| נשלח ב-18/5/2005 13:31 |
 |
| |
הרגשות - בלב או במוח
אינני מתמצא בנושא, אך שמעתי שלפי המדע אין מקומם של הרגשות בלב אלא במוח.
ככל הידוע לי, בדברי חז"ל משכן המדות הוא בלב.
כך גם בלשון בני אדם.
אודה למי שיוכל להרחיב בנושא - מהצד המדעי או מהצד התורני.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 13:37 |
|
| |
אני לא בטוחה שבביטוי "לב" התכוונו מילולית, כמו כן בכליות "רואה כליות ולב"
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 13:55 |
|
| |
מה הכוונה במושג "מקומם" של הרגשות? באיזה מובן יש לרגשות מקום משכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 13:58 |
|
| |
"העובדה כי רגשות משפיעים על הלב מוכרת זה אלפי שנים בתרבויות שונות בכל רחבי העולם. ידע עתיק יומין זה בא לידי ביטוי גם בשפה המדוברת כיום: "אל תיקח ללב"; "כאב לב"; "שברון לב"; "לב שמח"; "אדם טוב לב" – כולם מעידים על כך כי לרגשות קשר הדוק לליבנו. גם המדע המודרני גילה לאחרונה כי קיים קשר הדוק בין רגשות ותחושות לבריאות הלב".
"בתרבויות שונות בעולם הלב נתפס כאיבר המושפע ביותר מרגשות. חכמת חיים בסיסית ועתיקה זו מסבירה אולי את מה שהמדע גילה רק לאחרונה – מצב רגשי ומאפייני אישיות משפיעים בצורה ניכרת על בריאות הלב. המחקרים העדכניים מעידים כי כעס, עוינות ותוקפנות עשויים לסכן את הלב. בנוסף, מצבי דיכאון, חרדה, בדידות, הסתגרות ומצב המכונה "היחלשות כוח החיים" מעידים על מצב המעלה את הסיכון לסבול ממחלות לב".
http://heartcenter.co.il/article/article_02.html
תוקן על ידי - דוד18 - 18/05/2005 14:43:20
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 14:13 |
|
| |
אנשים שעוברים השתלת לב מדווחים כי העדפות האכילה שלהם מתשתנים לפעמים כפי ההעדפות של זה שתרם הלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 14:33 |
|
| |
chouteng כתב:
אנשים שעוברים השתלת לב מדווחים כי העדפות האכילה שלהם מתשתנים לפעמים כפי ההעדפות של זה שתרם הלב.
למי שזה נשמע מופרך, אני יכול להעיד שידיד משפחה שלנו, שלפני השתלת הלב היה בדיאטה דלת מלח (בגלל קרדיומיופתיה), עבר אחרי ההשתלה לאוכל מתובל ומומלח, כפי שנהגה לעשות תורמת הלב.
אגב, במקרה שהשתלת הלב נכשלת ח"ו, יכולה להיווצר זהות של ממש בין העדפות האכילה של התורם ושל המושתל.
תוקן על ידי - יבוסי - 18/05/2005 14:54:26
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 14:36 |
|
| |
ביטויים בעברית הקושרים את הלב לרגשות:
חוסר רגישות, אטימות - ערל לב, לב אבן, חסר לב, קשה לב.
רגישות – לב חם, נוגע ללב, מעומק הלב, ממיס את הלב.
הרגשה קשה – לב כבד
הרגשה טובה – לב קל, לבו טוב עליו
תחושות שונות:
פחד ובהלה – רך לב, מוג לב, לבו נמס, מת לבו בקרבו
בטחון – לבו סמוך ובטוח
גבורה – אומץ לב
עקשנות – שרירות לב, מכביד את לבו
גאוה – גבה לב
אהבה – בחיר לב, קונה את לבו
נדיבות – לב רחב, טוב לב
מסירות – בלב ונפש
רצון – משאלת לב, בלב שלם
צער וסבל – לב שבור, כאב לב, לב שותת דם
http://www.tzafonet.org.il/kehil/shemanet/shlomit%20cohen%20asif/heart%20all%201.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 15:06 |
|
| |
מציץ,
שאלת: "באיזה מובן יש לרגשות מקום משכן?", ולא הבנתי במה אתה מסופק:
האם יש לך ספק שכוח הראיה למשל, משכנו באיבר שנקרא עין; כוח השמיעה באיבר שנקרא אוזן; וכן הלאה?
כעת, ביחס לכוח השכל, האם יש לך ספק אם יש לו מקום משכן? האם לדעתך הוא שוכן באותה מידה במוח ובאצבעות הרגל?
המשך עם אותו קו מחשבה ביחס לרגשות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 15:06 |
|
| |
דונאט
סבורני שתגובתו של מציץ, גם אם נאמרה בלשון שאלה ולא בלשון תשובה, היא החשובה ביותר.
האם יש לרגשות משכן? האם יש למחשבות מקום?
דבר זה תלוי בחקירה שעדיין תלויה ועומדת. מה טיבם של רגשות ומחשבות. כפי שמוכר וידוע לכולנו, הם שייכים לתחום החוויות, כלומר הם קיימים בתודעה שלנו. (אבל תודעה אינה מקום. ואפילו מה שהשתמשתי כאן באות ב' לפני המילה תודעה זה רק הרגל לשוני שאי אפשר בלעדיו).
אך האם יש בסיס פיזיולוגי לתחושות ולמחשבות? מסתבר שיש איזשהו קשר, כי כך נמצא במחקרי מוח. כמובן, זה לא אומר שהרגשות והמחשבות הם כולם פיזיולוגיה.
ובכן, לפי הנראה היום, עד כמה שידוע לי, הרי שאם יש קשר פיזיולוגי בין רגשות - ומחשבות - לאבר כלשהו בגוף, במובן זה שהם תלויים בו והופעתם ניכרת בו בצורה כלשהי - הרי זה במוח.
מדוע אם כן אנו משתמשים בלשון "לב" במקומות כאלו שליקט הכותב מעלי? מפני שזו המורשת ההיסטורית והתרבותית שלנו. ומדוע פעם דיברו בלשון זו? כנראה בגלל שאנשים סברו שיש קשר בין הלב לבין הרגשות.
אבל אמונה זו, עד כמה שידוע לי, אין לה בסיס עובדתי או מדעי. (כמובן, יתכן שיש דברים שנעלמו מעין המדע).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 15:41 |
|
| |
דונאט
האם מקומה של כוח הראייה היא בעין? למה לא במוח, בעצב הראייה, למשל?
אתה שואל האם לדעתי כוח השכל משכנו באצבעות הרגליים כמו במוח. איני יכול להשיב על שאלה זו , כי כלל לא ברור לי אם לכח השכל יש בכלל מקום משכן. זה כמו שמישהו ישאל אותי האם מקומה של האמת או הצדק היא בקנדה כמו בירח. לא לכל דבר מתאים לייחס מקום במרחב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 15:57 |
|
| |
הרב המיימוני,
הגדרת שמקום משכנם של כוחות נפשיים היינו האיבר שהם "תלויים בו והופעתם ניכרת בו בצורה כלשהי".
בודאי שמת לב שאלו הם שתי קריטריונים נפרדים: (1) תלויים בו; (2) הופעתם ניכרת בו.
תרשה לי להגדיר קצת יותר את הקריטריון הראשון. הרי, כמה איברים חשובים יש באדם, שבהעדרם ימות האדם ויסתלקו הכוחות כולם. כנראה כוונתך ל"תלות" מסוג כזה, שבהיפגע האבר תשתנה מהותו של הכוח.
כעת, ייחוס השכל למוח עומד בשני הקריטריונים שציינת:
כשהמוח נפגע עלול להשתנות כוח השכל (הקריטריון הראשון). וכן, כשהאדם מנסה להתרכז או לחשוב על רעיון וכיו"ב, הוא מפעיל את ראשו ולא את רגלו. ניכר בעליל שזה מאמץ הקשור למוח (הקריטריון השני).
לעומת זאת, ייחוס הרגשות ללב, נראה שעומד רק בקריטריון אחד:
כשהאדם מרגיש רגש כלשהו, הוא מרגיש זאת בלב (הפיזי), לא ברגל וגם לא במוח. הוא מניח את ידו על הלב וכו'.
וביתר פירוט: גם אם בבדיקה ביולוגית מבחינים בשינויים ניכרים במוח כתוצאה מרגשות, הרי שינויים אלו אינם ניכרים מספיק, האדם עצמו אינו חש בהם במוחו. הוא חש בשינויים רק בלב. והרי מובן, שככל שהשינוי ניכר יותר, הקשר גדול יותר. לכן דוקא הלב הוא העומד בקריטריון זה ולא המוח.
כל השאלה נותרת רק ביחס לקריטריון הראשון. אך אולי יש לפקפק בעצם הקריטריון הזה?
תוקן על ידי - דוד18 - 18/05/2005 16:15:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 16:05 |
|
| |
.
כדי ש"משהו" "ישכון" , הרי עליו להיות מוחשי, להיות בעל נפח, או בעל מאסה, או לפחות, אנרגיה.
"מקום" - עצם הגדרתו היא בעולם התלת-מימדי הפיסי, בו אנו חיים. לבי נמצא בתוך חזי, אבי העורקים שוכן בשכנותו, וכליותי, במקומן מונחות.
יתכן שיש מי שיודע כי רגשותיו ניתנים למישוש, או שמחשבותיו תופשות נפח כלשהו. אם כך הוא, אכן, יש לחפש היכן הם נמצאים. לגבי כל השאר, אלו שמחשבותיהם כחלום יעוף, משכנן הוא משכן החלום.
השפעות, אנו יודעים לצייר ולמדוד. חוסר או קיום של חומרים מסויימים במוח, משפיע על ההתנהגות. מי שחסרים במוחו אנזימים מסויימים, מי ששתה קפאין, מי שנטל פרוזאק, או שחי על דיאטה דלת-סרוטונין, מעשני אופיום ומזריקי תאין, באמצעות חומרים המגיעים אל המוח, משפיעים על תחושותיהם, מחשבותיהם, רגשותיהם ועוד. הואיל וכך הוא, יש מי שירצה לקשר בין "משכן הרגשות" לבין המוח, אולם יחוס זה נובע כולו מהבלבול הדורש "מקום" למושגים ודברים שאינם מוחשיים.
נ.ב.
הכניסו בבקשה השתלת לב מלאכותי למשוואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 16:30 |
|
| |
מואדיב,
עיין במה שכתבתי. אם מדובר על מקום שהופעת הכוח ניכרת בו במידה מהותית לא קשיא כלל.
ומה שכתבת על לב מלאכותי, למה הדבר דומה - לאדם שעבר קטיעה של יד למשל, וכעת מפעיל במוחו את אותה ה"פקודה" שהיה רגיל להפעיל בשעה שרצה להניע את ידו. הפקודה קיימת אבל לא תופיע ביד.
תוקן על ידי - דוד18 - 18/05/2005 16:36:03
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 16:43 |
|
| |
דונט.
פעטער מיילך כשהוא מתרגש הוא חש בראש ובראשונה את ההשפעה בקיבה (סובל מאולקס.) דודי זה, לפי מראהו ניתן לומר עליו שקיבתו משכן פאר למחשבותיו ורגשותיו .
אשתו -טאנטע רייזל- לעומת זאת השפעת ההתרגשות ניכרת בעיקר בפה שלה ,אין כדאי לספר בפורום מה תוצאות השפעה זאת.
(במאמר המוסגר, דומה לתוצאות של הדוד רק מהפה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2005 17:13 |
|
| |
"תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קול ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן קיבה ישנה אף נעור נעור הישן ישן הנעור נמוק והולך לו תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת"
(ברכות ס"א.)
כי שרית,
דברי חז"ל נשמעים כמדעיים.
וליודעי ח"ן,
"והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב בחלל שמאלי שהוא מלא דם וכתיב כי הדם הוא הנפש ולכן כל התאות והתפארות וכעס ודומיהן הן בלב ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח שבראש. אך מקום משכן נפש האלהית הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האברים וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם וכמ"ש לב חכם לימינו והיא אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה"
(תניא, ליקוטי אמרים פ"ט)
האם זה מדעי או אזוטרי?
תוקן על ידי - semedia - 18/05/2005 17:16:34
|
|
|
|
|
