|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:36 |
 |
| |
בני קרח, אכן לא הבנת אשתדל לענות בקיצור. 1. הטיעון שלי הוא שמאז שחרב בית המקדש עולם הרוח והרגש מופרד מעולם השכל והדעת (הדברים מבוססים בעיקר על מקורות מהקבלה, ואין מה להאריך או לדון בכך כאן, וגם על הבנה מסוימת במקור שהזכרתי , מיומא לגבי התפילה של חכמים לביטול יצר העבודה הזרה.) ממילא רק שוטים ונביאים יכולים לחוות נבואה , כפי שמובא בפ"ק דבבא בתרא. 2. הזכרתי את נבואת משה כי זה נקודת הקשר בין הנבואה לבין התורה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום לאחר יותר מ 2000 שנות תורה שבע"פ, שבכללם איבוד וטשטוש המסורות וכדמ'. (אגב גם הנביא מלאכי הזכיר דוקא את ההקשר למשה בסוף נבואתו "זכרו תורת משה עבדי" השתדלתי לילך בדרכיו ולא בכדי) 3. הרמב"ם העמיד את עיקר התורה שבע"פ על הדעת (להבנתי שאין כאן מספיק מקום להבהירה ולכן היות ואצל החולים הללו מקור הנתק הוא בכך שהחוויות קשות עליהם עד שאינם מקושרים מספיק למדריגת הדעת, אני סבור שעיון ברמב"ם עשוי לסייע להם. (אני חייב להודות שכאן דברי מבוססים יותר על אינטואיציה וניסיון אישי, מאשר על ראיות מוכרחות, בכל מקרה היות ואין כאן מקום להפסד ובכל מקרה שכר לימוד תורה בידו, אני לא רואה סיבה אמיתית לפסול את הטיעון הזה) ) מקוה שהדברים בהירים מספיק... בברכה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:38 |
|
| |
ירוחם,
לגבי הנבואה, טענת שהתיאור של הרמב"ם אינו מתאים למתואר בתנ"ך..הלא כן?
וברור שלא דיברת על רפי שכל, אך זו המסקנה מדבריך, חז"ל טענו טענות שאינן מתאימות לפסוקים, שהרי אמרו עשיר, ומשה לא היה עשיר, כלומר הם לא הבינו את הסיפור כפי שאתה הבנת אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:41 |
|
| |
איש ציפור,
מהסבריך נראה שדוקא הבנתי אותך.
טענתי ואני ממשיך לטעון שדבריך אין להם קשר כלל לרמב"ם ולגישתו.
אם זה מגיע מרעיונות קבליים זה משהו אחר, ובזה אני כבר באמת לא מבין...ולכן לא אתווכח.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:47 |
|
| |
במעגל, א. לא . נבואה אינה תנאי לקיום מצוות ובודאי שלא לקיום מצוות המקדש. אדרבה ענין המקדש הוא לגלות את מציאות השם דוקא בתוך מסגרת העולם הזה. (לא תמיד בני האדם הבינו את זה נכון מה שהוביל לחורבן, אבל לענ"ד זה עיקר הענין) ב. זו לא ע"ז זו עבודת השם. למרות שכאשר אין דעת מספקת להבין את משמעות מציאות השם, קל לטעות ולחשוב שאין הבדל משמעותי בין עבודה להשם א-להי ישראל בורא העולם, לבין עבודה לכח אחר. שזר וחיצוני לאדם בכל מקרה להבנתי השינוי התרבותי לא קרה במקרה, הוא נעשה בכוונת מכוון ע"י החכמים והנביאים כדי שבבוא העת, עם ישראל יוכל לשוב ולייסד תרבות חדשה-ישנה על יסוד הדעת, והבנת התכנים שהתורה נושאת בחובה. ג. זה דבר שא"א לידע, עד שיקרה, באופן עקרוני משמע שתעשה אותה עבודה שנעשתה בשנים קדמוניות, אבל הדבר תלוי במהפכות שלטוניות הן בעולם הפוליטי מעשי, והן בזה הדתי-תורני, וכמובן במהפך התרבותי שיקרה לפני ותוך כדי המהלכים הללו, כך שלא נכון לדעתי לעסוק בכך יותר מדי, אלא לדאוג שהמהפכות הנ"ל יקרו כמה שיותר בקלות עם כמה שפחות קשיים ויסורים.... בברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 15:53 |
|
| |
טענתי ואני טוען- כי תנאי הרמב"ם המבוססים על הגמרא- בנדרים-, בענין תכונות הנביא, אינם עולים בקנה אחד עם המסופר בתורה ובתנ"ך על הנבאיים,
בענין משה רבנו שהיה רועה את צאן יתרו- לא יכולה להיות פרשנות שונה, על מעמדו הסוציאלי של משה,
אליהו הנביא לבש אדרת - לא מתוך עושר וכבוד.
אלישע הנביא- חרש את אדמת אביו -מעודף כסף
עמוס היה נוקד- בגלל עודף זמן פנוי. וכ'
איך אפשר להבין אחרת דברים כה פשוטים?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 16:42 |
|
| |
ירוחם, ואתה באמת חושב שחז"ל לא ידעו את התנ"ך אפילו ברמת הפשט שאתה נותן ?
בני קרח, לי נראה שלא הבנת, אבל מילא. אם יש לך סתירה לדברי אתה מוזמן להעלות אותה אל הכתב. (אבל באמת אין הכרח בכך, רק אם אתה רוצה)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 17:17 |
|
| |
אישי
חולין דף יט . אנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא, אנא שמעתא ידענא
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 17:35 |
|
| |
:-) טוב , אם טיעון כזה קשה להתווכח. (אגב נשמע לך הגיוני שמפסוק ממנו ניכר שמשה לא נזקק לחמור מן הציבור , אנו למדים שמדובר בעשיר ? לא צריך להיות עשיר גדול כדי להחזיק חמור, גם לא בעידן העתיק)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2009 19:33 |
|
| |
אישי
מה אתה רוצה ממני? גמרא היא.
נדרים דף לח. משה, דכתיב: +במדבר טז+ לא חמור אחד מהם נשאתי, אי בלא אגרא, לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא? אלא דאפי' באגרא
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 08:16 |
|
| |
אולי המתנבא בימנו אינו צריך לתור אחרר מצוות שאין הוא יכול להבין
ומכאן שיש להשאיר את אותם המצוות לחכמים....
אבל אם ננסה לשוב לתקופת קדם
אולי כל שהאדם המתנבא צריך הוא מצוות מעטות מאוד
ואין לו עסק בכלל עם עולם הישיבות למינהם...
אז נשאיר את זה לחכמים,לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 08:57 |
|
| |
ירוחם, עקשן אתה ידידי. :-) נראה לי שאתה לא עונה ואולי גם לא מקשיב למה שאמרתי. קצת חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 10:43 |
|
| |
איש ציפור
אולי אתה צודק אבל לא יכולתי להבין אחרת את מה שכתבת
-(אגב נשמע לך הגיוני שמפסוק ממנו ניכר שמשה לא נזקק לחמור מן הציבור , אנו למדים שמדובר בעשיר ? לא צריך להיות עשיר גדול כדי להחזיק חמור, גם לא בעידן העתיק)
אולי תסביר לי שוב לאט לאט ואולי אבין מה שכתבת!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 11:16 |
|
| |
שכחת את ההקשר. אתה מניח שכשאומרים עשיר מדברים על אדם עם הרבה כסף, אני טוען שמדובר על אדם משוחרר משיעבוד כלכלי (כמו כולנו סביר שגם הוא מתפרנס איכשהוא, אבל לא משועבד לאף אחד) אני טוען שחז"ל התכוונו למה שאני אמרתי (בקירוב טוב) ועל בסיס זה שואל אותך, האם נראה לך הגיוני, שלו היו חושבים שמשמעות המושג עשיר היא כפי שאתה טוען, היו טורחים לציין את החמור כסמל לעושר מופלג ממנו למדים שהנביאים היו עשירים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 11:56 |
|
| |
איש
אני לא צריך להניח כלום- הגמרא מדברת בעד עצמה, היא מנתחת את המושג עושר, כשהיא מוסיפה על האתר -שמשה בהמשך התעשר מפסולת הלוחות שחצב.
למה הגמרא משתמשת בחמור כסמל לעושר? לדבר יכולים להיות מספר סיבות,
א. כי זו הטענה המטרילית היחידה, שהעלו משה ושמואל, כנגד העם.
ב. איני בטוח שהחמור לא היה סמל סטאטוס של אדם אמיד בזמנם- כמו מכונית לפני כמה עשרות שנים, אתה מוצא את החמור כסמל לעושר גם במשנה
בכורות פרק ד. ד.
מעשה בפרה שנטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוה אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מלאכסנדריא עד שהם חותכין את האם שלה בשביל שלא תלד אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון אמר לו רבי עקיבא רבי טרפון פטור אתה שאתה מומחה לבית דין וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם:
כידוע ר' טרפון היה עשיר, והנה המשנה מספרת שהפסד החמור היה משמעותי.
ג. ואם דרש אתה רוצה להמור יש משמעות הרבה יותר רחבה, החמור בדרשות חז"ל, מסמל את חומר, המשיח יבא רכוב על חמור= על החומר, ויש הרבה דרשות בנושא
אתה מניח שעורך הגמרא היה משאיר את הרעיון שלך לא מוסבר?
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/10/2009 12:12:37
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
|
