|
|
| נשלח ב-12/1/2009 14:40 |
 |
| |
אפיק
איני יודע מה ה'כלום' לדעתך ולכן הקיום הקיים הוא הסך הכל ממה שכן נבחן על ידי החושים אבל התפיסה תלויה באיך שתסדר את הנבחן ע"י החושים אבל מהחושים לא תימלט אלא על ידי מילים ריקות שהן גם נתפסות בחושים כמילים.
עם זאת אין זה סותר למושג 'נטול ההגבלות' וזה נראה לי קשור לדברים שכתבת לוטו. עם כל החוקיות שאתה מזהה אתה לא מזהה שום כוח מכריח שנמצא 'מעבר' שתוכל לומר שלא יכול להיות בלי החוקיות. הטענה שיש 'מעבר' מפילה אותך למילים ולאליל של הגננת התיאיסטית. האל המשוחרר והדעת המשוחררת תלוים באי ההיגררות למילים המובילות 'מעבר'.
מצפים לשובך מהמבצע לשחרור הדרום.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 14:58 |
|
| |
אפיק"ב,
כתבת: "עיקרון עקביות הטבע [PUN] של דיוויד יום שאין הסיבתיות מחייב" אתה באמת מקבל את זה? לדעתך עצמים יכולים להתנהג שלא לפי הזהות שלהם?
זהותם של דברים היא אך הופעתם בפנינו ולא איזה כוח נסתר שמאחוריהם שאנו מדמיינים כמכריח אותם. זה שחסד הווה אלינו שהם עקביים ושלכן אנו יכולים לתכנן את חיינו לפי "נצח הראשוניות" [היינו "חזקה" החזקה בדעתנו עד שנודע שינויה] אינו סיבה ליצור אלוהים אחרים סיבתיאל שמו. דומה כי חטא אפלטוני גדול חטאה מורתנו איין ראנד בנושא זה. לכן לא רק שאני "מקבל" את עקרונו של יום אלא הוא זיהוי פשוט שהמונעו הוא אך הרגל ההאנשה היתירה מתוך קושי לעצור במוחלטות של הווה הווה ואין מלבדו.
בחזרה לנושא האשכול היינו שהערכים כולם יסודם בראשוניות מודעות האדם באחדות שלכן תבקש את האחדותי/מתאים ביותר. ההבדל בין הדת לחילוניות בזה היא רק שהדת מקדשת את הערכים ע"י קריאת שם להוויתם המוחלטת, ע"י בניית מקדש וע"י קביעת עיקרי אמונה. לעומתם החילוניות סומכת על כוחו ועוצם ידו של האדם להיות מוסרי וישר בלי שום קידוש ולכן נשקפת לו את הסכנה של החתול המאולף למלצר כאשר רואה את העכבר. [בתנחומא לשמות יש על זה מאמר על ההבדל בין פרעה החדש שהתפטר כדי להגן על בני ישראל ולא החזיק מעמד יותר מחודשיים כי סמך על כוחו ועוצם ידו המוסרי ואילו יוסף עמד בניסיון אשת פוטיפר י"ב שנה כי "אמרת השם צרפתהו" היינו שהמוסר קודש לו.]
אך גם ראשיתה של הדת היא בהשכל מציאותי שיש לקבל ולקדש את תורת הדת.
בהקשר זה ראוי להביא את דברי השערי יושר שער ה' פ"א [בנושא הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה בחוב כבחפץ המבוסס על הכרת מוחלטות משפטי המציאות] וז"ל שם [עמוד ד' טור ב']:
"בהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי ציווי ואזהרת התורה, אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה, דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה', הוא ג"כ ענין חיוב והכרח עפ"י משפט השכל וההכרה"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 17:18 |
|
| |
"לך לנמלה עצל למד דרכיה וחכם"....
הנמלה.
הנמלה שממנה היינו צריכים ללמוד על הגזל לולי ניתנה תורה.
נמלה קטנה. לא תגזול משהו שהפילה חברתה.
תמוה. תמוה ביותר.
יש לה בינה להבין דבר כמו גזל? יש לה בינה להבין שיש לקיים מוסר נוסח שפינוזה? יש לה בינה להבין שהדבר אסור בפני עצמו? נניח שהנמלה היתה על אי בודד, ואף אחד לא היה רואה אותה, ולא היה מעניש אותה, האם היתה גוזלת? מאיפה היא יודעת הלכות גזל? על רצפתו של איזה חיידר היא טיילה?
המסקנה המתבקשת היא שטבעה של הנמלה לא לגזול. זהו האינסטינקט שלה. כמו שהציפורים יש להן אינסטינקט לאיפה לנדוד בחורף, כמו שלנמרה יש אינסטינקט להיניק את גורה ולא להפקירו למוות, כמו שלתרנגול יש אינסטינקט לפרוס את כנפיו על התרנגולת לאחר.... החיות, גם הן נולדות עם אינסטינקט מוסרי. אצלנו זה רק יותר מפותח.
אני טוענת כי אנו נולדים עם אינסטינקט מוסרי בסיסי המשותף לכל בני האדם. מעטים האנשים הנולדים פסיכופטים. בכל חור בעולם, בכל תרבות, יש לאנשים ערכים מוסריים מולדים, והאדם מביא אותם לידי ביטוי בחוק, או בדת, או בפילוסופית חיים זו או אחרת. אגב, אני לא שוללת את העובדה כי אנשים שונים נמצאים ברמות התפתחות אבולוציוניות שונות.....
ידוע המדרש שבו ה' עובר מאומה לאומה ומציע להם את התורה, והם מסיבות של טבע מסוים, מסרבות לקבל את התורה. מהו המסר שחז"ל רצו להעביר לנו במדרש זה? שלפני שמקבלים את התורה, האדם צריך להיות כלי לקבל. האדם צריך להיות כבר, באופן מולד, או כתוצאה מסוציאליזציה תרבותית מסויימת, ברמה מוסרית מספיק גבוהה, בכדי לרצות לאמץ אמות מידה מוסריות נעלות.
נשאלת השאלה אם היו מקבלים ישראל את התורה לו היה כתוב בה תרצח, תגנוב, וכו'. התשובה היא שבוודאי שלא. אף בן אדם, ולו הכושי השחור ביותר באפריקה לא היה מקבל את התורה הזאת. כי זה נוגד את האינסטינקט האנושי הבסיסי. גם לליסטים יש כללי התנהגות, גם הם אינם גונבים זה מזה. (להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן שאנו, מבני בניו של אברהם אבינו, מותר לנו לגנוב מן הגוי ולא להשיב לו את גזילתו, ורק משום מורא חילול ה', לא עושים כן..... ואונס של אשת יפת תואר.... כמעט מצוה... אבל לא נסטה מן הנושא).
התורה היא יצירה אנושית, יצירה שנוצרה בזמנים מסויימים לפי הרמה המוסרית ולפי התרבות של אותו הדור. אין לה כל עדיפות על פני כל תורת מוסר אחרת. היא בוודאי מפגרת מאחור מאחורי ההומניזם. לצערנו. המשימה שלנו זה לקחת את תורתנו, יצירת התרבות של עמנו, ולפתח אותה.
בדף הראשון מביא גרנדזירו ראיה לכך שהתורה מוסרית יותר מהמוסר האנושי כי היא המוסר שלה אבסולוטי ואינו משתנה. אז דבר ראשון, המוסר של התורה כל הזמן משתנה. התורה כל הזמן התפתחה והמוסר שהיה נהוג בזמן מתן תורה (עין תחת עין) שונה והפך לממון תחת עין, וכד'. כך שיש התאמה בין המוסר לבין התרבות.
דבר שני, החברה המודרנית עיגנה ערכים מוסריים בחוק כפי שהתורה עיגנה ערכים מוסריים בהלכה. אותו פקיד בנק היה נענש על ידי החברה אם היה מעביר כספים לחשבון האלמנה. ברור לכולם כי מעשה זה אינו מוסרי ואינו חוקי.
התורה לא הופכת אדם למוסרי יותר, האדם הופך את עצמו למוסרי יותר. נקודה. וזה לא משנה אם הוא דתי או חילוני. (וזה בלי להכנס לתורות הדטרמיניסטיות למיניהן).
אדרבא, בגלל אורח החיים ההלכתי, ובגלל שההלכה נתקעה לה איפושהו לפני אלפיים שנה, דברים רבים שהם הלכה, נחשבים ללא מוסריים לאדם המודרני.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 17:41 |
|
| |
ווטו ובוגי
אחר הכפפה שלעוף זרה לכם, נראה לי שיש לכם שלוש אפשרויות:
או לשנות את ההלכה ולהתעלם משיקולים חברתיים וכד' גם ההמון התקדם בשנים האחרונות, ומה שהיה טוב להמון לפני 3000 שנה כבר אינו רלבנטי כיום.
או לחזור מהנחת היסוד שלכם ולטעון שהלכה ומוסר הן שתי קטגוריות שונות
או להסכים שלא את הכל ניתן להבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 18:12 |
|
| |
בע"ב,
בדיוק לשם טיעונים כאלה הבאתי את דברי השע"י, לומר שאין להתחמק מהבסיס השכלי לכל הכרעה של האדם. זה שלא ניתן להבין הכל [כי למרות שהכל לפנינו יש בלבול] גם יוצר בסיס שכלי איך להתנהג במקרי ספק כשלא יודעים [ועל ספק ממון מדובר במובאה]. גם מה שבתת מלל אף אם נקרא לו "אינזטינקט" כל שפועלו מתייחס לנו הרי עבר במחשבתנו אם כי ללא שפה וכל החכמים רק עמלים להביא את התת מלל לניתוח מילולי למען החכם יותר.
כך הוא לגבי קבלת התורה. מי שלא שם לב שקבלתו את התורה היא מפני שהיא מתאימה להכרתו יכול לטעון שאין לו בעיה אם התורה תסתור את עיקרי הכרתו שראוי לאדם להיות ישר, אבל אם יישאל "עד כמה הנך מוכן להיות בלתי אנושי בעבור קיום התורה?" הוא כבר ימצא את גבול הרף שלו לקבלת הסתירה האומללה הזו שמשקלה היא "יכה יוסי את יוסי" [דהיינו יכה נותן התורה את בורא העולם].
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 18:25 |
|
| |
או לחילופין
יכה שכלו של בורא עולם את שכלו המוגבל של הברוא בעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 18:31 |
|
| |
היינו הך [אא"כ הכוונה ששכלו של בורא עולם המוצג לך ע"י ברוא גדול משכלו של בורא עולם המוצג לך ישירות].
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 18:32 |
|
| |
אני לא יומרני עד כדי כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 18:54 |
|
| |
יש דורשים ויש דורשים ואלו ואלו דא"ח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 21:01 |
|
| |
ועל כך נאמר: סיימת לכל שבחי דמרך?
אבל הוא כמובן לא צודק, שכן לא הרי הנצרות כהרי היהדות. הנצרות, ובודאי זו של קירקגור, רואה את הדתיות כצוררת את התבונה, ואת הפרדוכס כמיצויה של הדתיות (=של אביר האמונה). אבל היהדות אינה כן. אמנם גם אצלנו אין לזהות תבונה עם דתיות, ובזאת טועים אנשי השמים בתורה, אבל ודאי שהן אינן צרות זו לזו. לשון אחר: אם יאמרו לי שמשה רבנו הוא גאון וסופר מ וכשר, אשמח מאד לשמוע זאת. אמנם גם אם לא, הדבר לא ישבור אותי. ודוק היטב בזה, כי שני אלו הם הבדלים חשובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 21:22 |
|
| |
כבר לייבוביץ' טען שאם יש במצוות הגיון זה גורע ממעשה המצווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 21:30 |
|
| |
"וכמובן, ככל שמעמד הגורו נחשב נשגב יותר, המחמאות יכולות להתייחס גם הן לעניינים יותר נשגבים, ועדיין לעצבן. נסו לומר לחסיד חב"ד שהרבי מליובאוויטש הוא, נאמר, תלמיד חכם עצום."
כך כתב תומר פרסקו.
נראה לי שגם בענין זה הוא טעה.
חסידי חבד ישמחו לדעתי לשמוע דעה כזאת על רבם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 23:50 |
|
| |
ספרן
היכן ראית את זה במאמר? אם 'שמיים בתורה' פירושו שהאדם מזהה שכזו תורה יכלה להיכתב רק ע"י הקב"ה, הרי אדרבה!
|
|
|
|
|
