
אין להסיק מדוגמא אחת על כלל. אבל יתכן שזה בכל זאת אופייני.
ג. לענין ביקורתו של יבוסי. אני סבור שיש כאן איזה קצר בתקשורת, מפני שאני אוחז בשני קצוות החבל. אני מסכים עם יבוסי, ועם המתווכחים עימו.
אני סבור כמו המתווכחים שהתורה ניתנה לחינוך האדם, ואין מתכליותיה להכיל רמזים לעתיד בצורת קודים.
אבל אני מבין את טענתו של יבוסי שהקב"ה, על פי הגדרה, הוא נעלה מהבנתנו, ומי יאמר לו מה תעשה, ואם רצה להסתיר קודים בתורה, אפשר שעשה זאת. לך תוכיח שלא.
המחלוקת כאן היא כמדומה בהנחה היסודית האם העובדה שהקב"ה נעלה מהשגתנו פירושה שהוא גם יכול לעשות דברים שנראים בעינינו מיותרים, או לא. האם אנו יכולים בהבנתנו להכריע שדברים מסויימים לא ייעשו על ידו.
אמנם, יש להביא בכל זאת ראיה לצד לא של יבוסי. והיא ההבטחה בתורה כי אם הקב"ה ירצה לגלות נסתרות, הוא יקים לנו נביא. כלומר, נביא ולא חושפי קודים.
אבל אי אפשר לומר שזו ראיה שאין להתווכח עימה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 00:02 |
|
| |
הערה קטנה: כל מחקרי הדילוגים הרציניים חוקרים את ספרי התורה. לא ידוע לי על מחקר רציני בספרי הנ"ך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 00:17 |
|
| |
בסד
יוסף קשור לאיידס כי שמר בריתו ולא התפתה לאשת פוטיפרע ואם היה מתפתה חלילה מאשת אפריקי ודאי היה נדבק לאיידס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 00:21 |
|
| |
אור
אני משער שתגובתך נכתבה בציניות ולא כ"פשט".
אבל זה לא משנה.
בעצם, השבת תשובה יפה מאד. שבאמת מקשרת בין האיידס לבין תוכן הפרשה. איכשהו. אבל די בזה. מספיק שמצאנו קישור כלשהו בין נושא הפרשה לבין פריצות.
וזה בעצם אחד מסודות המתודולוגיה של הדרשנות מהסוג הזה - או דילוגי הקודים. זה תלוי בהרמנויטיקה (יכולת הפרשנות) של המפרש ולא במציאות כפי שהיא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 00:49 |
|
| |
אור,
הקדמת אותי במעט, והוצאת לי את המילים מהמקלדת. זה לא יכופר. 
מיימוני,
יש שיאמרו, שההרמנויטיקה היא המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 00:52 |
|
| |
מיימוני
מן הראוי לתת יותר קרדיט. "חוקרי" הדילוגים מודעים היטב לטענות מסוג זה שהעלית, אבל הם מציעים פרוצדורה שבאמצעותה ניתן לעקוף את הבעיות האלה ולהגיע לתוצאות בעלות תוקף אובייקטיבי (השאלה אם הם עצמם אכן השתמשו בפרוצדורה זו כראוי , היא שאלה נפרדת ודומני שבעיקר היא העומדת בבסיס הביקורת עליהם ולא תקפותה של הפרצדורה).
נושא השמות הנרדפים נלקח בחשבון (אפשר לכלול אותם מבלי להחליש את התוצאה), כך שזו לא בעיה עקרונית. וגם הטענה שבכל טקסט ניתן להגיע לאותם תוצאות , אינה נכונה. התוצאה שאותם חוקרים טוענים שקיבלו , בדרך שהם טוענים שקיבלו אותה, אי אפשר לקבל בטקסט אחר (אלא אם כן גם שם מוצפנים קודים...).
באופן עקרוני יתכן שהפרצדורה הזאת היא פרוצדורה תקפה , נניח אם רוצים להשתמש בה , כדי לבדוק אם ברשימת קניות למכולת מוצפן מסר סודי עם הנחיות להכנת חומרי חבלה  .
ובכדי לבאר כל זה יש צורך באריכות גדולה מדי, מפני שהעניין מורכב מעט , מה גם שיש לי כמה קושיות וספיקות בנידון שאיני יודע אם הם מעומק המושג וקוצר המשיג או להיפך , לכן אעצור כאן.
קיצורו של דבר, השטן אולי נמצא בפרטים הקטנים, אבל אל תתפתו לחשוב שאפשר לדחותם במחי יד אחת על ידי מציאת טעות גדולה שאפילו בן חמש אינו עושה.
ולמאמר המקורי:
http://www.torahcodes.co.il/wrr1/wrr1.htm
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 01:07 |
|
| |
לא יבוסי
אף אחת מהאפשרויות שהעלית בניסיונך להסביר את דברי אינן נכונות
אני טוען שהדת והמצוות בצורה שאנו מקיימים נמסרו לנו ע"י משה מפי הגבורה. התורה הכתובה נמסרה למשה ביחד עם הפירוש המוסמך והמלא - שזוהי התורה שבע"פ .
אם נניח שהתורה מכילה ידיעות ו/או הוראות ו/או נבואות שלא נמסרו לנו ולמשה בסיני. הרי נפלו יסודות הפרשנות המקובלת עלינו.
למשל : אנו מניחים תפילין על פי הפרשנות שנמסרה למשה מפי הגבורה למונח " לטוטפות" - שהכוונה לתפילין . אולם אם אתה מניח שהמילים הכתובות מכילות משמעויות נוספות ומסרים נוספים , הרי אתה יכול לומר כי המילה " לטוטפות" נכתבה אך ורק כדי להתאים את האותיות בדילוג מסויים שנועד לתת מסר או מצווה אחרת לגמרי . ולא להורות על תפילין .
ועוד אתה כותב :
" אם נבחר לחילופין במילה "ידיעות" שבה השתמשת, נדמה שאתה טוען שכל ידע אודות העולם שאינו כתוב במפורש בתורה, מקעקע את הבסיס של היהדות. אם כך, תמהני כיצד אתה אוחז בדתך לנוכח גילוי ה DNA, ביקוע האטום והמצאת הסושי."
נכבדי!
חלילה לך לחשוד בי כי אני טוען שהתורה צריכה לעסוק במדע או בעתידות וודאי לא בגסטרונומיה. ואי התיחסותה למשחקי בן האנוש בנפצים או בנסיונותיו לפענח מה טמון בבריאה או כיצד לאכול את הדג - מוריד מערכה.
כל טענותיך נובעות מהתייחסות לתורה כספר הוראות לאדם כיצד להפיק את מלוא ההנאות מ-70 שנותיו על פני הכדור.
בעוד התורה היא ספר המורה לאדם כיצד עליו לעבוד את ה' כאשר עליו לדעת כי אין משמעות לכל ימי חייו ומה שיעשה בהם מלבד עבודת ה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 01:20 |
|
| |
מימוני .
כתבת:
" אבל אני מבין את טענתו של יבוסי שהקב"ה, על פי הגדרה, הוא נעלה מהבנתנו, ומי יאמר לו מה תעשה, ואם רצה להסתיר קודים בתורה, אפשר שעשה זאת. לך תוכיח שלא.
המחלוקת כאן היא כמדומה בהנחה היסודית האם העובדה שהקב"ה נעלה מהשגתנו פירושה שהוא גם יכול לעשות דברים שנראים בעינינו מיותרים, או לא. האם אנו יכולים בהבנתנו להכריע שדברים מסויימים לא ייעשו על ידו. "
ודאי שהקב"ה נעלה מכל הבנתינו והשגתינו. ודאי שהוא יכול לטמון רמזים בתורה.
הוא יכול גם לטמון רמזים ב-"מלחמה ושלום" . ואפילו בקוראן - ( כדי שמואדיב ימצא אותם ), או בברית החדשה - כדי לתת תשובה לאידך-גיסא השואל מה יענו למי שימצא מסרים בעלי משמעות בברית החדשה או בקוראן - יענו לו כי הבורא יכול להטמין גם שם מסרים .
ואם ישאלו למה הטמין מסרים בקוראן ובברית החדשה - תהיה התשובה - אין אנו יודעים גם למה הוא מטמין מסרים בתורה, "אלא שהוא נעלה מהשגתינו והוא יכול לעשות גם דברים שנראים לנו מיותרים "
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 01:25 |
|
| |
מיציץ.
אני חלש במתימטיקה. ואין לי יכולת לשפוט את הנוסחאות. ואני לא מתמקד בויכוח הגדול הזה בין פרו' ריפס שהוא חתן פרס ישראל למתימטיקה ולמתנגדיו.
הבעיה מתחילה בתוצאות .עד כמה שידוע לי כשאתה עושה מחקר מדעי, וזה כל ענינך, אתה מפרסם את התוצאות בין אם נוחות לך ולדתך ובין אם לאו. וכאן אני אומר לך מידיעה ברורה מהקודש פנימה, שהם מסתירים את התוצאות הלא נוחות להם.
נקודה נוספת. בדומה לענין המוות הקליני ש"הוכחותיו" רבו מאד, כל מת רואה מהרהורי ליבו ודתו, גם כאן יש הבדל גדול בין מה שמצאו למשל על הבעש"ט -ריב"ש בלשונם- ולבין מה שמצאו על הגאון מוילנא. ועכשיו שאל עצמך לאיזה חוג משתייכים הבודקים ומי האיש (הרב) שמורה דרכם בחיפוש,ותגלה גם למה.
ביום שכל התוצאות יובאו לעינינו כפי שהם, לא מעובדים לפי גחמות לב ופרשנויות (שחלקן מגוחכות ומתאימות עצמן לאחר מעשה.) נדבר על הנוסחאות ועל הסבירות.
נקודה נוספת -וזה רק תחושתי האישית- שהם נמנעים בכוונת מכון לבדוק את התוצאות בברית החדשה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 01:32 |
|
| |
הבאבא_תור
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א
אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: +דברים ל"א+ לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: +ירמיהו לו+ ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
רש"י מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א
כמו שנאמר להלן כו' - אכולה מילתא קאי דקאמר הקב"ה אומר ומשה כותב כמה שמצינו שהנביאים כותבים מפי רבם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 02:30 |
|
| |
מיציץ.
לא חשדתי בך לרגע. ("מען זאגט די כלה ,מען מיינט די שוויגער".)
יש עוד בעיה "מתימטית", וזה חשוב מאד, המיקום. מימוני עמד על כך. חלק גדול מהתאוריה בנוי על כך שהסבירות שהתוצאה תתמקם במקום מסוים, בעל קשר ברור אל התוצאה הוא נמוך ביותר. וכאן נפתח פתח לפרשנויות שהן עצמן יכולות לפרנס אשכול. הקשר בין המיקום לתוצאה. אור השאנטי הוכיח לנו את הערך ה"מדעי" שיש בתאוריה זו. (הגם שאני חושד בו שאמר זאת בציניות.)
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 03:16 |
|
| |
קעלעמר,
בדיקה נכונה מגדירה היטב לפני הבדיקה בדיוק מה ייחשב הצלחה ומהו מרחב האפשרויות.
אפשר להתווכח עד כמה החוקרים פעלו *בדיוק* כפי שצריך. אבל לא לטעון שהם חשבו ש 1+1=7.
למען הסר ספק! יש אנשים שעוסקים בקודים בתורה ואינם מודעים לבעיות שהועלו כאן.
יש העוסקים בקודים בתורה ואינם יודעים לספור.
אבל יש גם חוקרים רציניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 03:37 |
|
| |
לא יודע כל.
איני טוען שמתימטית הם טעו בגדול. אני לא טוען כי איני יודע. מה שאני טוען זה ש"חוכמת" הדילוגים לא עומדת רק על הבסיס הסטטיסטי, אלא גם על פרשנות. וכאן יש בעיה.
אגב, למי שיודע הדילוגים החלו בדילוגים של 7 וכאן נבנה רעיון השביעיות בתורה (מבוסס על המהר"ל) זה בעיני שרירותי לחלוטין כי כמעט לכל מספר ניתן לתת פירוש. למשל המספר אלף "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ומה מתאים יותר לקדב"ה לצפון את רמזיו אם לא במספר אלף.וכך כל מספר.
מה שאני מנסה לומר שהבסיס לחיפוש לוקה בחסר.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 03:47 |
|
| |
הפרשנות אינה רלוונטית כשאתה מודד נכון.
למשל, נניח שמישהו מודד דברים בדילוג 7.
אפשר להתווכח ......... אם זה הגיוני וכמה אפשרויות אחרות היו לו.
אבל, אחרי שאדם קבע "אני מודד דילוגים של 7"ץ
ונניח שהוא מביא לך מדידה (נכונה!) של דילוגים שונים בספר X. ונמצא שההסתברות למציאת הדברים האלה היא נניח 1/100000000000.
הרי אחד למאה מיליארד לא יכול להיות במקרה.
אלא מה, הבן אדם שיחק, ניסה דילוג 6, 5, וכו'?
שתי תשובות לדבר:
1) אם האדם קבע עוד לפני שנעשתה המדידה הזו, ולפני שהיה לו כל ידיעה על הדברים שהוא ימדוד כאן, "אני בודק רק דילוג 7", הרי שלא היה לו חופש ל"שחק" עם המספרים.
2) נניח שהיה לו חופש, אז היו לו עוד מאה אפשרויות, סבבה. נכפיל את המספר דלעיל במאה ונקבל אחד למיליארד, שזה גם תוצאה משכנעת.
נ"ב זו רק דוגמה תיאורטית בלבד, להבהרת הרעיון.
|
|
|
|
|
