אני שמח שעל אף הצד שלילי העלול להתקבל בהשראת הכותרת, דהיינו ההו"א של הקישור בין נביא לסכיזופרן, מ"מ קיבל פה התייחסות הצד הבלתי שלילי שיש בנביאים, ואף קיבל התייחסות גם הצד החיובי של אותה כותרת - יש בין נביא לסכיזופרן.
ובכן,
שאלתי מישהו: האם אתה מאמין בשכל הישר?
ויאמר לי: מאמין אני, ואף שאלה זו שאלה ישרה היא.
ואומר לו: האם ראית נביאים מימיך?
ויתפלא על שאלתי ויאמר: לא ראיתי.
ואומר לו: אני ראיתי נביאים רבים, המתנבאים כולם בשם השכל הישר.
ויאמר: יש מה לדון.
הרי לכם - אימרו לי אתם מה בין מי שעומד על הקתדרה ואומר: השכל הישר אומר שאבג. ובין אותו שעומד על אותה קתדרה ואומר: (שם הוי"ה) אומר שאבג. מה ההבדל?
ובכן אומר לכם אני את תשובתי: ההבדל פשוט ביותר: יש דבר שנקרא "סודות התורה". לכל דבר מסוג זה יש "סודות". גם לשכל הישר יש "סודות" ואנו מכירים אותם, מי במידה זו ומי במידה אחרת. למשל, אם אדם מצליח לפתור בעיה שכלית סבוכה, בגמרא או במדע, ללא עזרה חיצונית - אות הוא כי השכל הישר בעזרתו (אני בכוונה משתמש במילה 'בעזרתו' כדי להדגיש את הדמיון בין נביאי השכל הישר לבין נביאי ה'. שימו לב גם שהשתמשתי במילה 'אות' - מילה שמשמשת גם לאות הנביא.).
אם אדם מחרף את נפשו למען ערך מוסרי, אנו יכולים לומר ללא היסוס, כי 'נחה עליו רוח' המוסריות העליונה.
שימו לב שגם בנבואה הרמב"ם (במו"נ) מנה דרגות שונות. יש רוח הקודש, וכפי הסברו של הרמב"ם למושג, יש נבואה בחלום יש נבואה בחזון, ועוד.
בעצם, גם בשכל הישר, יש מי שמקבל רק 'רוח הקודש' - דחיפה לפעול פעולה ששייכת לתחום השכל הישר ('מצווה' על ידו), יש מי שמקבל הברקה למשל בשעת מנוחה ('ועתה קחו לי מנגן'), או בעתים אחרות. ועוד. (כבר אמרו שאין הכרח שכל המילים הנאמרות ע"י הנביא נאמרו כלשונן ע"י המנבא לו. הנביא מטעים את דבריו בלשונו - אך באופן שיותאם לדבר הנבואה שנאמר לו, בין אם היה דבר הנבואה במילים, ובין אם היה בהברקה בעלמא)
יש גם מי שאינו מקבל 'נבואה' או 'רוח הקודש' ישירים. אבל יודע לצטט את דברי פלוני הנביא (לא תמיד תוך הזכרת שמו) - שאמר כן בשם השכל הישר. לעתים גם לא יצטט את דבריו ואף לא יאמר את תוכנם ללא ציטוט, אך יסיק מסקנה מתבקשת מהם (ראו ישעיה ל"ו י' וברש"י שם), ויאמר: כך היא מידת השכל הישר.
ובכן ישנה ישות רוחנית, כך לפחות האמינו ומאמינים יהודים רבים, שהשם הנאות לה הוא לא 'מוסר' ואף לא 'השכל הישר', אלא שם הוי"ה, הוא ולא אחר. אנו (רובנו לפחות...) איננו מכירים את סודות שם הוי"ה (בקושי חלקנו יודעים(?) שפירוש השם הוא היה הווה ויהיה), ולפיכך לא נוכל לדבר בשמו. ולכן אמרו חז"ל כי מי שסובר שניתן לקבל את ההשראה המלאה של שם הוי"ה, ללא ידיעה לעומק בסודותיו, בית המקדש וכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, אזי קרוב לודאי ששוטה הוא (וכ"ש אם לא הוכיח את דבריו באות ומופת כראוי לנביא). כלומר, ייתכן שיש לו איזה קצה נצנוץ שמזכיר את זה או דומה לזה, או אפילו יש בו באמת מקצת ההשראה הזו או קצת יותר ממקצתה, אבל לומר שההשראה באה אליו במלואה, באופן שיוכל ממש לדבר בשמה, כשם שאנו מדברים בשם השכל הישר - זו מזוהה כמידת השוטים. (ובית המקדש של השכל הישר היכן נמצא? אולי, בפקולטה לפילוסופיה, נניח...)
ראו, אני אין דרכי לדבר בשם השכל הישר ולא בשם אף ישות שמיימית שכלית או רוחנית אחרת, מלבד כאשר הדבר נצרך לשיחה וה'נבואה' עצמה ידועה לי ע"פ נביאים מומחים (מומחים לשם הוי"ה - בתנ"ך, או מומחים לשכל הישר - פילוסופים מומחים, וכדומה). וזה גם לא מעניין אותי האם הסיבה שהנביאים מקבלים את נבואתם קשורה באיזה גורם פסיכוטי (כלומר, זה יעניין אותי בצד האישי, אבל מצד הנבואה אין לזה חשיבות של ממש. אם גם יש תגובות הדדיות בין הצד האישי לצד הנבואי-המקצועי, את זה אני אקח בחשבון, אבל לעצם העניין זה בכלל לא חשוב - שמע האמת ממי שאמרה.). אני חוזר לדבריי - אינני נוהג לדבר רבות בשם הישויות הרוחניות השונות, אבל אני כן נוהג להאמין בקיומם, ולהתחקות אחר דרכי פעולתם ונבואותיהם.
האם יש להעדיף - דיבור בשם השכל הישר או בשם הוי"ה? לא יודע. זו שאלה, אפשר לברר אותה כדרך שמבררים כל שאלה (ולא בכל שאלה מגיעים לתשובה טובה תוך שבוע, תוך שנה, ולפעמים גם לא תוך עשרים שנה.)
יעויין ב'ספר הכפירה' נמצא בבית אריאלה בתל אביב באולם המרכזי, הספר מבאר דרכים אנושיות להבנת הכתוב בתנ"ך, והכל מתוך גישה כפרנית. (אני עצמי לא קראתי את כולו אלא מעט ממנו)
צענערענע
לפי דבריו של החוקר ההוא, לא בהכרח חל מהפך פתאומי לפני שלושת אלפים שנה. הרי כבר בחורבן בית ראשון התחילה הנבואה להיעלם, כידוע, (גם בתקופת השופטים לא היו נביאים רבים - ככתוב בתחילת ספר שמואל), הנבואה איננה חייבת לחול באופן שכולנו נדע עליו. יש הדרגתיות. סביר להניח שהחוקר לא לקח זאת בחשבון, (ואולי סביר להניח שהוא לא) אבל 'אי לא טעין -טענינן ליה', מכיוון שסופסוף דעתו מבטאת הלך רוח ניכר בציבור ('הלך רוח'... האם זו נבואה?...) ואינני נוהג להשליך את דעת הציבור יחד עם דעת החוקר ללא ראיה ברורה, וגם מכיוון שסוף סוף צריך למצוא את ההזדמנות לבאר כיצד ייתכנו אלו הדברים - הרי שפה היא ההזדמנות). גם דבריו של בעל בעמיו סבירים הם, אם כי דורשים פירוש.
ירוחם
הקדמה)א)ב)ג)ד) מאיפה אתה יודע שזו התשובה?
 |
|
|
